פרגר נ' פדרמן ואח' - פסקדין

פסק דין

1.התובעת, ילידת 1935, נפגעה בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 25.6.09 בשעה 09.00 בערך בשדרות רוטשילד בחיפה. התאונה אירעה בעת שהתובעת ירדה מהמדרכה בכוונה לחצות את הכביש, ונפגעה מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 והשימוש בו בוטח בביטוח בר-תוקף על ידי הנתבעת 2.

אין חולק כי התאונה הנה תאונת דרכים במובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המחלוקת נעוצה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.ממקום התאונה הועברה התובעת לחדר המיון בבית חולים "בני ציון", שם אובחנה חבלה בראש ופצע בקרקפת. התובעת נבדקה על ידי נוירולוג ואורטופד; בוצעו CT מוח, שנמצא תקין, וצילומי רנטגן של עמוד שדרה מותני וגבי ושל קרסול שמאל; כן נתפר הפצע בראשה. התובעת שוחררה לביתה בהמלצת שימוש במשככי כאבים ומעקב אצל הרופא המטפל.

3.משלא חלפו הכאבים פנתה התובעת לרופא המטפל בקופת חולים, שהפנה אותה למרפאת לין. בבדיקתה אובחנו רגישות בצלעות מימין ורגישות בגב התחתון ובירך ימין. בוצע צילום רנטגן שלא הראה ממצא חבלתי גרמי.

4.התובעת המשיכה להתלונן על כאבים ומגבלות, נעשו צילומי רנטגן נוספים, וביום 18.7.09 אובחן שבר ללא תזוזה בקרסול שמאל. בשל חשש לשברים נוספים הופנתה לבדיקת מיפוי עצמות. בבדיקה שנערכה ביום 29.7.09 נמצאו "הקליטה בפיבולה משמאל, בפוביס משמאל, בחוליות 8T, 4L, בצלעות יכולות להתאים לשברים. הממצאים בקרסול, כף הרגל משמאל, בע"ש מתני, גבי תחתון – יתכן שינויים פוסט-טראומטיים. הקליטה באיליום מימין – אנטזופתיה? חבלה? שאר הממצאים במיפוי – כנראה שינויים ארטריטיים. מציעים קורלציה רנטגנית."

5.בשל השבר שאובחן בקרסול שמאל נזקקה התובעת לתומך קרסול ובשל השברים בחוליות נזקקה לחגורת גבס ולחגורת גב בהמשך. כמו-כן נזקקה התובעת לשימוש במשככי כאבים ולטיפול פיסיותרפי, שנדחה עד לריפוי השבר בקרסול. בשל מגבלותיה נעזרת כיום התובעת במקל הליכה.

6.התובעת עתרה למינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורטופדי ומונה ד"ר ליאור מרום (להלן: המומחה). בהתאם לחוות דעת המומחה בעטיה של התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 37(8)(ג) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) בגין שבר בחוליה 1L שהתרפא "עם דפורמציה משמעותית, מלווה בהגבלה קלה בטווחי התנועה." כן מצא המומחה כי לתובעת נכות נוספת בשיעור 10% לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי, מתוכה ייחס לתאונה הנדונה 2.5% בלבד, והיתר למצבה הרפואי הקודם בשל "..עבר ברור ומתמשך של תלונות על כאבי גב תחתון..". בצילומים שנעשו מיד לאחר התאונה או כאלה שנעשו מאוחר יותר כמו גם בבדיקת CT של עמוד השדרה המותני לא מצא המומחה עדות לשבר בחוליה 4L.

המומחה העריך כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות השבר בקרסול.

בא כוח התובעת שלח למומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו חזר המומחה על הערכתו, כפי שצוינה בחוות דעתו.

7.אין חולק, כי לתובעת תיק רפואי עב כרס וכי לאורך השנים התלונן על כאבים בגב התחתון בעקבותיהם נזקקה כבר בעבר לחגורת גב. עם זאת לגרסתה, שלא נסתרה, לפני התאונה השתמשה בחגורת גב לסרוגין, ואילו כיום נזקקת לה כל שעות היממה.

התובעת ניצולת שואה והוענקה לה נכות צמיתה בשיעור 20% או 25% (כך לפי עדותה, לא הוגשו ראיות נוספות בעניין זה) בתחום אשר אינו רלוונטי לענייננו, ובגינה מסתייעת בשירותי מרכז "עמך". לתובעת בעיות רפואיות נוספות האופייניות לגילה המתקדם, ובין היתר אובחנו שינויים ניוונים בפרקים ובחוליות ונבדקה על ידי נוירולוג ועל ידי מומחה אף-אוזן וגרון בשל סחרחורות (ולא נמצא ממצא חולני).

8.חרף גילה המתקדם לפני התאונה לא נזקקה התובעת לעזרת הזולת. כמסתבר, התובעת ביצעה בעצמה את כל מלאכות הבית, סייעה לבעלה בן ה-80 כיום וחולה לב, ותפקדה באופן עצמאי לחלוטין. יתרה מכך, לפי עדותה ולפי עדות בתה, עד התאונה סייעה התובעת לבתה בגידול ילדיה, בִקרה תדיר בבית הבת אליה הגיעה בכוחות עצמה ועזרה גם בעבודות-בית שונות, לרבות בניקיון.

9.לאחר התאונה הפכה התובעת לאישה התלויה בזולת - אינה מסוגלת לבצע עבודות משק ביתה (ניקיון, בישול), נזקקת לעזרה כדי להתלבש ולהתקלח ותחת סיוע לבעלה מסתייעת בו.

כמחצית שנה לאחר התאונה הגישה התובעת תביעה לגמלת סיעוד למוסד לביטוח לאומי. לאחר בדיקת צרכיה אושרה לה עזרה שבועית בת חמש שעות, המתבטאת בליווי שלוש פעמים בשבוע למועדון בו שוהה התובעת בשעות הבוקר פעמיים בשבוע ולבית בתה.

בשלב מסוים בוטל האישור ברם בעקבות ערעור שהגישה התובעת אושרה לה שוב עזרה, וזו מוענקת לה עד היום.

10.מאז התאונה בעלה ובעיקר בתה מסייעים לתובעת מידי יום – בתה של התובעת מושיטה לה עזרה בהכנת אוכל, ברחצה ובהלבשה. כמו-כן, כל אימת שהתובעת יוצאת את ביתה, בין היתר לטיפולים רפואיים ולבדיקות, מסיעה ומלווה אותה בתה.

11.התובעת אינה מסתייעת בעזרה בתשלום לביצוע עבודות ניקיון הבית, לטענתה מחמת חסרון כיס והתנגדות בעלה, ולפי עדותה ועדות בתה ביתה "הפך למלוכלך".

12.מחומר הראיות עולה כי בעקבות התאונה נזקקה התובעת לעזרה בהיקף ניכר. השברים הרבים שנגרמו לה בתאונה אובחנו באיחור, כך שבנוסף לעזרה בהלבשה, ברחצה ובעבודות הבית נזקקה התובעת גם לליווי כמעט יומי לרופאים ולביצוע בדיקות רפואיות. במומה נזקקת התובעת גם כיום לעזרת הזולת, אם כי בהיקף מצומצם יותר.

העזרה הניתנת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי אינה מספקת לצרכי התובעת - עזרה זו מתבטאת בעיקר בליווי ואינה נותנת מענה לצורך בעזרה הדרושה בבישול, בניקיון הבית, ברחצה ובליווי בעת יציאה מהבית. עזרה זו גם חורגת מהעזרה המושטת ברגיל לבן משפחה חולה.