פסק דין
1.בין הצדדים התגלעה מחלוקת הנוגעת לשימוש הנתבעת בנכס הידוע כ"בית הדודאים" הניצב על חלקות 90 ו-91 בגוש 100206 בבנימינה (להלן: "הנכס").
2.לטענת התובעת, רכשה היא את הנכס הנ"ל מהאגודה השיתופית "ניר שיתופי" עוד ביום 10.5.2005 כפי שעולה מהסכם רכישה שצורף לכתב התביעה. לטענת התובעת, עוד בטרם רכישת הנכס, החזיקה הנתבעת בנכס והיא התבקשה לפנותו עוד לפני שהתובעת רכשה אותו.
3.לאחר רכישת הנכס, התנהל מו"מ בין התובעת לבין הנתבעת, שמטרתו היא להגיע להסכם להחלפת שטחים, באופן שהנתבעת תקבל לידיה את הנכס הניצב על חלקה 91 בלבד, ואילו התובעת תקבל נכס ששטחו וערכו שווים לנכס הנ"ל. לטענת התובעת, כשל המו"מ ערב החתימה על ההסכם, לאחר שהנתבעת ביקשה להוסיף על הזכויות בחלקה 91 (שלטענת התובעת לגביה התנהל מו"מ) - שטח בן 362 מ"ר הניצב על חלקה אחרת, היא חלקה 90. עוד מוספיה התובעת וטוענת כי רק כעשרה חודשים לאחר תום המו"מ, ניאותה הנתבעת לסלק ידה מן הנכס, כל זאת מבלי לשלם דמי שכירות או דמי שימוש ראויים בעד תקופת שהותה בנכס.
4.לטענת התובעת, דרישת המועצה - הנתבעת, לכלול בעסקה את הזכויות בחלקה 91 ללא כל תמורה, אינה אלא ניהול מו"מ בחוסר תום לב.
5.בגין התנהלותה זו של הנתבעת, טוענת התובעת לנזקים שנגרמו לה. לטענתה יש לפצותה בגין נזקים שונים, לרבות הוצאות תכנון הבית פעמיים, עיכוב בבניית בית מגורי התובעת כאשר בתקופה זו עלה מדד תשואות הבנייה, דמי שימוש ראויים טרם מכירת הנכס, ודמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס מיום רכישתו ע"י התובעת, דמי שכירות ששילמה התובעת מאחר ולא קיבלה את החזקה בנכס ואף נזקים לא ממוניים. התובעת, כאמור, העמידה את סכום תביעתה ע"ס 1,440,352 ₪.
6.גרסה אחרת בפי הנתבעת, ולפיה ניהלה התובעת את המו"מ למכירת הנכס בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת, וזאת מאחר והתובעת ביקשה לשמר בידיה חלקה 91 ולנהל לגביה מו"מ נפרד, כאשר ללא מעבר בחלקה 91 לא ניתן להגיע לחלקה 90, עובדה שהתגלתה לנתבעת רק בשלב מאוחר יותר. הנתבעת טוענת כי נגרמו לה נזקים כספיים כתוצאה מהתנהלות זו של התובעת.
7.עוד נטען בכתב ההגנה כי הסעדים הנתבעים בכתב התביעה סותרים האחד את משנהו, כי לתובעת לא נגרמו נזקים כלשהם ואילו לנתבעת נגרמו נזקים כתוצאה מניהול מו"מ בחוסר תום לב ע"י התובעת.
8.הצדדים ניהלו הליך גישור, שבסופו הוגש לבית המשפט הסכם גישור, לפיו ימונה שמאי מכריע ע"י בית המשפט, אשר ישום את דמי השימוש הראויים בנכס למשך 39 חודשים שסופם ביום 31.8.08 וכל סכום שייפסק ע"י השמאי ישולם ע"י המועצה- הנתבעת בשמונה תשלומים חודשיים, כאשר הסכום יוצמד למדד המחירים לצרכן, והסכום בגין ההצמדה ישולם לאחר תשלום שמונת התשלומים הנ"ל.
9.כמו-כן הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם סכום נוסף ע"ס 110,000 ₪ בכפוף להפקדת אישורים מתאימים, הכל כמוסכם בסעיפים 6-8 להסכם הגישור.
10.בהתאם למתווה המוסכם מונתה השמאית הגב' ורד אוהל-רוזין כשמאית מכריעה (להלן: "השמאית"), אשר הגישה חוות דעת ראשונה, ולאחר מכן, לבקשת הצדדים, חוות דעת נוספת.
11.בחוות דעתה מיום 25.1.2011 קבעה השמאית כי "דמי השכירות הראויים" בגין הנכס, עומדים על סך 4,870 ₪ (או סך ב ₪ השווה ל- 1,352$ לפי שער של 3.6 ₪ לדולר). לאחר קבלת חוות הדעת, הודיע ב"כ התובעת כי מבקש הוא לחקור את השמאית על חוות דעתה, וביום 27.2.2011 , בטרם נחקרה השמאית על חוות דעתה, הודיעו הצדדים כי מבקשים הם להחזיר את המחלוקת לגישור.
12.במסגרת הגישור התבקשה השמאית לעדכן את חוות הדעת ולהוון את הסכומים שקבעה. עפ"י חוות דעתה המשלימה קבעה השמאית כי דמי השכירות אותם קבעה, מבטאים את דמי השכירות הראויים בתקופה שבין 1.6.05 ועד 31.8.08. השמאית החליטה להצמיד את דמי השכירות למדד המחירים לשכירות וערכה הצמדות מדי שלושה חודשים ולפיכך, הסכום הכולל בתוספת הפרשי הצמדה עומד, עפ"י חוות דעתה של השמאית, ע"ס 214,908 ₪ ואילו הסכום הנ"ל כולל ריבית (עפ"י מקדם שהשמאית כינתה אותו "מקדם היוון") עומד ע"ס 231,026 ₪.
13.התובעת טענה כי השמאית חישבה את הסכום בגין דמי השכירות עפ"י שיעור ריבית נמוך, והיה עליה לחשב את הסכום הכולל בשיטת חישוב אחרת, מאידך, טענה הנתבעת כי השמאית חישבה את הסכום עפ"י שיעור ריבית גבוה, המגיע כדי 7.5 %. לבסוף, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 במחלוקת האחרונה שנפלה ביניהם ולצורך העלאת טיעוני הצדדים בעל-פה קבעתי ישיבה, אליה התייצבו ב"כ הצדדים, ביום 26.5.2011.
14.בטיעוני ב"כ הצדדים בפניי טען ב"כ התובעת כי נפלה טעות בחישוב הסכום שעל הנתבעת לשלם, והוא המציא חישוב שערך רו"ח מטעם התובעת, ממנו עולה כי הסכום הסופי כולל הריבית וההצמדה עומד על סך 284,984 ₪, ובמידה ויחושב הסכום לפי ריבית דריבית עומד הסכום על סך 297,588 ₪. מאידך, טוען ב"כ הנתבעת כי טעתה השמאית כאשר קבעה ריבית בשיעור 7.5% ו"מקדם היוון" עפ"י הריבית הנ"ל לצורך חישוב הסכום המגיע לתובעת וכי והיה עליה לחשב את הסכום האמור בחוות הדעת עפ"י ריבית בשיעור 5%, ולפיכך הסכום הכולל אמור להיות 214,908 ₪.
15.עיינתי בטענות הצדדים, ושקלתי את האמור בחוות הדעת ובחוות הדעת המשלימה, ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה, אני מעמיד את הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת ע"ס 223,000 ₪.
16.כמו-כן אני קובע כי הסכום הנ"ל ישולם בהתאם להוראות סעיף 5 להסכם הגישור. בנוסף, ניתן בזאת תוקף של פסק דין ליתר הוראות הסכם הגישור.
17.הואיל והצדדים סילקו את המחלוקת כולה בהסכם גישור והותירו לבית המשפט לפסוק במחלוקת עפ"י מנגנון שקבעו הצדדים בהסכם הגישור, אני מורה על השבת האגרה ששילמה התובעת לידי ב"כ.
18.בנסיבות העניין, ולאור הסכמת הצדדים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.