פרלוב ואח' נ' אשורי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש אשר נגרם לרכב התובע מסוג טויוטה (להלן: רכב התובע), כתוצאה מפגיעה על ידי רכב מסוג יונדאי אקסנט בו נהג הנתבע (להלן: הנתבע ורכב הנתבע, לפי ההקשר).

כתב התביעה

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 6.1.11 התובע נסע בנתיב השמאלי בכביש דו נתיבי ובאופן מפתיע הנתבע סטה ממסלול נסיעתו אשר בנתיב הימני הסמוך לנתיב נסיעתו של התובע ופגע ברכבו (להלן: "התאונה"). התובע טען כי כתוצאה מהפגיעה נגרמו לו הנזקים כמפורט בחוות דעת השמאי, תשלום שכר טרחת שמאי והוצאות נלוות שונות. סך כל תביעתו הסתכם ב- 5,901₪.

התביעה שכנגד וקו ההגנה

2.הנתבע (שהוא אף התובע בתביעה שכנגד, אך לשם הנוחות יקרא "הנתבע") הכחיש את נסיבות התאונה כמתואר ע"י התובע (שהוא אף הנתבע בתביעה שכנגד, אך לשם הנוחות יקרא "התובע") וטען כי רכב התובע הוא אשר התפרץ ממסלול נסיעתו השמאלי אל מסלול נסיעתו של הנתבע אשר בנתיב הימני על-מנת לבצע פניה ימינה והתנגש ברכבו. לגרסת הנתבע, התרשל התובע בנהיגתו, ועל כן אחראי לנזקו.

כתב ההגנה לתביעה שכנגד

3. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הוסיף וטען התובע כי נסיבות התאונה המתוארות ע"י הנתבע אינן מתיישבות עם הנזק וכי הנתבע בקש לבצע פניה במקום שלא ניתן לבצעה ועל כן סטה ממסלולו ופגע ברכב התובע.

האחריות

4. התובע העיד כי הוא והנתבע נסעו באותו מסלול נסיעה בכביש דו נתיבי לאותו כיוון, כאשר הנתבע ביצע פניה פתאומית שמאלה לנתיב נסיעתו של התובע והתנגש ברכבו. לגרסתו, ככל הנראה הנתבע בקש לבצע פניית פרסה בכיכר הסמוך ולא להמשיך בכיוון הנסיעה של התובע (מצומת המוביל לכיוון צומת גולני).

5.הנתבע העיד כי נסע בנתיב הימני ואישר כי אכן, כסברתו של התובע, ביקש להקיף את הכיכר ולבצע פניה ימינה כדי להיכנס לכרמיאל דרך כביש צדדי המהווה קיצור דרך. לטענתו, כדי שיוכל להיכנס לאותה דרך צדדית כאמור, היה עליו לנסוע במסלול הימני. כמו כן נטען ע"י הנתבע כי היה על התובע, אשר בקש לנסוע לכיוון טבריה, לנסוע במסלול הימני ולא במסלול השמאלי.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והתרשמתי ממוצגיהם, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות, וזאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

7.הנתבע הודה כי היה עליו לחצות את נתיב נסיעתו של התובע אשר נסע ישר וזאת על-מנת לבצע פניה לנתיב השמאלי בו נסע התובע ומיד לאחר מכן לבצע פניה ימינה לדרך דו צדדית. כך עולה מדברי הנתבע (ראה עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון מיום 2.10.13) ומהסימון הכחול אשר על מוצג ת/1. לגרסת הנתבע, אילו היה נוסע בנתיב השמאלי היה מוצא עצמו מקיף את הכיכר מבלי שתהא לו האפשרות לפנות ימינה לאותה דרך קיצור צדדית.

8. על פי גרסה זו של הנתבע, הוא חצה את נתיב נסיעתו של התובע על-מנת להגיע לאותה דרך צדדית וכתוצאה מכך ארעה התנגשות בין הרכבים. משיצא הנתבע מנתיב נסיעתו הנמצא בצידו הימני של הכביש, מבלי לתת זכות קדימה לרכבו של התובע אשר נסע בנתיב ישר, הרי הוא הגורם והאחראי להתרחשות התאונה בעוברו על הוראות תקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

הנתבע נהג בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה הקובעת:

"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

כשחצה הנתבע את נתיב נסיעתו של התובע, סטה מנתיב נסיעתו שלו תוך שהוא מפריע לתובע להמשיך בנסיעה ישרה בנתיבו ובכך נהג בחוסר זהירות וברשלנות, בניגוד להוראות החוק.

9.הנתבע העיד כי האט נסיעתו כדי לבדוק היכן הפניה אליה מבקש להגיע וכי היה צריך לבחון עצמו מה לעשות כדבריו (ראו עמ' 3 לפרוטוקול). במעשיו אלו קיפח הנתבע את זכותו של התובע להשתמש באותה דרך ובכך הפר את הוראת תקנה 21 לתקנות הקובעת כי:

(א)כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.