פש"ר 1381-09 צברי ואח' נ' סופר ואח'

1.מונחת בפני בקשה, שמספרה 225, אשר הוגשה על ידי הנאמן. בבקשה זו מבקש הנאמן לחייב את החייבת בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בשלוש בקשות אשר הוגשה על ידה, ואלו הן:

א. בקשה מס' 219 היא בקשתה של החייבת לבקר את הדו"חות הכספיים אשר הגיש הנאמן לבית המשפט ואושרו על ידי בית המשפט;

ב. בקשה מס' 214 היא בקשת החייבת לאישור הסכם פשרה אליו הגיעה, לטענת הנאמן, רק עם חלק מנושי קופת הכינוס;

ג. בקשה מס' 190 – היא הבקשה להורות לנאמן להגיש דו"ח על כספים שמשך לכאורה שלא ברשות בית המשפט.

בקשות אלו יכונו יחדיו "הבקשות", ובמידת הצורך אפנה למספרי הבקשות.

2.בתמצית טוען הנאמן כי בתיק זה מרבה החייבת להגיש בקשות סרק, שכל מטרתן הינה השחתת זמנו של הנאמן; השחרת פניו; השחתת זמן שיפוטי וגרימת נזק להליך הפש"ר המתנהל בעניינה. עוד מזכיר הנאמן כי החייבת כבר חויבה בהוצאות משפט בסכום העולה על 500,000 ₪ אך לא טרחה לשלם סכום זה, ומשכך ניתן כנגדה צו מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. מנגד טוען הנאמן כי כאשר ההליך על בירורו עומדת החייבת חשוב לה, מוצאת היא את המקורות הנדרשים לשם מימונו, ראו סעיף 6 לבקשה.

3.כמקור חוקי לדרישה להפקדת ערובה מפנה הנאמן להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "תקדס"א"). לטענת הנאמן, ניתן להחיל את התקנה גם על בקשות במסגרת תיק פירוק, כפי שנעשה על ידי כב' השופטת אלשייך בהחלטה מיום 24/4/12 ומיום 16/5/12 במסגרת תיק זה, שם חייבה השופטת אלשייך את החייבת בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ במזומן . הנאמן מפנה לרע"א 4037/12 רחל סופר סייג נ' עו"ד ארז איתן (18/10/12) מפי כב' השופט עמית, החלטה אשר אישרה את החלטת השופטת אלשייך, תוך התייחסות ספציפית לנסיבות התיק שלפנינו (להלן: "החלטת כב' השופט עמית").

4.הנאמן טוען כי הבקשות אשר הוגשו על ידי החייבת הינן בקשות סרק, שחלקן כוללות טענות ממוחזרות שכבר נדונו והוכרעו ו/או כוללות טענות מכפישות כנגד הנאמן. הנאמן טוען שהראציונל הטמון בהחלטת כב' השופט עמית יפה גם לבקשות אלו ולפיכך מבקש כי בית המשפט יורה על הפקדת ערובה הולמת.

5.החייבת מתנגדת לבקשה. לטעמה, אין כל מקור חוקי המאפשר חיוב בהפקדת ערובה במסגרת בקשות המוגשות בהליך פש"ר/פירוק. לטענתה, לא ניתן להחיל את תקנה 519 לתקסד"א על הבקשות שלפנינו מכיוון שאין מדובר בתובענה חדשה. עוד טוענת החייבת כי בקופת הכינוס מצויים כספים רבים מהם יכול להיפרע הנאמן.

6.לטענת החייבת יש לאבחן את החלטת כב' השופט עמית מהמקרה שלפנינו, מכיוון שבאותו מקרה בקשה היא להעביר את הנאמן מתפקידו ואילו הבקשות שהוגשו על ידה נועדו לבקר את פעולותיו הכספיות של הנאמן, זכות העומד לה על פי דין. מוסיפה החייבת וטוענת כי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה בבקשה מס' 190 הוגשה בשיהוי ניכר. בנוסף ולחלופין טוענת החייבת כי גם אם נבחן את המקרה לאור תקנה 519 לתקסד"א, אזי אין מקום לחייב בהפקדת ערובה. החייבת מזכירה כי מצויה היא בהליכי פש"ר ובמקרים כאלו יש להיענות לבקשות להפקדת ערובה במשורה.

7.בנוסף לתגובתה הגישה החייבת בקשה דחופה להורות לנאמן והכנ"ר ליתן לה פרטים ספציפיים אשר יתמכו באמור בסעיפים 5 ו-7 לבקשת הנאמן, וזאת עוד בטרם מתן הכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.