פרידמן נ' גליק - פסקדין

פסק דין

הנתבע ביצע עבודת תכנון לתוספת בניה בדירתה של התובעת שבקומה ב' ובדירת אורטנר שבקומה א' שמתחתיה, על פי הזמנתה של התובעת (ראה את ההסכם שבנספח א' לכתב התביעה).

בהזמנה הנ"ל נאמר: "תיאור העבודה – תוספת בקומה א' וב'".

התובעת שילמה לנתבע עבור עבודתו הנ"ל סך של 5,809 ₪.

הנתבע התחייב במסמך בכתב, ביום 7.1.10 כי הוא ישלם לה את הסך של 3,709 ₪, פחות מע"מ, לאחר שהוא יקבל את הסכום הזה מ"שיקום שכונות" (ראה נספח ב' לכתב התביעה). אולם ציין שם במפורש, כי התשלום הזה הוא רק עבור העבודה שהנתבע ביצע עבור דירת התובעת בקומה ב'.

הדירה בקומה א' שייכת למר יוסף אורטנר, אך זה סרב לשלם לנתבע את המגיע לו בגין עבודת התכנון, בטענה כי לא הוא שהזמין את העבודה אלא התובעת.

מר אורטנר גם לא שילם לתובעת כל סכום שהוא בגין עבודת התכנון שהנתבע ביצע עבורו.

יש לציין, כי בתחילה מר אורטנר לא רצה כלל להרחיב את דירתו, אך בהמשך הוא עשה זאת על פי התכנית שהנתבע הגיש.

יש לציין בנוסף, כי לא ניתן להרחיב את דירת התובעת שבקומה ב' מבלי להגיש תוכנית להרחבה גם של הדירה שמתחתיה, שזו הדירה של מר אורטנר שבקומה א'.

הנתבע מודה, כי הוא קיבל מהתובעת את הסך של 5,809 ₪ וכן מ"שיקום שכונות" את הסך של 3,709 ₪, אך טוען כי על התובעת היה לשלם לו עבור עבודות התכנון של הרחבת שתי הדירות, שבקומות א' וב', את הסך של 12,000 ₪ ועוד מע"מ ולכן התובעת חייבת לו את ההפרש.

דיון

אין מחלוקת, כי על פי ההסכם שבין הצדדים, נספח א' לכתב התביעה, התובעת הזמינה מהנתבע תכנון תוספת בניה בשתי הקומות, לפיכך על התובעת היה לשלם לנתבע עבור שתי עבודות התכנון.

כאמור, הנתבע קיבל סך הכל סך של 9,518 ₪ (5,809+3,709 = 9518). סכום זה כולל מע"מ בשיעור של 16%, לפיכך, הנתבע קיבל סך הכל 8,205 ש" ועוד מע"מ.

מכאן, שלנתבע מגיע סכום נוסף של 3,795 ₪ ועוד מע"מ (12,000 – 8,205).

הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד, והוא ביקש רק לקזז את הסך של 3,709 ₪ שהוא קיבל מ"שיקום שכונות", מסכום התביעה, על פי הוראות סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, דבר שהנתבע רשאי לעשותו.

לכן דין התביעה להידחות.

התוצאה

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 350 ₪ (כולל מע"מ).

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.