פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' סיסו

גזר – דין

הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת סטתה עם רכבה מנתיב נסיעתה בעודה נוהגת רכב במהירות מינימום של 110 קמ"ש במקום בו המהירות המכסימאלית המותרת היא 90 קמ"ש.לאחר אבדן השליטה ברכב, וכמתואר בעמוד 38 של הכרעת הדין, המשיך הרכב להתדרדר ולהתהפך על פני מרחק של 58 מטרים עד שנעצר בשטח עפר.

במהלך התהפכות זו נפצעו פצעים קשים שלושה מנוסעי הרכב ובכלל זה הנאשמת עצמה.

באותה התהפכות מצאו את מותם הטרגי מיטל בן דויד ז"ל ולאחר תקופת אשפוז של כחודש גם אסי בניטה ז"ל, שניהם צעירים בתחילת חייהם כבגירים.

לאחר שהורשעה הנאשמת ונקבעה אחריותה לגרימת מותם ברשלנות של שניים מיושבי הרכב, נשלחה היא לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

ביום 10.10.13 ולאחר קבלת תסקיר ראשוני, התקבל תסקירו המשלים של שירות המבחן למבוגרים ומסקנותיו מונחות לפני.

טיעוני הצדדים לעונש בתמצית –

הצדדים טענו לעונש בפני ביום 13.10.13 כאשר המדינה הגישה במסגרת שלב הראיות לעונש מכתב אותו כתבה אימו של המנוח אסי בניטה ז"ל.

המדינה בטיעוניה טענה כי רף הענישה מבחינת מתחם הענישה נע בנסיבות של גרימת מוות ברשלנות בין 18 חודשי מאסר ועד 30 חודשי מאסר בפועל.

כתוצאה מאי לקיחת האחריות על ידי הנאשמת ולאור המלצות שירות המבחן על רקע התוצאה הקשה מאד של התאונה, סבורה המדינה כי ראוי לאמץ את הרף העליון של מתחם הענישה אותו הציעה.

בעמדתה העונשית נשענה המדינה על נסיבות התאונה הכוללות אבדן שליטה ברכב אשר ננהג במהירות גבוהה מהמותר במקום, מה שהופך לשיטת המדינה את רף הרשלנות לגבוה במיוחד, על סף עבירת הריגה.

משקל נוסף ביקשה המדינה לייחס לחומרת הנסיבות עת הצביעה על העובדה כי המדובר בהתנהגות של הנאשמת אשר גרמה למותם של שני בני אדם ולפציעתם הקשה של שלושה נוספים (אחת מהן היא עצמה). חומרת תוצאות התאונה המחרידה מצדיקה לשיטת המדינה החמרה בענישה ותזוזה לכיוון הרף הגבוה של מתחם הענישה המוצע.

בטיעוניו הפנה התובע בין היתר לפרשת זילברמן (עפ"ת 23713-12-10 (מחוזי ב"ש) זילברמן פיוטר נגד מד"י ) שם אישר בית המשפט המחוזי בתאונה עקב סטייה מנתיב בה נגרם מותו של אדם עונש הכולל 15 חודשי מאסר ועשר שנות פסילה בפועל.

ההגנה לעומת זאת, טענה כי אין בעובדה כי הנאשמת בחרה לנהל את תיקה כדי להצדיק החמרה איתה.

לשיטת ההגנה מתחם הענישה אותו מציע התובע אינו תואם את רף הענישה הנוהג אותו אף אישר בית המשפט העליון בין היתר בפרשת מאירה לוין (רע"פ 548/05) או בפרשת ענת סורפין

(רע"פ 4732/02). בהתאם לעמדת ההגנה הנשענת על פסיקה שהציגה, רף הענישה נע בין ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד לתקופות מאסר קצרות במקרים קיצוניים של רשלנות חריגה.

בפרשה זו מציעה ההגנה קביעה של בית המשפט לפיה רף הרשלנות אינו גבוה.

עוד הופניתי לעובדה כי הנאשמת בעצמה צעירה נורמטיבית כבת 22 אשר עתידה הייתה לצאת לקורס קצינות בצה"ל, ללא עבר פלילי וללא כל רקע תעבורתי אשר רמז או רומז על מסוכנות הנשקפת מנהיגתה.

עוד ביקשה ההגנה לרתום כחלק מהשיקולים לעונש את הנזק הראייתי אשר נגרם לנאשמת במהלך ניהול התיק. לשיטתה, לא די בהיפוך הנטלים שבוצע בתיק זה וראוי להחיל עובדה זו גם לעניין הענישה.