פרץ ואח' נ' בוחבוט ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה להצהיר כי הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 19/7/04 מבוטל ולקבוע את הסכום שהתובע חייב להשיב לנתבע;

ותביעה שכנגד, להשבת כספי ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד שניתנה, ולפיצוי מוסכם בגין הפרתו של הסכם ההלוואה, בסך כולל של 343,670 ₪.

כללי

התובע, יליד 11/10/48, נכה פוליו. התובע אינו נשוי ואין לו ילדים. התובע אומץ לחיק משפחת הנתבע על רקע מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בינו לבין הורי הנתבע, ועבר להתגורר בבית משפחתו של הנתבע החל מתחילת שנות ה-80. במועד זה, היה התובע כבן 32 שנים (ס' 3.7-3.9 לסיכומי התובע) והנתבע כבן שבע וחצי שנים (ראו חקירת הנתבע בעמ' 27 ש' 4). בבית משפחתו של הנתבע, התגוררו אז הוריו, שמונה ילדים וסבתא.

בסוף שנת 1999 נפטרה אמו של הנתבע. הנתבע, הבן הבכור, אז בחור צעיר כבן 25, קיבל אפוטרופסות על ארבעת אחיו הקטינים ונטל עליו את האחריות להם, לאור מצבו של אביו.

גם לאחר מות האם, המשיכו הצדדים להתגורר יחדיו בדירת משפחתו של הנתבע. ואולם הדברים לא היו כבימי חייה של האם, ובקיעים החלו להתגלע במערכת היחסים שבין הצדדים (ראו עדות הנתבע ביחס ל"שינוי כללי המשחק", בעמ' 28 ש' 1-12 וכן בראייתו של התובע, בס' 3.11 לסיכומיו).

לאורך שנות מגוריו של התובע בבית משפחתו של הנתבע, החזיק התובע בדירת מגורים בת 2 חדרים שרשומה על שמו, ברח' הגלבוע ביבנה ("הדירה הראשונה"). בתאריך 29/7/02 מכר התובע את דירתו הנ"ל; וביום 6/8/02 רכש התובע דירת חמישה חדרים, תמורת הסך של 83,000$ ("הדירה החדשה" או "הדירה").הזכויות בדירה החדשה נרשמו על שמו של התובע.

התובע קיבל את החזקה בדירה החדשה במרץ 2003 ועם קבלתה, עברו להתגורר בה התובע, הנתבע, בת זוגתו של הנתבע ושלוש אחיותיו של הנתבע. בהמשך, התחנכו אחיותיו של הנתבע במסגרת פנימייה והתגוררו בדירה רק בחופשות. למעשה, חיו בדירה יחדיו, התובע הנתבע ובת זוגו (שעמה נישא לימים). האב ואח אחר של הנתבע נותר לגור בבית המשפחה.

שנה ומספר חודשים לאחר מכן, ביום 19/7/04 חתם התובע על "הסכם הלוואה ומישכון" ("הסכם ההלוואה"), שלפיו, בין היתר, התובע מאשר שקיבל מהנתבע הלוואה בשקלים בסך השווה ל- 56,000$, לצורך רכישת הדירה החדשה.להלן שניים מהסעיפים העיקריים של הסכם ההלוואה:

2. "המלווה הלווה ללווה את הסך השווה בשקלים ל- 56,000 (חמישים ושישה אלף) דולר ארה"ב, להלן: "ההלוואה" אשר שימש לרכישת הדירה על פי הסכם מיום 6/08/02 [היא הדירה כהגדרתה לעיל – י.ב]. בחתימתו על הסכם זה מאשר בזה הלווה את קבלת הכספים מהלווה.

3. הלווה מתחייב בזה להחזיר את סכום ההלוואה למלווה באחד מן האופנים הבאים:

א.במידה והדירה תימכר על ידי הלווה ובאישור המלווה לצד ג' יהיה הלווה חייב בהחזר סכום ההלוואה אלא אם יוסכם בין הצדדים אחרת.

ב.במידה והלווה יסתלק לעולמו יצווה בצוואה ערוכה כדין, את החלק היחסי בדירה (68%) ו/או את כולה ל.. [אחותו הצעירה של הנתבע – י.ב] בחתימתו על הסכם זה מתחייב הלווה לערוך צוואה בה הוא מוריש [לנ"ל – י.ב] את זכויותיו בדירה כאמור בהסכם זה והינו מתחייב בזה שלא לשנותה עד אחרית ימיו אלא אם כן תוחזר ההלוואה למלווה על פי האמור בסעיף 3 לעיל."

בנובמבר 2007 אושפז התובע בבי"ח קפלן. לטענתו, לא היה מי שיטפל בו ולכן התקשר לאחותו, גב' כרמלה שמעי, שעמה היה כל השנים בקשר רופף. התובע ביקש ממנה לטפל בכל ענייניו. הוא מסר לה את המסמכים הקשורים לנ"ל והיא לקחה אותו לפגישה עם עו"ד. רק אז, לפי הטענה, התברר לתובע על מה חתם והוא גילה, כלשונו, "את מעלליו של הנתבע".

ביום 29/5/08 שלח ב"כ התובע לנתבע מכתב המודיע על ביטול הסכם ההלוואה, אשר מתוכנו עולה כי קדמה לו הדברות בין הצדדים (נספח ח' לתצהיר התובע, להלן: "המכתב מיום 29/5/08"). סמוך לאחר מכן, ביום 12/6/08, הגיש התובע את תביעתו זו, לפיה יש להורות על ביטול הסכם ההלוואה, בהיותו חוזה למראית עין, משום שהתובע לא קיבל מהנתבע כל הלוואה; ומחמת שנעשה ונחתם מתוך כפייה ועושק. לחלופין, מבקש התובע לקבוע את סכום הכסף שיש להשיב לנתבע תוך קיזוז דמי שימוש/שכירות ראויים שעל הנתבע ואחיותיו לשלם לו בעבור המגורים בדירה החדשה, בהתאם לחוו"ד שמאית מטעמו.

הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד, בו ביקש להורות על אכיפת ההסכם ולחלופין, להורות על השבת ההלוואה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם ההלוואה.

יש לציין כי הנתבע עזב את הדירה בסוף חודש פברואר 2008, בטרם המכתב מיום 29/5/08, אך המשיך לאחסן חלק מחפציו בדירה, עד שפינה אותם, לפי המלצת בית המשפט, ביום 15/11/10 (ראה הודעת ב"כ הנתבע בדיון מיום 3/10/10 בעמ' 3 לפרוטוקול).

גדר המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים הלכה והצטמצמה במהלך ניהול התיק.