פרופ' פינקלשטיין נ' ברזל - פסקדין

החלטה

בקשה לתיקון כתב קובלנה וזימון חוזר של עד תביעה.

הקובל הגיש את כתב הקובלנה ביום 1.8.07 ובו מייחס הוא לנאשם ביצוע עבירות של תקיפה ותקיפה שגרמה חבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 379 ו- 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

כתב הקובלנה מתאר אירוע שהתרחש בהיכל המשפט בחיפה ביום 20.7.05.

תשובת הנאשם לכתב הקובלנה ניתנה בעל-פה ובכתב ביום 29.11.07.

הדיון נקבע למספר מועדי הוכחות שבחלקם נדחו נוכח בקשות שונות שהוגשו.

בתאריכים 12.3.08 ו- 24.6.08 העיד הקובל. הדיון נדחה להמשך הוכחות ליום 11.12.08 אלא שעובר לדיון הוגשה בקשת דחייה.

ביום 10.12.08 הגיש הקובל בקשה לתיקון כתב הקובלנה והוספת עד תביעה.

על פי נימוקי הבקשה, התכוון הקובל להציג בפני בית המשפט תמונות המתעדות אותו סמוך לאחר האירוע ואת החבלות אשר נגרמו לו. בירור שערך הקובל העלה כי לא ניתן לאתר את פרטיו של האדם שצילם בפועל את התמונות. עם זאת, פגש הקובל ביום האירוע את ד"ר חנן שניידר (להלן: "העד הנוסף") והאחרון חתם על תצהיר בו תיאר את המתועד בצילומים. משכך, התבקש בית המשפט לתקן את כתב הקובלנה ולאפשר לקובל להעיד מטעמו את העד הנוסף.

הנאשם התנגד לבקשה.

לטענתו, הבסיס הראייתי על פיו מתנהל ההליך הוא חומר הראיות שנאסף ע"י המשטרה במסגרת חקירה שנערכה בגין האירוע מושא הקובלנה. ניתן לחרוג מכלל זה אם לא בוצעה חקירה או כאשר מתבקשות עדויות מומחים. במקרה זה מדובר בגרסה שנמסרה על גבי תצהיר כשנתיים ומחצה לאחר האירוע עליו אמור העד הנוסף להעיד. נטען, כי הקובל לא טרח להפנות את העד הנוסף למסור גרסתו במשטרה ואף לא מסר למשטרה את פרטי העד הנוסף. כך אף לא מסר את פרטי העד הנוסף משהגיש ערר בגין גניזת תיק החקירה. עוד הוסבר, כי הדבר עלול להביא לצורך בהמשך חקירתו של הקובל בקשר לאותה עדות. כן התבקש בית המשפט לעכב את ההחלטה עד תום פרשת התביעה.

בישיבה מיום 11.12.08 הוחלט לדחות את מתן ההחלטה על מנת לאפשר לצדדים לפרט נימוקיהם. בישיבה נוספת ביום 3.9.09 הסכימו הצדדים כי ההחלטה בנושא תתקבל עם תום הבאת ראיות הקובל. הגם שטרם הסתיימה פרשת התביעה, בשל העדרו של אחד מעדי הקובל, הוסכם ביום 22.4.10 כי הצדדים יעלו טיעוניהם בכתב, על מנת שניתן יהיה להחליט בבקשה בטרם מועד ההוכחות הקרוב.

בטיעוניו הכתובים מבקש הקובל, בנוסף לבקשתו המקורית לתיקון כתב הקובלנה והוספת העד, גם לאפשר עדותו שלו מחדש, על מנת להגיש באופן אישי את התמונות המפורטות בעדותו בבית המשפט ובבקשתו המקורית.

כן מתבקש בית המשפט לאפשר את הוספת העד הנוסף על מנת שיוכל להעיד על תוכן תצהירו.

הנאשם מתנגד לבקשה על שני ראשיה.

אשר לתמונות נטען, כי אלו לא נמסרו כלל לנאשם למרות שהוזכרו כבר ברשימת העדים בכתב הקובלנה. נטען, כי הקובל התייחס לתמונות בעדותו ובהודעתו במשטרה אך אלו אף לא נמסרו למשטרה אשר חקרה את האירוע. עוד נטען, כי לא הוכח שנעשה ניסיון למצוא את האדם שצילם את התמונות. התנהגותו של הקובל, לדידו של הנאשם, משמיטה את חזקת הכשרות מן התמונות.

עוד נטען, כי הקובל ויתר על הגשת התמונות ואף התייחס אליהן בעדותו בבית המשפט, כמי שמבין את הנימוקים העולים כנגד הגשתן.

אשר לעד הנוסף, מתייחס הנאשם לתצהירו של העד בו מתוארת פגישה מקרית עם הקובל במרכז מסחרי, במהלכה בוצעה מעין בדיקה רפואית מאולתרת, אודותיה ניתן תצהיר ביום 28.11.08. משלא פנה או הופנה העד הנוסף למשטרה, לא מסר גרסתו באופן מיידי ואף לא ערך תעודה רפואית בנוגע לממצאיו, אין מקום להוסיפו כיום כעד מטעם הקובל.

דיון והכרעה –

כמפורט בסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982