פ"ה 13180-02-17

1.מושא התביעה העיקרית בתיק זה הינו מכרז לתפקיד סדרן הרכב של המשיבה מס' 1 (להלן: "המכרז"), בו זכה המשיב מס' 2 (והשתתף גם המבקש).

בנוסף, הוגשה בקשה למתן סעד זמני והיא נקבעה לדיון במעמד הצדדים היום.

בבקשה נתבקש בית הדין להוציא צו מניעה בו יורה למשיבה מס' 1 שלא להתקשר בהסכם העסקה עם המשיב מס' 2 מכוח זכייתו במכרז.

אין חולק כי המשיב 2 מכהן בתפקיד עוד מחודש יוני 2016, לפחות בפועל, וב"כ המבקש הודיע בבקשה שאינו מבקש להפסיק כהונתו בפועל אלא רק להורות למשיבה מס' 1 להימנע מלחתום עימו על הסכם העסקה.

עוד אין חולק כי בין הצדדים התנהל הליך קודם מכוח זכייתו של המשיב מס' 2 במכרז קודם לתפקיד, הליך שהסתיים משהתייתר, כאשר הודיעה המשיבה מס' 1 שהחליטה על קיומו של מכרז חדש – הלא הוא המכרז מושא תיק זה.

2.בתגובה שהגישה המשיבה מס' 1 לבקשה, נטענו טענות רבות, בגדרן טענה לפיה המבקש מנוע מלתקוף את זכייתו של המשיב מס' 2 במכרז משום כך שהוא עצמו לא ענה על תנאי הסף שנדרשו לתפקיד, וגם לא ניתן לראות בו "עותר ציבורי", וכן שאין בכוונת המשיבה לחתום עם המשיב מס' 2 על הסכם העסקה, שכן העסקתו נעשית מכוח שני כתבי מינוי, אשר הוצאו לו עקב זכייתו בכל אחד מהמכרזים שהוזכרו לעיל – בשניהם זכה.

כך או כך הודגש כי הבקשה למתן סעד זמני מיותרת, משאין ממש בטענה שהנה בבסיס הבקשה – לפיה חתימה על הסכם בין המשיבה מס' 1 למשיב מס' 2 עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, או לסכל קיומו של פסק דין שיינתן בתיק העיקרי – ככל שהתביעה תתקבל.

3.המבקש, מצידו, טען בתגובה שהגיש לתשובת המשיבה לבקשה שדין זכייה במכרז כדין הסכם, ועצם העסקת אדם או מתן כתב מינוי לתפקיד – מהוים הסכם.

בהקשר זה יש לומר כי מעבר לכך שאמירה שכזו אינה עולה בקנה אחד עם ההודעה המפורשת של המבקש בבקשתו – שאיננו עותר להפסקת כהונתו של המשיב מס' 2 בתפקיד, הרי שמשנשאל ב"כ המבקש במעמד הדיון בבקשה – איזה נזק שיפגע במימוש פסק דין בתביעה העיקרית - באה הבקשה למנוע, ואיזה נזק עלול להגרם למבקש ככל שלא יחול שינוי בנסיבות עד להכרעה בתיק העיקרי – לא ידע לתת מענה של ממש.

משכך, ולאור הערות בית הדין – הודיע ב"כ המבקש (וטוב עשה) כי אינו עומד עוד על הבקשה.

4.המשיבים, מצידם, הודיעו כי הם עומדים על חיוב המבקש בהוצאותיהם בגין בקשה זו, שמעבר לכך שהיתה נטולת בסיס והיתכנות משפטיים – הסבה להם הוצאות וגזלה מזמנם לשווא.

אומר כי יקשה שלא למצוא ממש בטענתם זו.

המבקש הרחיב את היריעה בבקשה לעניינים שלא היו בעלי נפקות לשלב זה של הדיון, ובכך אילץ את המשיבים להידרש להתייחס לתשתית עובדתית נרחבת ולמחלוקות עובדתיות ומשפטיות רבות כבר כעת, ולמטרה זו הוגשו תצהירים וכתבי טענות מפורטים בסד זמנים דחוק.

בנסיבות אלה – אכן מוצאת אני כמוצדקת את בקשת המשיבים לחיוב המבקש בהוצאותיהם בגין הבקשה.