פרן נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן-הוועדה) מיום 15.11.12 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה, קבעה הוועדה כי שיעור הנכות הצמיתה שנותרה למערער היא 5% החל מיום 1.1.12 (להלן-ההחלטה).

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, שגתה הוועדה בקובעה כי אין קשר סיבתי בין הקרע בכתפו הימנית ובפגיעה בע"ש צווארי לבין התאונה שארעה לו במקום עבודתו בתאריך 2.2.11, ואשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן - התאונה).

לדידו, סמיכות הזמנים שבין אבחון הקרע בכתפו לתאונה בעבודה והעדר תיעוד רפואי מלפני מועד התאונה בדבר אירוע אחר שחווה, תומכים במסקנה שפגיעה זו נובעת מהתאונה.

בנוסף, טוען המערער כי מחובתה של הוועדה היה לקבוע את הנכות שנותרה בכתפו הימנית, וזאת למקרה ובית הדין יחליט כי שגתה ויקבע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה זו.

ובאשר לפגיעה בע"ש צווארי, טוען המערער כי קביעתה זו מנוגדת לכל הבדיקות הרפואיות, אשר קבעו הגבלה בינונית בתנועות הצוואר התואמת לסעיף 37(5)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן - התקנות).

עוד טוען המערער כי ועדה רפואית אשר בדקה את המערער במסגרת תביעתו לנכות כללית קבעה אחוזי נכות בגין הפגיעה בכתפו הימנית ובע"ש צווארי, בזיקה לתאונה, ועל הוועדה בעניינו היה להתחשב בכך ולפרט מדוע אינה מקבלת קביעות אלה.

מלבד האמור, טוען המערער כי הוא לוקה בתסמונת שניידר, כפי שעולה מבדיקת מנהל יחידת ע"ש בבית החולים רמב"ם מיום 22.5.11, וכן מבדיקות MRI ו- CT שביצע, ולכן טעתה הוועדה בקובעה כי אינו לוקה בה.

3.מנגד, טוען המשיב כי הועדה פעלה על פי שיקול דעתה הרפואי ואין לבית דין זה סמכות להתערב בה. הועדה הרחיבה נימוקיה באשר לסיבה שאינה קובעת קיומו של קשר סיבתי, והיא הפנתה למצבו הבריאותי עובר התאונה.

דיון והכרעה

4.ביום 23.8.12 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער, מפרוטוקול הוועדה עולה כי היא שמעה את תלונות המערער לפיהן הוא סובל מכאבי צוואר, גב וכתפיים, ולבסוף קבעה כדלקמן:

"הועדה עינה במסמכים שעמדו בפניה ומצאה כי בסיכום האשפוז לאחר הפציעה (6.2.11 עד 9.2.11) קיים אזכור לגבי כאבי צואר וכתף שמ', אין במסמכים תלונות על כתף ימין. גם בהודעת התשלום לצ.פ. חוזרת ונשנת התלונה על כאבי כתף שמ', כתף ימין נמצא בחומר הרפואי כבעיתי עם הגבלה בתנועות החל משנת 2001 והילך. הכתף לא נפגעה בתאונה והתלונות בגינה נובעות ממצב קודם. (ב- 2006 נמצאו שינויים ניווניים בכתף ימין והגבלה בתנועות הכתף).

...

מאחר ועיקר התלונה עפ"י המסמכים היתה לצואר וולכתף שמ' שהרי עפ"י הממצאים היום קיימת נכות ...בגין ההגבלה הקלה בתנועות ע"ש צוואר, קרי 10% לפי סעיף 37(5)א'. הועדה מקבלת את הערתו של בא כוחו וקובעת גם עפ"י המסמכים רק מחצית מהנכות בצוואר נובעת מהתאונה קרי 5% לפי סעיף מותאם 35(1) א-ב.

לגבי כתף שמ' אין נכות וכאמור אין נכות בגב תחתון אשר לא נפגע בתאונה והנכות בכתף ימין קשורה למצב קודם ולא נפגעה בתאונה הנוכחית.

..

הועדה עיינה גם במסמכים האחרונים שהוצעו בפניה כולל בא כוחו של העורר ד"ר שזר, MRI, הועדה עינה גם בתוצאות ועדה לנכות כללית ואינה מקבלת את קביעותיה עפ"י הממצאים כיום. עם קבלת המבוקש יסוכם הדיון בהעדר התובע."

5.בטרם סיכום מסקנותיה ביקשה הוועדה יעוץ והערכה בתחום העצבי באשר לטענת המערער כי הוא לוקה בתסמונת שניידר, "הוועדה מבקשת יעוץ והערכה בתחום העצבי והאם קיים ממצא כלשהו שיקבע מהצוואר, מה חומרתו והאם נתרם ע"י התאונה הנדונה.

6.ביום 15.11.12 התכנסה הוועדה לסיכום ומסקנות. הוועדה עיינה בחוות דעתו של הנוירולוג ד"ר וולר, מיום 15.10.12 וציינה כי היא מאמצת מסקנותיו וקובעת נכות בשיעור של 5%. עוד קבעה הועדה כי אין מקום בהפעלת תקנה 15 מכיוון שאין בנכות הצמיתה שנותרה מהתאונה הנדונה מלמנוע מהמערער לעבוד בעבודתו.