פש"ר 11370-02-10 אבו ציאם נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז באר שבע ואח'

צו לכינוס ניתן לחייב ביום 16/02/2010, במסגרתו הושת על החייב צו לתשלומים בסך של 600 ₪ לחודש.

ביום 07/12/2011 החייב הוכרז כפושט רגל.

ביום 14/1/2016 הגישה הנאמנת בקשה לביטול הליכים שכן החייב שילם 37 תשלומים מתוך 72 נדרשים וצבר חוב פיגורים בסך של 14,000 ₪. כמו כן, צוין כי החייב לא מגיש דוחות חודשיים.

ביום 5/4/2016 הגיש החייב תגובה מטעמו ועתר להפחתת צו התשלומים לסך של 200 ₪ בחודש ולפריסת חוב הפיגורים לתשלומים בסך של 200 ₪ מדי חודש, עד לכיסוי חוב הפיגורים.

ביום 16/6/2016 הנאמנת הודיעה על התנגדותה להצעת החייב לכיסוי חוב הפיגורים, ובצדק, שכן בקשת החייב משמעה כי הוא ישלם את חוב הפיגורים שנוצר לחובתו במשך 78 חודשים, קרי במשך 6.5 שנים נוספות. הנאמנת הודיעה כי לא תתנגד לכך שהחייב יוותר בהליך באם ייקבע כי עליו לשלם סך של 600 ₪ מדי חודש בגין חוב הפיגורים, בנוסף לצו התשלומים שנקבע.

ביום 16/6/2016 ניתנה החלטה לתגובת החייב, תוך שצוין בהחלטה כי בהעדר תגובה יבוטלו ההליכים כמבוקש ללא כל התראה נוספת.

ההחלטה מיום 16/6/2016 הודבקה על דלת ביתו של החייב ביום 29/6/2016 ואישור המסירה חזר בציון, "איש לא היה בבית".

החייב לא הגיב להצעת הנאמנת ומאחר והצעת החייב להסרת המחדלים איננה סבירה ולא ישימה, היות והיא כרוכה בהמשך ניהול ההליך משך 6.5 שנים נוספות, איני רואה מקום לאשרה.

אשר על כן, הריני להורות כדלקמן:

1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו ביום 16/2/2010 להגנתו של החייב – בטלים.

2. צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 60 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים.

3. שכרה של הנאמנת ישולם לפי תקנות 8(א) ו- 15(ה) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981. כן זכאי הכונס הרשמי לשכר השגחה.

4. הכונס הרשמי יחלק את יתרת הכספים לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או יעביר הכספים ללשכת ההוצאה לפועל.