פר"ק 42153-05-14 - פסקדין

 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המנהל המיוחד מיום 15.10.14 במסגרתה הוכרה תביעת החוב של המבקש בסך של 5,546 ₪ בדין רגיל.

לא במחלוקת כי החלטת המנהל המיוחד נמסרה למבקש בסמוך ליום נתינתה וכי בקשת הארכת המועד להגשת הערעור הוגשה על ידו רק ביום 19.9.16 בחלוף כמעט שנתיים שלמות; לא במחלוקת כי המנהל המיוחד כבר חילק את הדיבידנדים לכלל הנושים על פי הכרעותיו בתביעות החוב שהוגשו לפניו; גם לא במחלוקת כי בקשת המבקש נסמכת רק על טענה של חוסר הבנה משפטית של משמעות הכרת חובו בדין רגיל לעומת מעמד של דין קדימה.

ברם, לא זו בלבד שהמבקש לא טען בתביעתו כי מעמד חובו הוא בדין קדימה, אלא שהמבקש בבקשתו להארכת מועד מנסה לגלגל את מחדליו שלו לפתחו של המנהל המיוחד כאילו הציג לפניו מצגי שווא.

כמו כן טענות המבקש לפיהן: "מדובר בהפרש של כ-4,886 ₪ בלבד בין השכר ששולם לנושה בדין רגיל לשכרו בדין קדימה" (סעיף 7 לבקשה), וכי: "עלות ההליכים המשפטיים של המנהל המיוחד מול המבקש את שכר עבודתו, עולים על ההפרש בין תשלום בדין רגיל לדין קדימה בעניינו של המבקש, נראה כי כאן המנהל המיוחד לא חס על הפגיעה בשאר הנושים" (סעיף 10 לתשובת המבקש), מוטב שלא היו נטענות. המנהל המיוחד ראוי לכל שבח בעניין זה כי "דין פרוטה כדין מאה" בעיניו.

כמו כן, המבקש לא טען אלא ברמז לסיכויי ערעורו ולא צירף לבקשתו ראיה כלשהי התומכת בגרסתו.

בשים לב אפוא לאיחור המשמעותי במועד הגשת הבקשה; במהות ההליך; בפגיעה שבהכרח תיגרם לשאר הנושים (גם אם היא פחותה); ולסיכויי הערעור הנמוכים, דין הבקשה להידחות.

ראוי היה להשית על המבקש הוצאות, אך חסד אני עושה עמו ונמנע מכך.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: