פרוטוקול בתיק בש 3991/05 - פסקדין

החלטה

1.                   בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פלילי 2669/05, על פי סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, (להלן: "חוק המעצרים").

2.                   כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירות הבאות:

א.      גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ב.      הסגת גבול פלילית, עבירה לפי סעיף 447א' לחוק, האמור.

3.                   על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 17.6.05 סמוך לשעה 05:10 נכנס המשיב אל בניין בפינת רחוב החלוץ 1 ורחוב הנביאים 17 בחיפה, עלה במדרגות לעבר הקומה השניה, נכנס אל מרפסת המוחזקת על ידי חברת הביטוח "אליהו", וזאת עשה  ללא הסכמת הבעלים ושלא כדין. באותן נסיבות נטל המשיב מתוך ארון שהיה במקום, שלושה משקלים בכוונה לשלול אותם מהבעלים שלילת קבע. המשיב נתפס בסמוך על ידי סיור משטרתי אשר עבר במקום באופן אקראי.

ראיות לכאורה:

עיון בתיק החקירה מעלה כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בביצוע העבירות המיוחסות לו.

על פי תיק החקירה נמצא כי במהלך סיור שגרתי של המשטרה, הבחינו השוטרים במשיב עת הלך ברח' הנביאים - פינת הרצל, כשבידו 3 ארגזים; בנסיבות אלה, כאשר הבחין המשיב בשוטרים כשהם הולכים בעקבותיו, זרק את 3 הארגזים והאיץ את קצב הליכתו עד למעצרו על ידי השוטרים.

המשיב, הודה בחקירתו במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וכן ביצע דוח הובלה והצבעה.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נשוא כתב האישום דנן.

עילת מעצר:

שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי קיימת עילת מעצר על פי סעיף 21 (א) (1) (ב), דהיינו קיים בעיני יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור.

אמנם במקרה רגיל, עבירות נשוא כתב האישום, כשהן לעצמן, אינן מקימות עילת מעצר על פי החוק, אולם, כפי שנפסק לא אחת, בנסיבות מיוחדות גם עבירות רכוש עשויות להקים עילת מעצר, אם קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של הציבור.

בענייננו, העבירות נשוא כתב האישום בראי מכלול הרשעותיו הקודמות של המשיב ובשים לב לתיקים שממתינים לבירור דין, מקימים עילה למעצר המשיב משום שהמשיב, על פי המפורט מטה, עוסק לכאורה באופן שיטתי בביצוע עבירות רכוש ולא חדל מביצוע העבירות חרף המאסרים המותנים המוטלים עליו.

בפני קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב ימשיך לבצע עבירות, אם ישוחרר מהמעצר ובכך קיימת סכנה לבטחון הציבור.

כנגד המשיב שלוש הרשעות קודמות, בהן הורשע בעבירות רכוש ובגינן הוטלו עליו מאסרים מותנים בני הפעלה.

ההרשעה האחרונה שמועדה אך ביום 26.5.05 מכבידה הכבדת יתר על היכולת של בית המשפט ליתן אמון במשיב, עת עותר הוא לשחרור מהמעצר בתנאים מגבילים (ר' ת.פ. 2158/04 ביהמ"ש השלום, קריות).

המאסרים המותנים, כפי שיפורטו, בני הפעלה בענייננו ובהם, כך עולה, לא היה כדי להרתיע את המשיב עת שב וביצע, לכאורה, עבירות רכוש המצטרפות למסכת עבירות רכוש קודמות בהן הורשע ומשלימות תמונה עגומה בה טמון סיכון לבטחון  הציבור ולרכושו.