פרוטוקול בתיק בש 1090/05 - פסקדין

החלטה לגבי משיב 2 בלבד

1.         בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה- מעצרים ), התשנ"ו- 1996 ( להלן: "החוק" ).

החלטה זו דנה בעיניינו של המשיב 2 בלבד לאחר שעיניינו של  המשיב 1 נדחה להגשת תסקיר מעצר.

2.         נגד המשיב ואדם נוסף  הוגש כתב אישום המייחס להם חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיפים 334+ 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 28/12/04 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, ברחבת המוסד לביטוח לאומי בשד' רגר בבאר שבע, תקפו המשיבים, בצוותא חדא, שלא כדין וללא הסכמתו את אנואר אבו עסא ( להלן: "המתלונן" ) בכך שמשיב 1 ניגש למתלונן ובעודו אוחז במכשיר חד, דקר את המתלונן ברגלו וגרם לו ל-2 פצעי דקירה מדממים, כאשר המשיב 2 שהה ברכבו בסמוך למקום הדקירה ושימש כנהג מילוט. בעקבות מעשיו של משיב 1, המתלונן נזקק לטיפול רפואי בכך שתפרו את מקום הפצע, תחת הרדמה.

עוד נטען בכתב האישום כי משיב 1 נכנס לרכב שנהג משיב 2 והשניים נמלטו מהמקום.

את המיוחס להם עשו ללא כל התגרות מצדו של המתלונן.

3.         בא כוח המשיב טוען כי קיים כרסום משמעותי בחומר הראיות, לכן לא מוצדק להשאיר את המשיב במעצר.

4.         באת כוח המבקשת מבקשת מבית המשפט לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

טוענת באת כוח המבקשת כי הובאו בפני בית המשפט ראיות לכאורה המספקות למעצרו של המשיב 2, והן:

א.      עדות המתלונן שמסר כי הוא מכיר את המשיבים וביום האירוע, בסביבות השעה 10:30 ובסמוך לדקירתו, הבחין במשיב 2 יושב ברכב מסוג טיוטא בצבע לבן.

ב.      עדות מר לב קצמן, מאבטח בביטוח לאומי, שבעדותו מתאר כי הבחין ברכב מסוג ג'יפ בצבע לבן ובו שני בני מעוטים- בדואים. אחד מהם יצא מן הרכב ודקר את המתלונן ולאחר מכן חזר לרכב ושניהם נמלטו ממקום האירוע.

ג.        דברי מר יוחנן טימסוט כפי שצויין בדו"ח הפעולה, אשר מתאר רכב מסוג טיוטא בצבע לבן.

ד.      העימות שנערך בין המתלונן לבין המשיבים ושם הטיח המתלונן בפני המשיבים כי משיב 1 דקר אותו ואת המשיב 2 ראה  ממתין ברכב.

ה.       דברי אביו של המשיב 2 שטען כי ביום האירוע הרכב היה בשימוש משיב 2 אשר הסיע אותו לקופת חולים, וזאת בניגוד לדברי המשיב 2 ואחיו מוסא שטען כי הרכב, ביום האירוע, היה ברשותו ונסע ללימודים והחנה את הרכב מול האוניברסיטה.

לגישת המבקשת טענת האליבי שהעלה המשיב 2 בכך שהתלווה לאביו לקופת חולים, אין בה ממש, שכן הביקור אצל הרופא היה בשעה 09:00, והאירוע היה בשעה 10:30, לכן למשיב 2 היה די זמן להגיע לבאר- שבע.

בנסיבות המקרה, ולאור הסתירות שהתגלו בהודעתו, המסקנה המתבקשת כי הובאו ראיות לכאורה שמספיקות בשלב זה של ההליך.

באשר לעילת מעצר:

לגישת המבקשת כנגד המשיב 2 קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק ומכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) שכן מדובר בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר.