פש"ר 1782-06-14 בראנץ נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

צו לכינוס ניתן לחייב ביום 1.6.2013, במסגרתו הושת על החייב צו לתשלומים בסך של 300 ₪ לחודש.

ביום 27.12.2015 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליכים שכן החייב אינו מגיש דוחות חודשיים כנדרש וכי לחייב חוב פיגורים בלא פחות מ- 15 תשלומים חודשיים.

ביום 27.12.2015 ניתנה החלטה לתגובת החייב תוך 20 יום, תוך שצוין בהחלטה כי בהעדר תגובה יבוטלו ההליכים כמבוקש ללא כל התראה נוספת.

ביום 05.01.2016 לבקשת ב"כ החייב ניתנה לחייב אורכה בת 45 יום להסרת מחדליו, שכן ב"כ החייב ציין כי החייב ניתק עמו כל קשר, וכי על מנת לאתרו נשלח אליו מכתב בדואר רשום.

ביום 28.02.2016 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן החלטה, שכן על אף חלוף המועד שנקבע, החייב לא הסיר מחדליו ולא הגיש תגובה כנדרש.

ביום 29.02.2016 קבעתי כי על אף שניתן היה להורות על ביטול ההליכים, ניתנת לחייב, לפנים משורת הדין ארכה בת 7 ימים לצורך הגשת תגובה מתאימה.

ביום 6.3.2016 הודיע ב"כ החייב כי חרף פניות שנעשו לחייב מטעמו, הוא לא הצליח לאתרו ועל כן משאיר הוא הבקשה לביטול ההליכים לשיקול דעת בית המשפט.

העובדה כי החייב ניתק קשר עם משרדו של בא כוחו, לא שילם התשלומים העיתיים שנקבעו, ולא הגיש הדוחות החודשיים מלמדת כי החייב זנח את ההליך שנקט בו, וכי אין כל הצדקה לכך שייחסה תחת הגנות הליך הפש"ר מפני נושיו.

אשר על כן, הריני להורות כדלקמן:

1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו ביום 01.06.2014 להגנתו של החייב – בטלים.

2. בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל – נדחית.

3. צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 60 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים.

4. שכרו של המנהל המיוחד ישולם לפי תקנות 8(א) ו- 15(ה) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981. כן זכאי הכונס הרשמי לשכר השגחה.