פסק דין
1.בתאריך 12.8.12 נפרצה דירת מגוריו של התובע בפרדס חנה, דירה שהיתה מבוטחת באותה עת על ידי הנתבעת.
2.בהתאם להסכם פשרה שנחתם ביניהם ביום 1.1.13 שילמה הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 215,555 ₪ , על אף שסכום הדרישה המקורי שלו היה גבוה מן הסכום הנ"ל ב- 11,345 ₪.
במסגרת הסכם הפשרה התחייב התובע שלא לערב עוד את עורכת הדין שלו בנושא תביעתו כלפי הנתבעת.
3.התובע, העותר כעת לחיוב הנתבעת בתשלום סכום נוסף בסך 30,755 ₪ טוען כי בשעתו הוא אולץ על ידי סוכן הביטוח שלו להגיע להסכם הפשרה ולפטר את עורכת דינו וכי במסגרת הסכם זה הוא ויתר על 5% מערך התכשיטים שנגנבו מן הדירה, כפי שנקבע אז על ידי שמאי (226,900 ₪). לטענת התובע, הסכם הפשרה גם לא כלל התייחסות כלשהי לנזקים שנגרמו למבנה כתוצאה מן הפריצה וגם לא לפריטי תכולה נוספים שנגנבו במהלכה ובהם 3 מחשבים, 3 מצלמות, תוכנת מצלמות וכספת שערכם הכולל מסתכם לטענתו בסכום של 19,410 ₪.
4.להגנתה טוענת הנתבעת כי משפוצה התובע בערך התכשיטים שנגנבו במהלך הפריצה פחות 5% מערכם על פי חוות דעת השמאי, במסגרת הסכם פשרה, הרי שאין לו עוד עילת תביעה כנגדה בקשר אליהם. עוד טוענת הנתבעת כי בהמשך פיצתה היא את התובע בסכומים נוספים בגין פריטי התכולה הנוספים וכי היא עשתה כן בהתאם לחוו"ד שמאי מטעמה ובהעדר חוו"ד נגדית מטעמו ומשכך, דין תביעתו נגדה להידחות.
5.בדיון שהתקיים בבית המשפט טען התובע כי הנתבעת לא הסכימה לפצותו במלוא ערך המחשבים, המצלמות והכספת על אף שהוא הציג בפניה קבלות שתאמו את הערכת השמאי.
6.השמאי, מר אפרים משה פורן הסביר בעדותו כי בחוות הדעת שהוכנה על ידו בשעתה – נ/2, חושב ערך המחשבים והמצלמות בהתחשב בעובדה שהם לא היו חדשים והסביר כי ""התנאי של חברת ביטוח לקבלת פיצוי בגין מכשיר חדש הוא שהמבוטח ירכוש מכשיר חדש שווה ערך לערכו של המכשיר שנגנב בשעת גניבתו... המבוטח יכול לרכוש גם מכשירים יקרים יותר, אך הפיצוי שיקבל מחברת הביטוח יהיה בשווי זה".
לכך השיב התובע כי בתחילת תקופת הביטוח (5.9.10) שולמה הפרמיה על ידו בהתאם להערכות השמאי אשר היו אז גבוהות הרבה יותר מאשר בחוות הדעת שלו שנערכה בעקבות הפריצה (ר' דו"ח הערכת תכולה מיום 5.9.10 – ת/2).
כך, בעוד שבדו"ח ת/2 הוערכו 3 המחשבים נשוא התביעה בסכום כולל של 11,800 ₪ (3,500+3,800+4,500), העריך אותם השמאי בחווה"ד נ/2 לאחר הפריצה בערכי כינון של 7,000 ₪ וקבע שיפוי בסך 3,500 ₪ בלבד ובעוד שהמצלמות הוערכו על ידו בדו"ח ת/2 בסכום כולל של 8,000 ₪ (3,500+2,500+2,000), הוא העריך אותן בחווה"ד נ/2 בערכי כינון של 5,500 ₪ ושיפוי בסך 2,400 ₪ בלבד.
7.באשר לנזקי המבנה טען השמאי כי להערכתו הסתכמו הנזקים בערכי שיפוי של 5,120 ₪ (נ/4) ואמר כי על מנת שיוכל לקבל את הפיצוי שדרש בסך 15,303 ₪, היה על התובע להציג בפניו קבלות בגין תשלום עבור תיקון הנזקים בסך ההפרש – 8,248 ₪ אלא שהוא לא עשה כן.
8.לאחר ששמעתי את עדויות התובע והשמאי ועיינתי בראיות שהוגשו מטעם שני הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
התובע הציג בפני חשבונית מס מיום 24.12.12 המלמדת על רכישת 2 מחשבים ומצלמה בסכום כולל של 12,900 ₪ (ת/1) והסביר כי עשה כן מכיוון שבעת הרכישה, לאחר הפריצה, הוא כבר לא מצא את אותם מחשבים ומצלמות שהיו לו קודם לכן. לפיכך, השתדל הוא לעמוד בסכום הכינון שנקבע על ידי השמאי בחוות דעתו ׁלגבי פריטים אלה (12,500 ₪).
בתגובה לכך הסביר השמאי כי לאחר שראה את חשבונית הרכישה הנ"ל הוא המליץ לנתבעת לשלם לתובע את הפרשי הכינון שלא שולמו לו קודם לכן, בסך של 6,300 ₪ (נ/3) ואילו נציג הנתבעת טען כי סכום זה (6,331 ₪ - ת/2) שולם לו בנוסף לסכום נוסף שהוא קבל בגין גניבת המחשבים והמצלמות, קודם לכן.
התובע אישר את קבלת הסכום של 6,331 ₪ (ת/3) ואולם טען כי זהו הסכום היחיד ששולם לו על ידי הנתבעת כפיצוי בגין גניבת המחשבים והמצלמות.
סיכום הסכומים ששילמה הנתבעת לתובע על פי העתקי הוראות התשלום לחשבון הבנק שלו אשר צורפו לכתב ההגנה, מגיע לסך של 239,515 ₪. פירושו של דבר שהתובע קבל מהנתבעת את הסך של 215,555 ₪ בגין התכשיטים בתוספת 23,960 ₪ כפיצוי בגין המחשבים, המצלמות הכספת ונזקי המבנה שהוכחו.
משכך, מסקנתי היא כי לא הוכחה חבות נוספת של הנתבעת כלפי התובע ולכן אני מחליטה לדחות את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.