פריי צ'ינג' שרותים בע"מ נ' ליפץ - פסקדין

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל שבגדרו הוגשה בקשה זו (תיק מס' 01-8436-80-4) מתנהלים הליכים לביצוע שיק בסך 43,800 ₪ (להלן: "השיק") וזאת הן כנגד המבקש והן כנגד אשתו, שרה ליפץ.

לטענת המבקש, עוסקת המשיבה במתן הלוואות חוץ בנקאיות ובמסגרת פעילותה הלוותה כספים לאשתו בשנת 2008. מאחר ואשתו של המבקש לא עמדה בהתחייבותה לפירעון החוב, נפרס החוב לשנתיים נוספות בנובמבר 2009 שאז גם ניתן השיק כערבות לקיום התחייבויותיה, ביחד עם שיקים נוספים. טוען המבקש כי בניגוד להוראות הדין, לא צורפו לבקשה לביצוע השיק המסמכים כנדרש בחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 והפרטים שחובה לגלותם לפי אותו חוק לא גולו לו ולאשתו. עוד טוען המבקש כי הריבית שנגבתה איננה חוקית וכי לא הופחתו מהחוב תשלומים ששילמה אשתו בסך של 90,000 ₪.

בד בבד עם ההתנגדות הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה. לטענת המבקש, סירבה אשתו לשתף עימו פעולה במסירת פרטים אודות ההלוואה נשוא הבקשה וניאותה לשתף פעולה עימו רק ביום 16.5.11.

מהאמור בבקשה, מתברר שבקשה דומה כבר הוגשה על ידי המבקש בתיק זה ממש ביום 23.5.11 וזו נדונה בפני כב' הרשם אורי פוני בבית משפט השלום בירושלים. בהחלטה מיום 29.5.11 החליט כבוד הרשם לדחות את הבקשה וקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית לתמיכה בטענות המבקש והנימוק שהעלה המבקש איננו מצדיק את הארכת המועד. כאשר נודע למבקש אודות החלטה זו, לטענתו ביום 16.6.11, הוגשה בקשה זו.

בדיון אשר התקיים בפני, אישר המבקש כי הוא החתום על אישור המסירה שלפיו הומצאה לו האזהרה ביום 13.10.10. עוד אישר ב"כ המבקש כי בטרם הוגשה הבקשה הראשונה להארכת המועד, הגיש המבקש בקשה בטענת "פרעתי" אשר נדחתה. על יסוד עובדות אלו סיכמו הצדדים את טענותיהם כאשר המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה על הסף לנוכח ההחלטה מיום 19.5.11 ולחילופין לדחות את הבקשה לגופה.

כלל "מעשה בית דין" מבוסס על לפיו בכוחו של פסק דין להביא לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין.

בעניין דנא, מדובר בהתנגדות לביצוע שטר ואי הגשת התנגדות במועד כמוה, מיום שחלף המועד להגשת ההתנגדות, כאילו שניתן פסק דין נגד החייב. החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות איננה בגדר "פסק דין" אלא החלטה אחרת (רע"א 39683/93 שרה זפקו נ' דב פינקל [29.8.93]), ברם הכלל בדבר מעשה בית-דין חל גם על החלטות שניתנות לאחר מתן פסק הדין. המבחן להחלתו של כלל "מעשה בית דין" על החלטות שניתנו לאחר פסק הדין הינו "המבחן המהותי" ובמסגרתו יש לבחון אם מדובר בהחלטה בעניין נשוא פסק הדין עצמו שמא בעניין טכני, טפל לפסק הדין. כאשר ההחלטה מתייחסת לעניין מהותי, כגון בקשה לביטול פסק הדין, עשוי להיווצר מעשה בית דין בגינה. כאשר ההחלטה מתייחסת לעניין טכני בלבד, לא תקים ההחלטה מעשה בית דין (ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 268).

מעשה בית דין מסוג "השתק עילה" קובע כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. כלל זה עוסק בתובע ובמיצוי עילת התביעה שבידיו. ביישומו של כלל זה יש לבדוק אם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות.

המבקש בבקשה שבפני הוא זה שהיה המבקש גם בבקשה הקודמת שהתבררה. הוא אם כן "התובע" לעניין בדיקת קיומו של מעשה בית דין. אף הבקשה אשר הוגשה בפני זהה לחלוטין לבקשה הקודמת שהוגשה. בשתי הבקשות טען המבקש שיש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות על אותו בסיס עובדתי – הטענה להיעדר שיתוף פעולה מצד אישתו. ברור איפה שמדובר בעילות זהות לחלוטין ולפיכך, מאחר והבקשה התבררה לגופה והוכרעה בהחלטת כבוד הרשם מיום 29.5.11, נוצר מעשה בית דין. במצב זה יכול היה המבקש לנסות ולתקוף את ההחלטה אך אין באפשרותו לשוב ולהגישה משל הייתה כלא הייתה. התנהגות זו עומדת בסתירה בוטה לעקרון סופיות הדיון ולשאיפה שלא לשוב ולהטריד את בעלי הדין ובית המשפט באותם עניינים שנדונו.

למעלה מהצורך, בפרט נוכח ההלכה לפיה יתכנו נסיבות בהן לא יהא זה מוצדק לסלק בקשה על הסף בשל מעשה בית דין, אינני מוצא כל בסיס לבקשה עצמה ומסקנתו של כב' הרשם בהחלטתו מיום 29.5.11 מקובלת עלי. המבקש הגיש בקשתו באיחור ניכר, חודשים רבים לאחר שהומצאה לו האזהרה, וטענותיו בדבר "חוסר שיתוף פעולה" מצד אישתו נטענו בכוללניות, בלי כל ניסיון לפרט אילו מאמצים נעשו לקבלת "שיתוף הפעולה" ואיזה צורך בכלל היה לו למבקש בשיתוף פעולה שכזה לשם הגשת ההתנגדות. גם הטענות לגופן כוללניות ולא מפורטות. המבקש מודה שמסר את השיק כבטוחה לחוב קודם של אשתו וטוען כי עבור חוב זה שולמו כספים בלא כל ניסיון לפרט כיצד שולמו, איתי, בידי מי ולמי ולמה התייחסו. טענות שאין סתמיות מהן וודאי לא טענות שמעוררות תחושה של עיוות דין.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: