פרי נ' עירית קרית ים

פסק דין

1.לפני תביעה למתן צו עשה, המורה לנתבעת לזקוף לזכות התובע תשלומים ששילם לטענתו בשנת 2001 (להלן- סדרת המחאות א') ובשנת 2005 (להלן- סדרת המחאות ב'), עבור מיסי ארנונה לנכס שמספרו 907102020 (מס' משלם 12464).

2.הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בי-דין ומשהטענות המועלות בכתב התביעה נדונו והוכרעו זה מכבר בפסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (ת.א 707282/06). כן טוענת הנתבעת להתיישנות התביעה ולהיותה טורדנית וקנטרנית בשים לב לכך שהמשיב מודע היטב לכך שכל טענותיו נדונו זה מכבר בהליך קודם.

3.התובע בתגובתו אינו מכחיש דבר קיומם של ההליכים הקודמים, אלא שלטענתו בית משפט שלערעור לא התייחס לכלל התשלומים אשר טוען כי שילם לנתבעת. בהמשך תגובתו טוען המשיב מאידך, כי פסק דינו של בית המשפט מיום 28/8/20013 התייחס לסדרת המחאות ב' (12 שיקים על סך 1,230 ₪ כל אחד) עליהן נסבה בין היתר תביעה זו. לפיכך טוען כי הפרשה בין הצדדים עדיין לא הגיעה לסיומה ואולם מתייתר הסעד המבוקש בתביעה דנן ולפיכך מסכים הוא למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

4.עיינתי בבקשה ובתגובה ונחה דעתי, כי דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי-דין, שכן הפלוגתא בדבר זקיפת התשלומים הנ"ל (סדרת ההמחאות א' + סדרת ההמחאות ב') עבור מיסי ארנונה לנכס שמספרו 907102020 נדונה והוכרעה זה מכבר בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 28/8/2013 (בת.א 707282/06). זאת לאחר שניתנה לתובע דכאן הזדמנות להעלות טענותיו לפירעון חובות הארנונה בגין נכס שמספרו 9071020202 לתקופה שמיום 1.1.2001- ועד ליום 31.12.2007, ובכלל זה טען לפירעון החוב בהסתמך על סדרת המחאות א' וכן סדרת המחאות ב'.

5.עיקרון מעשה בית דין מוחל בהתקיים אחד משני הכלליים כדלהלן:

"הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה...

הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות" [כב' הנשיא (אגרנט) בע"א 246/66 קלוז'נר נגד שמעוני, הדגשה לא במקור].

6.בענייננו, קבע בית המשפט בפסק דינו מיום 28.8.2013, כי "לאור האמור לעיל, אני דוחה טענות הנתבע ביחס לסדרת השיקים הראשונה (סדרה א' בתביעתו דכאן- ש.פ.כ) ולא מצאתי כל מקום לחרוג מהמסקנה אליה הגיע מומחה בית המשפט, לפיה, אין לזקוף סדרה זו על חשבון הנכס.

שונה המצב באשר לסדרת השיקים השנייה (סדרה ב' בתביעתו דכאן-ש.פ.כ)...

כמסקנה מתחייבת, ומאחר וסדרת השיקים החלופית באה במקום הסדרה המקורית, הרי היה על התובעת (הנתבעת דכאן- ש.פ.כ) לזקוף אותה על חשבון הנכס ולא על חשבון הנכס האחר כפי שנעשה בפועל" (פסקאות 6-14 לפסק דינו).

7.לא למותר לציין, כי פסק דינו של בית המשפט בת.א 707282/96 (מיום 28/8/2013), ניתן לאחר דיון בערעור שהוגש על פסק דינו מיום 8/12/2010 (ע"א 37295-01-11) במסגרתו הוחזר התיק לבית משפט השלום לבירור התשלומים שטוען המערער כי שילם "ולאחר שישמע טענות הצדדים בעניין זה ואם צריך אף ראיות, ישוב ביהמ"ש קמא ויקבע מה היו התשלומים שיש לזקוף לזכות המערער" (הדגשה לא במקור). כך שלמעשה הפלוגתא בין הצדדים בדבר זקיפת התשלומים כמפורט לעיל, הוכרעה זה מכבר בהליך בבית המשפט קמא. גם עילת התביעה דכאן הוכרעה למעשה בפסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם, ואין עוד מקום להידרש לה בהליך זה.

8.טענות התובע, כי לא התייחס בית משפט שלערעור לחלק מן התשלומים שטען כי שולמו על ידו, מלבד שאינה נכונה, מקומה להתברר אם בכלל בהליך של ערעור אך משזה לא הוגש עד למועד זה, הרי שפסק דינו של בית המשפט מיום 28/8/2013 בת.א 707282-06 מהווה פסק דין חלוט שאין אחריו עוד.

9.לאור כל האמור, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי-דין.

הדיון ביתר רכיבי הבקשה מתייתר. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.

כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק דין זה ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה