אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פרץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פרץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 15/09/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
6050-01-10
11/09/2011
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
כלל חברה לביטוח בע"מ
הנתבע:

החלטה

בפני בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן:"החוק").

התובע יליד 1965, נפגע בתאונת דרכים ביום 14.7.08. התאונה הוכרה כתאונת דרכים על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"). התובע נבדק על ידי שלוש ועדות רפואיות של המוסד וביום 11.11.09 הועמדה נכותו הרפואית הצמיתה בגין התאונה על ידי ועדה רפואית לעררים על 15% בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה לפי ס' 37(3)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן:"תקנות הביטוח הלאומי").

הנתבעת עותרת כעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את הנכות שנקבעה לתובע על ידי המוסד. הנתבעת טוענת כי בפני הועדה הרפואית לעררים של המוסד עמדה חוות דעתו של ד"ר קאופמן, המומחה מטעם התובע, בעוד שמנגד לא עמדה חוות דעתו של ד"ר הנדל, מומחה מטעם הנתבעת אשר בדק את התובע במסגרת פוליסת תאונות אישיות וקבע כי כאביו של התובע הם על רקע ניווני ולא חבלתי. עוד טוענת הנתבעת כי טענותיה בדבר הכחשת התאונה לא הובאו לידיעת המוסד. במצב דברים זה, לטענת הנתבעת, משלא עמדה בפני הועדה הרפואית לעררים גם חוות דעתו של ד"ר הנדל, קיים פגם בקביעת הועדה ובהליך הקביעה, שכן קביעתה של הועדה הרפואית אינה מאוזנת ואינה נסמכת על קביעה אובייקטיבית. תיקון הפגם, לדידה של הנתבעת, יכול להיעשות רק אם תותר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אמנם חוות דעתו של ד"ר קאופמן לא אומצה במלואה על ידי הועדה הרפואית אך גם קבלה חלקית של המסקנות נגועה בפגם.

התובע, בתגובתו, טוען כי הבקשה מוגשת בשיהוי ובחוסר תום לב ורק לאחר שנמסרה הצעת בית המשפט לפשרה, שהרי שהנכות הרפואית שנקבעה לתובע הייתה ידועה לנתבעת עוד בעת הגשת התביעה. התובע טוען כי גם לגופה דין הבקשה להידחות כיון שאין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו יש להתיר הבאת ראיות לסתור. התובע טוען כי קביעת כל הועדות הרפואיות נעשו לאחר בדיקתו הפיזית ובדיקת מלוא מסמכיו הרפואיים לרבות בדיקות הדמיה. לפיכך, טוען התובע, קביעת הועדה נעשתה לאחר הפעלת שיקול דעת רפואי עצמאי ומקצועי ולא תוך אימוץ עיוור של חוות דעת ד"ר קאופמן. זאת ועוד, הועדה הרפואית כלל לא אימצה את חוות דעתו של ד"ר קאופמן אלא דווקא דחתה אותה, שהרי ד"ר קאופמן המליץ על נכות בת 15% ועוד 5% ואילו הועדה הרפואית לעררים קבעה נכות בת 15% בלבד וציינה באופן מפורש כי אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קאופמן. הצגת חוות דעת מטעם התובע בפני הועדה הרפואית של המוסד היא לגיטימית ועל פי ההלכה הפסוקה אין בכך כדי לבסס היתר להביא ראיות לסתור, אלא אם יוכח כי נפגם שיקול דעתה העצמאי של הועדה. על מנת להתיר הבאת ראיות לסתור אין די בכך שיש מומחה רפואי הסובר אחרת. הנתבעת, במקרה זה, מתבססת אך ורק על דעתו של מומחה אחר ואינה מסתמכת על מסמכים רפואיים כלשהם.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובמסמכים הרלוונטיים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות ומוטב היה אם לא הייתה מוגשת כלל.

ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בעניין מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי היא ברורה:

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4), 77.

ראה עוד בר"ע 634/85 עודה נ' רותם , פ"ד לט(4) 505; רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי (27.2.06); רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר, (19.9.06); א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 1999, עמ' 494 ואילך.

העיקרון לא להתיר הבאת ראיות לסתור אלא במקרים חריגים נובע לא רק מיעילות הדיון אלא גם מהשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליך המתנהל במוסד לביטוח לאומי ובין זה המתנהל בבית המשפט.

עוד יש להזכיר כי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. אכן, אם משתכנע בית המשפט כי בפני הועדה הרפואית לא עמד חומר רפואי חשוב ורלוונטי בהתייחס למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה וכי אם היה חומר זה מוצג לוועדה היה בכך באופן ודאי כדי להשפיע על החלטתה, יש בכך משום הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור. כך, גם אם משתכנע בית המשפט כי נפל פגם חמור בפעולת הועדה הרפואית. לא כך המצב בענייננו.

בענייננו, כמו במקרים רבים אחרים, הציג התובע בפני הועדה הרפואית לעררים חוות דעת של מומחה מטעמו. הצגת חוות דעת כזו מקובלת ומותרת במסגרת ההליך לקביעת נכות המתנהל במוסד. במסגרת הליך זה הנתבעת כלל אינה צד לדיון ואין לה זכויות טיעון ומעמד כלל, עליהן יש לשמור ולהגן. ההליך המתנהל הוא בין הנפגע, התובע, ובין המוסד, וזאת בלבד. חוות הדעת שמוצגת בפני הועדה הרפואית של המוסד היא מסמך אחד מבין מסמכים רבים המוצגים בפני הועדה, הן על ידי הנפגע והן על ידי המוסד, ואשר נבחנים על ידי רופאיה. רופאי הועדה בודקים את הנפגע באופן עצמאי, בודקים את מלוא תיקיו הרפואיים ונעזרים בבדיקות הדמיה ובדיקות עזר שונות על מנת לגבש מסקנתם באשר למצבו של הנפגע. זהו ההליך הרגיל והמקובל במסגרת המוסד וכך היה גם בענייננו. לתובע נקבעה נכות בת 10% על ידי ועדה רפואית בדרג ראשון. התובע ערער על הקביעה. ביום 11.11.09 נדון עניינו בוועדה רפואית לעררים, בה היו חברים גם מומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי. בפני הועדה עמד תיקו הרפואי של התובע, החלטת הועדה בדרג הראשון, צילומי עמוד שדרה, תוצאות בדיקת C.T ותוצאות בדיקת הולכה עצבית. עוד הציג התובע את חוות דעתו של ד"ר קאופמן מיום 5.11.09, שם הומלץ על קביעת נכות בת 10% בגין הגבלת תנועות ועוד 5% בגין פגיעה עצבית. רופאי הועדה בדקו את התובע ופירטו את ממצאי הבדיקה. לאחר דיון בכלל המסמכים והבדיקות החליטה הועדה לקבל את הערעור ולהעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 15% במקום 10%. הועדה ציינה באופן מפורש במסקנותיה כי היא "לא מסכימה עם סיכומו של ד"ר קאופמן". ניתן לראות, אם כן, כי הועדה הרפואית לעררים שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים שיקול דעת מקצועי - עצמאי ולאחר שעמדה בפניה התמונה המלאה קיבלה מסקנותיה. הועדה כלל לא אימצה את חוות דעתו של ד"ר קאופמן. עצם העובדה שעיינה בחוות דעתו של ד"ר קאופמן אינה מהווה פגם בהליך ואינה יכולה, לכשעצמה, לבסס היתר להבאת ראיות לסתור. טענת הנתבעת כי קיימת חוות דעת אחרת של רופא מטעמה המציינת כי מקור כאביו של התובע הוא ניווני ואינו קשור לתאונה אינה יכולה לעמוד. מעבר לכך שהמסמך שנרשם על ידי ד"ר הנדל הוא מזכר, המיועד לעובדת הנתבעת, ובו התייחסות לתקופות אי כושר בלבד ולשאלת ההכרה בארוע במסגרת פוליסת תאונות אישיות ולא בחוות דעת העוסקת בקביעת נכות, הרי, כאמור, עצם העובדה כי קיים מומחה אחר הסבור אחרת מאשר רופאי הועדה אינה עובדה חריגה המצדיקה סטייה מהכלל על פיו קביעת המוסד מחייבת בהליך זה. להפך, כמעט בכל מקרה של פגיעת גוף וקביעת נכות רפואית קיימים חילוקי דעות וקביעות שונות של מומחים שונים. הגוף האובייקטיבי אשר הוסמך לקבוע במקרה זה את הנכות הוא המוסד. קביעת המוסד נעשתה באופן אובייקטיבי ועצמאי במקרה דנן. קבלת טענות הנתבעת תרוקן, למעשה, מתוכן את קביעת סעיף 6ב לחוק ותאפשר כמעט בכל מקרה הבאת ראיות לסתור, שהרי תמיד ניתן יהיה להביא חוות דעת מטעם הנתבעת אשר קובעת קביעות אחרות ושונות מקביעת המומחה מטעם התובע או מקביעת המוסד. לעניין טענת הנתבעת בדבר הכחשת התאונה עצמה, הרי אין לכך כל קשר לקביעת הנכות הרפואית על ידי המוסד, וטענותיה בעניין זה שמורות לה.

לאור כלל האמור, דין הבקשה להידחות. הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסכום כולל של 3500 ש"ח.

5129371

546

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ