לבנת נ' עיריית ראשון לציון

1.התובע, מר מיכאל לבנת, הגיש תביעה כנגד עריית ראשון לציון (להלן – הנתבעת או העירייה), בגין סכומי הפנסיה אשר הגיעו לאשתו גב' דפנה לבנת ז"ל (להלן – המנוחה או גב' לבנת), החל ממועד פרישתה מהעבודה אצל הנתבעת, בחודש ספטמבר 2013, ובגין הפרשי קצבה שלו כשאיר של גב' לבנת ז"ל, מפטירתה באוגוסט 2016.

גב' לבנת עבדה במשרד בריאות (כאחות) החל מיום 1.4.75 ועד ליום 30.9.86, ואצל הנתבעת החל מיום 1.10.86 ועד למועד פרישתה ביום 1.9.13. המנוחה הייתה זכאית לפנסיה תקציבית, כאשר בין מדינת ישראל לבין הרשויות המקומיות (כולל העירייה) קיים הסכם רציפות זכויות.

המנוחה קיבלה רכיב של "שעות נוספות גלובליות" שהנו חלק מהשכר הקובע לחישוב גמלת הפרישה במסגרת עבודתה בעירייה. הנתבעת, שהיא הגוף המשלם, לא חישבה את הרכיב של "שעות נוספות גלובאליות" עבור תקופת העבודה של גב' לבנת במדינה. מכאן תביעת התובע להפרשי גמלה.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו ביקשה לדחות את התביעה על הסף בהסתמך על סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל-1970 (להלן – חוק הגמלאות) הקובע כי הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת ביניים של הממונה על הגמלאות, רשאי לערער על ההחלטה לפני בית הדין האזורי לעבודה במועד שנקבע בתקנות. תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (להלן – תקנות הגמלאות) קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה או של נציב שירות המדינה הוא 60 יום מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער.

לגישתה של הנתבעת, אין חולק כי המנוחה פרשה לגמלאות ביום 1.9.13. התביעה הוגשה לבית הדין בחודש אפריל 2017, בחלוף יותר משלוש וחצי שנים מאז שהתקבלה ההחלטה על חישוב הגמלה ולכן, יש לסלק את התביעה על הסף.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי רכיב של שעות נוספות גלובאליות שולם לגב' לבנת כחריגת שכר ותחת הסכם מקומי. לפיכך אין העירייה נדרשת לשלם רכיב זה גם לגבי חלק הבעלות של משרד הבריאות, אשר לא שילם לה כל תשלום בגין רכיב שעות נוספות גלובאליות.

העירייה טענה כי בקביעת המשכורת הקובעת קיימת חשיבות רבה להבחנה ההגדרתית של קביעה זו בהתאם לחוק הגמלאות לבין תנאי השכר ששולמו למנוחה בפועל.

ביום 22.7.76 נחתם הסכם כללי בין מדינת ישראל ומרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות עובדי המדינה לעניין הסכם לרציפות זכויות של עובדים העוברים משירות המדינה לעבודה ברשות מקומית וההיפך, או של עובד העובר בין רשויות מקומיות (להלן "ההסכם הכללי").

במקרה של המנוחה, משרד הבריאות הוא "הבעלות המעבירה" והנתבעת "הבעלות המשלמת" כלשון ההסכם.

לפי הנטען על ידי הנתבעת, אין היא נדרשת לשקלל בחלקיות של משרד הבריאות רכיבי שכר אשר לא שולמו על ידו למנוחה ולהם לא הייתה המנוחה זכאית. הנתבעת (הבעלות האחרונה) העבירה לתובע, על שם המנוחה, את סך הקצבה הכולל את חלק בעלות המעבירה (משרד הבריאות) ללא רכיב השעות הנוספות הגלובאליות, שלא שולמו לה בפועל תחת הבעלות המעבירה. כמו-כן, הנתבעת שילמה את החלק בבעלות אחרונה, הכולל את רכיב השעות הנוספות הגלובאליות, וזאת לאור העובדה כי רכיב זה שולם למנוחה בפועל כחלק מהסכם מקומי ותשלומו אף אושר על ידי הממונה על השכר. לכן, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה כנגדה, גם לגופה.

3.ביום 5.11.17 התקיים קדם משפט לפני כב' הרשמת ריכטמן ולאחר מכן, ביום 11.2.18, התקיים דיון - קדם משפט נוסף - לפני ראש המותב.