אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 27/08/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
57627-05-12
19/08/2013
בפני השופט:
עפרה ורבנר

- נגד -
התובע:
ליליאן פרץ
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.תביעת התובעת להכיר בפגיעה התחתון כ""פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 15.4.12.

הנתבע טען, כי לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים, וכי המדובר במחלה שהתפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, ובלא קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה למחלה.

2.עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 27.11.12, והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה).

במסגרת אותן עובדות, פרטנו את מהות עבודתה של התובעת שעבדה בטיפול בקשישים במשך כשבע שנים, ציינו כי עבודתה כללה פעולות מגוונות, אולם קבענו, כי ניתן לבודד פעולה אחת שחזרה על עצמה מספר ימים ביום, ואשר יש בה כדי להשפיע על מצב הגב – היא פעולת הרמת הקשישים ממיטתם והעברתם לכיסא גלגלים, לצורך האכלה או רחיצה.

ד"ר אהוד ראט מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות, בהתייחס לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

3.בחוות דעתו של ראט, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 20.12.12, השיב המומחה, כי התובעת סובלת ממחלת ניוונית של עמוד השידרה, כי תנאי עבודתה החמירו במידה חלקית את מחלתה, כי לא ניתן לומר שכל פעולה שביצעה התובעת הכרוכה בהרמת הקשישים, גרמה לה לנזק מיזערי ובלתי הפיך.

המומחה ציין, כי התובעת נחבלה בגבה בגיל 17, לאחר שקפצה מגובה של שתי קומות.

המומחה ציין, כי הרמת הקשישים השפיעה בעיקר על הגב התחתון, וכן ציין, כי יש לייחס את עיקר מצבה לרקע הקודם, לחבלה בגיל צעיר ולמצב תחלואתי משני לחבלה ולשינוי ניווני משני לאורך השנים, ולדעתו, השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גומרים אחרים.

4.בעקבות בקשת התובעת, ניתנה על-ידינו החלטה בתאריך 12.5.13, המפנה למומחה שאלות הבהרה, וזאת בהתייחס למידת תרומתן של תנאי העבודה על החמרת מחלתה של התובעת בהשוואה ליתר הגורמים.

המומחה בתשובתו, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 23.6.13, ציין, כי מידת תרומתם של תנאי העבודה על מחלת התובעת, היתה מזערית – פחותה מ-20%, בהשוואה ליתר הגורמים.

5.התובעת הגישה סיכומים בכתב מטעמה ובהם טענה, כי אין לייחס משקל כה רב לחבלה שנחבלה בגיל 17, לעומת הטיפול בקשישים שבו החלה בשנת 2004, ולכן, אין לקבל את חוות דעתו של המומחה, לפיה השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

התובעת טענה, כי יש לקבל את התביעה ולקבוע, כי עבודתה עם הקשישים החמירה את מצבה, ולאפשר לה לעמוד לפני ועדה רפואית.

הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם ביקש, לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, מה גם שלטענת הנתבע, אין תשתית עובדתית לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

6.דין תביעת התובעת להידחות, לאור חוות דעתו של המומחה, ממנה עולה, בבירור, כי השפעת עבודתה של התובעת עם הקשישים על מצב גבה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות פגיעתה בגב בעת קפיצה מגובה שתי קומות שארעה בהיותה בת 17, והתהליך הניווני המתמשך בעקבות הפגיעה מהקפיצה.

בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (18.1.06), נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"... הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה."

קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון, ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק, שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין.

(עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).

על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ