פש"ר 18835-06-12 שירי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בדיון בהכרזת החייב מיום 21.3.2013 העלה הנושה, משה אוחיון, טענות בדבר חוסר תום ליבו של החייב ביצירת החוב לנושה. לאור האמור לא הוחלט באותו דיון על הכרזת החייב פושט רגל. לאחר הדיון הגיש הנושה התנגדות מפורטת להכרזת החייב והוריתי למנהל המיוחד למצות החקירה במחלוקת שבין הצדדים. לאחר הגשת ממצאי המנהל המיוחד הגיעה השעה להכריע בהכרזת החייב פושט רגל.

ביום 30.8.2005 נחתם הסכם מכר בין החייב ואשתו לבין הנושה לרכישת נחלה במושב דבורה בסך של 200,000$. את התשלום הראשון בסכום השווה למחצית התמורה היה על החייב לשלם עד ליום 2.9.2005.

החייב הפר ההסכם ולא שילם התמורה. החייב חויב בתשלום פיצוי לנושה במסגרת תביעה שהגיש הנושה.

לטענת הנושה החייב נהג בחוסר תום לב עת התחייב בהסכם למרות ידע שלא יוכל לעמוד בהתחייבותו.

מממצאי המנהל המיוחד עולה התמונה הבאה בדבר התכנון הכלכלי של החייב לעמוד בתשלום במסגרת העסקה.

בנו של החייב משך שיק בנקאי על סך 350,000 ₪ שיועד ככל הנראה לתשלום מרבית התשלום הראשון. השיק הופקד חזרה בחשבון הבן ביום 8.9.2005.

היה על החייב לגייס סך נוסף של 99,000 ₪ לביצוע התשלום הראשון והחייב תכנן ליטול משכנתא לצורך התשלום השני (למרות שהדברים לא פורטו בהסכם). יצוין כי איני מקבלת טענת הנושה כי החייב לא הוכיח כי התכוון לקחת משכנתא, בהתחשב בכך שמדובר בדרך שגרתית למימון עסקאות מסוג זה, ובכך שלא ברור אלה ראיות יכול היה החייב להציג להוכחת הטענה בייחוד בהתחשב בחלוף הזמן מהאירועים הרלוונטיים.

ב"כ החייב בעסקה המציא למנהל המיוחד תצהיר כי למיטב ידיעתו היה לחייב הסכום הנדרש להשלמת התשלום הראשון.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בעת החתימה על הסכם המכר סבר החייב כי יוכל לגייס הסכומים הנדרשים או לפחות מרביתם ממקורות שונים (גם אם הדבר לא פורט בהסכם) ובכלל זאת מבנו ובאמצעות משכנתא.