פר"ק 22470-05-15 (בקשה 9)

הבקשה למתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה הוגשה ביום 12.5.15. ביום 18.5.15 ניתן צו הקפאת הליכים ארעי לחברה ועו"ד עמית לדרמן מונה כנאמן לחברה. ביום 28.5.15 ניתן צו הקפאה למשך 60 יום והוא הוארך עד ליום 15.10.15.

1.החברה עסקה בשירותי הובלה בפריסה ארצית באמצעות עשרות משאיות. המשיב היה עובד של החברה אשר שימש כנהג במשך כארבע וחצי שנים. עוד קודם למתן צו הקפאת ההליכים, נוצר חשד כי כתוצאה מאי עמידת החברה בהתחייבויותיה כלפי נושיה, ינקטו נושיה השונים של החברה פעולות של עשיית דין עצמי על מנת לפרוע את חוב החברה כלפיהם. בנסיבות אלו, מיד עם מינויו, הנאמן פעל בדחיפות והגיע למשרדי החברה על מנת לוודא שכל נכסיה, הכוללים בעיקר צי משאיות ונגררים מסוגים שונים, מצויים בידי החברה או בידי מי מטעמה. במהלך הבדיקות שביצע הנאמן התברר לו כי בעקבות אי תשלום שכרו של המשיב לחודש אפריל, פרץ סכסוך בינו לבין נציגי החברה. בשל סכסוך זה, ביום 14.5.15 היינו לאחר שהוגשה בקשת ההקפאה ועובר למתן הצו הארעי נטל המשיב חזקה שלא כדין במשאית ובנגרר קירור (להלן: "המשאית") ובציוד נוסף של החברה והתנה את השבתם לחברה בתשלום שכרו. נציגי החברה ניהלו עם המשיב משא ומתן טלפוני על מנת להשיב את המשאית והציוד הנוסף, אך ביום 17.5.15 כאשר הגיעו לביתו של המשיב על מנת להשיב לחזקתם את המשאית התברר להם כי המשאית אינה מצויה שם. נציגי החברה ניסו ליצור קשר עם המשיב, אך הניסיונות כשלו. לבסוף ולאחר ניסיונות איתור באמצעות המשטרה וחברת "פויטנר" אשר העניקה שירותי איתור לחברה, התברר כי המשאית נלקחה בבוקר יום 15.5.15 לאזור חברון שם פורק מנגנון האיתור שלה.

2.בסופו של דבר הנאמן הצליח ליצור קשר עם המשיב וזה נחקר אצל הנאמן על נסיבות היעלמות המשאית. בחקירתו הודה המשיב כי העביר את המשאית לשטח הרשות הפלסטינית, אך לטענתו הוא עשה כן על פי הוראה שקיבל ביום 12.5.15 ממר חן גולדשטיין (להן: "חן") בנו של בעל השליטה בחברה, מר רוני חן (להלן: "רוני"). על פי אותה הוראה הוא נתבקש לנסוע אל מחסום תרקומיה ולמסור את המשאית לאדם בלתי מזוהה ובלתי מוכר ששמו "קאסם". חן הנחה את המשיב שלא להתקשר אליו לאחר מסירת המשאית עד אשר חן ייצור איתו קשר. אלא שגם חן וגם אביו רוני הכחישו מכל וכל שמי מהם היה מעורב בהיעלמות המשאית או נתן למשיב הוראה כלשהי להעלימהּ ולהעבירהּ לשטח הרשות הפלסטינית. גם חן וגם רוני נחקרו אצל הנאמן והם עמדו בהכחשתם.

3.לאחר החקירות שביצע הנאמן, כולל חקירתם של נושאי משרה אחרים בחברה, מר חוסאם עבד-אלקאדר, איש תפעול בחברה ומר גרשון טסלר, סדרן הנהגים בחברה, הוא הגיע למסקנה כי יש לדחות את גרסת המשיב ולקבוע כי המשיב פעל על דעת עצמו מבלי שניתנה לו כל הנחייה לכך. לפיכך, בהתאם לחוות דעת שמאית אשר העריכה את שוויין של כלל משאיות החברה ובכלל זה המשאית המדוברת, הוא ביקש לחייב את המשיב בתשלום 236,000 ₪ (186,000 ₪ שווי המשאית ו-50,000 ₪ שווי הנגרר) לקופת החברה.

4.בתשובתו טען המשיב כי המשאית אינה של החברה כי אם של החברה שבבעלות רוני, חברת "חן תעשיות המזרח בע"מ" (להלן: "חן תעשיות"). כן חזר המשיב על גרסתו כי העביר את המשאית לשטח הרשות הפלסטינית על פי הוראתו המפורשת של חן ואלמלא הוראה זו, לא היה מוסר את מפתחות הרכב לאדם שאינו מוכר לו.

5.המחלוקת הייתה אפוא ממוקדת והדיון בבית המשפט נסב סביב שאלה אחת ויחידה: האם רוני נתן למשיב הוראה להעביר את המשאית לשטח הרשות הפלסטינית. לשם בירור המחלוקת, ובנוסף לחקירות שקיים הנאמן במשרדו, רוני, חן והמשיב השיבו לשאלות בית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאמן, ב"כ המשיב וב"כ הכנ"ר אשר תמך בעמדת הנאמן.

6.ראשית לטענת המשיב כי המשאית אינה של החברה כי אם של חברת חן תעשיות. גם חן וגם רוני בעליה של החברה, העידו כי למרות שהמשאית (לבדה ללא הנגרר שרשום על שם החברה) רשומה במשרד הרישוי על שם חברת חן תעשיות, הלכה למעשה היא בבעלות החברה וכך היא מדווחת בספרי הנהלת החשבונות של שתי החברות. סיבת רישום הבעלות על שם חן תעשיות הייתה קשורה בקבלת אשראי מבנקים לשם רכישתה. עדות זו מקובלת עלי. אך גם אם טענת המשיב הייתה נכונה, הוא לא היה מפיק ממנה תועלת. שכן, כאמור גם בעליה של חן תעשיות (אשר המשיב טוען כי המשאית היא שלה), טוען כי המשיב העביר את המשאית ללא רשות וללא הרשאה לרשות הפלסטינית, כך שהמשיב מחויב להשיב את המשאית בכל מקרה, או לחברה או לחברת חן תעשיות. הנפקות היחידה יכולה הייתה להיות רק בדחיית רוע הגזירה מבחינתו של המשיב בכך שלא ניתן לחייב אותו להשיב את המשאית לחן תעשיות בהליך זה והיה על חן תעשיות לנקוט הליך משלה. בכך קיימת למשיב רק נחמה פורתא.

7.שנית ולגופו של עניין, גרסת המשיב אינה מחזיקה מים. לא זו בלבד שאני נותן אמון בגרסת חן ורוני שמסרו גרסה קוהרנטית ואמינה בבית המשפט, אלא שגרסת המשיב לא הגיונית והעדות שמסר בבית המשפט אף סתרה את חקירתו לפני הנאמן בחלקים משמעותיים שלה.

8.הנה כי כן, בחקירת המשיב לפני הנאמן הוא סיפר כי היה נתון ללחץ כספי בשל אי תשלום חובהּ של החברה כלפיו. גם לפני הנאמן וגם לפני בית המשפט הוא סיפר על מצוקותיו הכספיות ואף השיב בכעס לשאלות ב"כ הנאמן בבית המשפט והודה כי לא ענה לניסיונות להשיגו בטלפון עד אשר ישולם לו חובו שעמד באותה תקופה על לא פחות, אם לא יותר מ-100,000 ₪. ההתרשמות ממנו הייתה כי לא היה זה למעלה ממנו לצעוד צעד נוסף ולעשות דין עצמי בהעלמת המשאית. כמו כן, למרות שלא הייתה למשיב עבודה אחרת, הוא לא התייצב לעבודה למחרת יום העלמת המשאית, דבר שהגדירו כחלק מסידור עבודה שגרתי. מעבר לכך, קשה להלום את הטענה שהעברת המשאית לשטח הרשות הפלסטינית היוותה פעולה העולה בקנה אחד עם שגרת העבודה של המשיב או של החברה. כמו כן, אם נכונה הטענה שחן נתן לו את ההוראה להעלים את המשאית, לא הייתה סיבה שהמשיב לא יתקשר אל חן לאחר ביצוע העבודה ויתייצב למחרת היום בחברה כדי לקחת משאית אחרת לביצוע עבודה חדשה לפי סידור העבודה השגרתי היומי בחברה.