פסק דין
תביעה לסכום קצוב על סך של 6237 ₪.
הוגשה התנגדות לביצוע, ניתנה רשות להתגונן והתיק התנהל בסדר דין מהיר.
לצערי, כל הניסיונות להביא את הצדדים להסכמה, שמתבקשת גם לאור פעילותם באותו תחום, לא הועילו. לא היה מנוס מניהול הוכחות, תוך השקעת משאבים שאיננה עומדת ביחס סביר למחלוקת ולסכומה, הן ע"י הצדדים והן ע"י בית המשפט.
רקע עובדתי והמחלוקת בין הצדדים
הנתבעת היא הוצאת ספרים ומפיץ בסדר גודל קטן. עיסוקה בספרי לימוד בלבד. התובעת עוסקת בהפצה של ספרים מקצועיים לאנשי מקצוע, מוסדות ורשתות הספרים הגדולות. בין הצדדים הייתה מערכת יחסים הדדית שבמסגרתה רכשו האחת מהשניה ספרים. אין מחלוקת כי בתחילת דרכה של הנתבעת כמו"ל, שימשה התובעת כמפיצה בלעדית של הנתבעת. בין הצדדים נחתמו שני הסכמים, הראשון מיום 28/10/04 בעניין הספר "נשימת חיים" ולפי האמור בו, תוקפו לשנה ממועד חתימתו (ההסכם הראשון); השני, מיום 07/2/05 בעניין הספר "סיעוד פנימי כירורגי" ותוקפו לשנתיים ממועד חתימתו (ההסכם השני). מעבר לכך, לא נחתמו הסכמים נוספים. הצדדים המשיכו ברכישה הדדית של ספרים זו מזו.
ביוני 2009 הודיעה התובעת לנתבעת, כי מעתה תרכוש את ספרי הנתבעת לפי דרישה של הצרכן בלבד, ואף הפחיתה את שיעור ההנחות שנתנה לנתבעת ברכישת ספרי התובעת.
לגרסת התובעת, בשנת 2010 הודיעה לה התובעת, כי היא מפחיתה את שיעור ההנחה שניתן לתובעת כמפיצה של ספרי הנתבעת מ- 50% ל-45% ואף ל- 30% בדומה לכל לקוחותיה, ללא הודעה מוקדמת.
ביום 4/1/2010 רכשה התובעת מהנתבעת 30 ספרים של סיעוד פנימי כירורגי ובנובמבר 2010 רכשה עוד 100 ספרים מאותו סוג, שהתקבלו במהדורה חדשה. עם אספקת הספרים החדשים, החזירה התובעת לנתבעת ספרים שלטענת התובעת, התקבלו חזרה מאקדמון, ספרים פגומים של המהדורה הישנה של ספר הסיעוד הפנימי הכירורגי (ס' 13 לתצהיר העדות הראשית). הנתבעת סירבה לקבל את ההחזרות. הספרים נותרו בחזקתה של הנתבעת, אך לא הוציאה תעודת זיכוי והזמינה את התובעת לאסוף את הספרים.
בסמוך לאחר מכן, הנתבעת ביטלה שיק בסך של 5982 ₪ שנתנה לתובעת.
לטענת הנתבעת, לאחר האירוע של החזרת הספרים בדקה את החשבונות ומצאה, כי במאזן החובות בין הצדדים קיימת יתרת חוב לטובת התובעת בסך של 1,279 ₪ בלבד. בהתאם, ביטלה שיק בסך של 5982 ₪ שנתנה לתובעת והמציאה לנתבעת שיק בסך של 1,279 ₪. אין חולק שהשיק בסך של 1,279 ₪ נפדה ע"י התובעת.
לטענת התובעת, ניתן השיק שבוטל בגין ספרים שרכשה מהתובעת (ס' 16 לתצהיר התובעת וכן כתב התביעה לסכום קצוב). לטענת הנתבעת, מדובר בשיק שנתנה לתובעת לפי בקשתה, מראש, כתשלום "על חשבון" לרכישת ספרי התובעת. השיק התבקש ע"י התובעת יומיים לפני ההזמנה של 100 הספרים, כחלק מ"מארב" מתוכנן של התובעת שנועד לאפשר את ההחזרה הכפויה (ס' 19-20 לתצהיר הנתבעת).
אציין כבר עתה, שאין חשיבות רבה למחלוקת הנ"ל בנוגע לסיבה שבגינה ניתן השיק שבוטל. מנהל התובעת הסכים בחקירתו, כי החשבונות בין הצדדים מאוזנים, למעט המחלוקת בנושא הספרים שהוחזרו, שבגינם לא נתנה הנתבעת לתובעת החזר כספי (עמ' 4 ש' 23 – עמ' 5 ש' 3 וכן בעמ' 7 ש' 2-8. גם ההתכתבות בין מנהלי הצדדים קודם להגשת התביעה, וגם תצהירי הצדדים, כולם עוסקים בסוגיית ההחזרה).
לפיכך, על אף שהתביעה היא על סכום השיק שבוטל (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), המחלוקת היחידה בה עליי להכריע היא, אם עלה בידי התובעת להוכיח שהיא זכאית להחזר כספי מהנתבעת בגין הספרים שהחזירה לה ואם כן, משהו שיעור ההחזר.
לגרסת הנתבעת, כיוון שלא הייתה מרוצה מפירות ההפצה של התובעת, שהייתה מפיץ בלעדי, החליטה להפיץ את ספריה באמצעות מפיצים נוספים וליתן הנחה אחידה לכל המפיצים, תוך שהודיעה על כך מראש למנהל התובעת, מר חמו. הנתבעת החלה בהפצה של ספריה ושל ספרים אחרים מהארץ ומחו"ל. התובעת, לא ראתה זאת בעין יפה והתחילה להתנכל לנתבעת. בחודש נובמבר 2010, לאחר כשנה שלא הזמינה ספרים, הזמינה 100 ספרים מהספר "סיעוד פנימי כירורגי", שהוא רב מכר של הנתבעת, ולאחר שהובהר לה מראש, כי ההנחה הופחתה לאותה הנחה שהיא מקבלת מהתובעת. כשהגיע נהג הנתבעת לספק לתובעת את הספרים שהוזמנו העמיסו עובדי התובעת את ההחזרות שלהם, במעשה של בריונות מכוער, מבלי להודיע לנתבעת מראש.
לטענת הנתבעת, בניגוד לטענת התובעת - שלא פירטה כלל בתביעתה או בנספחיה, את הספרים שהוחזרו ואת התמחור של הספרים שהוחזרו - בפועל החזירה התובעת חמישה סוגי ספרים שעל חלקם הגדול הייתה מדבקה של סטימצקי, ולא בספרים שהוחזרו ע"י אקדמון, כנטען, ולא הוחזרו רק ספרים פגומים, אלא גם ספרים תקינים הראויים למכירה (ס' 35 לתצהיר הנתבעת).
עובדות נוספות שפורטו בתצהיר הנתבעת, עליהן לא אחזור כאן מפאת קוצר היריעה, תומכות לדעת הנתבעת, במסקנה שהתובעת נקטה צעדים מכוונים להזיק לנתבעת. יש לציין, כי מלבד עדות מנהלת הנתבעת, לא הובאו ראיות נוספות לתמיכה בטענה להתנכלות מכוונת של התובעת וחלק ניכר מטענות הנתבעת בעניין זה, הן עדויות שמיעה לא קבילות (ראו למשל ס' 15-16 לתצהיר הנתבעת).
לטענת הנתבעת, אין היא מאפשרת החזרות של ספרים לאף אחד. הוצאות ספרים של ספרי לימוד, לרבות הנתבעת, לא מאפשרים החזרות אלא בהסכמה מראש ובכתב. רק החזרה של ספרים פגומים מותרת ותוך זמן קצר של עד 9 חודשים. נוהל ברור זה של הנתבעת נשמר וכובד ע"י התובעת לאורך השנים. הפעם היחידה שהתובעת החזירה ספרים לנתבעת, בכל תקופת העבודה של הצדדים, הייתה של ספרים פגומים בודדים בשנת 2009. גם הוצאות ספרים של ספרות הפנאי מאפשרות החזרות לתקופה שבן 3 ל- 6 חודשים לכל המאוחר ולא מעבר לכך. לפיכך הודיעה הנתבעת לתובעת, כי היא מסרבת להחזרה ותהיה מוכנה להחזרת 100 הספרים וגם זאת, עד לסוף השבוע ממועד ההספקה.
השאלה היא, אפוא, האם זכאית התובעת לזיכוי הכספי כנטען על ידה בגין החזרת הספרים.
דיון והכרעה