פרץ ואח' נ' עירית רמת גן ואח' - פסקדין

החלטה

לפניי בקשה להגשת הוראות מתוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אשר הוגשה על ידי בא כוח התובעים, לאחר הגשת ראיות התובעים, חקירת התובעים ובמהלך חקירת עדי הנתבעים (להלן: "חוזר מנכ"ל").

ראשיתו של ההליך בתביעה שהוגשה באוקטובר 2009. במסגרת כתב התביעה נטען כי התובע יליד 1992 נפצע בידו במסגרת פעילות בצופים ביום 08.11.2005.

ישיבת הוכחות ראשונה התקיימה ביום 17.12.2013 במסגרתה בהתאם להסכמת הצדדים נחקרו עדי התובעים והחלה חקירתו של נתבע 2. עוד הוסכם כי ביום 19.12.2013 יחקרו המומחים מטעם הצדדים ועדי הנתבעים.

במסגרת חקירתו של נתבע 2 נדרש הוא להתייחס לחוזר מנכ"ל ולהנחיות הבטיחות שננקטו על ידו במסגרת הפעילות בצופים. במסגרת זו ביקשה בא כוח התובעים להפנות את הנתבע 2 לחוזר מנכ"ל, אשר בהתאם לנטען היה בתוקף בשנת 2002 ובמיוחד לסעיף 7.6.2ו.

באי כוח הנתבעים התנגדו להגשת החוזר שלא באמצעות תעודת עובד ציבור. בהחלטתי התרתי את השאלה, אולם הבהרתי כי אין בכך כדי להוות ראיה כי אכן המדובר בחוזר מנכ"ל, היות ולא הוגש ולא הוצג לתיק בית המשפט באמצעות תע"צ ובעת שישנה מחלוקת לתוכנו במועד נשוא התאונה (עמוד 50 לפרוטוקול).

ביום 19.12.2013 בפתחה של ישיבת ההוכחות השנייה הודיעה בא כוח התובעים כי הגישה לתיק בית המשפט את הבקשה בצירוף הוראות מתוך חוזר מנכ"ל. לנתבעים ניתנה שהות להגיב לבקשה.

במסגרת הבקשה נטען, כי כבר בכתב התביעה הוזכר ונטען על ידי התובעים, כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות ובין היתר את הוראות חוזר מנכ"ל. עוד נטען כי בישיבת קדם משפט ביום 27.05.2010, הקריאה בא כוח התובעים מתוך החוזר מנכ"ל, הוא צורף לתחשיב נזק התובעים כנספח וצורף גם לתיק המוצגים.

במסגרת הבקשה נטען כי גם אם שגתה ב"כ התובעים וסברה כי המדובר בידיעה שיפוטית, הרי שאי הגשת חוזר המנכ"ל כראיה, בוצעה מבחינתה בהיסח הדעת. לעניין הגשת ראיות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, הפנתה בא כוח התובעים לפסיקה רלוונטית. עוד לעניין זה, נטען כי צירוף חוזר מנכ"ל לראיות התובעים יש בו כדי להביא לבירור האמת ולסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם של התובעים. בנסיבות אלו נטען כי על בית המשפט להרשות לתובעים להגיש ראיות מפריכות כאמור באמצעות חוזר מנכ"ל והסעיפים הרלוונטיים בהתאם לתקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

כמו-כן, נטען כי הוראות חוזר מנכ"ל גם אם לא עוגנו סטטוטורית הרי שהם בבחינת ידיעה שיפוטית ובבחינת "מידע בסיסי המצוי בתחום ידיעתו של כל אדם משכיל ממוצע". נטען כי הוראות חוזר מנכ"ל מתפרסמות באתר האינטרנט של משרד החינוך שהוא אתר ממשלתי וכן כי, ישנו מרכז מידע טלפוני של משרד החינוך ובו נמסר מידע על ההוראות לרבות מועד הוצאתם וחליפיהן.

נתבעת 1 בתגובתה טענה כי דין הבקשה להידחות מכיוון שהבקשה הוגשה לאחר שהסתיימה שמיעת עדי התובעים, זולת עדותם של המומחים בהתאם למוסכם בין הצדדים. עוד נטען כי התובעים לא הפנו לחוזר מנכ"ל משרד החינוך בכתב התביעה, החוזר לא צורף לראיות התובעים ו"אסופת המסמכים" שצורפה לבקשה אינה מהווה "דין" ואינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לפיכך, יש להגישן באמצעות עורכם או באמצעות תע"צ. זאת ועוד, נטען כי על גבי אסופת המסמכים נרשמו רישומים בכתב יד, אשר סביר להניח כי הם מהווים פרשנות אישית של בעל אינטרס בתביעה, המסמכים שהוגשו קטועים וערוכים באופן חלקי. בנוסף, על גבי חלקם נרשם בכתב יד "מבוטל". לפיכך, נטען כי המסמכים אינם קבילים.

נתבעים 2 ו 3 התנגדו אף הם לבקשה. לטענתם המדובר בבקשה חוזרת בנושא שהוכרע על ידי בית המשפט במסגרת ישיבת ההוכחות מיום 17.12.2013 (עמוד 50 שהוזכרה לעיל). המסמכים שצורפו לבקשה לא הוגשו באמצעות תע"צ ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. באופן שצורפו המסמכים לא ברור כלל על ידי מי נערכו, מתי נערכו ולאיזו מטרה, מהו הבסיס המקצועי על פיו נערכו ובנסיבות אלו אין להתיר הגשתם, ללא חקירת עורכי המסמכים שזהותם כאמור אינה ידועה, ובכך לפגוע באופן ממשי ומהותי בזכויות הנתבעים.

עוד נטען כי המועד להגשת ראיות חלף זה מכבר, כמו כן הסתיימה שמיעת עדי התובעים, דבר קיומם של המסמכים היה ידוע לבא כוח התובעים, עוד לפני דיון ההוכחות כפי שפורט גם בבקשה והיה עליה להגיש הראיות במועד ובדרך הקבועה בפקודת הראיות.

בא כוח התובעים במסגרת תשובתה להתנגדות הנתבעים ובמענה להחלטת בית משפט מיום 19.12.2013 האם פורסמו הוראות המנכ"ל ברשומות, טענה כי לא עלה בידה למצוא תשובה לשאלה זו. ברם, שבה על עמדתה כי הוראות מנכ"ל הן "כמעט כמו חוק", זאת בהתבסס על בג"צ 10980/04 איגוד הממונים על הבטיחות נ' שרת החינוך (מיום 23.1.2007) ובג"צ 9362/03 ריגלר נ' שר הפנים (מיום 28.10.2008).

דיון והכרעה:

המועד להגשת ראיות בתיק זה, חלף זה מכבר. עוד בהתאם להסכמת הצדדים, בישיבה מיום 17.12.2013 נשמעו עדי התובעים ושמיעת עדי הנתבעים החלה, בכפוף להסכמה דיונית לחקירת מומחי שני הצדדים בישיבה נוספת שהתקיימה, כאמור, ביום 19.12.2013.

הלכה היא כי: "ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זהבי, פ"ד יט(4) 337).

ברם, נכון הוא כי במסגרת ההלכה, נקבע כי הפרוצדורה "אינה מיטת סדום". במקרים חריגים יתיר בית המשפט הגשת ראיות לאחר שחלף המועד להגשתם.

בטרם אתייחס לשאלת מועד הגשת הבקשה אדון במחלוקת הנטועה בין הצדדים והיא, האם יש להגיש את חוזר המנכ"ל באמצעות תעודת עובד ציבור או שניתן להגישו באופן בו הוגש על ידי התובעים.

בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 נקבע כדלקמן: