פקיה נ' מנסור - פסקדין

החלטה

לפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסכום שלא יפחת מ-50,000 ש"ח.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לתשלום סכומים אשר לטענתו ניתנו למבקש כהלוואה בשנת 2005 ולא הושבו לידיו.

הנתבע טוען כי בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים, בהם התובע מעולם לא העלה את הטענה כי הנתבע חייב לו כספים אותם הלווה ולא העלה טענת קיזוז. לפיכך, מנוע הוא מלעלות טענות אלה בתביעה חדשה. עוד נטען, כי כנגד התובע קיים פסק דין חלוט מיום 4.12.06, הסותם את הגולל על טענותיו ובקשותיו לביטולו של פסק הדין נדחו. התובע לא פירט בתביעה זו את ההליכים הקודמים בין הצדדים ובכך נהג בחוסר תום לב. עוד טוען הנתבע, כי המסמך עליו נסמכת התביעה הינו מזויף.

בנוסף, טוען הנתבע כי הינו מתחמק סדרתי מתשלום ואינו בוחל בכל אמצעי על מנת למנוע את מימוש פסק הדין שניתן נגדו בשנת 2006. כך, התובע מפר את צווי התשלומים שניתנו נגדו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועו של פסק הדין וסכום חובו לנתבע עומד על סך של 98,743 ₪.

התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי הנתבע הגיש את בקשה לביטולו של פסק הדין באיחור של שנה ואף לא מילא אחר החלטות בית המשפט שניתנו במסגרת הבקשה לביטולו של פסק הדין ולא הפקיד את סכום ההוצאות שנקבע. כן טוען התובע כי יש לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה, וזאת לנוכח מצבו הכלכלי החמור. עוד טוען הנתבע כי פסק הדין ניתן נגדו בהעדר הגנה וכי כבר לפני שנתיים העלה את הטענה בדבר קיומו של החוב בפני ב"כ הנתבע, אך האחרון לא הסכים לקזז סכום זה ואמר לתובע כי יגיש תביעה.

דיון

ראשית, אציין, כי הנתבע הפקיד את סכום ההוצאות בסך של 7,500 ₪, בהתאם להחלטה מיום 24.11.13, עוד ביום 5.12.13 ועל כן אין לטענת התובע בעניין זה על מה שתסמוך. הואיל וכפי שקבעתי בהחלטה מיום 24.11.13, הנתבע חויב בהוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך, הרי שאני מורה למזכירות להעביר לידי התובע את סכום ההוצאות שהופקד בקופת בית המשפט. אעבור לדון בבקשה עצמה.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

לעניין שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל בדונו בבקשה זו, קבע בית המשפט העליון ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) כי: "עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן – גורן, 2009). הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד – ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865  (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."

במקרה זה, התובע לא חשף בכתב תביעתו את העובדה כי בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בהם לא הועלתה הטענה כי נתן לנתבע הלוואה כבר בשנת 2005, טענה אותה יכול היה התובע להעלות במסגרת ההליכים הקודמים. עובדה זו משליכה הן על תום לבו של התובע והן על סיכויי התביעה, שכן ייתכן וייקבע כי התובע מנוע מלהעלות את טענותיו בשל השתק או קיומו של מעשה בית –דין.

אף העובדה כי התובע אינו משלם את חובו לנתבע בהתאם לפסק הדין שניתן נגדו מובילה למסקנה כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. התנהגות זו של התובע עשויה להוות אינדיקציה לסיכויי הנתבע לגבות את הוצאותיו בהליך זה.

לאור האמור, אני סבורה כי האיזון הראוי בין השיקולים הבאים בחשבון ובכלל זה סיכויי ההליך והעובדה שהתובע אינו משלם חובו לנתבע אל מול זכות הגישה לערכאות, מובילה למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

אשר לגובה הערובה, הרי שבהתחשב בסכום התביעה שהינו בסך של 32,000 ₪ וכן במיהות הצדדים ובמורכבות ההליך, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום הערובה על סך של 5,000 ₪.

התובע יפקיד סכום זה בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום, שאם לא כן תידחה תביעתו כאמור בתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר לבקשת התובע לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה, הרי שתקנה 519 הנ"ל עוסקת בחיוב התובע בהפקדת ערובה ולא בחיוב הנתבע, ועל כן אין לבקשה על מה שתסמוך.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: