פרץ ואח' נ' רוטבין ואח'

החלטה

המבקשים הגישו ביום 26.6.13 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנהריה (כב' השופטת ע' וינברגר) מיום 13.5.13, אשר קיבל את תביעת המשיבים והורה למבקשים לפנות את המקרקעין הידועים כחלקה 37 (מגרשים 1 ו-2) בגוש 18209 מכל אדם וחפץ, בתוך 45 יום ממועד פסק הדין. כמו כן, במסגרת פסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

בד בבד עם הערעור מוגשת על ידי המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע פינוי המקרקעין ותשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו לחובתם, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

הרקע בקצרה:

המבקשים מתגוררים בנכס מקרקעין המורכב משתי יחידות מגורים (להלן: "הנכס"), ומחזיקים בו שנים רבות, כך שמבקש מס' 1 מחזיק בנכס החל משנת 1986 ומבקש מס' 2 מחזיק בנכס עוד משנת 1982.

בעל זכויות החכירה בנכס היה ניסים מייקל לוין (להלן: "לוין"), כאשר בשנת 2002 העביר לוין את זכויותיו לילדיו, ללא תמורה, ואלה מכרו זכויותיהם למשיבים ביום 27.2.12.

על פי עובדות פסק הדין, כפי שפורטו בבית משפט קמא, בכוונת המבקשים להרוס את היחידות הבנויות במקום, ולבנות מבנה בן 4 יחידות דיור, בהתאם לתוכנית המתאר המקומית.

מאחר והמבקשים סירבו לפנות את הנכס, הוגשה תביעה בבית משפט קמא לפינוי ולסילוק יד מהמקרקעין.

ביום 13.5.12 ניתן פסק הדין, נשוא הבקשה, אשר קיבל את התביעה והורה על פינוים של המבקשים מהנכס תוך חיובם בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

בנסיבות אלה, מוגשת בקשת עיכוב הביצוע המונחת בפניי.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים בנסיבות בהן שגה בית משפט קמא בקביעותיו ובנסיבות בהן חלק מהעובדות לא נחקרו ולא התבררו עד תום.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הם יאבדו את הנכס המשמש כביתם מזה 30 שנה, במיוחד עת טענו המשיבים במסגרת ההליך בבית משפט קמא כי מטרתם היא הריסת המבנה הקיים ובניית 4 יחידות דיור במקומו, ועל כן, דחיית הבקשה עלולה, לשיטתם, להוביל למצב בו לא ניתן יהא להחזיר את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל.

עוד עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו, מאחר והינם אנשים קשיי יום בציינם כי עיכוב פסק הדין בכללותו לא יגרום נזק למשיבים מאחר והנכס נשוא הבקשה מיועד למטרות השקעה, וגם אם יידחה הערעור המשיבים יקבלו את כספי פסק הדין בתוספת ריבית והצמדה ובצירוף הוצאות הערעור.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור קלושים מאחר וגרסתם העובדתית של המבקשים נדחתה וכי פסק הדין ניתן בהתבסס על התרשמות בית משפט קמא מהעדים שהעידו בפניו, ואין להתערב בו.

באשר לעיכוב הביצוע החלק הכספי של פסק הדין טוענים המשיבים כי המבקשים לא טענו כלל כי לא ניתן יהא לגבות מהמשיבים את הכספים ככל שהערעור יתקבל, וכן הוסיפו וטענו כי עיכוב הפינוי גורם למשיבים נזקים הנאמדים בסך של כ-200,000 ₪ , על כן יש לדחות את הבקשה.

לעניין עיכוב פינוי הנכס טוענים המשיבים כי קבלת הבקשה תוביל לפגיעה לא מידתית בקניינם ותותיר את המבקשים בנכס שלא כדין, בהיותם ללא כל זכות בנכס.

עוד טוענים המשיבים כי הם מתחייבים שלא לעשות כל דיספוזיציה בנכס נשוא הערעור וזאת עד לסיום שמיעת הערעור, כך שזכויותיהם של המבקשים בנכס, ככל שהן קיימות, יישמרו עד להכרעה בערעור.

לאור האמור, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה.

הפן הנורמטיבי: