פרת תעשיות אנרגיה בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב מסחרי מסוג סאנגיונג רקסטון שבבעלות התובעת ואשר היה מעורב בתאונת דרכים מיום 16.3.08.

הנתבעת היא מבטחת הרכב ושילמה לתובעת סך של 14,823 ₪.

לאחר ניכוי השתתפות עצמית ויתרת הנזק השנויה במחלוקת, עמדה התביעה על סך 5,119 ₪ בלבד.

2.אין חולק כי, הרכב נבדק ע"י שמאי ועל פי חוות דעתו מיום 20.6.08 הוערך הנזק בסך של 21,968 ₪. תשלום הנתבעת נעשה עפ"י חווה"ד הנ"ל אולם, בניכוי שווי נזק שהוגדר ע"י השמאי כנזק מכני.

לטענת התובעת, הואיל ומדובר בשמאי חוץ שנשלח ע"י הנתבעת והאחרונה לא הציגה כל שומה נגדית ולא חלקה על הדו"ח, היא מחויבת בקביעת השמאי הנ"ל וסירובה לשלם את מלוא הנזק נגוע בחוסר תום לב. יתר על כן, לא יכולה הנתבעת להסתמך על החרגת הכיסוי הביטוחי משלא צורפה הפוליסה במלואה המעידה על החרגה זו.

התנגדותה של הנתבעת לתשלום מלוא הנזק מעוגן לטענתה בקביעת השמאי, כי חלק ממוקד הנזק הוא נזק מכני וככזה, אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה. בהתאם לכך ניכתה את שוויו של רכיב זה בנזקי התובעת מהפיצוי ששילמה לידיה.

3.המחלוקת בין הצדדים צומצמה אך לשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לרכיב שפורט בחוו"ד השמאי ושבגינו הופחת הפיצוי ששולם.

הנתבעת עמדה על חקירת השמאי וברור המחלוקת הנ"ל וזאת בהעדר הצלחת הצדדים לסיים את המחלוקת בהסדר כלשהו.

השמאי בעדותו אישר כי הפריד בחוות דעתו את הנזק לשלושה מוקדים, ביניהם מוקד נזק מכני. כך העיד כי אינו יכול לקבוע כי נזק זה נובע בהכרח מהתאונה נשוא התביעה.

השמאי הוסיף והסביר, כי ביקש לבדוק את הנזק לאחר פירוק משאבת ההגה של הרכב, הואיל ולא נוכח במקרה כנ"ל הקשור סיבתית לאופן הפגיעה. בבדיקתו מצא כי הנזק בגין נזילת שמן ושבר במשאבת השמן הוא נזק מכני.

4.אין חולק כי, נטל ההוכחה בדבר קרות הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין התאונה רובץ על התובעת. מנגד רובץ על הנתבעת עול הוכחת החרגת הכיסוי הביטוחי וזאת אם ולאחר שהתובעת הוכיחה את שמוטל עליה. אמנם הנתבעת לא טרחה לצרף את הפוליסה במלואה והסתפקה ברשימה בלבד. דא עקא, שבמקרה דנן לא תמך השמאי, שחוות דעתו הוגשה ע"י התובעת דווקא בטענתה של האחרונה בדבר קיום קשר סיבתי בין התאונה לנזק המתואר.

ניתן לומר, כי המסקנה העולה מדברי השמאי היא הפוכה.

עפ"י עדותו לא ראה מזה כ-8 שנים מקרה שבו כתוצאה מתאונה, כמו שקרתה, יכול שייגרם נזק כנ"ל. אמנם הודה כי אינו בקיא בקביעת מקור הנזק ותפקידו מצטמצם לקביעת שיעורו. לכן גם נקט לשון זהירה וציין כי אינו יכול לומר שמקור נזק המכני הוא בהכרח מהתאונה. אולם ,בהיות הראיה המרכזית התומכת בתביעה משענת רעועה לביסוס הקשר הסיבתי, נראה שדין התביעה להדחות.

5.לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

אינני עושה צו להוצאות בנסיבות.

ניתן היום, י"ד טבת תש"ע, 31דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.