פרוטוקול בתיק בש 3813/05 - פסקדין

ב"כ המאשימה:

מגיש את הרשעותיו הקודמות של המשיב וכן הרשעותיו הקודמות של הערב.

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד, גניבה מרכב, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, כניסה לישראל שלא כחוק.

על פי עובדות כתב האישום, מיוחס למשיב כי בתאריך 09.04.05, סמוך לשעה 00:13 בדימונה, פרץ עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למבקשת, לרכב מסוג סובארו וגנב רדיו-טייפ ואף גרם במזיד נזק לפלסטיק מסביב למערכת ההתנעה וקריעת חוטי החשמל של רדיו הטייפ. עוד מיוחס למשיב, כי תקף שלא כדין את השוטר סמדג'ה אביב, כשהוא ממלא תפקידו כדין, בכך שזרק לעברו "ג'בקה", שפגעה בידו השמאלית והוא נזקק לטיפול רפואי. כל זאת עשה המשיב כשהוא בגילופין וכשאין ברשותו אישור כניסה כחוק לישראל, בר תוקף.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המשיב. יחד עם זאת, עותר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, אצל הערב - אבו שולדום עמאד - אזרח ישראלי - חייל משוחרר, המתגורר בישוב לקיה, שכונה 6 בית 51. בנוסף, הציע ערבות עצמית, ערבות צד ג', הפקדה במזומן.

ב"כ המשיב טוען כי יש בחלופה שהוצגה ויתר הערבויות כדי להשיג את תכלית המעצר, דהיינו - החשש להימלטות מן הדין. 

עוד ציין ב"כ המשיב, כי המשיב הוכה קשות על ידי השוטרים שביצעו את מעצרו וכתוצאה מהאלימות שהופעלה נגדו, נשברה ידו ונזקק לטיפול רפואי וידו גובסה בביה"ח סורוקה.

לעניין זה יש לציין שהוגשה תלונה למח"ש כנגד השוטרים רס"ר מוחמד אלעזזמה ורס"ר סמדג'ה אביב מתחנת דימונה ואף נגבתה עדות מהמשיב על ידי חוקרי מח"ש.

ב"כ המשיב הפנה לבש"פ 3756/05 מיום 20.04.05, לפיה הורה כב' השופט רובינשטיין מביהמ"ש העליון, על חלופת מעצר לנאשמים תושבי הרשות הפלסטינית, שיוחסו להם עבירות של פגיעה והשחתת אתר עתיקות, חפירה לגילוי עתיקות, כתיבה באתר עתיקות ושהות בישראל שלא כדין.

המשיב יליד 1976 ולחובתו 7 הרשעות קודמות. שתי הרשעותיו הראשונות מבית המשפט לנוער בגין עבירות רכוש משנת 93. הרשעתו השלישית משנת 95 בגין עבירות רכוש. הרשעתו הרביעית משנת 96 בגין עבירת רכוש. הרשעתו החמישית משנת 99 בגין עבירת רכוש. הרשעתו השישית מבית משפט צבאי משנת 2000. בגין עבירות רכוש משנת 98. הרשעתו האחרונה מיום 5.9.2000 בגין עבירה על פקודת הסמים.

בפניי התייצב מר אבו שולדום עמאד, שהינו אזרח ישראלי המתגורר בישוב לקיה - חייל משוחרר, ולחובתו רישום פלילי ללא הרשעה משנת 93 מבית המשפט לנוער, וכן רישום בבית הדין הצבאי משנת 97 בגין העדר מן השירות, וכן הרשעה משנת 2000 בגין עבירת רכוש.

הערב הביע את נכונותו והסכמתו לשמש חלופת מעצר למשיב ולחתום כערב וכן, התחייב ללוות את המשיב לביהמ"ש בכל עת שיידרש.

ב"כ המבקשת מנגד, עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וזאת נוכח חשש להימלטות מן הדין, הואיל והמשיב הינו תושב הרשות הפלסטינית וכן נוכח העובדה שבנוסף לעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, מיוחסות למשיב עבירת רכוש ותקיפת שוטר. עוד ציינה ב"כ המבקשת, כי למשיב עבר פלילי ואף ריצה בעבר מאסר בפועל בגין עבירות דומות.

הואיל ואין מחלוקת בין ב"כ הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נותר איפוא לבחון אם מתקיימת בנסיבותיו של המשיב חלופת מעצר - חלופה שיש בה כדי להשיג תכלית המעצר.

באשר לקיומה של עילת מעצר בעבירה של שהייה בלתי חוקית -בבש"פ 6339/03 מדינת ישראל נ. חושיה מחמוד, נדרש בית המשפט העליון מפי כב' השופט גובראן, פעם נוספת לקביעת הכללים בעניינם של השוהים שלא כדין בתחומי המדינה וכך נאמר, בין היתר:

"בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לעצור אדם ללא חלופת מעצר אם לא הוכחה מסוכנותו.  

חוק המעצרים אשר נחקק על רקע תפיסות היסוד של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מניח צורך בקיומו של איזון בין ערך חירות הפרט לערך ביטחון הציבור תוך הדגשת הערך הראשון בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. ערך זה מכוון הן את דרך בחינת קיומה של עילת מעצר והן את בירור התאמתה של חלופת מעצר להשגת מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של הנאשם. בהפעלת שיקול הדעת כאמור מתחייבת דרך כלל, בחינה פרטנית של נסיבות המיוחדות של הנאשם שעניינו עומד לדיון ונדרש ביסוס עובדתי קונקרטי הן לקיומה של עילת מעצר והן לעניין החלופה. בית משפט זה הביע את דעתו במספר רב של החלטות כי העובדה לבדה כי הנאשם מתגורר באזור שאינו נתון בשליטה של מדינת ישראל ואינו נתון לפיקוחה של משטרת ישראל אין בה כדי להביא למעצרו בנסיבות בהן היה משתחרר נאשם, תושב ישראל.

עובדת היותו של נאשם תושב האוטונומיה, כשלעצמה, מהווה רק אחד השיקולים לשלילתה של חלופת מעצר לגביו, כאשר השיקול המרכזי הוא הסיכון הממשי של הימלטות ממן הדין.