פר"ק 15052-01-15 חיים סודקביץ משרד עו"ד נ' צוהל יבוא ושיווק בע"מ ואח'

לפניי בקשה למתן הוראות שהגיש המנהל המיוחד של "צוהל יבוא ושיווק בע"מ" (בפירוק) (להלן בהתאמה: "המנהל המיוחד" ו-"החברה").

עניינה של הבקשה הינו לחייב את המשיבים לשלם לקופת הפירוק סך של כ- 2,800,000 ₪ בקשר עם סעדים זמנים שננקטו על ידי המשיבים 1ו-2 נגד החברה ואחרים בתיק אזרחי (ת"א) 1524/94 (להלן: "התביעה"). בפסק הדין מיום 16.11.2006 נדחתה התביעה נגד החברה והנתבעים האחרים.

המנהל המיוחד סבור שעל המשיבים להשיב לחברה שבפירוק את הסכום האמור ששולם במסגרת התביעה. בין יתר טענות המנהל המיוחד נמנות הטענות הבאות: המשיב 1 עו"ד גרינברג, בתפקידו ככונס נכסים זמני על סחורות ורכוש של החברה, לא מילא אחר חובותיו על פי דין, ובכלל זה הגשת דוחות, ואף התרשל במילוי תפקידו; עם מתן פסק הדין היה על המשיבים להשיב את הכספים שנגבו על ידם במסגרת הסעדים הזמניים, קרי בגין סחורה שנתפסה ומומשה על ידי כונס הנכסים; המשיבים הפרו הסכמות דיוניות שקיבלו את אישור בית המשפט ועוד.

לפיכך, הגיש המנהל המיוחד את הבקשה שלפניי ובה טען שהבקשה ראויה להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק תוך הפנייה להלכות בעניין.

אקדים ואציין שהמנהל המיוחד הגיש בשם החברה שבפירוק ועוד בטרם בקשת הפירוק, בקשה דומה שתלויה ועומדת בבית המשפט שדן בתביעה (להלן: "הבקשה"). המשיבים הגישו תגובה מפורטת לבקשה ושבה העלו טענות מקדמיות וכן טענות לגופם של דברים שכן לטעמם דינה של הבקשה להידחות. הבקשה נדונה לפני כב' השופטת לבהר שרון שלפניה כבר התקיימו דיונים בבקשה וההליך קבוע להמשך בירור. תוך כדי בירור הבקשה, הגיש המנהל המיוחד ביום 9.1.15 בקשה לפירוק החברה לבית משפט זה בגין חוב שמגיע ל משרד עורכי הדין שלו בסך של 75,000 ₪ ושלא שולם. החברה לא התנגדה לה ומשכך ניתן צו ביום 27.4.15 צו פירוק והמנהל המיוחד מונה לתפקידו.

קיום הגשת התגובות במקביל הגיש המנהל המיוחד בקשה לאחד את הדיון בבקשה ביחד עם הבקשה דנן שבתיק הפירוק ובאופן שהבקשה תתברר בתיק הפירוק.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק התביעה, בבקשה למתן הוראות ובבקשה לאיחוד דיון הגעתי לידי מסקנה שאין לדון בבקשה כבקשה למתן הוראות וממילא אין מקום לבקשה לאיחוד הבקשות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תגובה מהמשיבים. ככלל, אין בית משפט נוהג להחליט בבקשות לרבות מעין אלה ללא תגובה. עם זאת, ובהינתן שהמשיבים כבר הגישו תגובה מפורטת במסגרת הבקשה, שעניינה זהה לבקשה למתן הוראות שלפניי, ומשכך מלוא יריעת המחלוקת נפרשה לפניי, לא ראיתי צורך להורות על הגשת תגובה של המשיבים דבר שהיה גם כרוך בעלויות שלא לצורך, לא כל שכן שעה שהוגשה לבית המשפט גם בקשה לאחד את הדיון בשתי הבקשות שאינה מחייבת תגובה בהכרח.

ההלכה הפסוקה מתווה אבני בוחן שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בשאלה אם יש מקום לברר בקשה במסגרת תיק חדלות הפירעון או שמא בתביעה עצמאית, כאשר המגמה היא לרכז במידת האפשר את הבקשות בתיק חדלות הפירעון. לעניין זה אפנה לע"א 259/99 חב' פליצ'יה ראובן בע"מ נ' ציפורה סופיוב ואח' (2001):

"ניתן לסכם אפוא את התנאים הנדרשים, דרך-כלל, להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות:

(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר.