אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פ"ל 6043-03-16 מדינת ישראל נ' ט'

פ"ל 6043-03-16 מדינת ישראל נ' ט'

תאריך פרסום : 18/12/2016 | גרסת הדפסה
פ"ל
בית משפט השלום תל אביב - יפו לתעבורה
6043-03-16
06/12/2016
בפני השופטת:
ענת יהב

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
הנאשם:
א.ט.
הכרעת דין
 
 

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

 

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו כי בתאריך 11/3/16 בשעה 04:11 נהג הנאשם ברכב בעיר תל – אביב, ברחוב החשמונאים מכיוון מזרח למערב ופנה ימינה לכיוון צפון עד שהגיע לצומת עם רח' קרליבך ונעצר.

 

הנאשם הבחין בשוטרת אשר עמדה כ – 10 מטרים ממנו וכשזאת הורתה לו להתקרב אליה ולהזדהות החל במנוסה ברחוב החשמונאים.

 

בהמשך לכך נתפס על ידי שוטרים אשר ביצעו אכיפה שגרתית ברחוב החשמונאים והבחינו במנוסתו של הנאשם בהתאם לדיווחה של השוטרת בגל הקשר.

 

הנאשם נתבקש למסור דגימת נשיפה, לצורך בדיקת שכרות , אך הכשיל את הבדיקה ובהמשך אף סרב להמשך ביצועה.

 

לנאשם רישיון נהיגה שפקע בשנת 2002 ומכאן אף יוחסה לו נהיגה מבלי שהייתה לו פוליסת ביטוח תוקף.

 

מכל המתואר לעיל יוחסו לו עבירות של נהיגה בהיותו שיכור, סירוב לבדיקת שכרות, אי ציות להוראות שוטר במדים, נהיגה בקלות ראש, נהיגה כשרישיון הנהיגה שלו פקע יותר מ – 12 חודשים ונהיגה ברכב מבלי שהייתה לו פוליסת ביטוח.

ביום 29/5/16 כפר ב"כ של הנאשם בנהיגה כשהבהיר, כי יש טעות בזיהויו של הנאשם ומשכך אף כפר בעבירת אי הציות לשוטרת ובכל העבירות הקשורות לנהיגה. במעמד זה אף כפר הנאשם באמצעות ב"כ בעבירת הסירוב שיוחסה לו ואף בתקינות המכשיר וביקש את זימונם של כל עדי התביעה.

 

התיק נקבע לשמיעת הוכחות.

 

בפרשת התביעה: העידו 6 עדי תביעה.

ע"ת 1 רס"ל שרביט ספיר – היא השוטרת אשר ביקשה מן הנאשם לעצור.

העדה הגישה - זכ"ד מיום 11/3/16 – ת/1 ובמהלך עדותה שרטטה סקיצה – ת/2.

 

ע"ת 2 אנסטסיה מירוננקו – מפעילת ינשוף

העדה הגישה - דו"ח בדיקת שכרות בשעה 01:45 - ת/3, דו"ח בדיקת שכרות משדעה 04:49 – ת/4.

2 פלטי נשיפה – ת/5, 2 פלטי כיול (תחילת וסוף משמרת) – ת/6.

2 פלטי נשיפה עצמית (תחילת וסוף משמרת ת/7, תעודת אנליזה – ת/8 ותקליטור-ת/9.

 

 ע"ת 3 אנט משפתי – גובת אמרת הנאשם, הגישה אמרת- הנאשם ת/10.

 

 בסיומו של דיון ההוכחות הראשון ובהסכמת ב"כ הנאשם הוסף עד תביעה – מר מוטי בוזגלו (בעמ' 17 ש' 22).

 

בהמשך אף חזר בו ב"כ הנאשם מכפירתו לעניין תקינותו של מכשיר הינשוף וויתר על הגשת מסמכי התע"צ וזימונו של העדים אשר ערכו מסמכים אלו (בעמ' 18 בפרוטוקול ש' 2).

 

ע"ת/4 סמ"ר דניס וולינקוב – השוטר אשר השתתף בתפיסתו של הנאשם.

באמצעותו הוגשו – דו"ח פעולה – ת/11, דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות – ת/12, ט' ארביב ת/13. דו"ח מעצר – ת/15, זכ"ד מיום 14/3/16 – ת/16.

 

ע"ת 5 רפ"ק אוחיון ניסים – הקצין שעיכב את הנאשם ביחד עם ע"ת 4

העד הגיש - זכ"ד נהג חשוד בשכרות- ת/17, זכ"ד צריבת קובץ וידאו- ת/18.

שימוע בגין פסילה מנהלית – ת/19, שימוע לגבי איסור שימוש ברכב - ת/2.

הודעת איסור שימוש ברכב – ת/21.

 

ע"ת מס' 6 רס"מ מוטי בוזגלו – חוקר באגף תנועה

הגיש - מסמך שערך – ת/22, פלטי מחשב – ת/23.

 

לעניין ת/23 ניתנה החלטה כי הפלטים יתקבלו על אף התנגדות הסנגור ומשקלם יקבע במהלך הכרעת הדין (בעמ' 32-33 ש' 7 – 33) ו 1 – 9 בהתאמה).

 

בפרשת ההגנה הנאשם העיד כעד יחיד מטעמו.

 

כמו כן בדיון זה אף נשמעו סיכומי הצדדים, כאשר המאשימה מבקשת להרשיע בכל אחת מן העבירות שיוחסה לנאשם ואילו ב"כ הנאשם ביקש לזכות את הנאשם לאור המחדלים של המאשימה ובהעדר הוכחה שהינה מעל לספק סביר לדעתו, שיש בה כדי להצביע כי אכן הנאשם הוא זה אשר נהג ברכב.

 

 

ראיות התביעה:

 

ע"ת /1 השוטרת ספיר שרביט,

העידה כי הייתה בתפקיד, כשהגיעה רגלית מרח' החשמונאים לכיוון רח' קרליבך 12 , בהגעה למעבר החצייה לשטח ההפרדה השני "ראתה את רכב הנאשם במרחק של כ- 10 מטרים שכנראה הבחין בניידת משטרתית מסוג טרנזיט אר חנתה בקרליבך 12, נעצר לאחר שהחל בפנייה ימינה יצא ממושב הנהג עבר לכיוון ימין של הרכב ופנה למישהי אשר ישבה מאחור וביקש ממנה "בואי תחליפי אותי".

 

התנהגות זו העלתה חשד אצל השוטרת וזו ביקשה ממנו להזדהות באמצעות ת.ז, הנאשם מיד אמר לעברה "לא נהגתי" והחל בריצה לכיוון רח' החשמונאים למזרח.

 

השוטרת דיווחה בגל על דבר הבריחה וכשראתה 2 שוטרים: הקצין רפ"ק ניסים אוחיון ואת השוטר דניס רצים לכיוונו, אז נקטע קשר העין שלה עם הנאשם (בעמ' 9 ש' 7 – 30 וכן בת/1 + ת/2).

 

בחקירתה הנגדית, עומדת על כך ששמעה את הדברים אשר אמר הנאשם לנוסעת אף על פי שהעריכה שהמרחק היה כ – 10 מטרים בינהם "הוא לא לחש" (עמ' 10 ש' 8).

 

לא ידעה למסור פרטים על הנוסעים הנוספים ברכב הסקודה השחורה ממנה יצא הנאשם, שכן לא דיברה איתם ולא ביקשה את מסמכי הרכב.

כשהסנגור מפנה אותה לת/1 שם נרשמו פרטי הנאשם ופרטי הרכב אומרת שקיבלה אותם מהשוטר דניס (עמ' 11 ש' 5 – 7) עומדת על כך שלא היא זו שזיהתה את הנאשם, אלא אלו פרטים שנמסור לה (ש' 20 – 30).

 

כמו כן, מציינת ומדגישה כי השוטרים תפסו את הנאשם מהר, הוא נתפס ברחוב הארבעה שהינו רח' מקביל, אף לגבי פרט זה אומרת שלמדה מן הדו"ח של דניס כאשר באה לוודא מהם פרטיו של הנאשם ופרטי רכב הסקודה. (ש' 15 – 16).

 

לענין רכב הסקודה, לא יודעת לציין פרטים נוספים, כגון: האם הרכב היה מונע אם לאו, כמו כן אינה יודעת לומר דבר לעניין מפתחות הרכב, אם נתפסו, על ידי מי וכו' (עמ' 12 ש' 9 – 14).

 

בנושא תוכן הדיווח אותו דיווחה בגל הקשר, אומרת שלא נתנה תיאור של הנאשם כי הכל קרה כל כך מהר, אך בדיון כשראתה את הנאשם אמרה שמזהה אותו כמי שנהג ברכב וברח (עמ' 12 ש' 15 – 17) ולעניין רכב הסקודה, מציינת שדיווחה אך ורק על סוג הרכב וצבעו, אולם לא מסרה את מספרו.

 

עוד מדגישה, כי לא יכולה לומר היכן היו השוטרים דניס ואוחיון, שכן הסתכלה על הנאשם ורק לאחר שהתקרבו והתחילו לרדוף אחריו איבדה קשר עין עמהם.

(בעמ' 13 ש' 15 – 18).

 

 

ע 2 מרננקו אנסטסטיה,

עבדה באותו היום כמפעילת ינשוף כאשר הנאשם הובא אליה לצורך בדיקת נשיפה.

 

גם עדה זו אומרת שהיא זוכרת את המקרה וזאת לאחר שצפתה בת/9 – הסרטון שצולם בעת שנתבקש הנאשם ליתן דגימת נשיפה.

 

אומרת ש"הוא התפרע, נגע בי ואני זוכרת שאמרתי לו לא לגעת בי", אחר כך הוא אמר שהוא לא מבין ולא רוצה, הוא סירב לגשת לבדיקה. מתארת שהיו צעקות ו"בלגאן". כמו כן, מציינת שנתנה לו שתי הזדמנויות ויצאו תוצאות של "נשיפה פסולה" שכן הוא "לא ניגש לבצע את הבדיקה" (ת/5) (בעמ' 15 ש' 26 – 30).

 

בחקירתה הנגדית, מסכימה כי במהלך כל ה"סירוב", אמר הנאשם שהוא לא נהג "הרבה פעמים" (עמ' 16 ש' 3).

 

מבהירה כי נפלה טעות ברישום שעת הבדיקה בת/3 – שם צריך להיות רשום 04:45 ולא 01:45 כפי שמצויין.

 

אומרת שניסתה להסביר לנאשם שכדאי לו לבצע את בדיקת הינשוף כי יתכן שלא יצא שיכור.

לעניין ההסבר, מתארת שהנאשם קטע אותה בכל פעם שניסתה להסביר לו. (ש' 17 – 21).

 

עוד אומרת שלא מילאה את סע' 8 בדבר משמעות הסירוב (ש' 19).

 

עת' 3 אנט משפתי,

גבתה את הודעת הנאשם ביום 11/3/16 בשעה 07:31 ת/10.

 

בחקירתה הנגדית, אמרה שמבצעת את החקירות בדרך כלל על סמך דוחות פעולה, אחרת אינה יכולה לבצע את החקירה. בהמשך וכשנשאלה לגבי זהות רושם דו"ח הפעולה אשר היה בפניה, ענתה שמדובר בשוטרת אשר העידה בדיון ההוכחות וזיהתה אותה (עמ' 17 ש' 11 – 12).

 

 

עת 4 סמ"ר דניס וולניקוב,

מעיד ומקריא את דו"ח הפעולה ת/11 , שם מצויין שהיה ביחד עם רפ"ק אוחיון ושמע בקשר "שיש נהג שנמלט רגלי על החשמונאים למזרח", כשהבחין באוחיון רץ אחרי בחור גבוה לבוש חולצה לבנה וג'ינס והחל אף הוא לרוץ בעקבותיו כאשר האיש פנה שמאלה עד לרח' הארבעה במס' 10, שם הגיעו אליו. בת/11 – נרשם כי הוזהר שנהג בשכרות ומה האיסורים החלים עליו.

 

בהמשך ניגש ביחד עם הנאשם ובצמוד אליו ברגל לרח' החשמונאים 86, טוען כי בחיפוש ברכב נמצאה תעודת זהות של הנאשם ופרטיו שם. מתאר את התנהגותו החריגה של הנאשם כשהוא מקלל אותם קללות נמרצות.

 

כמו כן, מציין שביצע לו בדיקת מאפיינים במקום, כאשר הנאשם נכשל בכל פרמטר, ובהמשך, משביקש מהנהג לבצע בדיקת נשיפה סירב הנאשם לבצע את הבדיקה וזאת אף על פי "שהוזהר מס' רב של פעמים" הסירוב וההסבר צולמו במכשיר הטלפון הנייד של העד (ראה ת/12 ו- ת/9).

 

בבירור שביצע מול הבוחנים הסתבר שכנגד הנאשם קיימת פסילה בת 36 חודשים.

 

במעמד זה הודיע לו על מעצרו, אזק אותו וביצע חיפוש על גופו.

 

בדו"ח זה ת/11 – מציין העד שהעביר את הנאשם לתחנת המשטרה, כאשר השוטרת ספיר שרביט נוהגת והוא ביחד עם הנאשם ישובים מאחוריה. העד מציין בסוף ת/11 "לציין כי מרגע שהבחנתי בנ"ל רץ ועד לסיום בדיקת ינשוף הייתי בקשר עין רצוף עם הנ"ל.

 

ב- ת/12 בסע' 9 שבו לעניין "פעולות נלוות" מצויין, כי בחיפוש שביצע ברכב נתפסו מוצגים ל"צורך זיהוי, מפתחות של רכב".

 

כמו כן הפנה לכך שהשתמש בכוח לצורך "עצירתו בוצע מרדף רגלי" ומסביר שהיו צריכים להשתמש בכוח מסויים כדי להפסיק את המרדף (עמ' 21 ש' 12 – 15).

 

בחקירתו הנגדית, מסביר שעיכב את הנאשם בעקבות הדיווח בקשר, הימלטות ממחסום שכרות, כשהוא נוטש את הרכב, ובנוסף לריח האלכוהול החריף שהריח ממנו – כל אלו ביססו אצלו חשד סביר.

זאת אף על פי שהנאשם לא נשאל לעניין הבריחה או הנטישה של הרכב , כך על פי הרשום בדוחות.

 

לא יודע לציין היכן בדיוק עמד הרכב הננטש, אף על פי שביצע חיפוש ברכב. לשאלת הסנגור, מסכים שרכב הנאשם היה ברח' חשמונאים 86 כפי שציין בדוח, הוא והנאשם הלכו רגלית למקום זה (בת/11 וב- עמ' 25 ש' 5 – 22).

 

לא יודע לומר אם החיפוש בוצע בנוכחות הנאשם (עמ' 25 ש' 22), אומר שידע באיזה רכב לחפש שכן קיבל את הפרט הזה מאותו שוטר או שוטרת שראו את הנאשם נוהג הוא או היא הכווינו אותו לרכב (עמ' 25 ש' 25 – 30).

 

בנוגע לתפיסת המפתחות ברכב מציין שמדובר במפתחות הרכב "ברור אני לא רושם אם נמצאו מפתחות סתם וידאתי שהמפתחות הם של האוטו". (עמ' 26 ש' 10 – 18). לא זוכר מה עשה עם המפתחות כי לא רשם זאת.

 

לא יודע לומר בוודאות האם בעת החיפוש ראה את האנשים (3 נשים וגבר) או שקיבל מידע זה מאותו שוטר או שוטרת.

 

בחקירה חוזרת, מפנה לת/15 – דו"ח העיכוב, שם הובהר לנאשם מה החשדות כנגדו.

כמו כן מבהיר שהרחובות קרליבך והחשמונאים הינם צמודים ולפעמים המפריד בין שני בתים זה קו בלטות אחד, ההבדל בין 86 לקרליבך הוא מרחק של כ - 10 מטרים (בעמ' 27 ש' 16 -22).

 

 

ע 5 רפ"ק ניסים אוחיון

מפקד אגף התנועה במרחב ירקון, אשר היה הסמכות הבכירה במחסום באותו היום, מחסום שכרות "בחשמונאים פינת קרליבך" (עמ' 27 ש' 24 – 32).

 

מעיד כי בסמוך לשעה 04:05 במהלך ביצוע שימוע לנהג ברח' החשמונאים 86, שמע בקשר דיווח על נהג שנמלט מרכב לכיוון החשמונאים מרחוב קרליבך והבחין בחשוד הנמלט חולף מולו, חדל ממעשיו והחל לרדוף אחרי החשוד שתיאורו: גבוה, לבש חולצה לבנה ומכנס ג'ינס כחול, הנאשם נכנס לסמטה לכיוון רחוב הארבעה 10 ואז נתפס על ידו לאחר שנעצר כשהבחין בו בסמוך אליו.

 

העד מעיד כי למרדף הצטרף השוטר דניס, אשר מיד עם תפיסתו הודיע לנאשם על עיכובו.

 

מציין כי שניהם, הוא ודניס, ליוו את הנאשם לרכב ממנו נמלט.

 

כמו כן מציין, כי היה בשר עין רצוף עם הנמלט מהרגע שחלף על פניו ברח' החשמונאים 93 ועד לתפיסתו (ת/17).

 

בחקירה הנגדית, אומר שזוכר את המקרה ומזהה את הנאשם, שכן מרדף הינו אירוע חריג מבחינת עבודתו.

 

לא יכול להוסיף על הרשום בת/17 ככל שנוגע לפרטים שניתנו בדיווח בגל, לעניין תיאורו של הנמלט (עמ' 28 ש' 19 – 23).

 

לא יודע לציין את שם הסמטה אליה פנה, מעריך שמדובר ברח' גבעון. מתאר מרדף קצר ותפיסתו בתוך זמן ומרחק קצר מעריך שזאת בגלל ריצתו הכבדה. (עמ' 28 ש' 31 – 32).

 

כשנשאל לגבי העילה לכך שהנאשם נעצר אמר "הפסיק לרוץ כי התעייף", ולשאלה מדוע עניין זה לא צויין בת/17 ענה – שהוא זוכר את האירוע.

 

עומד על כך שליוו את הנאשם לרח' קרליבך לרכב שלו ( ובניגוד לדבריו של השוטר דניס שאמר שהלכו עמו לרחוב' החשמונאים 86) (עמ' 29 ש' 24 – 29).

 

מסביר שידעו באיזה רכב מדובר , כי השוטרת ספיר שביט המתינה שם והם ניגשו עימו על מנת לזהות שאכן זה הוא. (עמ' 29 ש' 30 – 32). נקודה זו לא צויינה בדוחות שנרשמו על ידו אלא מעיד מזכרונו.

 

כשנשאל לגבי ת/21 – שימוע לעניין איסור שימוש ברכב אומר, שקיבל את רישיון הרכב מן הנאשם.

 

לא יודע לומר מה נעשה עם רישיון הרכב ומה עלה בגורלו. (עמ' 30 ש 18 – 22).

 

לשאלת הסנגור מאשר כי לא ציין במזכר ששאל את הנאשם לעניין הסיבה לבריחתו או כי העלה את נושא הבריחה באופן כלשהו, ועל כן אינו זוכר (עמ' 30 ש' 29 – 32).

 

עת/6 רס"מ מוטי בוזגלו,

 

חוקר באגף התנועה ככל הקשור לנהגים הנוהגים בפסילה ו/או בשכרות.

 

הגיש מזכר מיום 21/3/16 שם נרשם ששאל את השוטר דניס היכן מצא את מפתחות הרכב ונאמר לו על ידו שהם היו זרוקים ברכב של הנהג שברח רגלית (ת/22).

 

בחקירתו הנגדית, העד אינו יודע מה עלה בגורל המפתחות זאת אף על פי שניהל את חקירת התיק.

 

לשאלת הסנגור ולאחר עיון בתיק החקירה אמר שלמעט מזכר זה- ת/22 לא ביצע פעולות נוספות בתיק. (עמ' 32 ש' 3 – 4).

 

בחקירה חוזרת ובניגוד לעמדת הסנגור התקבלו פלטי מחשב על שם סוזן וטורי – בעלת הרכב ת/23 וזאת מאחר שלא ניתנה הזדמנות נאותה לעד לעיין במסמכי תיק החקירה.

 

בחקירה הנגדית הוברר, כי העד אינו יודע לומר כי הוא זה אשר הפיק פלטים אלו ועליו לבצע פעולות נוספות על מנת להוכיח כי הוא האדם האחראי על הוצאתם (עמ' 33 ש' 13 – 21).

 

 

 

 

פרשת ההגנה

 

הנאשם העיד כעד יחיד מטעמו.

 

העיד שיצא עם בחורה אשר נהגה ברכב שלה, והוא יצא מן הרכב על מנת לחפש מסעדה, בה יוכלו לסעוד, כאשר "הלך לתומו" כ 8 – 7 דקות, פתאום קפצו עליו שני שוטרים ואמרו לו שהוא חשוד בנהיגה בשכרות (בעמ' 35 ש' 12 – 17).

 

אמר שהסכים לביצוע בדיקת המאפיינים, ולבקשת השוטר מסר לו את תעודת הזהות שלו וכך "נתגלה" שנפסל מלנהוג. בעדותו מסר שלא יודע על דבר פסילתו ושלא נכח בדיון (ואכן לא הואשם בעבירה זו).

 

כמו כן, מעיד שהבחורה איתה יצא הגיעה למקום הימצאו לאחר שחיפשה אותו. מסכים שסרב להמציא דגימות נשיפה (עמ' 37 ש' 11 – 12).

 

מכחיש שיש לו זיקה לרכב סקודה כלשהו ומסביר שלא הביא את הבחורה שאיתה יצא באותו הערב כי מדובר בבחורה צעירה גרושה, מכיוון שחזרה לגרוש שלה , הוא לא רוצה ל"קלקל לה" (עמ' 37 ש' 21 – 27).

 

 

בחקירתו הנגדית, מסכים שביום האירוע ובשעה הנקובה היה ברחוב הארבעה וכי נעצר על ידי השוטרים כשבסמוך חנה רכבה של הבחורה בחברתה היה (בעמ' 38 ש' 23 – 29).

 

משנה את גרסתו ואומר שהמרחק ממנה היה כ- 3 דקות (ולא 8 – 7 דקות).

 

מכחיש שהשוטרת ספיר ביקשה ממנו רישיונות, מכחיש את הקשר לרכב הסקודה.

 

לשאלת התובעת מכחיש כי ת.ז שלו נמצאה ברכב הסקודה, טוען שהיא נמצאת עליו כל העת, זאת אמר כשהוא מציג אותה לבית המשפט, כשבתוכה מסמכים וכרטיסים מגנטים ובעקבות כך, לטענתו, התעודה "מחוברת אליו" (עמ' 41 ש' 1 – 10).

 

הנאשם מעלה בפעם הראשונה את העובדה כי היה בחברתה של אשה, ועניין זה לא עלה בחקירתו במשטרה, בת/10.

 

מכחיש שבשימוע לעניין איסור השימוש ברכב, מסר את רישיון הרכב, שכן הרכב אינו שלו, ואין לו מסמכים הקשורים אליו.

 

מסביר שהבחורה אשר הייתה עמו, לאחר שהתעכב, יצאה לחפש אותו וכשראתה את ההמולה הגיעה וראתה אותו (עמ' 45 ש' 27 – 32).

 

מכחיש ששתה משקה אלכוהולי ועומד בתוקף על כך שהצליח במבחני המאפיינים, מסכים שסירב להיבדק במכשיר הינשוף (עמ' 46 ש' 1 – 20).

 

מסביר שגרסת יציאתו עם בחורה ביום האירוע עולה בפעם הראשונה בדיון ולא נאמרה לחוקר, בגלל ,ה"רגישות" של הנושא, שהינה גרושה (עמ' 46 ש' 28 – 32).

 

 

דיון והכרעה:

 

אומר כבר בראשית הדברים, כי אף על פי שלא האמנתי לדבריו של הנאשם, אשר כפר כפירה גורפת במיוחס לו, ניסה לזרות חול בעיני בית המשפט, ענה תשובות משתנות ומתחלפות ואף נתן תשובות מיתממות שאינן מתיישבות עם ההיגיון הישר, ובמקביל האמנתי לדברי השוטרים, הרי שהמחדלים הרבים המצויים בתיק, ואשר נגעו כמעט בכל פעולת חקירה, מפעולה זניחה ועד כזו שהינה מהותית וקושרת את הנאשם לאירוע, הביאוני לכך, שלא יכולתי להשלים את החסר בראיות שהוגשו לבית המשפט ונותר בליבי ספק שממנו ייהנה הנאשם בסופו של יום.

 

אדגיש, כי דברי הנאשם לא הוכחו כשקריים ואינם יכולים להוות סיוע, ובכל מקרה בתיק זה גם סיוע לא יכול היה ליתן מענה לראיות התביעה, שכן, המדובר במסכת ראיות שלא ניתן להקים ממנה שדרה של ראיות המחזיקות את ההאשמות בתיק.

 

לעניין הכחשה גורפת של נאשם, ראה י.קדמי, "על הראיות" חלק שני, בעמ' 842 והפסיקה שם :

 

"יש שהכחשה גורפת של נאשם מחזקת את ראיות התביעה.. אולם תנאי מוקדם לחיזוק כזה הוא, כי התביעה הביאה ראיות, ישירות או נסיבתיות, הקושרות את הנאשם למעשה העבירה. משלא הונחה תשתית עובדתית המובילה להרשעת הנאשם, אין בהכחשה כשלעצמה משום ראיה לאשמתו, כשם שאין משמעות לאי קבלת גרסתו של הנאשם בהיעדר ראיות לחובתו" - כך במקרה נסיבותיו של תיק זה.

 

ואפרט:

 

זיהוי הנאשם הנהג הנמלט

 

1.השוטרת ספיר שרביט דיווחה בקשר לגבי נהג שנמלט. בדיווח זה, השוטרת לא נתנה פרטים מזהים כגון תיאור בגדים, גובה וכו' וזאת משום ש"הכל קרה כל כך מהר" (עמ' 12 ש' 15 – 17).

 

כמו כן, אומרת שראתה את הנאשם והייתה עימו בקשר עין רציף עד אשר ראתה את השוטרים רצים ל"כיוונו" אז נקטע קשר העין עימו. (עמ' 9 ש' 7 – 30 + ת/1 + ת/2).

 

2.השוטר דניס, אף הוא שמע בקשר שיש "נהג נמלט רגלי" והבחין ברפ"ק אוחיון רץ אחרי אדם גבוה לבוש חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס ואף הוא החל לרוץ אחרי האיש.

 

3.רפ"ק אוחיון שמע בקשר דיווח על נהג שנמלט והבחין בחשוד חולף על פניו, הניח כי מדובר באותו נמלט והחל לרדוף אחריו. אף הוא נתן תיאור דומה לזה שנרשם על ידי השוטר דניס, מה שאך הגיוני, שכן השוטר דניס החל במרדף אחרי רפק אוחיון שרץ אחרי אותו האדם.

אולם רפ"ק אוחיון לא שמע פרטים לגבי תיאורו של הנמלט, או לפחות אינו יכול לומר ששמע, שכן עניין זה לא צויין בדו"ח. (עמ' 28 ש' 19 – 23).

 

4.הנה כי כן, השוטרת אשר היא זו אשר ראתה את הנהג הנמלט לא תיארה בגל הקשר את דמותו ולא נתנה פרטים מסויימים שיש בהם כדי לזהות אותו.

 

בהמשך לכך, לא ציינה פרטים מהותיים שיש בהם כדי לאשש שהמרדף היה אחר האיש הנכון כגון: מצב תנועת האנשים ההולכים ברחוב זה, האם היו אנשים נוספים שרצו לכיוון, האם הייתה תנועת מכוניות , מה הייתה התאורה במקום (שכן, מדובר בשעת לילה) וכו'.

 

5.ברור כי קשר העין אותו ציינה השוטרת הגיע עד לשלב שהשוטרים "רצו לכיוונו" של הנהג וכי היא לא ראתה את תפיסתו, כך שאין אנו יודעים האם המשך המרדף ותפיסת הנהג הייתה של אותו נהג נמלט, מאחר שתפיסתו ע"י השוטרים היתה במנותק מעיני השוטרת.

 

6.בנוסף ובעיקר, לאחר תפיסתו של הנאשם, לא נרשם בשום דו"ח או זכ"ד אותו מילאו השוטרים, האם הובא למקום בו עמדה השוטרת, האם היה מפגש בין השניים והאם זיהתה אותו מיד על אתר עם הבאתו למקום, להיפך בנקודה זו קיימות מס' גרסאות שאינן עולות בקנה אחד ולעיתים אף מנוגדות אחת לשנייה וזאת משום שנקודות אלו לא נרשמו בפירוט בדוחות וכל עד העיד על פי מיטב זכרונו, מה שכמובן אינו מספיק, בוודאי לא להרשעה בפלילים.

 

א.בת/1- השוטרת ספיר, אינה מאזכרת שראתה את הנהג בסמוך לאחר תפיסתו ושזיהתה שזה אכן אותו נהג שנמלט.

 

בדו"ח זה קיים חסר רב אשר משפיע על כל הבנת האירוע, שכן השוטרת לא מציינת מה אירע לאחר שהשוטרים החלו לרדוף אחר הנהג הנמלט, ובעצם הדוח מסתיים עם ציון עובדת התחלת המרדף לכיוונו.

 

השוטרת מסבירה שפרטי הנאשם ורכב הסקודה, נלקחו מאת השוטר דניס בתחנה ובעת שזה ישב לרשום את דוח הפעולה.

יש להדגיש, כי אין אזכור לכך שראתה את הנהג שוב לאחר שנתפס, ובאלו נסיבות ראתה אותו שוב.

 

מכאן, שלאחר בריחתו ראתה אותו שוב בבית המשפט- עניין זה עומד בניגוד לאמור בדוח של דניס, שם מציין שהשוטרת ספיר היא זו אשר הסיעה אותם בדרכם לתחנה, ובניגוד לדברים שאמר אוחיון- שהגיעו למקום ההימלטות על מנת לבצע זיהויו באמצעות השוטרת.

 

אף העובדה שהשוטרת אומרת שזוכרת אותו ,בעת שהיה בבית המשפט, הינה בעלת ערך נמוך ולא ניתן להסתמך על זיכרון זה וליתן לו משקל כלשהו.

 

ב.בת/11 – רשם השוטר דניס כי לאחר החיפוש ברכב בחשמונאים 86 העביר את הנאשם ביחד עם השוטרת ספיר בניידת לתחנת המשטרה כאשר השוטרת ספיר נוהגת והוא והנאשם ישובים מאחור.

 

בעניין זה אין לי אלא להפנות למזכר של השוטרת ספיר ת/1 ולעדותה מהם לא עולה בשום שלב, כי פגשה את הנאשם בסמוך לאחר שנמלט ונראה שהעדר ציון עובדה חשובה זו, יש בה כדי להחליש את זיהיו על ידי מי שיכולה הייתה לעשות זאת באותו המעמד, (עמ' 11 ש' 5- 16).

 

ג.רפ"ק אוחיון אף הוא אומר שמזהה את הנאשם בבית משפט, שכן מרדף אינו אירוע שכיח בשגרת יום עבודתו אולם, לאור העובדה שלא ברור אם אותו נהג נמלט הוא זה אשר נתפס ולאור כך שהשוטרת ספיר לא מציינת שהנתפס הובא אליה לצורך זיהויו הרי אין לעובדה זו משקל.

 

בעדותו מבהיר אוחיון שלאחר התפיסה הובאו הנאשם למקום בו היה הרכב, שם המתינה השוטרת ספיר והם ניגשו לצורך זיהויו (עמ' 29 ש' 30 – 32).

 

מכאן שאף אוחיון חשב שיש צורך ב"סגירת הקצוות" במובן שיש לברר כי אותו נתפס הוא זה אשר נמלט מן הרכב.

 

עדיין, עובדה זו של זיהוי הנאשם מיד ובסמוך שהינה מהותית למיצובו של הנאשם בזירה, אינה מצויינת בדוח אותו רשם בת/17, אלא עולה לראשונה בעדותו בבית המשפט.

 

ד.כמו כן ובנוסף, עובדה זו אינה עולה בדו"ח של השוטר דניס ת/11 ולא בזה של השוטרת ספיר ת/1 כשבעצם, נותרנו עם הצורך לבצע זיהוי באופן מיידי במקום האירוע אל מול החוסר בפרט זה שהינו מהותי.

 

 

זיהוי הרכב ממנו נמלט הנהג 

 

7.בנקודה זו, השוטרת ספיר מציינת שהדיווח בגל "כלל ציון כללי", כי מדובר ברכב סקודה בצבע שחור, אך בלא שציינה את מספר הרכב.

 

מוסיפה ואומרת בעדותה, שברכב היו 3 נשים, כאשר לאחת מהן, זו שישבה מאחור פנה הנאשם וביקש "בואי תחליפי אותי".

 

השוטרת לא ביצעה את הפעולה המידית המתבקשת, שהיא נטילת פרטי היושבים ברכב, לצורך תחקורם, בדיקת קשרים, מקום מגורים וכו', כך שלא ניתן לקשור את היושבים לנאשם בכל צורה שהיא ומכאן אף לקשור את הנאשם לרכב.

את פרטי הרכב (מ.ר) קיבלה מהשוטר דניס מאוחר יותר. (עמ' 11 ש' 5 – 7).

 

8.השוטר דניס מציין שביצע ברכב חיפוש. השוטר לא מסביר מהיכן ידע שמדובר באותו רכב, לא ציין שהשוטרת הייתה במקום והפנתה אותו לרכב זה, ואפילו לא יודע לומר האם מדובר בשוטר או שוטרת אשר דיווחו על הימלטות הנאשם.

 

לא מפרט האם היו שוטרים נוספים שעזרו לו בחיפוש ברכב, האם קיבל אישור לביצוע חיפוש שכזה מיושבי הרכב, אם ראה כאלה.

 

השוטר מציין שהיו 3 נשים וגבר אחד, אך מעבר לכך לא יודע לומר אם ראה אותם או רק קיבל עובדה זו כדיווח מ"השוטר או השוטרת", בהמשך לכך, כמובן שאף לא נרשמו פרטיהם של אלו .

 

החשיבות של רישום שכזה, בוודאי מקום שיש הכחשה כפי שמכחיש הנאשם, הינו רב ומהותי להוכחת המיוחס וזאת על מנת לקחת מהם גרסה ולהצליבה– דבר אשר לא נעשה.

 

9.לעניין החיפוש ברכב, רושם השוטר דניס בת/11 – "ברכב נמצא תעודת זהות של הנ"ל שזוהה כ-א.ט. ת.ז ****** ..." דבר נוסף נתפס כנראה, אולם השוטר לא ידע לומר מה, שכן לא הצליח לפענח את הנרשם על ידו בדו"ח זה, עדיין ניתן להשלים זאת עד ידי ת/12 שם נרשם ב"פעולות נלוות" שבוצע חיפוש ונתפסו: "לצורך זיהוי, מפתחות רכב".

 

גם בעובדה זו שהיה כדי לקשור באופן ישיר את הנאשם לרכב, מתקיימים מחדלים קשים הפוגעים ופוגמים במציאת אלו עד כדי לתת לאמירה זו משקל נמוך מאוד.

 

 

 

 

 

10.תעודת הזהות שהינה ראיה חשובה ואולי החשובה ביותר, שהרי היא זו הקושרת את הנאשם לרכב – לא צולמה על ידי השוטר, לא נתפסה ועניין זה אף לא הועלה במהלך חקירתו של הנאשם- ת/10 כעובדה הקושרת אותו לרכב ולא נתבקשה תגובתו לכך.

 

כמו כן ובעיקר, אין בתיק מזכרים שמהם ניתן ללמוד מה עשה השוטר דניס עם תעודת הזהות וכיצד הגיעה חזרה לחזקתו של הנאשם.

 

בידוע, שכאשר מדובר בראייה חשובה שיש בה כדי לסבך את הנאשם, גם אם זו מוחזרת לחזקת הבעלים, יש צורך בהחתמתו על גבי מזכר שבו נאמר שקיבל ראייה זו, תאריך הקבלה, ממי קיבלה וחתימת ידו- דבר שלא נעשה בתיק זה.

 

עוד בעניין זה יש להפנות לת/12, שם לא צויין שנתפסה תעודת זהות אלא נרשם שנתפסו מוצגים: "לצורך זיהוי".

 

 

מכאן שלמעט ציון עובדה זו בת/11 אין כל איזכור של הראייה החשובה ביותר בתיק.

 

 

לעניין זה, ראה בע"פ 4384/93, אילן מליקר נ' מד"י:

יש נסיבות שבהן כרוכה אי עריכת בדיקה או אי רישום הודעה על ידי המשטרה, באובדן ראיה חשובה, ולעתים אף חיונית, הן לתביעה והן להגנה....כאשר "חסרה" ראיה, כאמור לתביעה נזקף ה"מחדל החקירתי" לחובתה... ואילו מקום שהעדרה של הראיה "חסר" להגנה, תוכל זו לבסס על זה "מחדל" כשיקול בדבר קיומה של ה "אפשרות" הנטענת על ידה, הכל בהתאם לנסיבות המיוחדות של העניין הנדון".

 

 

11.רפ"ק אוחיון המזכיר בעדותו (ולא בדו"ח הפעולה) שהוא ודניס חזרו עם הנאשם לרכב, לא מציין שנערך חיפוש שכזה ובוודאי שאינו יודע לומר דבר על אשר נמצא ברכב.

שוב, לעניין זה חשוב היה לציין מי הם העדים אשר היו ברכב על מנת לחקור אותם בנקודה חשובה זו.

 

 

 

12.כך גם לגבי מפתחות הרכב אשר נתפסו, האיזכור היחיד שלהם למעט בת/12 הדוח שנרשם על ידי השוטר דניס, הוא במזכר אשר נרשם ע"י עד התביעה בוזגלו – החוקר האחראי על החקירה בתיק ת/22 – שם הוא מציין ששאל את דניס היכן נמצאו המפתחות.

 

אין כל ציון מה נעשה במפתחות האם נרשמו כמוצג, צולמו, ואם הושבו למישהו. מיהו אותו "הטוען" להיות הבעלים שלהם ומכאן של הרכב.

 

ברור שלא נלקחה עדות מאותו אחד, ולא הובהר הקשר שלו עם הנאשם, אם היה כזה.

 

כך שאף בעניין זה קיים חסר עמוק ולא ניתן להשלים זאת בשקרי הנאשם בלבד.

 

 

13.הבעלים של הרכב

 

אין מחלוקת כי הרכב אינו שייך לנאשם.

 

בת/20 – השימוע אשר ערך רפ"ק אוחיון, שם נאסר השימוש ברכב למשך 30 יום, נרשם כי רישיון הרכב נתקבל ובעדותו אמר העד שרישיון הרכב נמסר לו על ידי הנאשם.

גם בזאת אין כדי למלא את החסר, הן לאור העובדה שבתגובת הנאשם בשימוע אמר: "קח את האוטו תעשה מה שאתה רוצה", והן משום שלא ניתן להתחקות אחר מיהו אותו גורם אשר הגיע לקבל את הרכב, את הרישיון ומיהו אותו הבעלים, באשר אותו אחד לא נחקר בדבר מתן הרכב וההרשאה לנהוג למי אשר אינו רשאי לנהוג.

 

ובכך נותרנו ללא מענה.

 

14.בעניין זה אף יש להפנות לת/19 שימוע בדבר פסילת הרישיון שם אמר הנאשם "לא שתיתי, לא הייתי על ההגה, יש עדים כאן".

 

לא ברור מה נעשה עם העדים הללו אבל ברור שלא נלקחה עדותם ולא נמסרה גרסתם.

 

 

 

 

 

לעניין אי חקירת עדים אשר יש להם רלוונטיות לתיק החקירה ראה ע"פ 1584/04 אלמרין נ' מד"י:

 

"לכל חשוד קמה זכות שטענותיו יחקרו כדבעי. זכות זו היא זכות חוקתית המהווה פועל יוצא של הזכות למשפט הוגן, שמטרתה להגן על כל אדם, לרבות חשוד.. הימנעות מביצוע פעולות חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המאשימה.. כי קיימת אפשרות שתוצאות החקירה היו תומכות בגרסתו של החשוד."

 

15.ת/23 – פלטי הבעלות של הרכב אשר הוגשו על ידי עד התביעה מוטי בוזגלו, (שהוסף במהלך פרשת הבאת הראיות) כאשר לעניין משקלם ניתנה החלטה שעניין זה יישקל ויוכרע במהלך החלטה זו.

 

כפי שציינתי, במהלך חקירתו הנגדית, העד העיד כי אינו יודע מי הפיק את הפלטים ובהעדר כל סימן מזהה על פלטים אלו, שיש בו כדי להצביע על אותו אחד אשר הפיקם, אף על פי שפלטים אלו נתקבלו בהתנגדותו של הסנגור, (שכן בעדות הראשית לא עלתה סוגייה זו), הרי שאיני יכולה לתת כל משקל לפלטים ולתוכנם ועל כן אינני נדרשת להם.

 

16.אין ספק כי מן הראיות עולה באופן ברור שהנאשם לא הסכים לבצע בדיקת נשיפה, היה שיכור ואף התנהג באופן בוטה תוך קללות וצעקות, אולם ראייה מספיקה לנהיגה עצמה לא הובאה ובלעדיה אין התנהגויות אלו פליליות, אף כי הן נלוזות ויש להוקיען.

 

17.לעניין המחדלים, ראה בת"פ 102/99, מד"י נ' אוסאמה סלאם:

 

"הרשות החוקרת חייבת לבצע את כל פעולות החקירה הנדרשות, זאת לא רק כחלק מחובתה לאתר עבריינים, להסיק כלפיהם ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין ולהביא להרשעתם... חובתה למצות הליכי חקירה כראוי מהווה גם חלק מזכות הנאשם למשפט תקין והוגן, כאמצעי במטרה הנעלה לחשיפת האמת".

 

 

לסיכום

 

מכל המקובץ לעיל, הרי שהמחדלים הראייתיים בתיק זה, שהינם מנת חלקו, אינו מותיר לי כל אפשרות לבחון ולהשלים את הראיות ע"פ עדויות אחרות אלא פורס בפנינו מערכת ראיות חסרה עד כדי כך, שאין לי אלא לקבוע כי המאשימה לא הרימה את הנטל ההוכחה ברמה הנדרשת המוטלת על כתפיה, ולאור זאת ואף על פי שכפי שציינתי בתחילת דבריי איני מאמינה לגרסתו של הנאשם, אין לי אלא לזכות את הנאשם מחמת הספק.

 

 

 

ניתנה היום, 6/12/16 דצמבר 06 דצמבר 2016, במעמד הצדדים

 

 

 

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ