פרקש ואח' נ' ברק ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעים 8-10 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה בהתאם להוראת תקנה 519 לתקסד"א.

לטענת הנתבעים בתמצית, עיון בנספח ה' לכתב התביעה מלמד, כי מצבם הכלכלי של התובעים קשה, שיקים שמשכו חוללו באי פרעון מן הטעם של אכ"מ ואף הוטלו עיקולים על נכסיהם.

2.התובעים בתגובתם המפורטת הנתמכת בתצהיר, דוחים טענות הנתבעים. לטענתם, בקצירת האומר, מצבם הכלכלי איתן, חובותיהם לרשות המקומית ולתאגיד המים (בגינם הוטלו העיקולים) הינם עקב מעשי הנתבעים, ובגין העיקולים הם שילמו מיסי עיריה בכפל (143,000 ₪).

3.הנתבעים הגישו כתב תשובה לתגובת התובעים בה טענו, בין היתר, כי התובעים בכתב תביעתם מאשרים כי מצבם הכלכלי קשה (ר' סעיפים 34, 36) ובניגוד לטענותיהם, השיקים שנמסרו חוללו ע"י הבנק מן הטעם של אכ"מ.

4.תקנה 519 (א) לתקסד"א קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

5.במסגרת השיקולים להפעלת שיקול הדעת בהטלת ערובה להוצאות, פועל בראש ובראשונה השיקול כי אמצעי זה יופעל לעיתים ובנסיבות חריגות בלבד, זאת מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לביהמ"ש מוכרת כזכות חוקתית וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת במקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תדחה (ר': רע"א 2808/00 שופר סל נ' ניב ואח' פ"ד נד(2) 845; רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלים, פ"ד מד(1) 647, 650).

6.על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות. האחת, זכותה החוקתית של המשיבה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכות המבקש להחזר הוצאותיו אם יזכה במשפט.

בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו.

7.בהקשר זה נפסק בע"א 2877/92 אללטיף נ' מורשת בנימין למסחר פ"ד מז (3) 846 בין היתר כי: "אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנבתע , במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את היכולת הגישה לבית המשפט ואותם תובעים אשר לאיל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

8.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את החומר שהובא בפני ואת כתבי הטענות, מצאתי להיעתר לבקשה אם כי באופן מתון, ותוך איזון המתבקש בין האינטרסים הנוגדים.

סבורני כי יש טעם מסויים בדברי הנתבעים , לפיהם לא הוצגה בפני ביהמ"ש ראיה ממשית באשר לחוסנם הכלכלי של התובעים. מאידך, לא מצאתי לחסום דרכם של התובעים לביהמ"ש על דרך חיובם בהפקדת ערובה גבוהה.

9.אשר על כן, יפקידו התובעים עד ליום 1.2.14 סך של 20,000 ₪.

10.לא יופקד הסכום המועד – תדחה התובענה.

11.תזכורת פנימית ליום 2.2.14.

12.הדיון הקבוע ליום 24.12.13 – מבוטל.

התנצלותי על העיכוב במתן ההחלטה.

13.המנ"ת ינתב את התיק לשמיעה בפני המותב המתאים.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.