פש"ר 3000-08 MASTER CCM ואח' נ' רייפמן

1. מבוא

מונחת לפני בקשתו של מר בוריס בנאי (להלן: "בנאי"), לחייב את הנאמן לשלם מתוך כספי קופת הפש"ר של החייב, אלי רייפמן (להלן: "החייב"), את הכספים שנפסקו לטובתו ביום 26.11.13 בבית המשפט הגבוה לענייני מסחר באנגליה (להלן: "בית המשפט הגבוה באנגליה").

2. העובדות בקליפת האגוז

נגד החייב ננקטו הליכים פשיטת רגל לבקשת נושה וביום 25.3.09 ניתן נגדו צו לכינוס נכסיו וביום 21.7.11 הוא הוכרז פושט רגל ועו"ד איתן ארז מונה נאמן לנכסיו.

עובר להליכי פשיטת הרגל היה מעורב החייב במיזם עסקי בינלאומי עם בנאי בקשר למספר פרויקטים בחו"ל ובהם מכרות ומפעלים ברחבי העולם (להלן: "המיזם"). בין הצדדים נכרת ביום 17.2.02 הסכם באשר לשיתוף הפעולה ביניהם (להלן: "ההסכם"). לימים נטען על ידי בנאי שההסכם בוטל במסמך מיום 15.10.07, טענה שהוכחשה על ידי החייב. הנאמן ביקש שבנאי ורו"ח יחשפו את פעילות המיזם וכי יש להעביר לנאמן את חלקו של החייב במיזם ובפירותיו. בנאי התנגד לבקשה בין היתר בטענה שההסכם בוטל וכן שקיימת תניית בוררות בהסכם שלפיה הסכסוכים שבין הצדדים יידונו לפני ICC בלונדון ובהתאם לדין האנגלי, זאת בצד לטענות נוספות. בית המשפט (כב' השופטת אלשיך), קבע בהחלטה מיום 22.6.11 שהסכם הביטול בטל וכי תניית הבוררות אינה חלה על הסכם הביטול. עוד נקבע שהנאמן זכאי לקבל את המידע כמבוקש על ידו וחייב את בנאי במתן דו"ח על כספי המיזם. על החלטה זו ערער בנאי לבית המשפט העליון וערעורו נדחה בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 11.2.13.

הנאמן הגיש בקשה נוספת נגד בנאי ונגד חברות שבשליטתו לאסור את העברת נכסי המיזם לאחרים. גם לבקשה זו התנגד בנאי בין היתר לאור תניית הבוררות שבהסכם. בית המשפט, (כב' השופטת אלשיך), דחה את הבקשה בקובעו שדין טענות הסף להתברר ביחד עם הבקשה העיקרית ומשכך על בנאי להגיב לבקשה לגופה. גם על החלטה זו ביקש בנאי לערער לבית המשפט העליון אך בקשת רשות הערעור נדחתה.

סמוך לפסיקת בית המשפט העליון התקבלה אצל הנאמן החלטה של בית המשפט הגבוה בלונדון בעתירה שהגיש בנאי לצו מניעה לבירור ההליכים בארץ והפנייה למוסד הבוררות שנקבע בהסכם. בהמשך התקיימו דיונים בהליך האמור במעמד הנאמן. מטעמי יעילות אדרש לאותם הליכים רק לצורך הבקשה שלפניי ולא אפרוש את כל שנעשה בהם. אציין שבסופו של דבר הורה בית המשפט הגבוה באנגליה על עיכוב בירור ההליך בארץ והעברת הסכסוך לבוררות. בצד זאת, חייב בית המשפט הגבוה באנגליה את הנאמן בהוצאותיו של בנאי בסך של 150,000 ליש"ט וכאמור בהחלטה מיום 26.11.13 (להלן: "ההחלטה מיום 26.11.13"). בהמשך התקבל מכתב אצל הנאמן מב"כ בנאי באנגליה לו צורף צו של בית המשפט באנגליה המחייב את הנאמן למסור פרטים באשר לתיק פשיטת הרגל וכן מורה לנאמן להתייצב אישית בבית המשפט האמור על מנת להיחקר על נכסיו האישים שכן אחרת יואשם הנאמן בביזיון בית המשפט. הצו ניתן לבקשת בנאי.

הנאמן הגיש בקשה, בקשה 180, למתן צו מניעה המונע מבנאי מלנקוט בהליכי גבייה אישיים נגדו שכן לטעמו הוא פעל כבעל תפקיד ואין עליו חבות אישית (להלן: "בקשה 180"). בנאי התנגד לבקשה 180 בין היתר בטענה שבהתאם להחלטה מיום 26.11.13 החיוב בהוצאות הוא על הנאמן באופן אישי. בנאי טען בנוסף שהוא אינו צד להליך פשיטת הרגל ומשכך אין ליתן סעד נגדו במסגרת בית משפט זה. בהחלטתי מיום 16.4.14 קיבלתי את בקשה 180 והוריתי שהחיוב שהושת בהחלטה מיום 26.11.13 הוא על הנאמן בתפקידו ככזה ולא באופן אישי כגרסת בנאי ומשכך ניתן צו מניעה המורה לבנאי שלא לנקוט בהליכים לגביית ההוצאות נגד הנאמן (להלן: "ההחלטה מיום 16.4.14"). על ההחלטה מיום 16.4.14 הגיש בנאי ערעור לבית המשפט העליון שטרם נדון.

וכאן אנו באים לבקשה הנוכחית;