פרץ נ' דויכאת - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה שראשיתה בלשכת ההוצאה לפועל, בבקשה לביצוע שטר.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

התובעת הגישה לביצוע שטר ע"ס 15,000 ₪, אשר נמשך מחשבונה של הנתבעת.

בתצהיר שצורף להתנגדות הנתבעת נטען, כי עסקינן בהמחאה שנגנבה מביתה בשנת 2007 ואשר החתימה על גביה, זויפה. לטענתה, הודיעה על אובדן ההמחאה בהזדמנות הראשונה בה נודע לה אודות הגניבה, ביום 06/12/11.

התובעת דחתה את טענות הנתבעת. לטענתה, השיק לא כובד בהעדר כיסוי מספיק ולא בשל מתן הודעת ביטול. יתרה מכך, התלונה שהוגשה לכאורה למשטרת ישראל, הוגשה כשלוש שנים לאחר שנטען כי השיק נגנב. במעמד הישיבה המקדמית טענה התובעת, כי המדובר בשיק שהופקד בחשבון הבנק שלה לבקשת ידיד בשם איובי ג'אסם, אשר "היו לו המון בעיות של הוצל"פ, ולא יכול היה לנהל חשבון לכן ביקש ממני להפקיד את השיק אצלי בחשבון ולבוא אחרי שלושה ימים ולקבל את הכסף במזומן". "לאחר שלושה ימים התברר שחזר השיק, ואמרתי לו שהשיק חזר ולא נתתי לו כסף".

לנוכח הטענה לזיוף חתימת הנתבעת, התקבלה ההתנגדות וההליך הועבר לסדר דין מהיר.

דיון:

המסגרת הנורמטיבית- "אוחז" בשטר:

בהתאם לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"), "אוחז" הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז". "מההגדרה עולה כי פלוני ייחשב לאוחז בהתמלא שני תנאים: הוא מחזיק בשטר, במישרין או באמצעות שומר, והוא הנפרע או הנסב של השטר" (ש' לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שניה (להלן: "לרנר"), בעמ' 206).

מכאן, שמעמד התובעת בשטר הינו מעמד "אוחז", הן כמחזיקה בו והן כמי ששמה מופיע על גביו כנפרעת.

סעיף 37(1) לפקודת השטרות קובע, כי אוחז שטר "יכול לתבוע על פי השטר בשם עצמו". בהתאם להלכה הפסוקה, האחיזה בשטר כשלעצמה, היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית:

"החותם על שטר נוטל על עצמו חבות (ראשונית או משנית) לפורעו לאוחז (ראה סעיפים 54 ו- 55 לפקודת השטרות [נוסח חדש]). מכוח האחיזה יש לו לאוחז זכות על-פי השטר כלפי מי שחתם עליו. אחיזה בשטר מעניקה אפוא לאוחז "מעמד" בדין: מכוח האחיזה בלבד, ובלא כל צורך להוכיח תנאים נוספים, זכאי האוחז לפרעון השטר. כך, למשל, זכאי האוחז לפרעון השטר גם אם אין הוא בעליו, אלא שלוח של הבעלים" (ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' rainbow window fashion inc ואח', פ"מ מו(4) 573, 576).

כב' בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי "לאוחז "מעמד" בדין מכוח אחיזתו שלו, ואין הוא צריך לטעון ולהוכיח מעבר לאחיזתו" (הלכת רמטקס, בעמ' 577).

על ההלכה האמורה ולפיה, "די באחיזה בשטר כדי להעניק לאוחז זכות על-פיו", חזר כב' בית המשפט העליון ברע"א 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 811. ראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 1137/02 ויקטור צמח נ' טי.אי.סי בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 22/08/05; ע"א (ב"ש) 1191-09 שרה זכריה נ' לילו וטורי בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 25/04/10 וי' יערי וד' תמיר, "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט", מהדורה שלישית, בעמ' 86.

אף אם יש לראות בתובעת כמי שקיבלה לידיה את השטר לגבייה גרידא, כשלוחה של מר איובי, הרי שלמרות שבמצב דברים זה אין היא בעלת השטר, אין באמור כדי לפגוע במעמדה כאוחזת. "כל מי ששטר סוחר אליו לשם גבייה נעשה אוחזו, בלא להיות בעליו" (ע"א 58/68 בנק הפועל המזרחי נ' מרדכי ושושנה זורגר, פ"ד כב(2) 652, 669). "אוחז בשטר, שהוא שלוח לגבייה ואין לו זכויות עצמאיות בו, אינו חייב לציין בכתב התביעה את עובדת השליחות, ועצם אחיזתו מבססת את עילת התביעה" (הדגשה הוספה. לרנר, בעמ' 209).

יודגש, "הנתבעים החתומים על השטר אינם יכולים להתנגד לתביעה בתואנה כי פלוני האוחז בשטר אינו התובע הנכון" (לרנר, בעמ' 208).

התמורה:

מר ג'אסם איובי, העד מטעם התובעת ומי שקיבל לידיו את השיק בטרם הופקד בחשבונה של התובעת, העיד כי השטר נמסר לידיו על חשבון חובו של בן זוגה של הנתבעת. בכגון דא יצוין, כי מעבר לחזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודה, הרי הוראת סעיף 26(א) לפקודת השטרות קובעת, כי תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא "כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה". מאחר שבן הזוג לא הובא לעדות ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את חזקת התמורה ולהוכיח גרסתה, דין הטענה להעדר תמורה, להדחות:

"מסעיף 26(ב) עולה הוראה נוספת, שלפיה אם אוחז קודם נתן בזמנו ערך עבור השטר, ייחשב כל מי שבא אחריו בשרשרת השטרית לאוחז בעד ערך, אפילו האחרון עצמו לא נתן ערך. ברשות האוחז הקודם היה שטר בעל ערך, שניתן לתבוע על פיו חייבים אחדים, והוא רשאי ליתן את הנכס במתנה בלא שערכו ייפגע....התוצאה העולה משתי ההלכות האמורות היא, שאם בחוליה כלשהי בין התובע לבין הנתבע ניתן ערך בעד השטר, נחשב התובע לאוחז בעד ערך ביחס לנתבע, והלה לא יורשה להתגונן כלפיו בטענה של "העדר תמורה"" (לרנר, בעמ' 220-221. ראו גם ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, לג(4) 301, 307-8; ת"א (ת"א) 28230/05כץ דוד נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 11/01/07).