אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פש"ר 11535-08-13 תדיראן גרופ בע"מ נ' סרויה ואח'

פש"ר 11535-08-13 תדיראן גרופ בע"מ נ' סרויה ואח'

תאריך פרסום : 12/03/2017 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי באר שבע
11535-08-13
27/02/2017
בפני השופט:
אריאל חזק

- נגד -
מבקשת:
עו"ד חניתה מיטלס - נאמנת
משיבים:
1. דוד סרויה - החייב
2. ניר סרויה
3. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

עו"ד בראונשטיין
החלטה

 

מדובר בבקשה לביטול הענקה שהוגשה מטעם הנאמנת. בבקשתה ביקשה הנאמנת להורות על ביטול הענקת הנכס המצוי ברחוב רוגוזין 41/8 באשדוד הידוע כגוש 2189 חלקה 18/47 (להלן: "הנכס"), אותו העביר החייב ללא תמורה לבנו- ניר סרויה (להלן: "המשיב") ביום 17.11.11.

כמו כן, ביקשה הנאמנת להורות למשיב להשיב לקופת פשיטת הרגל את כל התמורה אותה הוא קיבל במסגרת עסקת מכר הנכס שנחתמה בינו לבין מר אלדן גלפרין (להלן: "גלפרין") ביום 3.11.13.

 

 

טענות הנאמנת

הנאמנת טענה בבקשתה, כי בתקופה הרלוונטית, שימש החייב מנהל ובעלים של חברת "ישראמרין" (להלן: "ישראמרין") שמחזור עסקיה עמד על מיליוני שקלים בשנה. בבקשה צוין כי בשנת 2010 נקלעה ישראמרין לקשיים כלכליים וכתוצאה מכך גם החייב נכנס לקשיים כלכליים, מאחר והיה ערב באופן אישי לחלק מהתחייבויותיה של ישראמרין בהיקף של מיליוני שקלים. לטענת הנאמנת, עקב ההתדרדרות הכלכלית, החל החייב להעביר את נכסיו ללא תמורה לבני משפחתו, ובתוך כך העביר ביום   17.11.11 את הנכס למשיב בלא תמורה.

 

לטענת הנאמנת ביום  3.11.13 מכר המשיב את הנכס למר גלפרין, וביום 9.9.13,  בטרם חלפו שנתיים ממועד העברת הנכס למשיב ללא תמורה ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

 

עוד נטען כי ביום 31.10.12 הוגשה בקשה דחופה על ידי ישראמרין  למתו צו הקפאת הליכים ולגיבוש הסדר נושים.

לטענת הנאמנת  המשיב, שהוא בנו של החייב, ידע אודות מצבו הכלכלי הקשה של אביו וכן ידע על קריסתה הכלכלית של ישראמרין ולמרות זאת, הוא הסכים לקבל לידיו את הזכויות בנכס ללא תמורה, לטענת הנאמנת הדבר מעיד על חוסר תום לבם של הצדדים.

הנאמנת טענה כי תנאי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") מתקיימים במקרה דנן, היות ומדובר בעסקת מכר ללא תמורה אשר אירעה במהלך השנתיים שקדמו לפשיטת הרגל של החייב.

הנאמנת טענה כי הענקת הנכס למשיב נעשתה על מנת להבריח נכסים מפני נושי החייב.

 

 

טענות המשיב

לטענת המשיב בשנת 2011 הודיע לו אביו- החייב, כי עקב כך שסייע לו בעבר, הוא החליט להעביר לו את הנכס נשוא הבקשה, והנכס הועבר לו ללא תמורה. כמו כן, טען המשיב כי ביום 8.1.13 נחתם חוזה בינו לבין מר גלפרין, במסגרתו מכר לו המשיב את הנכס בתמורה לסך של 1,080,000 ₪.

 

לדבריו של המשיב  מלוא התמורה בגין הסכם המכר למר גלפרין, שולמה לו, ולאחר תשלום הוצאות ותשלום מיסים, נותר בידיו סך של 972,400 ₪.

לדברי המשיב את מרבית הכספים שקיבל בגין מכר הדירה למר גלפרין הוא החזיר בסופו של דבר לאביו החייב בשל מצבו הכלכלי של החייב והכל כדלקמן:

לטענת המשיב, לבקשת החייב, הוא העביר לו ביום 24.1.13, סך של 59,200 ₪ במזומן, מתוך כספי  התשלום הראשון של כספי תמורת המכר, למר גלפרין.

המשיב טען כי את התשלום האחרון  בסך 108,000 ₪ הוא קיבל בהמחאה בנקאית והפקיד בחשבונו בבנק אגוד ולאחר הפקדת ההמחאה שילם את הסכום הנ"ל לידי החייב במזומן.

כמו כן, טען המשיב כי למעט התשלום האחרון בסך של 108,000 ₪, שצוין כאמור,  מרבית תמורת כספי המכר למר גלפרין שולמו לחשבונו בבנק אגוד ומהתשלום השני, קוזזו שכ"ט עו"ד ותיווך אשר שולמו ישירות על ידי גלפרין.

המשיב טען כי באמצעות יתרת  תמורת הנכס, הוא החליט לרכוש חנות למכירת בגדים,  ולפיכך, ביום 7.2.13 הוא חתם על חוזה עם מר אהרון נחום (להלן: "אהרון") שבו נמכרו למשיב זכויותיו של אהרון למשיב, בעסק למכירת בגדים בקניון ברמלה בתמורה לסך של 950,000 ₪ (להלן: "הסכם למכירת החנות").

המשיב הוסיף וטען בתגובתו, כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2013 כאשר היה מצוי בהליך ביצוע ההסכם למכירת החנות, פנה אליו החייב וביקש ממנו שיבטל את העסקה לרכישת החנות ויעביר אליו הכספים וזאת בשל מצבה הקשה של ישראמרין אשר נקלעה לקשיים כלכליים. כמו כן טען כי החייב ביקש ממנו להעביר את הכספים לטובת חובותיו בשוק האפור.

המשיב טען כי לאחר שקיבל ייעוץ משפטי הוא הסכים לבקשת אביו וכי אהרון נתן את הסכמתו לביטול ההסכם.

המשיב טען כי עד לאותו המועד, הוא שילם  לאהרון על חשבון רכישת החנות סך של 737,980 ₪.

עוד נטען כי בשל כל הלחצים אשר היה נתון החייב באותה תקופה, הוא המחה לחייב את כל זכויותיו לקבלת הכספים מאהרון אשר השיבם ישירות לחייב.

המשיב טען כי לא מדובר בהענקה כלל, היות והחייב קיבל לידיו, בסופו של יום, את תמורת הנכס שהעניק למשיב במלואה.

 

בתיק הוגשו תצהירי הצדדים וכן תצהיריהם של מר אהרון נחום ומר עמוס נחום מיום 25.2.16.

 

בתיק דנן התקיימו שתי ישיבות הוכחות, האחת בתאריך 18.1.16, בה נחקרו המשיב  והחייב, והשנייה מתאריך 14.4.16 בה נחקרו מר אהרון נחום ומר עמוס נחום.

 

הצדדים הגישו את סיכומיהם בתיק.

 

סיכומי הנאמנת

הנאמנת בסיכומיה טענה בין היתר, כי ביום 17.11.11 נתן החייב במתנה את הנכס למשיב שהוא בנו,וזאת בטרם חלפו שנתיים עד ליום מעשה פשיטת הרגל (15.7.13) וצו הכינוס אשר ניתן ביום 9.9.13.

הנאמנת טענה כי לאור ערבותו האישית של החייב והצורך להשיב כספים לשוק האפור, פעל החייב בבהילות ופחד למכירת כלל נכסיו וצוין כי דובר על 6 נכסים בתקופה של פחות משנה בהיקף של מיליוני שקלים. הנאמנת טענה כי החייב העניק נכסים לבנו- ניר סרויה ולאשתו ג'ני סרויה במטרה להבריח את נכסיו ולהונות את הנושים.

לטענת הנאמנת הוכח במהלך החקירות שהמשיב ידע בטרם מכירת הדירה ברוגוזין, שחברת ישראמרין שבבעלות החייב הגישה בקשה להקפאת הליכים ביום 31.10.12 , וניתן נגדה צו הקפאת הליכים ביום 08.11.12  אולם חרף ידיעתו, השקיע את הכספים שקיבל מהמכירה בעסקה פיקטיבית לרכש החנות .

בסיכומי התשובה שהוגשו מטעם הנאמנת, נטען כי שתיקת המשיב בסיכומיו, ביחס לטענה כי שישה מהנכסים שהיו בבעלות החייב נמכרו בתקופה קצרה, מעידה על תכנון מקדים שנעשה על ידי החייב ומשפחתו.

לטענת הנאמנת אין היגיון בכך שהחייב ייתן נכסים במתנה כאשר הוא זקוק לכספים ובמיוחד כאשר בחר להעניק למשיב דירה אחרת מזו שהמשיב גר בה, שהייתה אף היא בבעלותו.

הנאמנת טענה כי האמור בסיכומי המשיב יחזק את טענתה ביחס לידיעת המשיב בדבר מצבו הכלכלי של החייב וחברת ישראמרין, עובר למכירת הנכס על ידי המשיב ולטענתה למרות ידיעתו, השקיע  המשיב את הכספים ברכישת החנות.

עוד נטען כי למעט הכחשתו של המשיב, לא ניתן על ידו כל הסבר ביחס להיכרותו עם אהרון  ועמוס אחיו. הנאמנת הוסיפה וטענה כי סיכומי המשיב אינם מכחישים ואף מאששים את הטענה כי מדובר בעסקה פיקטיבית לרכישת החנות היות ולא הוצגו נספחי הסכם העסקה, ולא הייתה התייחסות לתשלום שכ"ד חודשי. כן לא צוין  מדוע לא נבדקו הדוחות הכספיים של החנות ומדוע  לא הובאה אשת המשיב למתן עדות ביחס לטענותיו. עוד נטען כי המשיב התעלם מהטענה של היעדר דיווח העסקה לרשויות המס. לטענת הנאמנת האמור מעיד על כך שמדובר בעסקה פיקטיבית.

הנאמנת טענה כי הגם שאין לעמוס ואהרון אינטרס כלכלי בביצוע העסקה הפיקטיבית, התמורה יכולה להנתן גם על רקע היכרות ארוכת שנים כאשר עמוס שהיה  יד ימינו של החייב יעשה הכל על מנת לעזור לחייב בעת נפילתו. עוד ציינה בהקשר זה כי עמוס אשר שימש כמנכל החברה, דאג לכך שלחייב תהיה מכונית מנהלים איכותית ויוקרתית אותה קיבל מטעם החברה, למרות שהחייב היה  בפשיטת רגל ומשכורתו היתה נמוכה.

עוד טענה הנאמנת בסיכומי התשובה כי המשיב לא הציג כל ראייה ביחס להפקדת ההמחאה שהייתה רשומה לפקודתו בסך 540,000 ₪ וחזקה כי ההמחאה הוחזרה למשיב שלפקודתו הייתה רשומה ובוודאי שלא הגיעה לידי החייב. בנוסף נטען כי גרסת החייב ועמוס סותרות והפוכות היות וכל אחד העיד כי השני פרע את ההמחאה בסך 540,000 ₪.

הנאמנת טענה כי אין כל הוכחה לכך שכספי מכירת הדירה הושבו לחייב, והוכח כי הכספים הוחזרו למשיב או שטושטשו עקבותיהם ועל כן, ביקשה להורות למשיב להשיב את מלוא הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס בסך 1,080,000 ₪.

 

 

סיכומי המשיב

בסיכומיו, טען ב"כ המשיב בין היתר, כי בענייננו אין המדובר בהענקה פסולה, היות והמשיב לא הרוויח אף לא שקל אחד כתוצאה ממכירת הנכס.

המשיב טען כי אכן התקשר בחוזה למכירת הנכס ביום 8.1.13 עם גלפרין, תמורת סך של 1,080,000 ₪ ולאחר תשלום הוצאות דמי תיווך ושכ"ט עו"ד, נותר בידיו סך של 927,400 ₪.

עוד צין כי העובדה שהנכס ניתן לו  ללא תמורה לא הוסתר, והעובדה שבתצהירו של המשיב ובעדותו, ציין המשיב כי הוא סייע בעבר לחייב, לא סותרת את עניין העברת הנכס ללא תמורה.

המשיב בסיכומיו ציין כי ביום 8.1.13 הוא מכר את הנכס לגלפרין תמורת סך של 1,080,000 ₪ ומתוך התשלום הראשון שקיבל העביר לחייב לבקשתו סך של 59,200 ₪, ולאחר תשלום שכ"ט עו"ד ותיווך נותר בידיו סך של 868,200 ₪. עוד צוין בהמשך כי סך נוסף של 108,000 ₪ ששולם על חשבון תמורת הנכס, הועבר מיד לאחר מכן לחייב.

המשיב טען כי על בסיס יתרת תמורת הנכס שנותר בידיו, החליט לרכוש את החנות ממר אהרון תמורת סך של 950,000 ₪, ולאחר שהעביר למר אהרון סך של 737,000 ₪ ביקש ממנו החייב לבטל את העסקה ולהעביר לו את הכספים, נוכח מצבו הכלכלי ולחצים שהופעלו עליו מגורמים בשוק האפור. המשיב בסיכומיו טען כנגד טענת הנאמנת לפיה פעל בחוסר תום לב ובמטרה להסתיר את קשריו עם עמוס ואהרון. לטענתו הוא הסכים לבקשת החייב נוכח המצב הקשה בו היה נתון באותה העת ואהרון הסכים לביטול העסקה בעקבות בקשתו של אחיו עמוס.

עוד טען המשיב בסיכומיו כי הכספים שהוחזרו לחייב בעקבות ביטול העסקה לא עברו תחת ידיו מעולם אלא הועברו ישירות ע"י אהרון לידי החייב בסך כולל של 737,000 ₪.

לטענת המשיב היות והוא השיב לחייב את תמורת הנכס במלואה, עוד בטרם נכנס החייב להליכי פשיטת רגל, לא תוכל לעלות טענה כלפיו, היות והוא לא התעשר ולא שיפר את מצבו הכלכלי כתוצאה מקבלת הזכויות בנכס. בנוסף טען כי שווי הנכס במועד ההענקה הוחזר לחייב ועל כן אין לטעון כלפיו טענות הנוגעות לגובה ההשבה.

המשיב טען כנגד הטענה בדבר העסקה שנעשתה רק למראית עין וציין כי על הנאמנת נטל הוכחה מוגבר להוכיח טענתה כי מדובר בעסקה פיקטיבית. המשיב ציין כי עמוס נחום הוא פנסיונר של משרד הביטחון והוא משמש ושימש כמנכ"ל ישראמרין בעבר וכיום. לדבריו עמוס לא היה ערב להתחייבויותיו של החייב ואין ביניהם כל קרבה משפחתית. המשיב טען כי לא הוכח שהיה לעמוס כל אינטרס כלכלי בביצוע עסקה למראית עין, לבטח לא באמצעות אחיו אהרון.

 

 

דיון והכרעה -

סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, מגדיר באילו מקרים תבוטל הענקה בהליך פשיטת הרגל:

"(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –

(1) בשל נישואין ולפניהם;

(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו."

תכליתו של סעיף זה היא למנוע מצב שבו אדם המצוי בקשיים כלכליים יעביר מרכושו ללא תמורה לאחרים וכן, להגן על נושי החייב באמצעות ביטול של הענקות פסולות שנעשו על ידי החייב בטרם כניסתו להליך פשיטת רגל.

ראה: ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד , נה (4) 925 (18.06.2001).

 

הסעיף הנוגע לענייננו, הוא סעיף 96(א) לפקודה. היסודות הנדרשים לביטול הענקה לפי סעיף זה, הם שניתנו נכסים של החייב ללא תמורה.

 

במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 17.11.11, העביר החייב את הנכס למשיב ללא תמורה. (ראה נספח א' לתגובת המשיב ובסעיף 3 לתצהיר המשיב מיום 4.6.15). כמו כן,  אין מחלוקת ביחס לכך כי עברו פחות משנתיים מיום העברת הנכס למשיב על ידי החייב ללא תמורה (17.11.11) ועד ליום מעשה פשיטת הרגל (15.7.13) ומתן צו כינוס נכסים לחייב (9.9.13).

 

בהתאם לאמור, מתקיימים תנאי סעיף 96(א) לפקודה, דהיינו כי הייתה הענקה פסולה של נכס החייב למשיב.

במצב זה, עובר נטל הראייה לכתפיו של המשיב להוכיח את טענתו כי החזיר כספי תמורת הנכס לחייב.

יצוין כי מדובר בנטל הוכחה שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת היות וכבר הוכח כי הייתה הענקה פסולה של הנכס למשיב, והוכח כי הנכס הועבר בתקופה בה טרם חלפו שנתיים מיום העברת הזכויות למשיב ועד ליום מתן צו כינוס הנכסים נגד החייב.

 

ביחס למכירת הנכס לגלפרין, הוסכם כי ביום 8.1.13 נחתם חוזה למכירת הנכס לגלפרין, תמורת סך של 1,080,000 ₪.

גלפרין והוריו נחקרו בדיון שהתקיים ביום 20.7.15, ובעיקרי דבריהם טענו כי קניית הנכס מהמשיב נעשתה באמצעות תיווך, וכי אין להם כל היכרות קודמת עם המשיב או כל היכרות כלל  עם החייב. בתום חקירתם, ציינה הנאמנת כי לאור הדברים שנאמרו, לא יהיו לה טענות כלפי גלפרין, ואכן הנאמנת לא טענה בהמשך כל טענה (פרוט' 20.7.15 בעמ' 6 ש' 23).

 

מתן תמורה

לב המחלוקת היא שאלת התמורה. כאמור לעיל, העדר התמורה הוא תנאי יסוד הכרחי  לתחולתו של סעיף 96(א) לפקודה.

 

כאמור, "הענקה" כלשון הסעיף משמעותה "מתנה", לכן ככל שיתברר כי המשיב החזיר תמורה כספית לחייב, בשווי הנכס שקיבל מן החייב  הרי שאין מדובר בהענקה אלא בעסקה בתמורה.

 

במקרה דנן, טענת המשיב היא כי תמורת הנכס הוחזרה לחייב ע"י מספר עסקאות שבאמצעותן שילם בפועל לחייב את מלוא התמורה שקיבל: מכירת הנכס על ידי המשיב לגלפרין – קניית חנות מכספי תמורת מכירת הנכס מאהרון – ביטול ההסכם עם אהרון והחזרת הכספים לחייב.

 

הטענה בדבר כספים בסך 167,200 ₪ ששולמו במזומן לחייב ישירות על ידי המשיב

המשיב טען כי הוא העביר לחייב באופן אישי שני סכומי כסף במזומן לאחר שמכר את הנכס לגלפרין. סך של 59,200 ₪ מיד לאחר קבלת הכספים ממכירת הנכס לגלפרין וסכום נוסף של 108,000 ₪ עם קבלת התשלום האחרון ממכירת הנכס, לגלפרין.

לדבריו, כספים אלו מהווים חלק מהתמורה עבור הנכס שקיבל מהחייב, והעברתם לחייב תוכיח הטענה כי לא הייתה הענקה של אותם סכומים כלפיו וכי הוא אינו חייב עוד את אותם סכומים.

 

סכום 59,200 ₪ - החייב בחקירתו טען כי סכום זה שולם על ידו במזומן לחייב, לאחר שהוא ביצע משיכה של הכספים מחשבון הבנק שלו בבנק אגוד, וכדבריו בחקירתו:

ש. אתה מראה משיכה של 59,200 ואני ביקשתי הוכחה שהכסף הגיע לאביך?

ת. הלכתי לבנק, משכתי במזומן והבאתי לו במזומן.

ש. אין לך הוכחה שנתת לו, אלא שמשכת את הכסף מהבנק?

ת. נכון."

(עמ' 16 ש' 4-13).

 

אכן מדפי חשבון הבנק של המשיב ואשתו בבנק אגוד (נספח ז' לתגובת המשיב), עולה כי ביום 24.1.13,  בוצעה משיכת כסף במזומן בסך 59,200 ₪,  אולם המשיב לא הציג כל אסמכתא המעידה כי כספים אלו , שנמשכו על ידו במזומן, הועברו לידי החייב, אלא לכל היותר הוכח  כי בוצעה משיכה בסכום זה. 

 

יתרה מכך, טענת המשיב  כי שילם הסכום במזומן לחייב אינה נתמכת בכל ראיה אחרת, למעט עדותו של החייב.

 

החייב בחקירתו, אינו יודע להציג ראיות חיצוניות לטענה כי קיבל הסכום:

 

"ש. אמרת בסעיף 4 לתצהירך שהוא העביר לך 50,000 ₪ במזומן. מתי זה היה?

ת. לא זוכר. כתוב 24.01.

ש. איך ידעת את התאריך

ת. לפי דפי הבנק...........................

ש. כשאתה אומר שקיבלת במזומן אין לך הוכחה?

ת. אני מצהיר בזאת.

(עמ' 26 ש' 28-31, עמ' 27 ש' 1-8).

 

סכום  108,000 ₪ - המשיב בחקירתו טען כי מדפי החשבון שהציג (מש/1) עולה כי סך של 108,000 ₪  הופקד בחשבון הבנק שלו (3.10.13) ומיד לאחר ההפקדה הוא ביצע משיכה של כספים בסך 107,838 ₪ (8.10.13), אותם לטענתו הוא העביר במזומן לחייב וכדבריו.

 

"החשבון הזה הוא שלי. בחשבון רואים הפקדה של 108,000 ₪ ומשיכה של 107,838 ₪. המשיכה הייתה לצורך תשלום לאבי. אבי ביקש ממני, משכתי את הסכום במזומן ומסרתי לו ביד."

(עמ' 17 ש' 14-16).

 

בהמשך עדותו, הוסיף המשיב וטען כי מדובר בסכום כסף שהעביר לחייב במזומן לבקשתו, אולם הוא לא הציג כל ראיה אחרת אשר תחזק  את גרסתו.

דפי הבנק שהציג המשיב  מעידים כי לכל היותר בוצעה משיכה של הסכום הנ"ל, אך הם לא יהוו ראיה מספקת לגבי העברתו לידי החייב.

 

בהמשך עדותו של המשיב לא ניתן כל הסבר לכך שהכספים שולמו במזומן ללא כל קבלת אסמכתא מהחייב :

 

ש. למה לא העברת לו בשיק?

ת. כי הוא ביקש ממני במזומן."

(עמ' 18 ש' 10-14)

 

גם בדברי החייב בחקירתו, לא ניתן כל הסבר משכנע אשר יש בו כדי לתמוך בגרסת המשיב, לפיה העביר לחייב סך של 108,000 ₪ במזומן.

גרסתו של החייב בדבר קבלת הסכום הנ"ל, נמצאה חסרה ותשובתו הייתה לא ברורה:

"ש. באותו סעיף 4 אמרת שניר העביר לך 108,000 ₪ במזומן. מתי זה היה?

ת. הנושא של לתת לו מתנה זה היה בתום לב ממקום נקי לחלוטין. אשתו עבדה בזמנו וניהלה חנות בגדים בצורה מצוינת, היה דיבור במשפחה שתהיה עצמאית שתבנה לעצמה חנות בקניון בלוד או ברמלה, היא גדלה שם, פגשה את נחום והוא אמר שיש לו חנות של פוקס ושתקנה אותה. הוא קנה והתחלנו להסתבך ופניתי אליו ואמרתי לו שהיה לי לב רחב ורציתי לעזור ויום יום אנשים בכל פינה אני פוגש אחד, לקחתי את קסוטו שהוא אדם עם כוחות שהגן עלי והלך אתי צמוד, כל מי שאיים, לקח אותו הצדה והרגיע. הוא אמר לי למכור את זה, נרוויח עוד כסף, בוא נרד מהרצון לעזור. מאותו רגע העסקה מתה, קח את הכסף, לקחתי את קסוטו וביקשתי לראות מי הכי קשים. בפגישה האחרונה אמר לי להביא את השם, זה לא אנשים, זה בהמות. לא רציתי להביא את קסוטו, אדם ששייך למשפחת פשע, כשלקחתי אותו לשיקום, רציתי שיגן עלי. אמרתי לו שיש גרוש וחצי ושיראה איך אני מחלק את זה.

.......

ת. לא זוכר מתי זה היה."

(עמ' 27 ש' 9-26).

 

סיכום לעניין העברת הסכומים של 59,200 ₪ ושל 108,00 ₪-  דבריו של המשיב בפני נשמעו סדורים וככלל דבריו לא נסתרו באופן שיוכיח כי אינו מהימן. יחד עם זאת, מדובר במשיב שקיבל לידיו הדירה ביודעו על מצבה של החברה ובנסיבות אלה היה  עליו לדאוג לקיומן של ראיות נוספות שיוכיחו החזרת הכספים לאביו.

כמתואר לעיל, למעט עדותם של החייב והמשיב, לא הוצגה כל ראיה המחזקת את גרסתם, כי הועברו מהמשיב לחייב כספים במזומן בסך של 59,200 ₪ ובסך של 108,000₪ מתוך כספי תמורת מכר הדירה.

כאמור לעיל, מדובר בנטל הוכחה המוטל על המשיב, בעיקר לאחר שנקבע כי המשיב קיבל בהענקה אסורה דירת מגורים.

המשיב והחייב לא הציגו כל ראיה חיצונית אשר יש בכוחה להראות כי אכן הועברו כספים לידי החייב, הם לא נקבו בתאריך מסוים או מקום מסוים בו לכאורה נמסרו הכספים לידי החייב, ולא זו בלבד, החייב אף לא ידע לומר מתי ואיך קיבל את הכספים.

לפיכך אני קובע כי הכספים בסך של 167,200 ₪ שהתקבלו ממכירת הנכס, שהוענק למשיב על ידי החייב, לא הוחזרו לחייב.

 

לאור זאת אני מורה כי המשיב ישלם לנאמנת סך של 167,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

 

 

הטענה בדבר העברת כספים לחייב בסך של  737,980 ₪ כתוצאה מביטול ההסכם לרכישת החנות

 ( באמצעות עמוס נחום)

 

בדבריו ציין המשיב כי סך נוסף של 737,928 ₪ שמסר למר אהרון נחום בגין רכש החנות הוחזר ע"י מר אהרון ישירות לאביו החייב בעקבות ביטול עסקת רכש החנות.

 

 כבר בשלב זה יובהר כי לאחר שהוכחו כל טענות המשיב בדבר קיום עסקת רכש הדירה, ובדבר קיום עסקת רכש החנות ממר אהרון וביטולה של העסקה, ובעיקר לאחר שהוצגו בפני שני עדים ,שעדותם נשמעה מהימנה, שהעידו על החזר הסכום לחייב, בחרתי לקבל את גרסת המשיב כי החזיר הסך של 737,080 ₪ לחייב והכל כמפורט להלן:

 

הסכם לרכישת החנות - על פי טענת המשיב, בהסתמך על התמורה ממכירת הנכס, שעמד לטענתו על סך של 927,400 ₪,  הוא החליט לרכוש את החנות, ולפיכך, ביום 7.2.13, התקשר בהסכם עם אהרון נחום, שמכר לו את זכויותיו בחנות, בתמורה לסך של 950,000 ₪.

בהתאם לאמור, טען המשיב כי ביום 11.2.13 הוא שילם לאהרון סך של 197,980 ₪, וביום 27.3.13 שילם סך נוסף של 540,000 ₪, ובסך הכל עד למועד ביטול ההסכם (04/13), שילם המשיב לאהרון סך של 737,980 ₪.

 

מדברי המשיב בעדותו, וכן בהתאם לדפי חשבון הבנק שלו ( מש/2 ונספח ז' לתגובת המשיב), עולה כי שני הסכומים הנ"ל שולמו על ידו לטובת רכישת החנות:

"ש. כשאתה מעביר כסף ממך אלי, יוצא מהבנק טופס שהעברת כספים. איפה טופס ההעברה?

ת. מציג לבית משפט בקשה לביצוע העברה כספית על 197,980 ₪ (מסומן מש/2).

ש. איפה העברת ה- 540,000 ש"ח?

ת. מפנה לדף חשבון השני בנספח ז'- העברת סך של 540,000 ₪.

 (עמ' 20 ש' 15-24).

 

מדפי החשבון שהוצגו כאמור, עולה בבירור כי המשיב ביצע שתי העברות כספיות: כך ביום 11.2.13 העביר המשיב סך של 197,980 ₪ לחשבון על שם "פוקס קידס" (מש/2) וביום 27.3.13 העביר סך של 540,000 ₪ מחשבון הבנק שלו (נספח ז').

 

מתוך האמור לעיל עולה שהוכח שהמשיב אכן העביר לחשבונו של אהרון נחום סך של 737,980 ₪ בגין רכישת החנות.

 

לגרסת המשיב יש לצרף את דבריו של אהרון, כפי שעלה מעדותו וכפי שגובתה בדפי חשבון הבנק ע"ש "מדינת הילדים" שצורפו כנספח ג' לתצהירו:

"ש. אין לך דפי חשבון  של 540,000 ש"ח?

ת. יש מסמך של ניר סרויה שהעביר אלי 540,000 ₪. וזה מה שהתבקשתי וזה מה שהוצאתי.

ש. ביקשתי חשבון בנק שנכנס הכסף הזה?

ת. זה מה שביקשת. אני המצאתי את המסך שצורף לתצהיר של אחי.

.........

ש. התבקשת להמציא חשבונית של העסקה הזאת?

ת. חשבונית של העסקה, היו אמורות להינתן בסוף העסקה. אף פעם לא עשיתי עסקה שאינה נדלנית. הייתי צריך אולי להוציא קבלה, אבל אמרתי שאחרי שיועבר הכסף לבנק... לא הוצאה חשבונית לעסקה כי היא לא הושלמה.

ש. קיבלת 197,980 ₪ בתאריך 11.2.13 .  ועוד סכום של 540,000 ₪ ביום 27.3.13 ועל אף אחד לא הוצאת חשבונית?

ת. לא."

(עמ' 37 ש' 9-25 פרוט' 14.4.16).

 

הנתונים שהוצגו על ידי אהרון בדפי החשבון (נספח ג' לתצהירו) מעידים כי הועברו לחשבונו הכספים כאמור לעיל.

הצדדים הראו כי נחתם הסכם לרכישת החנות ובתמיכה לכך הוצגו על ידם מסמכי בנק ודפי חשבון המעידים על העברת כספים שנמשכו מחשבון הבנק של המשיב והתקבלו בחשבון הבנק של אהרון. גרסתם ביחס לעסקת רכישת החנות ותשלום הכספים נשמעה אחידה ואמינה.

 

לאור כל זאת הוכח בפני כי עסקת רכישת החנות היתה עסקה אמיתית ובגינה העביר המשיב למר נחום אהרון סך של 737,80 ₪.

 

 

ביטול העסקה -

לטענת המשיב, הוא ביקש לבטל עסקת מכר החנות לבקשת החייב היות והחייב נקלע לקשיים והיה נתון ללחצים מצד נושים בשוק האפור.

המשיב פנה לטענתו אל אהרון, שהסכים לבטל את העסקה, גם לנוכח בקשת אחיו עמוס נחום, שהסביר לו את מצבו של החייב וביקש זאת ממנו כטובה אישית.

הנאמנת טענה כי בשל העובדה שנחתם ההסכם לרכישת החנות ולאחר מכן בוטל, מדובר בעסקה למראית עין.

לא מצאתי כל בסיס לטענת הנאמנת כאמור.

מבחינת אהרון העסקה אכן הייתה ”סגורה" ואף הועברו לו מרבית הכספים בגין העסקה, אלא שלדבריו בעיקר לבקשת אחיו עמוס, הוא נעתר לביטולה בהבינו את המצב.

בדבריו ציין אהרון כדלקמן:

"ש. אני אומרת שכל הסכם רכישת העסק הוא פיקטיבי גם הסכם הרכישה וגם הביטול שנחתם חודש וחצי או חודשיים אחרי הרכישה, וגם הטענות על העברות כספים במקום לניר לדוד סרויה?

ת. אני לא מכיר את ניר ודוד ואין לי אינטרס איתם. אני מנוהל עם ספרי מע"מ ומס הכנסה, במשך 35 שנה, ולא דבק רבב במעשי. אין לי עניין לעשות סיבובים כאלה ואחרים כמו שאת מציגה מול אנשים שאני מכיר או אנשים שאני לא מכיר. אני רציתי למכור, היתה עסקה  ובוטלה, ומעבר לזה אין לי עניין לעזור. יש גבול למה שאני מוכן לעשות עבור אחי (מחייך)."

(פרוט' 14.4.16 עמ' 43 ש' 14-20)

 

בנוסף לאמור עומדת גרסתו של עמוס כי הוא היה זה שביקש מאהרון לבטל את העסקה מפני שהחייב היה נתון במצוקה, ולדבריו הוא ביקש זאת מאחיו כטובה אישית, והלה הסכים:

"אני ביקשתי מאחי מכיוון שהייתה מצוקה, דוד פנה אליי לביטול העסקה לדבר עם אחי שלא יקנוס אותו. מדובר באנשים, אני ואחי,  שלא יודעים מה זה בית משפט. אנשים ישרים, משפחה שאחד עוזר לשני, מבוססים, ומוצלחים ברוך השם.

ביקשתי מאחי שיעשה לי טובה אישית, שלא יקנוס אותו בהיבט של ביטול עסקה, אחי נעתר לבקשה."

(עמ' 49 ש' 26-31).

 

גרסת האחים אהרון ועמוס נחום בדבר ביטול העסקה, נשמעה מהימנה לחלוטין, והגרסה אף תואמת לעובדות בשטח.

 

 

יצוין כי אכן המשיב לא פירט כיצד לא נבדקו דוחותיה הכספיים של החנות בטרם נרכשה , ואשת המשיב לא הובאה לעדות להוכחת הטענה.

 

יחד עם זאת, מדובר בחנות שכספים בגין מכירתה כבר הועברו כאמור מהמשיב  לאהרון, אך על אף זאת לא הוצגה כל ראיה וכן לא נטענה כל טענה שלפיה המשיב  עשה או עדיין עושה בחנות שימוש כלשהו כיום באופן אישי או באמצעות אחר. זאת ועוד הנאמנת גם לא סתרה טענתו של אהרון כי לאחר עסקת הביטול הוא המשיך להחזיק בחנות ולא העבירה לאחר.

 

זאת ועוד , במהלך הדיונים הוצגו בפני בית המשפט העתק תצלום המחאה שרשם אהרון על סך 540,000 ₪. ההמחאה נמשכה לפקודת המוטב – ניר סרויה (המשיב) ובגב ההמחאה חתם מר סרויה את שמו. יצוין כי על פי דברי מר אהרון  ועל פי הנחזה מדובר בתצלום שנשמר בבנק הפועלים ונמסר למר אהרון על פי בקשתו.

בנוסף הוצג (נספח ג לתצהיר אהרון) צילום מדף חשבון הבנק של עסקו של אהרון בבנק הפועלים ממנו עולה שביום 21.4.13 נמשך מהחשבון סך של 540,000 ₪ בגין שיק שהוצג לבנק.

 

לאור זאת אני קובע כי החוזה לביטול הסכם מכר החנות היה אמיתי ובגינו הוחזר למר סרויה (המשיב ) או למי מטעמו מלוא הכספים ששולמו בגין מכר החנות.

 

למי הוחזרו הכספים בסך737,980 ₪ כתוצאה מביטול העסקה -

עתה יש לבחון את השאלה למי הוחזרו הכספים בגין ביטול העסקה, האם הוחזרו לידי החייב או שמא הוחזרו לידי המשיב. לטענת המשיב  הכספים הוחזרו על ידי אהרון, והועברו ישירות לחייב באמצעות עמוס. לדבריו, הוא לא קיבל לידיו את הכספים מאהרון עקב ביטול ההסכם, והכספים הוחזרו ישירות לחייב בהתאם לבקשתו, והוא לא נטל חלק בכך.

 

המשיב בחקירתו העיד ביחס לכך כדלקמן:

"...כשאבא שלי ביקש ממני בחזרה והבנתי שהכל ילך להתחרבש, מאותו רגע לא היה לי סיי בעניין, אמרתי לאהרון פשוט שיביא את כל הכסף ישירות לאבא שלי ואני לא ראיתי את הכסף מאז. הכסף הופקד בבנק הפועלים. אני לא יודע כמה כסף הועבר מאהרון לאבא שלי. העברתי לאהרון  700,000 ₪ והוא אמר שהעביר את הסכום לאבי. "  (מתוך עדות המשיב, עמ' 20 ש' 29-31, עמ' 21 ש' 1-14).

על פי גרסת המשיב, בתצהירו מתוך הכספים שהחזיק אהרון הוחזר לחייב סך של 540,000 ₪ באמצעות צ'ק שניתן לו וסך נוסף שלך 197,000 ₪ הועבר לחייב במזומן.

 

בנסיבות העניין גרסת המשיב שלפיה הוא נענה לבקשת החייב שביקש הכספים בחזרה, ביטל עסקת רכש החנות והחזיר הכספים לאביו , נשמעה כגרסה אמינה.

המשיב באותה מידה יכול היה לעשות שימוש אחר בכספי מכירת הדירה, אולם הוא בחר לרכוש את החנות עבור אשתו ורק כאשר פנה אליו החייב, וביקש ממנו להחזיר לו את הכספים על רקע מצבו הכלכלי הקשה, הוא עשה כן וביקש לבטל את העסקה. יוער כי לבית המשפט לא הוצגה כל ראיה או טענה לסיבה אחרת שהביאה לביטול עסקת מכר החנות שהיתה כבר  בשלבי השלמה סופיים, לבד מהגרסה שהוצגה בידי כל  המעורבים בעסקה. העובדה האמורה תחזק את ההנחה שגרסת המשיב היתה גרסת אמת.

 

זאת ועוד, עיון בדף חשבון הבנק של אהרון (הוצג נספח ג לתצהירו) מעלה כי הסך של 540,00 שנמשך מחשבונו כאמור ביום 21.4.14 הועבר לחשבון אחר בסניף 399 בבנק הפועלים. המשיב הציג לבית המשפט אישור לשני חשבונות המתנהלים על שמו בבנק איגוד, ולבית המשפט לא הוצגה כל ראיה לקשר בין אותו חשבון בסניף 399 בבנק הפועלים לבין המשיב.

 

לגרסת המשיב, יש לצרף את גרסת אהרון . על פי עדותו של אהרון, המשיב שילם לו עד למועד הביטול סך של 737,980₪, אותם החזיר בשתי פעימות לחייב. סכום של 540,000 ₪ הוא נתן בהמחאה ביום 17.4.13 אשר נפדתה ביום 21.4.16 (ראה נספח ג' לתצהירו של אהרון), כאשר לדבריו, את ההמחאה הוא העביר לעמוס וזה דאג להעבירה לידי החייב. הסכום הנוסף בסך של 197,980 ₪ הועבר לדבריו על ידו  ביום 23.12.13 במזומן גם הוא באמצעות עמוס לידי החייב, וכדבריו.

"לשאלת בית המשפט כמה כסף קיבלתי בסך הכל עד לביטול?

ת. 737,980 ₪ קיבלתי והחזרתי בשיק 540,000 ₪ שמסרתי לעמוס אחי שהעביר לדוד. על השיק היה רשום ניר סרויה. אני לא יודע מה קרה השיק הזה. אחי כנראה נתן אותו לדוד אבל אני נתתי לעמוס. נשאר 197,000 ₪ ובתוקף התנועות בבנק ואנו יבואנים מארה"ב, היתה לי משיכה של 500,000 ₪, היום אנו עובדים בהעברות בנקאיות. רציתי לשריין את שער הדולר כי כשאנו קונים חולצה ב 10$ ויש עליה של הדולר, רציתי לשריין ולכן אני מושך וקונה דולרים. משכתי באותו זמן 500,000 ₪, ומתוכם החזרתי במזומן לעמוס 197,000 ₪ והוא אמור להחזיר לדוד. דוד אישר שהוא קיבל. עמוס אמר שדוד אמר שהוא קיבל.

ש. לשאלת בית המשפט אישור על זה שנמשך מהחשבון של 540,000 ₪ יש אישור שהשיק נפדה?

ת. אני יכול להגיש בקשה לבנק מי פרע ואני מביא לאן הוא הלך. מהחשבון שלי הוא יצא. יש לי כאן מסמך. הצגתי מסמך שהשיק של 540,000 ₪ יצא מהחשבון, אני לא יודע לאן הוא הלך."

(עמ' 41 ש' 16-23).

 

חתימת ההיסב על גבי ההמחאה בסך 540,000 ₪ - כאמור, במהלך הדיונים הוצגו בפני בית המשפט העתק תצלום ההמחאה שרשם אהרון על סך 540,000 ₪. ההמחאה נמשכה לפקודת המוטב – ניר סרויה (המשיב) ובגב ההמחאה חתם מר סרויה את שמו. יצוין כי על פי הנחזה מדובר בתצלום שנשמר בבנק הפועלים ונמסר למר אהרון על פי בקשתו.

 

בחקירתו בעניין השיק העיד המשיב כדלקמן:

ש. מפנה לפיסקה הרביעית להסכם הביטול. המוכר ישיב לקונה ביום 25.4.13 נמסרה מהמוכר לקונה המחאה על סך 540,000 ₪ ועד יום 05.05.13 ישיב המוכר לקונה 197,00 ₪ . הוא אומר שקיבלת המחאה על 540,000 ₪ .

ת.  אני פניתי אליו ואמרתי לו לפי הלחץ שאבי נמצא בו והוא מבקש שתשלם לו ישירות, לא לי. אני לא ראיתי את הכסף , לא פרעתי את הכסף, לא הפקדתי כסף ולא עשיתי בו שום שימוש. כשחתמנו על המסמך הזה, אני לא קיבלתי את הסכום. חתמתי על המסמך ואח"כ ביקשתי שישלם לאבי ישירות ולא יעביר לי את הכסף.

ש.  בהסכם כתוב ששולם לפני חתימת ההסכם.

ת.  אני לא קיבלתי שיק.

ש.  אז מה שכתוב במסמך זה שקר?

ת.  לא. אלא סיכום עם המוכר שאח"כ אמרתי לו במפורש לשלם לאבי ולא לי. אצלי אין את הכסף הזה. (עמ' 21 ש' 3-14).

 

עיון בדברי המשיב מעלה כי דבריו היו ברורים ולפיהם הוא לא קיבל הסכום לידיו, אלא ביקש שהסכום יועבר לאביו.

 

יצוין כי המשיב עצמו לא נחקר ביחס לחתימתו על גב השיק, היות וצילום ההמחאה הוצג על ידי אהרון בחקירתו בבית המשפט, לאחר שנחקר המשיב. יחד עם זאת גרסתו של המשיב אינה מתמיהה הואיל ובהחלט קיימת אפשרות סבירה שלפיה מאחר וביקש שלא להיות מעורב בהעברת הכספים הוא לא ראה את השיק בעת חתימתו ומסירתו לחייב, והשלב הרגעי בו חתם בחתימת היסב על השיק פשוט נשכח ממנו.

 

על פי האמור, הדעת נותנת כי חתימתו של המשיב על גבי השיק, על אף שלא ידוע בוודאות מועד או מקום החתימה, היתה לצורך המחאת זכאותו לקבלת הערך הכספי של השיק לאביו החייב, או לשם הפקדתו בבנק לצורך קבלת הכספים.

 

 

גם החייב בעדותו, אישר כי קיבל את הכספים כאמור מעמוס:

"אתה אומר שנחום הביא לך במזומן 937,980 ₪. מתי בדיוק הוא נתן לך את הכסף?

ת. הוא נתן את זה במנות. אחרי שהם ביטלו.

ש. איך קיבלת את הכסף?

ת. בכסף, במזומן בשטרות.

ש. באיזה תאריכים?

ת. ב- 17 , ב- 19. הבן אדם החזיר. אני לא זוכר מתי. הסכום שהיה צריך להחזיר החזיר. הוא החזיר את זה לדעתי בשלוש מנות................................

כל הזמן פגשתי רק את עמוס לא פגשתי את אהרון......................

ש.בהסכם הביטול כתוב שהמוכר אהרון נחום ישיב כל סכום שיתקבל אצלו והתקבלה המחאה. מה זה קיבלתי מזומן?

ת. ביום שהוא החתים אותן על המחאה , זה לא אותו היום שהוא הביא לי את הכסף ,הוא לקח שיק ולא יכל לתת אותו לדויד , הלך לצ'יינג' פרט את השיק. אי קיבלתי מנחום את הכסף ....

 

(עמ' 27 ש' 27-31, עמ' 28 ש' 12-18).

 

 

לדברי החייב הוא קיבל מעמוס את הכספים במזומן בלבד במספר אירועים שונים. לטענת החייב הוא לא קיבל מעמוס שיק ולדבריו עמוס פרע את השיק שניתן לו ב"צ'יינג" ולאחר מכן העביר הכספים אליו. עדותו זו עמדה בסתירה לגרסתו של עמוס נחום, שטען שמסר את הצ'ק לידיו של החייב וכי אם החייב טוען אחרת הדבר נובע מכך שהחייב "מבולבל", וייתכן שהוא מבלבל הארוע עם ארועים אחרים. לדברים האמורים תינתן התיחסות בהמשך.

חקירת עמוס נחום - במהלך חקירתו התרשם בית המשפט כי עדותו של מר עמוס היתה כנה ודבריו מסרו לבית המשפט פרטים מהימנים . תשובותיו של מר עמוס נחום ניתנו בפשטות והותירו הרושם כי העד מבין את חשיבות מסירת הדברים לבית המשפט כפי שאירעו ולו עצמו לא היה צד בעניין.

העד ציין כי עבד תחת החייב כ 8-9  שנים אך יחד עם זאת ציין כי כיום לאחר רכישת החברה בידי אחרים עובד החייב תחתיו . העד ציין בדבריו כי היה שמח לו החייב לא היה נכנס "לכל זה " ומדבריו ניתן היה להתרשם כי במעמדו כיום מול החייב הוא מעמד עצמאי ולא נראה כי יש לו חובה כלשהי כלפי החייב שתביא אותו לשקר בבית המשפט .

יצוין כי על פי התרשמותי, אין לקבל את טענת  הנאמנת שלפיה, עמוס שהיה חסר כל אינטרס כלכלי בפרשה , היה מוכן לסכן מעמדו ולמסור בפני בית משפט גרסה שקרית הנוגעת להברחת מליון ₪, אך בשל חסד נעורים שהוא שומר לחייב .

זאת ועוד מתוך דבריו של מר עמוס נחום ניתן היה להבין שלאחר  קריסת חברת ישראמרין ומכירתה לאחרים בחרו הרוכשים להשאירו כמנכ"ל בחברה על אף שהיה המנכ"ל בתקופת הקריסה ועובדה זו עשויה להעיד באופן מסויים על מידת האמון שרוחשים לו אותם רוכשים ועל מידת מהימנותו (עמ' 46).

העד תיאר את מצבו של החייב שהיה מאוים ע"י אנשי השוק האפור בעת שהמשיב ביקש להחזיר לו את הכספים: "ש. איך אתה יודע את מה שכתבת בסעיף 3 שניר מעוניין לעזור לאביו להוריד מעליו את אנשי השוק האפור? ת. כיוון שחייתי עם דוד, מנכ"לתי את החברה הזו באותו זמן, אני מכיר את דוד כמעט 18 שעות כל יום, עבדנו יום ולילה, ראיתי את הלך הרוחות, אנשים הגיעו, היו מאיימים, היה מצב של כמעט קריסה של החברה, אני קורא להם שוק אפור אך אני בטוח שהם יותר גרועים מהם". (עמ'  49 ש'. 3-7  ש' 7).

העד שהיה גורם מרכזי בביטול העסקה תיאר מידיעתו האישית את הליך הביטול שנבע ממצוקתו של החייב וכדבריו: "לא. אני ביקשתי מאחי מכיוון שהייתה מצוקה, דוד פנה אליי לביטול העסקה לדבר עם אחי שלא יקנוס אותו. מדובר באנשים, אני ואחי,  שלא יודעים מה זה בית משפט. אנשים ישרים, משפחה שאחד עוזר לשני, מבוססים, ומוצלחים ברוך השם. ביקשתי מאחי שיעשה לי טובה אישית, שלא יקנוס אותו בהיבט של ביטול עסקה, אחי נעתר לבקשה." (עמ 49 ש' 27-31) .

העד גם מתאר בדבריו כי הוא היה זה שהמליץ לאחיו לרשום את השיק לפקודת המשיב ולא לפקודת החייב כדי שיהיה לו תיעוד לכך שהכסף הוחזר בגין העסקה "אמרתי לאחי לא לכתוב "למוטב בלבד " אלא לפקודת ניר סרויא ולתת את זה לדוד סרויא............איך יהיה לאחי תיעוד שהוא החזיר." (עמ' 50) . דברים אלה תואמים לגרסת האח אהרון בעניין הצורך ברישום המשיב כמוטב בשיק.

הסבריו של העד נשמעו משכנעים וכנים, והדברים מסבירים היטב את החזר הכספים לחייב דווקא ולא לבנו המשיב. זאת ועוד,  כיום לאחר הצגת העתק השיק בסך 540,000 ₪, שנמשך מחשבונו של אהרון נחום, לא יכול להיות עוד ספק כאמור בכך שאכן היתה עסקה למכר החנות וסכום של מאות אלפי ₪ הועבר למר אהרון במסגרת העסקה. כן לא יכולה להיות מחלוקת על כך שסכום זהה הוחזר  מחשבונו של מר אהרון  חזרה לגורם כלשהו, והשאלה היחידה העומדת במחלוקת היא  כאמור האם הסכום הוחזר לחייב או שמא הוחזר למשיב. בדבריו של עמוס נחום הפך עצמו העד לחלק מרכזי בהליך כריתת ההסכם וביטולו ונראה כי במעמדו כמנכ"ל חברת ישראמרין לא היה העד בוחר להציג עצמו כשושבינה של עסקה שבסופה הועברו כספים לחייב לו דובר בסיפור כוזב.

יצוין כי במהלך עדותו ציין העד כי הוא יכול להעיד רק על העובדה שלפיה הוא עצמו מסר השיק לחייב אך הוא איני יודע בפועל האם השיק נפרע ע"י החייב או על ידי המשיב וכדבריו" אני יכול להעיד רק על עובדות . יש לי את הצ'ק , נפרע הצ'ק ע"י ניר סרויה או דוד סרויה , מי שפרע אותו...... הצ'ק ניתן לדוד..." דבריו אלה של העד העידו גם הם כי העד אינו מעוניין לקחת חלק במחלוקת בשאלה האם הכסף הועבר בסופו של דבר לחייב או למשיב אך הוא כן מעונין להעיד על העובדות הידועות לו מידיעתו האישית שלפיהן הוא עצמו מסר השיק לחייב ולא למשיב .

דבריו אלה של העד מר עמוס נחום הקנו הרושם שמדובר בעד שהציג בפני בית המשפט את האירועים כפי שאירעו בפועל למיטב זכרונו .

דברים אלה מקבלים חיזוק גם מתוך האופן שבו בחר העד לתאר את עצמו ואת יחסיו עם אחיו : "מדובר באנשים, אני ואחי, שלא יודעים מה זה בית משפט . אנשים ישרים , משפחה שאחד עוזר לשני , מבוססים, ומוצלחים ברוך השם .  (עמ'49 ש'28-29).

זאת ועוד גם כאשר מציגים לעד במהלך הדיונים ראיות לכך שהמשיב בתצהירו מציין כי אחיו של העד הוא שהחזיר את הכספים לחייב ולא העד וגם כאשר מציגים בפניו כי גם החייב בתצהירו מצהיר על עובדה דומה, נשאר העד איתן בדעתו כי הוא היה זה שהשיב הכספים לחייב והוא אינו משנה גרסתו.

העד העיד על כך שהוא בעצמו העביר לחייב את ההמחאה והכסף המזומן:

"ש. למה ניר סרויה לא לקח את הצ'ק הזה ונתן לדוד?

ת. כי אני נתתי את המילה שלי מול דוד. שאני מבטל את העסקה, לא יקנסו אותו, אעביר לו את הכסף והוא לא ייפגע בשקל אחד. אנו סומכים אחד על השני שהוא לא חושש ממני ולא אני ממנו. קח את הכסף ותודה רבה.

ש. לא לקחת קבלה?

ת. מה זה קבלה? אנו במערכת יחסים כזו שלא."

(עמ' 51 ש' 12-17).

באשר לאופן מסירת הכספים, ולטענתו של החייב כי העד עצמו פרע השיק ב"צ'יינג'", ולאחר מכן העביר הכספים אליו ציין העד כדלקמן:

"ש.  הצ'ק הזה גולה לנו רק אחרי שחקרנו את דוד סרויה, ידענו רק על שקיות מזומנים? ת.    אחרי מה שהוא עבר, הוא גם מבולבל. יש הוכחות חותכות, יש לי צ'ק שהוא קיבל. ש.   מפנה לעמ' 28 שורה 21-24, עמוס הלך לצ'יינג' פרט את הצ'ק?

ת.   אני לא הייתי בצ'יינג'. אנו נתנו צ'ק. יכול להיות שהוא מבלבל בכל מיני אירועים אחרים. אני נתתי לו צ'ק לדוד. לא הייתי בשום צ'יינג'." (עמ'51 ש'7-11).

מתוך דבריו אלה של העד עולה כי העד דוחה את טענת החייב כי הוא היה זה שהלך ופרט השיק ב"צ'יינג'",  ולדבריו הוא לא היה ב"צ'יינג'"  לצורך פריטת השיק  ותפקידו הסתכם בכך שמסר לחייב את השיק.

טענתו של העד הייתה כי החייב "מבולבל" ויכול להיות שהוא מבלבל את האירוע עם אירועים אחרים. יצויין כי על העובדה שהחייב אכן מבולבל ניתן ללמוד ממספר אינדיקציות שעולות מחקירתו של החייב . יצוין לדוגמא כי החייב מעיד בעדותו כי קיבל כספים ביום חתונת בנו של העד כאשר מדברי העד עולה (עמ' 51 ש' 3) כי בנו התחתן רק לפני שנתיים .

זאת ועוד ואולי חשוב מכך,  השיק ע"ס 540,000 ₪ אוזכר מפורשות בהסכם הביטול שביטל את ההסכם המקורי לרכישת החנות . הסכם הביטול הוא הסכם קצר שהוצג לנאמנת כבר בתגובתו הראשונית של המשיב עובדה שתמנע כל אפשרות של נסיון מצד החייב או המשיב להסתיר את דבר קיומו של השיק . למרות זאת ועל אף יכולתם של החייב והמשיב לציין את דבר קיומו של השיק כבר בשלב הראשון תוך ציון (בתאום גרסאות) שעל השיק נחתמה חתימת היסב של המשיב לצורך פדיונו ע"י החייב , לא זכרו החייב והמשיב ככל הנראה את דבר קיומו של השיק , והדבר לא אוזכר כלל בתצהיר המשיב ובתצהיר החייב. עיון בפרטי העובדות מעלה כי החייב ככל הנראה לא זכר דבר קיומו של השיק בשל היותו "מבולבל" בשל ריבוי חובותיו, כפי שהעיד מר עמוס נחום , או בשל היותו חייב נרדף באותה עת כפי טענת החייב עצמו. המשיב מצידו לא זכר כל הנראה השיק כאמור או הדחיק הדבר,  בשל כך שביקש שלא להתערב באופן העברת הכספים לאביו (עמ' 20 ש' 30,31), וככל הנראה לא זכר  כאמור את אפיזודת חתימת השיק על ידו בחתימת היסב שהיתה מבחינתו אפיזודה קצרה.

יודגש שוב שלמסקנה זו הגעתי לאחר שבלתי סביר היה בעיני להסיק שהמשיב והחייב ניסו במכוון להסתיר מן הנאמנת שיק שאוזכר מפורשות בהסכם הביטול" שהשתרע על פני 14 שורות ובו צוין בין היתר כדלקמן: "ביום 15.4.13 נמסרה מהמוכר לקונה המחאה בסך 540,000 ₪"

מתוך כלל האמור לעיל השתכנעתי כי מר עמוס נחום שהעיד בפני העיד עדות אמת.

עדות אהרון נחום - גם באשר לעד אהרון נחום התרשמתי כי מדובר בעד הדובר אמת . כפי שצוין לעיל הוכח בפני שהועברו למר אהרון ע"י המשיב מאות אלפי ₪ וביניהם העברה בנקאית בסך 540,000 ₪. כן הוכח בהעתק שיק בנקאי שהוצג לבית המשפט שלפחות סך של 540,000 ₪ הוחזר ע"י מר אהרון נחום. לאור זאת נראה שהוכח שלמר אהרון נחום שחתם על העסקה וביטל אותה לא היה כל אינטרס משל עצמו להציג לבית המשפט מצג שווא בעניין כלשהו.

זאת ועוד, מר אהרון העיד כי אינו מכיר את החייב (עמ' 35 ש' 10)או את המשיב (עמ'42 ש' 1-2).

מר אהרון נחום תיאר בפני בית המשפט בלשון פשוטה שנשמעה אמינה לחלוטין את נסיבות חתימת ההסכם לרכישת החנות ואת נסיבות ביטולו. כך תיאר כי אחיו הוא זה שסיפר לו שהחייב הסתבך והוא מבקש לבטל העסקה כי הוא צריך את הכסף (עמ' 41 ש' 13-159)

עוד הסביר העד כי אין לו כל קשר לחייב ולבנו ובדרך פשוטה ותוך חיוך תיאר כי "יש גבול" למה שהוא מוכן לעשות עבור אחיו ותיאר מדוע הדברים שהוא אומר הם דברי אמת: "אני לא מכיר את ניר ודוד ואין לי אינטרס איתם. אני מנוהל עם ספרי מע"מ ומס הכנסה , במשך 35 שנה , ולא דבק רבב במעשי . אין לי עניין לעשות סיבובים כאלה ואחרים כמו שאת מציגה מול אנשים שאני מכיר או אנשים שאני לא מכיר .אני רציתי למכור , היתה עסקה ובוטלה , ומעבר לזה אין לי עניין לעזור.  יש גבול למה שאני מוכן לעשות עבור אחי (מחייך).

 

בדבריו תאר העד כאמור את סך התשלומים שהעביר ואופן התשלום:

"לשאלת בית המשפט כמה כסף קיבלתי בסך הכל עד לביטול?

ת. 737,980 ₪ קיבלתי והחזירתי בשיק 540,000 ₪ שמסרתי לעמוס אחי שהעביר לדוד. על השיק היה רשום ניר סרויה. אני לא יודע מה קרה השיק הזה. אחי כנראה נתן אותו לדוד אבל אני נתתי לעמוס. נשאר 197,000 ₪........................... משכתי באותו זמן 500,000 ₪, ומתוכם החזרתי במזומן לעמוס 197,000 ₪ והוא אמור להחזיר לדוד. דוד אישר שהוא קיבל. עמוס אמר שדוד אמר שהוא קיבל.   (עמ' 41)

 

העד תיאר גם מדוע השיק נחתם לפקודת המשיב ולא לפקודת החייב ודבריו תאמו לדברי אחיו (עמ' 44 ש'9).

העד אהרון נשאל ביחס לחתימת ההיסב שנחתמה ע"י המשיב על גבי השיק, אולם מתשובתו לא ניתן מענה ביחס למועד או ביחס לצורך בחתימתו של המשיב.

ש. מציגה לך שייק, כתוב לפקודת ניר סרויה ולא דוד נכון?

ת. נכון. איתו היתה העסקה.

ש. ניר חתום מאחורה?

ת. לא יודע.

ש. תסכים איתי שהתיאור בתצהיר שעמוס העביר את הכסף לדוד סרויה, כשהוא לא חתום חתימת הסבה?

ת. אני אמרתי שייתן לדוד. מאיפה אני יודע.

ש. כתוב שנתת את הכסף לעמוס שנתן לדוד, למה אתה לא כותב שזה היה לפקודת ניר ?

ת. הכסף נכנס מניר וחוזר לניר. אני לא מנוסה בעסקים כאלה. גם לא בבתי משפט. מעולם לא הייתי. היתה לי תביעה פעם אחת וזכיתי בה.

ש. אם אחיך ביקש להביא את השיק לדוד סרויה למה לא כתבת לדוד?

ת. אם הייתי כותב ניר, הוא היה אומר למה נתת לאבא שלי.

 

בדבריו לא ניתן הסבר לסוגית חתימת ההיסב של השיק בידי המשיב, וכל מה שניתן להסיק מתשובתו של אהרון, הוא כי ככל הנראה חתימת ההיסב נעשתה לאחר שהוא מסר את השיק לעמוס, כלומר בין מועד מתן ההמחאה – 17.4.13 ועד  למועד פירעון השיק – 21.4.13.

כמו כן אישר העד שבנו של אחיו התחתן רק לפני 3 שנים עובדה שתוכיח שהחייב היה מבולבל והוא לא זכר את העברת הכספים בשל מצבו באותה עת.

העד סיפר בתצהירו כי לאחר שהעביר לחייב השיק בסך 540,000 ₪ הוא העביר לחייב סכום נוסף של 197,000 ₪ במזומן.

העד תיאר בעדותו את העובדה שהוא רגיל לעבוד עם מזומנים בסכומים גבוהים והסביר כי המזומן משמש אותו לרכישת דולרים לצורך עסקי הביגוד וכדבריו " ... והמזומן משמש אותי לרכישת דולרים כשהוא זול. כשהדולר עולה הביגוד עולה לי יותר זול " (עמ'45 ש' 1-2) העד הדגים דבריו והוציא מכיסו במהלך הדיון סכום מזומן ניכר תוך שהוא מציין כי מדובר בערך ב15,000 ₪.

לאור האמור לעיל האמנתי גם לעדות אהרון נחום .

 

בסופו של דבר, התרשמתי בהסתמך על הראיות והעדויות שהוצגו, כי מדובר בעסקה אמיתית ובביטול עסקה אמיתי לרבות החזר הכספים לחייב בגין הביטול – כספים שמקורם ממכירת הנכס שהוענק.

 

יתרה מכך, ביחס לסך של 540,000 ₪  הוכח כי סכום זה הושב באמצעות המחאה ע"ש המשיב שנפדתה מחשבון הבנק של אהרון. כלומר, אין ספק כי סכום זה, ששולם עבור רכישת החנות, הוחזר בעקבות ביטול העסקה וסביר והגיוני כי גם הסכום הנוסף ששולם, בסך 197,980 ₪, הוחזר אף הוא.

 

לאור האמור, ולאחר שבעניין הסך האמור של  737,980 ₪ (בשונה מהסך של  167,200 ₪)  הוצגו בפני 2 עדים חיצוניים שעדותה נשמעה מהימנה, אני קובע  כי סך של 737,980 ₪ הוחזר לידי החייב בגין ביטול העסקה.

סכום זה, מקורו בכספי תמורת הנכס, לכן המסקנה המתחייבת מכך, הנה שהמשיב לא קיבל הלכה למעשה מהחייב את הנכס בדרך של הענקה אלא בתמורה.

התנאים הדרושים בדין לחייב את המשיב בנשוא הבקשה בנוגע לסך האמור  לא התקיימו, לא התקיים התנאי של הענקה כקבוע בסיפא של הוראת סעיף 96 לפקודה לפיו: "משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה", שכן כאמור הכספים הוחזרו לחייב.

 

סוף דבר:

ממכלול הראיות בתיק מתבקשת מסקנה שלפיה בכל הנוגע לסך של 737,980 ₪ אין מדובר  "בהענקה" אלא בעסקת תמורה.

בקשת הנאמנת מתקבלת חלקית באופן בו על המשיב לשלם  לקופת פשיטת הרגל סך של 167,200 ₪ שהנה יתרת תמורת הנכס שלא הוכח שהוחזרה לחייב . הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה  וריבית מיום 8.1.13.   

המשיב ישלם לנאמנת הוצאות הכוללות שכר טרחה בסך 6,000 ₪ .

 

 

ניתנה היום,  א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ