פרוטוקול בתיק בש 7046/06 - פסקדין

ב"כ המבקשת:

שוחחתי עם עו"ד אביטל שביקש תחילה לדחות הדיון, אך אחר שנמסר לי כי בית המשפט יהיה עסוק בשמיעת ראיות, הודעתי לו זאת והוא ביקש ליידע את המשיב ולהשמיע ההחלטה בהעדרו.

שוחחתי עם המשיב והוא מסכים כי ההחלטה תינתן בהעדר ב"כ.

הדיון בתיק העיקרי נקבע לעוד כשעה בפני כב' השופטת ד. בית אור.

החלטה

1.         בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע 4 עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין,  תשל"ז - 1977.

בבקשה נאמר גם כי מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק הנ"ל - אך הדבר לא מצויין בכתב האישום.

2.         בדיון ביום 9.8.06 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר, והוסכם כי עניינו של המשיב יבחן אצל שירות המבחן לצורך בדיקת חלופות מעצר.

            מאז ועד עתה נדחה הדיון מס' פעמים, אחר שנתבקשה בדיקתן של מס' חלופות, לרבות זו של איזוק אלקטרוני.

3.         שירות המבחן נתן תסקיר מעצר בו בחן חלופת מעצר שהוצעה כי המשיב יהא במעצר בית מלא בביתו של מר טאלב אלעטאונה, ובפיקוח עליו יסייע מר עטאונה מוסא.

            בדיון שנתקיים בפניי ביום 18.10.06 - הוצע ערב נוסף בשם אלעטאונה חמוד.

            שירות המבחן נפגש עם מי שהוצעו כערבים ומפקחים, והתרשם כי הם אנשים נורמטיבים, המודעים לאחריות הכרוכה בהיותם חלופת מעצר, שהם מוכנים לסייע, אך יחד עם זאת נאמר גם כי נראה כי הערבים אינם מעורבים בחיי המשיב והם נוקטים עמדה מגוננת וקורבנית כלפיו.

            שירות המבחן מציין עוד כי בבואו להעריך את רמת הסיכון והישנות התנהגות פורצת גבולות, לקח בחשבון את מעורבותו הקודמת של המשיב בפלילים, מאפייני אישיותו, וסופו שמצא להעריך כי על פניו קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. מתוך כך - ולנוכח אופי העבירות המיוחסות למשיב - התקשה שירות המבחן לגבש עמדה לגבי האפקטיביות של החלופות שהוצעו, וגם לא יכול היה לנקוט עמדה ביחס לחלופת האיזוק האלקטרוני שהוצעה.

4.         בדיון שנתקיים בפניי בא ב"כ המשיב כנגד שירות המבחן והערכותיו, טען לחלופת המעצר שהוצעה, לעברו הפלילי של המשיב שאינו מכביד, למיהותם של הערבים שהוצעו, הציע כאמור פיקוח נוסף, הפקדת פיקדון וערבויות גם בסכום גבוה - והכל על מנת להביא לשיחרורו של המשיב בחלופה שהוצעה.

            ב"כ המשיב מצא לציין עוד את זכותו של המשיב לכפור בעבירות המיוחסות לו, וטען, כפי הראוי, כי בכפירה לבד אין כדי לאיין הצורך בדיון בחלופה.

ב"כ המבקשת התנגד לשיחרורו של המשיב בחלופה כלשהי, התייחס לחומרת העבירות ודרך ביצוען, עברו של המשיב (לרבות מבד"ים), מסוכנותו של המשיב, ואחר שחקר מי שהוצעו כחלופות ביקש להודיע עמדת המבקשת בתוך 24 שעות, ואכן בתוך המועד הודיע כי המבקשת מתנגדת לשיחרור המשיב וחוזרת על טענותיה.

דיון

5.         אחר עיון ושיקול טענות באי כח בעלי הדין והחלופות שהוצעו (לרבות החקירה שנעשתה בעניינם בבית המשפט), ובתסקיר שירות המבחן - אני מוצאת כי אכן לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב בחלופה כלשהי, לפחות לא שלב זה של הדיון.

            המשיב הסכים, כאמור לעיל, לקיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר, וכך הסכים כי קיים פוטנציאל בחומר הראיות להרשעתו בדין.

6.         כידוע, גם אם קיימת עילה למעצר הרי חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, וכך נקבע לא אחת, כי האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - תשנ"ו - 1996, מחייב שלא לעצור נאשם על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט, לסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של נאשם חמורה פחות, וכך נאמר עוד כי מדובר בבדיקה אידיבידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על פי סוג העבירות המיוחס לו.

            עוד נאמר כי חומרת העבירה לכשעצמה אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות העולה מנסיבות המקרה הנה - " ...עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מהנאשם  ומנסיבות המקרה..." (ראה בב"ש 548/05 בית משפט מחוזי חיפה, מדינת ישראל נ. יניב בן ארמונד שמחון ואח', מיום 24.01.05).

            נאמר עוד כי בעבירה של סחיטה באיומים, זו המיוחסת למשיב כאן (ולא עבירה אחת אלא ארבע) גלומה, מעצם טבעה ואופייה, מסוכנותו של הנאשם, שאף על פי שהמחוקק לא מנה עבירה זו בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן  עילת המסוכנות, הרי המעשים המיוחסים מטילים מורא על הקורבן "... שכל ימיו ולילותיו מתיירא הוא מכל עלה נידף; כל עוד מתהלך המאיים חופשי בין הבריות ואינו כלוא בבית הסוהר. מעשים כאלה פוגעים בסדרי החברה ומאיימים על שלומו ובטחונו של הציבור. יש להגן על הקורבנות ועל הציבור על ידי כליאתו של העבריין בבית הסוהר ואין לנהוג עימו במידת הרחמים" (ראה בבש"פ 7464/00 אגרונוב רחים נ. מדינת ישראל מיום 29.10.00).