פר"ק 24836-10-13 צרבוניץ ואח' נ' סופר פאום חברה בעמ ואח'

לפניי שתי בקשות למתן הוראות הכרוכות זו בזו, ומשכך בחרתי לדון בהן יחדיו.

הבקשה הראשונה הוגשה על ידי עו"ד תגר עמיאל, מפרקה הזמני של חברת סופרפאום (להלן בהתאמה: "החברה"; "המפרק"), ועניינה בפינוי נכס של החברה המוחזק על ידי "איריס זוהר הפקות בע"מ" (להלן: "השוכרת"); חיוב השוכרת ומנהליה לשלם את דמי השכירות בגין אחזקת הנכס החל מיום 1.11.09 בסך 183,691 ₪ וכן את הפיצוי המוסכם נשוא הסכם השכירות, נוכח הפרתו על ידי השוכרת. כן מבוקש ליתן צו המונע מהשוכרת או מי מטעמה לפגוע בנכס או במערכותיו.

הבקשה השנייה הוגשה על ידי השוכרת ומנהליה, איריס ואריק קריינר, ומבוקש בה ליתן צו לפיו עומדת להם הזכות לעשות שימוש בנכס וכן זכות ראשונים לרכישתו וזאת נוכח השקעתם הניכרת בנכס. לחלופין, מבוקש ליתן להם רשות להגיש תובענה נגד החברה.

לבקשות הוגשו תגובות של המשיבים השונים, וביניהם תגובת הגב' סופר רחל אסתר, שהינה בעלת מניות בחברה, הנתמכות בתצהירים של בנה, מר ירוחם (ירי) סופר (להלן: "ירוחם"), שניהל את המשא ומתן להשכרת הנכס מטעם החברה. השוכרת ביקשה לזמן את ירוחם למתן עדות.

כן הוגשה תגובה מטעם השוכרת, הנתמכת בתצהירה של הגב' איריס קריינר.

המדובר בהסכם שכירות משנת 2009 בנוגע לנכס החברה הממוקם ברחוב יפת 32, בתל אביב יפו (להלן בהתאמה: "הנכס"; "ההסכם"). תחילת תקופת השכירות לפי ההסכם הינה ביום 1.11.09 וסיומה ביום 31.10.14. אין חולק כי הנכס טרם פונה על ידי השוכרת, וכן כי השוכרת טרם שילמה את דמי השכירות או חלק הימנם, וזאת למן תחילת תקופת השכירות, קרי 1.11.09.

ביום 10.10.13 הוגשה בקשת פירוק נגד החברה, וביום 5.5.14 מונה עו"ד עמיאל כנאמן. ביום 3.12.14 מונה עו"ד עמיאל כמפרק זמני של החברה.

בבקשת המפרק הזמני נטען כי סמוך למועד חתימת הסכם השכירות ניתנה לשוכרת הסכמה של החברה, באמצעות ירוחם, לדחיית תשלום דמי השכירות עד לאחר הגשת דוחות החברה למס הכנסה, וזאת לאור העובדה שהחברה לא ניהלה ספרים ועקב חשש של בעלי המניות בחברה שניכוי המס במקור לא יוחזר להם על ידי רשויות המס. דא עקא, נטען שלא ניתנה לשוכרת הסכמה שלא לשלם את דמי השכירות שנקבעו בהסכם, ומשכך עליה לשאת בתשלום זה עתה, עם דרישת החוב על ידי המפרק הזמני. המפרק הזמני מדגיש כי הוא ניהל מגעים עם מנהלי השוכרת באמצעות בא כוחם, ובתחילה הכירו האחרונים בקיומו של החוב, ביקשו לערוך תחשיב הימנו ואף ביקשו את פריסתו. רק לאחר מכן, העלו מנהלי השוכרת טענות שונות העומדות בניגוד להודאתם בחוב האמור, ואף איימו כי אם יידרשו לפנות את הנכס הם ישאירו אותו "כחורבה ללא כל תשתית", כנטען בבקשה.

מנגד, לטענת השוכרת היא כלל לא הייתה אמורה לשלם את דמי השכירות שנקבעו בהסכם, שכן זה האחרון לא שיקף את מלוא ההסכמות שבין הצדדים ונחתם אך ורק מטעמים פורמאליים, לצורך הצגתו לעיריית תל אביב יפו. לגרסת השוכרת, תחת תשלום דמי השכירות הנקובים בהסכם היא התחייבה לשאת בעלויות פינוי דיירים סרבנים מהנכס; לשאת בעלויות אחזקת הנכס וכן לשפץ אותו באופן יסודי; לעשות שימוש בנכס לטווח ארוך, כאשר בעת מכירת הנכס תשמר לשוכרת זכות סירוב ראשונה לרכישתו. לטענת השוכרת, הסכמות אלו לא נכללו בהסכם השכירות הגם שיש להם ביטוי במסמכים בכתב וכן בהתנהלות הצדדים בפועל במשך השנים. השוכרת צירפה חוות דעת לפיה שווי ההשקעה בנכס על ידה מסתכמת ב- 1,780,000 ₪.