פקנייב נ' בן יצחק ואח' - פסקדין

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 31.8.12 ברח' ישראל פרנקל לכיוון רח' הרצל ביציאה מרמלה.

2.לטענת התובעת בכתב התביעה, רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") נסע לפניה כאשר לפתע ביצע מבלי לאותת פנייה וסטייה ימינה ומייד ביצע סטייה מהנתיב שמאלה על מנת לבצע ברשלנות ומבלי לוודא כי הדרך פנויה, פניית פרסה.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעת נסעה בכביש בו קיים נתיב אחד לכל כיוון. הנתבעת אכן ביקשה לבצע פניית פרסה ואף אותתה על כך. בעת שכבר הייתה באמצע פניית הפרסה פגעה התובעת ברכבה.

4.הנתבעת מוסיפה וטוענת שבמקום התאונה מותר היה לה לבצע פניית פרסה ונכון הדבר שנאלצה לסטות מעט ימינה בכדי לבצע הפנייה.

5.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.התובעת העידה שנסעה במהירות 30-40 קמ"ש וכאשר ראתה שרכב הנתבעת סוטה ימינה מיד עצרה את רכבה ובלמה, כאשר לאחר מכן הנתבעת ניסתה לבצע את פניית הפרסה. התובעת לא הספיקה לעצור בזמן ורכב הנתבעת שרט לה את הכנף הימנית.

ב.הנתבעת חזרה בעדותה אחר גרסתה כמפורט בכתב ההגנה. הנתבעת הוסיפה והעידה שעברה את הפנייה עם החלק הקדמי של רכבה כאשר פתאום התובעת היא זו אשר פגעה בה מאחור בדלת האחורית.

ג.אין מחלוקת בין הצדדים לכך שבמקום התאונה היה מותר לנתבעת לבצע פניית פרסה.

ד.מעיון בתמונות לעניין מקום התאונה (ת/3 ות/4) ומהתמונות שמתייחסות לנזק לרכב התובעת (ת/1) ולרכב הנתבעת (ת/2) ניתן להבחין שמדובר בכביש דו סיטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. כמו כן, ניתן להבחין בכך שרכבה של הנתבעת נפגע בדלת האחורית השמאלית ורכבה של התובעת נפגע בפינה הימנית קדמית ואף באזור החיבור של הכנף עם הפנס.

ה.על אף שהנתבעת מודה שקצת סטתה ימינה לצורך ביצוע הפניה אזי בהתחשב במיקום הנזקים בשני הרכבים ובכך שמדובר בכביש בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון שאינו מאפשר עקיפה מצד שמאל, מקובלת עליי גרסתה של הנתבעת לעצם קרות התאונה ולכך שהתובעת היא זו אשר פגעה ברכבה עת חלקה הקדמי של רכבה כבר עבר את הפנייה.

ו.איני מקבל את טענתה של התובעת לכך שרכבה של הנתבעת שרט לה את הכנף הימנית. רכבה של הנתבעת ניזוק באופן של מכה בדלת האחורית שמאלית ולא באופן של שפשוף ואף רכבה של התובעת ניזוק בחיבור שבין הכנף לפנס ולא בחלקו הקדמי של הרכב בלבד.

ז.לא זו אף זו, התובעת סותרת את עצמה בעדותה כך שמחד טענה שעצרה את הרכב (ר' עמ' 1 ש' 13 לפרוטוקול) וכן בתשובתה לשאלת נציג הנתבעת לפיה: "ביצעתי עצירה מוחלטת ואז היא פגעה בי" (ר' עמ' 2 ש' 4 לפרוטוקול). ומאידך טענה שלא הספיקה אולי לעצור בזמן (ר' עמ' 1 ש' 13-14 לפרוטוקול).

ח.בהודעתה של התובעת לחברת הביטוח (נ' 1) נאמר:

"נסעתי ברח' ישראל פרנקל ברמלה לכיוון רח' הרצל. רכב שלפני נהג ברשלנות כאשר במקום לנסוע ישר סתה ימינה ומיד פנה לבצע פניות פרסה במקום אסור. לא הצלחתי לבלום והתנגשנו".

ראשית, התובעת העידה: "לא היה תמרור שאסר פרסה" (ר' עמ' 1 ש' 18 לפרוטוקול) ועל כן אין לקבל את הודעתה לחברת הביטוח שלה לפיה ביצעה הנתבעת פניית פרסה במקום אסור. זאת ועוד, התובעת מאשרת בהודעתה שהיא לא הספיקה לבלום ופגעה בנתבעת.

ט.התובעת היא זו אשר לא שמרה מרחק מרכבה של הנתבעת בכביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד והיא זו אשר פגעה עם רכבה ברכבה של הנתבעת. לא היה כל איסור לנתבעת מלבצע פניית פרסה. הנתבעת לא עשתה דבר שיש בו בכדי רשלנות מצידה, כפי שנטען על ידי התובעת. בהתאם לנזקים לשני הרכבים סביר ומקובל עלי שהתאונה אירעה כאשר הנתבעת עברה את הפנייה עם חלקו הקדמי של רכבה, כך שאך החלק האחורי ברכבה נפגע, דבר שמחייב מצב בו רכבה של הנתבעת היה מאונך לפחות כלפי רכבה של התובעת.

6.לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתה של התובעת. לא מצאתי כל מקום לחייב את הנתבעת באחריות ו/או ברשלנות תורמת לנסיבות התאונה מהטעמים המפורטים לעיל. התובעת תשלם לנתבעות הוצאותיהן בסך של 200 ₪ לכל נתבעת. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: