פרידנר ואח' נ' אופנהיימר ואח' - פסקדין

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בסך של 31,900 ₪, בגין הפרת הסכם לפיתוח מוצר.

מכתב התביעה עולה כי התובעים התקשרו עם הנתבעים במרץ 2008 לצורך פיתוח לול תינוקות מתקפל, שיהא מותאם להרכבה על מיטה ועל רצפה.

לטענת התובעים שילמו 41,400 ₪, מתוך סך של 46,800 ₪, אותם היה עליהם לשלם, עד להשלמת המוצר המוגמר, וכן סך של כ-19,000 ₪ עבור חומרים.

התובעים צירפו לתיק בית המשפט העתק ההסכם, לפיו פיתוח המוצר ייעשה בשלבים.

עבור שלב 1 + 2– המחקר ובניית אבטיפוס ניסויי, ישולם סך של 3,500$ בשער של 3.6 ₪ לדולר, דהיינו – 12,600 ₪.

עבור שלב 3 – פיתוח "הקונספט העיצובי" ישולם סך של 2,750 $ - דהיינו – סך של 9,900 ₪.

עבור השלב הרביעי – התכנון ההנדסי המפורט – ישולם סך של 4,250$ - דהיינו – 15,300 ₪.

עבור השלב החמישי - בניית אבטיפוס עיצובי עובד ישולם סך של 2,500$ - דהיינו – 9,000 ₪.

בהסכם נקבע כי בראשית ביצוע כל שלב, תשולם מחצית הסכום, והמחצית השניה, עם השלמת ביצוע השלב.

לטענת התובעים לא עמדו הנתבעים בעיצוב וייצור המחברים, באמצעותם יורכב הלול ויתקפל, ולפיכך ביקשו להפסיק את ההתקשרות.

התובעים צירפו לתיק בית המשפט מכתב אותו שלחו לנתבעים בינואר 2012, לפיו לאור העובדה שלא קיבלו לידיהם מוצר מוגמר, מעוצב, אותו ניתן לייצר באופן מסחרי, רואים הם את הנתבעים כמי שהפרו את ההסכם, ודורשים השבת הכספים ששולמו על ידם לנתבעים.

עוד צירפו התובעים לתיק בית המשפט העתקי חשבוניות, מהן עולה כי שולם הסכום עבור ארבעה שלבי הייצור הראשונים, ושולמה המחצית עבור תחילת ביצוע השלב החמישי בתהליך.

לטענת הנתבעים סברו בשלב מסוים כי יש קושי לייצר את המוצר, ובדקו על חשבונם חלופות שונות. בהמשך נבחרה אופציית העיגון למיטה. לאחר מכן הוחלט להוסיף תחתית ללול, וכך נבנה המוצר בשלבים.

בשלב מסוים ביקש התובע לייצר פרופילים מרובעים. הנתבעים סברו שהאלתור לא יהא מוצלח, עם זאת מסרו לתובע מצגת, על מנת שיוכל לצאת איתה לתערוכה.

התובע ראה בתערוכה לול דומה, והנתבעים סבורים שמסיבה זו החליט לבטל את ההסכם, ולדרוש מהנתבעים להשיב לו את כספו.

הנתבעים צירפו לכתב ההגנה הודעות דוא"ל, שנשלחו בין השנים 2008-2009, מהן עולה כי פיתוח המוצר נעשה בשיתוף פעולה עם התובעים. בהודעת דוא"ל מיום 26.5.09 כתב התובע, לאחר שנשלח אליו סרטון, והסבר לפיו, בין היתר, המוצר מתקפל לגודל מינימלי, "זו בשורה טובה מאד אם אכן הכל עובד כשורה".

בדיון חזר התובע על טענותיו והתייחס בעיקר לטענה לפיה הציר, שנועד לאפשר קיפול נוח של הלול, לא תפקד כהלכה והיה יקר.

הנתבע 3 אמר בדיון כי במהלך הייצור עוצבו מספר מודלים והיה צורך לתת פתרונות למספר בעיות שעלו. לדבריו הפיתוח של המוצר עולה כסף, אם כי ניתן היה לייצר את הלול בעלויות ייצור סבירות, לו התאפשר המשך הפיתוח.