בא-כוח המשיב 2:
אני חולק על קיומן של ראיות לכאורה ומכל מקום לאחר שתתקבל החלטה בעניין הראיות, עפ"י הצורך נציע חלופת מעצר.
המשיב 2 במסגרת החקירה שמר על זכות השתיקה ואני רוצה להדגיש בעניינו של מימוש זכות עפ"י דין. אני מודע להשלכות המשפטיות לעצם השתיקה, אולם זה לא תחליף לראיות אחרות ואין הדבר מונע הכרעה בראיות הקיימות. הטענה שלנו עפ"י הראיות הקיימות כי הוא לא היה הנהג ברכב ולכן לא מתקיימת לגביו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ולא מתקיימת עבירה של נהיגה פוחזת. לגבי עבירה של רכישת והחזקת נשק שלא כדין, העבירה הזאת לא מתקיימת בכלל.
לעניין הנהיגה- אני מפנה את בית המשפט לדוחות ולעדויות השוטרים שהיו בשעת האירוע והראשונים שהגיעו לרכב. אני מפנה לעדותו של ערן הייצל. הלכה למעשה אין מחלוקת שהרכב התהפך, עפ"י השוטרים ואין על כך מחלוקת, הרכב התהפך בצד ימין, והיציאה היחידה היא מצד ימין. השוטרים טוענים שהם ראו אחרי שהרכב התהפך, ראו את המשיב 2 יוצא מהדלת הזאת, ואחמד היה בצד השני, זה אחרי שהרכב התהפך. כל השוטרים שהגיעו לשם אומרים את מה שאני אמרתי ומספרים את הסיפור איך שאמרתי. ואז, במסגרת חקירת השוטרים שהגיעו לשטח ראשונים, שואלים אותם במפורש האם זיהו מי נהג ברכב, והתשובה היא "לא" חד-משמעית. הם חוזרים על אותו תיאור של מי שיצא ראשון מדלת הנהג.
אחרי שעצרו אותם, יצאו, הכול מתואר, ובאו הרבה אנשים. היתה התקהלות. זה היה קרוב לשבט אבו אלקיעאן. אחד האנשים שבאו להתקהלות הזו היה מר איסמאעיל אבו אלקיעאן, שהוא אביו של המשיב 1. אין מחלוקת כי הרכב שייך לאחד האחים של אחמד, וכך אביו של אחמד עוכב ללילה על הכשלת שוטרים. אני מקריא מה אמר בחקירתו מיום 28.6.13, בליל האירוע. הוא נשאל למי שייך הרכב, ומשיב שהוא שייך לבן שלו, נור. הוא נשאל מי נהג ברכב, ומשיב - הבן שלי, אחמד.
התיק מגיע לפרקליטות, ועו"ד רחל אלמקייס נותנת הנחיה לגבי מה שצריך להיעשות. פעולה מס' 3 היא "לחדד עם השוטרים באיזה שלב הבחינו בדהאש אבו אלקיעאן והאם ראו אותו נוהג ברכב". יש פה הדגשה של הפרקליטה. גם הפרקליטות ראתה בעיה בעניין זה.
למרות בקשת הבהרה של הפרקליטות בעניין הנהיגה - אין אף אחד שבא ואומר שראה אותו נוהג. כלומר, גם בקשת ההבהרה משאירה את העניין איך שהוא, לפי תיאורי השוטר.
בנסיבות אלה, גם אם אנו בשלב של ראיות לכאורה, עפ"י החומר הזה אי אפשר לקבוע ברמה הנדרשת שהוא הנהג, כשאנו מוסיפים את האמירה של האב בנוגע לרכב. שואלים אותו מי נהג ברכב והוא אומר - הבן שלי, אחמד.
לגבי העבירה השלישית, אני לא יודע למה החליט מי שהחליט שמדובר בנשק, ושאפשר להאשים אותם בהחזקה או ברכישה של נשק שלא כדין, כשהדבר מחייב חוות דעת האומרת כי מדובר בנשק לפי הגדרת חוק העונשין. יש בתיק חוות דעת, והופתעתי לגלות שחוות דעת זו היא אכן של המטה הארצי. חוות הדעת אומרת שמדובר ב"שתי כוורות זיקוקין... המשמשות במגזר האזרחי... יכולות לגרום לפגיעה גופנית בעת פעילותה". גם אני מסכים לכך, אבל זה לא אומר שמדובר בנשק. שזיקוקים יכולים לגרום לנזק בעת הפעלתם - ניתן לדעת בלי להיות מומחה. חוות הדעת לא אומרת שזה נשק. לכל היותר יש אולי עבירה עפ"י חוק רישוי עסקים. יכול להיות שכדי להחזיק את הדברים הללו יש צורך באישורי בטיחות כאלו ואחרים, אישור של מכבי אש וכו'. יכול להיות שמי שצריך להחזיק בחפץ הזה זקוק לאישור כזה או אחר.
בא-כוח המשיב 1:
אני מצטרף לדברי חברי. יש מזכר של עו"ד טל כהן מהפרקליטות, שם היא כותבת כי לא ניתן לייחס להם עבירה לפי סעיף 144, וגם לפי סע' 883. ע"כ אני סבור כי יסודות העבירה של החזקת נשק ואמל"ח לא מתקיימות.
מדובר במשיב כמעט נעדר עבר פלילי לחלוטין. הוא משרת בצבא. אני סבור שניתן לשחררו. לא מתקיימת מסוכנות, ואפשר לשחררו בתנאים ולהחזירו ליחידה בה הוא משרת.
בא-כוח המבקשת:
צריך להבחין בכמות ההחזקה. סעיף 10 לחוק חומרי נפץ קובע: "לא יעביר אדם... ואם לפי היתר". אין ספק שלמשיבים לא היה שום היתר, ובטח שלא בכמות המדוברת. הדגשים הם על הכמות, על הנסיבות, ועל כך שהיתה להם כוונה להעביר מהארץ לשטחי הרשות. עצם העובדה שהעבירו ברכב 95 ארגזים, הכוללים מספר לא מבוטל של אותם זיקוקים, בהם מצוי חומר נפיץ המסוגל לפגוע או להזיק בגין שימושו - עונה על הגדרות החוק של החזקת נשק שלא כדין.
לשאלת ביהמ"ש, גם אם אפשר לקנות זיקוק בחנות צעצועים, צריך לבדוק באיזה סוג של זיקוק מדובר. הזיקוקים המוזכרים בכתב האישום הם מסוג שונה מזה שניתן לקנות בחנויות צעצועים. ובכל מקרה, על ביהמ"ש להתבונן במכלול הנסיבות ולראות מה היתה כוונתם של המשיבים באותה הובלה של הזיקוקים. אני מפנה את אדוני לפראפראזה המצויה בתיק החקירה. השוטרים הגיעו לשם מלכתחילה לפי מידע שהתקבל שאמר כי מתכוונים להעביר אמל"ח ממדינת ישראל לשטחי הרשות. הגיעו למחסום, החיילים זיהו, והמשיבים הבחינו בשוטרים מגיעים מהכיוון השני והתחילו לברוח.
בלי קשר לכך שמדובר בחומר נפץ - אסור להניעו ממקום למקום, והדבר מחשיד את המשיבים.
לגבי הנהיגה ומיקומם של המשיבים ברכב, ישנם אותם שוטרים המציינים בכנות שלא ראו באותה הפעילות עצמה מי נהג ברכב. ישנו אותו מזכר שהפנה גם כן חברי, המציין כי כאשר הרכב התהפך המשיב 2 הוא זה שהיה מצוי בכיסא הנהג, ומשיב 1 היה מצוי לידו בכיסא שליד. באותו מזכר מציין השוטר שלא היו עוד מעורבים.
אשר לאמרות אביו של המשיב 1 - ביהמ"ש צריך לקחת בעירבון מוגבל את גרסת אותו האב, שכן כפי שציין בא-כוח המשיב, אביו הגיע, עוכב ונעצר ע"י השוטרים בגין אותה הפרעה לשוטרים, וכיצד כעת ניתן להעלות טענה לפיה המשיב 2 כלל לא נהג ברכב, כשהוא לא משתף פעולה בחקירה ושומר על זכות השתיקה, והאב מוסר, שזה לא שהוא יודע ברמת ידיעה כללית שהוא זה שנהג, אלא הוא אומר (ש' 20-18) - בני אמר לי שהוא זה שנהג ברכב. זה קצת תמוה ומחשיד, שהבן אומר לאב, אך לא רוצה לשתף את השוטרים בידיעה זו.
לגבי המזכר של עו"ד טל אדיר כהן, חשוב להדגיש כי מדובר בתרשומת פנימית, שמלכתחילה לא היתה אמורה לעבור לידי ההגנה. חבל שחבריי עושים שימוש באותו מזכר ע"מ להצדיק או לטעון את טיעוניהם על סמך אותו מזכר. ביהמ"ש מתבקש שלא להתייחס לאמור באותו מזכר.