פריניב בע"מ נ' קרסנטי ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 20.6.2013 (להלן- "פסק הדין") וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה שבפני.

לטענת המבקשים, קרסטני חנן ופרי-גוד בע"מ (להלן- "המבקשים"), התיק נשוא בקשה זו היה קבוע להוכחות ליום 20.6.2013, לאחר שהמועד נדחה מיום 18.6.2013. ב"כ המבקשים סבר בטעות כי הדיון יתקיים ביום 18.6.2013 ולכן הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות ביום 17.8.2013 במסגרתה מבוקש לדחות מועד הדיון מיום 18.6.2013 זאת נוכח כך שב"כ המבקשים לא חש בטוב. בקשה זו לא התקבלה על ידי מאחר והדיון קבוע ליום 20.6.2013.

ביום שלמחרת, 18.6.2013 שוחח ב"כ המבקשים עם ב"כ המשיבה והאחרון הודיע כי הדיון קבוע ליום 20.6.2013 וכי הוא מסכים להגשת בקשה לדחיית מועד הדיון. והנה כשהגיע יום 20.6.2013 ב"כ המבקשים והמבקשים בעצמם לא התייצבו לדיון וזאת נוכח כך שב"כ המבקשים סבר כי לאור הסכמת הצדדים בית המשפט יורה על דחיית מועד דיון הוכחות וגמר אשר היה קבוע ליום 20.6.2013. בתאריך 21.6.2013 התקבלה אצל ב"כ המבקשים החלטת בית המשפט בדבר דחיית הבקשה לדחיית מועד הדיון. עוד טוען ב"כ המבקשים כי בטעות ובתום לב לא טרח לשלוח את בקשותיו בהתאם לטופס הנשיאה. לסיום טוען ב"כ המבקשים כי ב"כ המשיבים התנהל באופן שאינו חברי עת לא הודיע לבית המשפט במעמד הדיון, 20.6.2013, שיש סיבה להעדר ההתייצבות. לאור כל האמור ובהתאם להוראות החוק ולהלכה הפסוקה טוענים המבקשים כי יש להורות על ביטול פסק הדין.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי כדי מסקנה כי דינה להידחות. ולהלן אפרט:

כלל הוא כי בבוא בית משפט "לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש; והשני סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו, לפי העניין, של מבקש הביטול, ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש; והשני - סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו, לפי העניין, של מבקש הביטול (ראו למשל רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 11 [פורסם בנבו] (28.4.2008) והאסמכתאות שם; רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ [פורסם בנבו] (14.12.2010)). ככלל שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש. ואולם, נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד (ראו והשוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721 (1969); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס [פורסם בנבו] (6.4.2008); רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר, פיסקה 16 [פורסם בנבו] (31.12.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))." (ר' רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, ניתן ביום 18.6.2013, פורסם במאגרים המשפטיים).

כמו כן, נדמה ואף הדברים הבאים יפים לענייננו, מקרה בו בית המשפט דחה בקשה לביטול פסק דין מקום בו בעל הדין ועורך דינו לא התייצבו לדיון הוכחות וניתן פסק דין בהעדרם: "בית משפט זה הביע פעמים רבות את דעתו על כך שלעיתים האיזון בין האינטרסים המעורבים מצדיק מתן פסק דין בהיעדר התייצבות [ראו והשוו: רע"א 2556/09 עזיז נ' חסונה ([פורסם בנבו], 28.7.2009); רע"א 7011/10 חבני נ' שלג ([פורסם בנבו], 4.1.2011)], זאת בין היתר בזיקה להלכה בדבר התערבות מצומצמת של ערכאת ערעור בסוגיות דיוניות למעט במקרים חריגים, בפרט עת מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 4701/09 כהן נ' עמדי ([פורסם בנבו], 27.7.2009)]. אכן, זכות הגישה לערכאות מחייבת כי החלטה ליתן פסק דין בהיעדר התייצבות תיעשה במשורה. בשים לב לכך, לא בנקל החליט בית משפט השלום שבנסיבות המקרה הנוכחי לא יהא זה ראוי ליתן למבקשת לתקן את מחדליה הדיוניים על חשבון האינטרסים של המשיבה לניהול הליך כדין. בנסיבות המקרה כאמור, דעתי כדעתו. יפים לסיום דבריו של המשנה לנשיאה א' ריבלין: "בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת – כגון דחיית הליך – באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך הדבר כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל, וכאשר בעל-הדין שאינו פועל לפי הכללים מיוצג על-ידי עורך-דין" [ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם ([פורסם בנבו], 31.1.2010), פסקה 2 לפסק הדין]." (ר' רע"א 1325/12 מאיר ליאור נ' עליזה אונגר, ניתן ביום 28.6.2012, פורסם במאגרים המשפטיים).

בענייננו, ביום 17.6.2013 פנו המבקשים בבקשה לדחיית מועד דיון הוכחות אשר לטענתם היה קבוע ליום 18.6.2013, נימוקי הבקשה היו מצבו הרפואי של ב"כ המבקשים. בקשה זו לא התקבלה על ידי והובהר במסגרתה כי מועד הדיון הוא 20.6.2013. כך שהיה על ב"כ המבקשים ולכל הפחות על המבקשים עצמם להתייצב לדיון הוכחות וגמר שהיה קבוע ליום 20.6.2013. ביום 19.6.2013 הוגשה בקשה חוזרת לדחיית מועד הדיון והיא נדחתה כדלקמן: "הבקשה אשר אינה מוגשת בהתאם לנהלי הנשיאה ונעדרת תימוכין מתאימים נדחית". והנה הגיע יום דיון הוכחות וגמר - 20.6.2013 - ואיש מטעם המבקשים לא התייצב וכל שכן הם בעצמם. כאשר ב"כ המבקשים טען במסגרת הבקשה כי סבר שעצם הגשת בקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון הוכחות וגמר יהא בה כדי להביא לדחייתו ומשכך לא טרח הוא ובעלי הדין המיוצגים על ידו להגיע לדיון.

גישה מעין זו אין בידי לקבל, בלשון המעטה. לא מצאתי כי יש בגרסה זו משום טעם מוצדק כדי להיעתר לבקשה שבפני. עסקינן בדיון הוכחות וגמר אשר בקשות להביא לדחייתו נדחו. משכך חובה היה על המבקשים להתייצב בעצמם לדיון, לכל הפחות. ודוק- אין בעצם הגשת בקשה מוסכמת כדי לחייב את בית המשפט לדחות מועד דיון. בין אם מדובר בדיון קדם משפט ובין אם מדובר בדיון הוכחות וגמר. זאת ועוד, על פי גרסת המבקשים ההחלטה בדבר דחיית הבקשה השנייה לדחיית מועד הדיון נמסרה לבא כוחם רק ביום 21.6.2013, קרי במועד הדיון - 20.6.2013 - הייתה תלויה ועומדת בקשה לדחייתו. אף בכך אין כדי לסייע בידי המבקשים. שכן אף אילו כך היה הדבר משמעו - כי בית המשפט לא קבע שהדיון נדחה ועל כן חובה היה עליהם להתייצב וכך הדין לגבי בא כוחם כמו כן החובה לעקוב ולבדוק אחר החלטות בית המשפט בעניין זה.

באשר לסיכויי הגנת המבקשים, מעיון בבקשה עולה כי אין בה התייחסות כלל לפן זה, כל שנטען בה היה: "המבקשים יוסיפו כי כשיינתן להם את יומם בפני בימ"ש...שכן יש להם סיכויים טובים להצלחה במשפט, וכן יתמכו טענותיהם בראיות" (סע' 28 בבקשה). אם לא די בכך, לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקשים עצמם, אלא תצהיר מטעם בא-כוחם בו הצהיר כי כל העובדות נמצאות בידיעתו האישית. בטענה זו אין די כדי להביא לקבלת הבקשה.

לסיום, מדובר בבעלי דין אשר היו מיוצגים ובחרו (יחד עם בא כוחם) במודע שלא להתייצב לדיון הוכחות וגמר בתיק שנפתח לפני כשנתיים, להתנהלות מעין זו אין בידי בית המשפט ליתן יד.

סיכום:

הבקשה נדחית וממילא נדחית יחד עימה הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות ולאור כך שלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.