פרפקט שיווק נכסים בע"מ נ' עזרא ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים כי תינתן להם הרשות להתגונן בפני תביעת המשיבה, שהוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר, על הסך של 123,420 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה

על פי כתב התביעה, המשיבה הינה חברה העוסקת בין היתר בתיווך נדל"ן והעסיקה במשרדה את סוכנת הנדל"ן נאווה קרוגלן, אשר פעלה ישירות מול המבקשים.

המבקשים, כך נטען, הינם הבעלים המשותפים של דירת דופלקס ברחוב הציונות 3/50 באשדוד, וביום 18/7/2010 חתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך למכירת הדירה ואף חתמו על טופס בלעדיות לפיו תהא המשיבה, באמצעות הסוכנת מטעמה, המטפלת הבלעדית במכירת הדירה.

כן חתמו המבקשים, על פי כתב התביעה, על טופס הזמנת שירותי תיווך לצורך רכישת דירה ובהתאם לטופס ההזמנה התחייבו לשלם דמי תיווך כדלקמן: בגין מכירת הדירה ברח' הציונות, ישולם סכום העודף מהסך של 1,700,000 ₪, ובגין רכישת דירה ישולם סך של 2 אחוזים ומע"מ מסך הרכישה.

בעקבות פעולות הסוכנת, טענה המשיבה בכתב התביעה, ביום 19/01/11 מכרו המבקשים את דירתם בסכום של, 1,800,000 ₪, וכן באותו היום רכשו דירה אחרת ברחוב כנרת 116/1 באשדוד בסכום של 1,850,000 ₪.

על פי כתב התביעה, הסוכנת פעלה במרץ בפעולות שיווק כנדרש בחוק המתווכים, פירסמה את הדירה בשני עיתונים מקומיים והציעה אותה למכירה בכעשרה אתרי אינטרנט, ברשת רימקס ואף בתליית שלט גדול על חזית הבניין.

עוד, על פי הנטען בכתב התביעה, טרחה הסוכנת ושקדה, ע"י הבאת לקוחות פוטנציאלים רבים שיתרשמו מהדירה ובסופו של דבר נרכשה הדירה כמתואר לעיל.

לטענת המשיבה, למרות פניות הסוכנת, שילמו המבקשים למשיבה רק את הסך של 19,500 ₪ ונותרו, לפיכך, חייבים למשיבה את סכום התביעה.

תמצית הטענות בבקשת הרשות להתגונן

המבקשת טענה בתצהיר בקשת הרשות להתגונן, כי הסכם הבלעדיות בינה ובין הסוכנת היה מוגבל בזמן, לשלושה חודשים, אשר הסתיימו ביום 18/10/2010.

לטענתה, לא עלה בידי הסוכנת להביא למכירת הדירה בתוך תקופת הבלעדיות, ולפיכך, בפועל, בוטל ההסכם בין הצדדים על ידי הורדת השלט שתלתה הסוכנת על הדירה, ונפרדו דרכי הצדדים.

לטענת המבקשת, רק כשלושה חודשים לאחר סיום תקופת הבלעדיות, פנו הקונים אליה לשם רכישת הדירה, ללא כל קשר לפעולות הסוכנת והמבקשת, לטענתה, עידכנה את הסוכנת במחיר אשר נקבע, רק על מנת שתגבה את שכרה מן הקונים ולא ממנה.

עוד טענה המבקשת, כי חתמה עם הסוכנת על הסכם תיווך בנוגע לרכישת דירה עבור המבקשים, אך זאת במחיר מוסכם של 1% כולל מע"מ, ולא כנטען בכתב התביעה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי לאחר ששילמה לסוכנת את שכרה בסך 19,500 ש"ח, ביקשה האחרונה כי "יזרקו לה משהו", כלשונה של הבקשה, ולאחר מכן אף דרשה, במכתב, את הסך של 23,420 ש"ח בלבד, ולא את הסכום הנתבע בכתב התביעה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי כתב היד שנחזה להיות כתב ידה על נספח ת/2 לכתב התביעה (טופס הזמנת שירותי התיווך לצורך רכישת דירה) איננו כתב ידה, וכי יש בו כיתוב אשר הוסף לאחר מכן.

המבקשת טענה כי הסוכנת לא הייתה הגורם היעיל בעסקת המכירה, וכי דרישתה לקבל כל סכום העולה על 1,700,000 ש"ח הינה בגדר אבסורד, לאור השינויים במחירי הנדל"ן.

המבקשת הוסיפה וטענה כי תוקפה של ההוראה בדבר קביעת דמי התיווך כהפרש מן הסכום של 1,700,000 ש"ח מוגבל לשלושת חודשי הבלעדיות, וכי כל תוצאה אחרת אינה הגיונית.

לבקשה צורף תצהירה של הקונה, הגב' ריטה רבינר, אך לאור העובדה שלא התייצבה לחקירה נגדית במעמד הדיון, אתעלם בשלב זה מן התצהיר.