אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד עוסק במתן צו הורות פסיקתי להורה שאינו ביולוגי, בין צדדים בני אותו מין לאחר פרידתם

פס"ד עוסק במתן צו הורות פסיקתי להורה שאינו ביולוגי, בין צדדים בני אותו מין לאחר פרידתם

תאריך פרסום : 13/09/2018 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה תל אביב- יפו
50078-04-15, 50001-04-15
05/09/2018
בפני השופט:
ארז שני

- נגד -
התובע:
י.י.
הנתבע:
י.ג.
פסק דין

בעניין: י. ג. (קטין)

 

 

 

  1. כדרכו של עולם, רבו שני בני זוג, והאחד מהם אוחז בקטין יוצא חלציו ואומר כולה שלי, כך אומר הורה זה שניסה לחטוף את הקטין לחו"ל ואחר כך שב עמו ארצה.

 

  1. אם תרצה, ובעיניו של הקטין תוכל לומר במילותיו של יורם טהרלב בשירו "אבא אבא" :

 

" אינני בוכה אני ילד גדול
אני כבר כאילו מבין את הכל
ורק בכל בוקר כשאני מתעורר
שוכב ומקשיב אולי אבא חוזר".

  1. אלא שכאן מסתבך הסיפור, שכן שני בני הזוג גברים הם, וכדי שלקטינא יהא לא רק אבא (ביולוגי) אלא גם אבא נוסף, צריך להוסיף ליורה הרותחת בין השניים, גם שאלות של צו הורות פסיקתי, עמדת היועמ"ש, השירות למען הילד, שאלות שבדת ובפוליטיקה ולא רק טובת הקטין. עניין עצוב ונוגע ללב.

 

  1. צודקת שרת המשפטים הנבונה כשהיא אומרת מעת לעת שאנו חיים בעידן של ריבוי חקיקה, אך ב"תפוח אדמה הלוהט" הקרוי משפחות להט"ב, אין המחוקק שש תמיד לטפל, ולא לשווא עורר תיקונו של חוק הפונדקאות, לעת הזו, ברכות (שהרי הוא מטיב עם נשים לסביות) וטרוניות (שהרי הוא מתעלם מגברים חד מיניים), גם הבטחות (לטפל בסוגיה בעתיד).

 

  1. על בהונותיו, באיזון שבין דת ומדינה מהלך המחוקק, והקשיים הניצבים לפתחו ברורים לכל.
  2. הנצרות חובקת לתוכה את הברית הישנה, האיסלם מכבד את היהדות והנצרות כאחד (סורה 45, 16, סורה 42, 14), וכן בריבוי המחזיקים באמונה דתית בארצנו, נכבלים אל האיסור הקיים בספר ויקרא המגיע כדי חיוב סקילה של גברים בעטיה של חדירה בזוג גברים (וראה משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד').

 

  1. ציווי דתי כאמור לעיל, אינו מקיים במקומותינו את האפשרות להינשא בישראל לשני גברים, ואינו, כפועל יוצא מן התיעוב שחשות הדתות ליחסים חד מיניים, מקל, בלשון המעטה, קיום חקיקה מפורשת רחבה המכירה בהשוואת זכויות זוגות הטרוסקסואליים, לזכויות מי שאינם כאלה, למרות שיחסים חד מיניים מוכרים לאדם עוד משחר העולם העתיק.

 

  1. הטיב לתאר את המצב השר נפתלי בנט, במאמר שפורסם באתר מאקו עוד בחודש מרס 2015, שם נכתב כך:

 

"יו"ר "הבית היהודי", נפתלי בנט, התבטא בנושא: "אני אוהב את כל עם ישראל כולל חד- מיניים. יש לי כיפה על הראש, היהדות הפורמלית לא מכירה בנישואים חד-מיניים כמו שאי אפשר להעביר חוק שבשר וחלב זה כשר. מה עשינו בכנסת האחרונה? היינו פרגמטיים. הכלל היה: הכרה – לא, זכויות – כן".

 

ואולי נבין טוב יותר את עמדתו מהאמור בהמשך המאמר כך:

 

"מאידך, מיתוס אחר הוא כי משכב זכר חמור יותר מעבירות בתורה, ולכן נקרא "תועבה". אולם רפרוף קל בתורה עגלה כי השימוש במילה "תועבה" נוגע לשורה של איסורים בתחום הדתי-והחברתי-מוסרי (נזכר כמעט 40 פעמים בתנ"ך), והם כוללים: הונאה במידות ובמשקלות, גזל, לקיחת נשך ותרבית, עבודת אלילים, ניאוף, שבועת שקר, רצח, לבישת כלי גבר על אישה וההיפך, הקרבת קורבן בעל מום, אכילת בהמות טמאות, איסור החזרת גרושתו אחרי שנישאה לאחר ועוד. חלק מאיסורים אלו שייכים גם לעולם המיני, מה שאומר שמשכב זכר לא הופך לחמורה שבעבירות, גם לא בתחום המיני".

 

  1. אלא שלכל ברור, במקום בו בוחר המחוקק לשתוק, אזי את הפרגמטיות בה דובר, צריך בית
  2. משעה שמשפחות חד מיניות עובדה הן, גם אם לא תמיד נילוות הכרה רישומית להיות אלו "משפחה", ומשעה שכדרך בני האדם צפויות חלק מאותן משפחות לפירוק ופרידה, בדיוק כשם שזוגות הטרוסקסואליים צפויים לכך, צריך הדין וצריכים בתי המשפט ליתן פתרון לקטינים, לא רק במשפחות קיימות (הזוכות בצו הורות פסיקתי), אלא גם למשפחות חד מיניות המצויות בהליכי פירוק.

 

  1. אומר לבסוף עוד בשלושה:

 

א.           העיקרון המלכותי (וראה: דנ"א 6211/13 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית {פמ"מ – 23/12/2013} ), של עליונות טובת הילד, חל גם לגבי משפחות חד מיניות, והוא נעלה על שיקולים של רישום או שיקולים בירוקרטיים.

 

ב.            ילד אשר לא ניתן למשפחה על ידי המדינה, אשר נטלה אותו עוד קודם לכן באין לו הורים, או יש לו הורים שאינם מתפקדים, אין עניינו צריך להיבחן על פי שיקולי חוק אימוץ ילדים, והוריו החד מיניים אינם הורים מאמצים. הם פשיטא הורים או לא הורים, לפי העניין.

 

ג.            הורותו של בן זוג בזוג חד מיני, הנרשמת על דרך צו הורות פסיקתי, גם היום אינה עוברת עוד במכלול חוק האימוץ, וניתן ליתן את הצו להורה הלא ביולוגי, באין לקטין הורה מתחרה נוסף (על הביולוגי).

 

  1. וכך בעניינינו, משלא "הספיק" התובע, שאינו אביו הביולוגי של הקטין, להירשם כאביו הנוסף של הקטין, מצאנו עצמנו עם הסוגייה שבכאן.

 

 

 

 

 

פתח דבר

  1. בפתח דבריי, בחרתי להביא מדבריו של כבוד השופט י. דנציגר כפי שהובאו בבג"צ ממט:

 

"זוגות ויחידים שפונים להליכי פונדקאות בחו"ל (במדינות בהן הליכים אלו מוסדרים וחוקיים לחלוטין) בוחרים לצאת למסע מורכב שאורך זמן וכרוך בהוצאות כספיות ניכרות, על מנת להגשים את שאיפתם להורוּת. בסופו של מסע זה, כשהם חוזרים ארצה עם ילדם, הם נתקלים במכשול בדמות נוהל בלתי נראה ובלתי ידוע, שגורר הליכים משפטיים מיותרים ומותיר את הילד במשך זמן רב בסטטוס בלתי מוסדר....

......לא למותר לציין כי בילדים עסקינן, וספק בעיניי אם היעדרו של נוהל ברור ומסודר עולה בקנה אחד עם עיקרון טובת הילד, כאשר אין זה ראוי שהילד ייוותר במשך פרק זמן ארוך "תלוי באוויר" בסטטוס בלתי ברור......

טובתם של ילדי העותרים שלפנינו ושל כל הפונים להליכי פונדקאות בחו"ל מחייבת הסדרה מהירה ויעילה של הסטטוס שלהם בישראל על פי נוהל ברור וכתוב, ולא התמשכות הליכים משפטיים......"

(ראה: בג"צ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים {פמ"מ – 28/1/2014} {להלן גם: "בג"צ ממט"}).

 

  1. בדרך לא דרך, ככל הנראה לא במקרה, כתיבת פסק דיני "נקלעה" לעיתויו של גל המחאה העוצמתי של קהילת הלהט"ב המתנהל בימים אלו ממש במדינה, אל מול זכותם של האבות היחידניים לבצע פונדקאות במדינת ישראל, כמו זו של האמהות החד הוריות.

 

  1. זו הכותרת או נושא המאבק כפי שמצטייר לעיני כל, אך המאבק האמיתי הוא על שוויון, קבלת זכויות המגיעות לאזרחי המדינה, ערכי המשפחה, הזכות לגדל ילדים ועוד ועוד.

 

  1. מאליו ברור, שהעובדה שאין עדין הסדר חקיקתי לפונדקאות המתבצעת בחו"ל, ולאור היעדר חקיקה ברורה, יש צורך דחוף בחקיקה להסדר מתאים, שאינו נזקק למסלולים האחרים כמו אימוץ או הליך פונדקאות בגבולות מדינת ישראל, שהם מלאכותיים לעניין שבכאן.

 

  1. ודוק, עד לפתרון חקיקתי מוסדר לאותם מקרים אלו, אין ביכולתם (למעשה, אסור להם) של בתי המשפט ל"שבת על הגדר" ולהימנע מליתן סעד לאותן משפחות, אותם זוגות, אשר שערי בית המשפט פתוחים בפניהם, והם ממתינים לעת עתה לאמירתו של המחוקק.

 

  1. עד אז, תאלץ הרשות השופטת למלא מוסד זה בתוכן ותיצוק לתוכו מעת לעת תוכן וכללים בהתאם לשאלות המתעוררות מעת לעת והצריכות הכרעה. (וראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

  1. השאלה הניצבת בפני היא, האם זכאי אלמוני - בן זוגו של פלוני כלשהו, לקשר עם קטין, הוא בנו הביולוגי של פלוני, אליו אין לו עד כה כל קשר משפטי קבוע, ובוודאי שאין לו קשר ביולוגי? וזאת למרות שהשניים פרקו את התא המשפחתי שהיה להם.

 

הרקע

  1. התובע והנתבע (להלן גם: "הצדדים"), קיימו מערכת חיים זוגית משך כמספר שנים, משנת 2006 ועד לפרידתם באמצע שנת 2015, התגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף בדירתם המשותפת ב....., דירה אותה רכשו ורשמו יחדיו.

 

  1. מדובר בשניים שהם גברים אשר קשרו חייהם בזוגיות ועל-פי האמור בכתב התביעה, מדובר בשניים החיים יחדיו שנים ארוכות. המחלוקת היתה אולי על רצפו של הקשר, אך לא על עצם החיים המשותפים.

 

  1. התובע, יליד ...., הינו בעל שני תארים אקדמאים בלימודי ...., העוסק במחקר תרבותי ב...., ...., ועוד שלל עיסוקים אחרים.

 

  1. הנתבע, יליד ...., בעל תואר אקדמאי ב....., עוסק ב.... ומרצה בנושא מור....ועוד שלל עיסוקים אחרים אף הוא.

 

  1. הצדדים חתמו על הסכם מגורים משותפים ביום 20/6/2009 אך לא מיסדו את מערכת חייהם המשותפת בכל אקט פורמלי נוסף.

 

  1. במהלכה של מערכת חייהם המשותפת של הצדדים כבני זוג, כתוצאה מהליך הפונדקאות שנוצר מהפריית זרעו של הנתבע עם תורמת ביציות בחו"ל, נולד ביום 4/6/2013 י. (להלן: "הקטין").

 

  1. תחילתו של ההליך אשר בפני הוא בקשת הנתבע, שהוגשה ביום 4/3/2013 למתן צו לביצוע בדיקה גנטית לפי נוהל חו"ל וקביעת אבהותו. (תמ"ש 6124-03-13).

 

  1. ביום 2/7/2013 במסגרת הליך זה, לאחר ביצוע בדיקת רקמות בהתאם לנוהל חו"ל וקבלת עמדת ב"כ היועמ"ש, ניתן על ידי פסק דין הקובע כי הנתבע הינו אביו הביולוגי של הקטין.

 

  1. לאחר הולדת הקטין, המשיכו הצדדים במערכת חייהם הזוגית, אליה "הצטרף" הקטין, והתגוררו בדירתם המשותפת, נטלו הם חלק פעיל ומשמעותי בגידולו של הקטין, מי יותר ומי פחות, תוך שלא נתבקש בפני בית המשפט כל סעד למתן צו הורות פסיקתי לתובע ו/או לא התקיים כל הליך אחר, המסדיר משפטית את יחסיו של התובע עם הקטין, או בין התובע לנתבע, למעט זה שפורט כאמור.

 

  1. לאחר כ - 9 שנים של מערכת יחסים זוגית, שידעה עליות ומורדות ועת היה הקטין כבן כמעט שנתיים, נפרדו הצדדים, בסמיכות לערב חג הפסח בשנת 2015, פרידה אשר לוותה בטענות לאלימות בין הצדדים כדי מעורבות משטרתית.

 

  1. ביום 29/4/2015, זמן קצר אחר כך, הגיש התובע בפני שתי תובענות:

האחת,  תובענה ל"צו הורות פסיקתי" (תמ"ש  50078-04-15), במסגרתה הגיש התובע ביום 17/5/2015 בקשה לסעד זמני, בו נתבקשתי להכריז על התובע כהורה, עד למתן פסק הדין הסופי.

השנייה, תובענה ל"משמורת משותפת והסדרי ראייה" (תמ"ש 50001-04-15), בה הגיש בקשה בהולה לצו להסדרי ראיה בינו לבין הקטין.

 

  1. במסגרת הליך זה התקיימו מספר דיונים, אליהם הנתבע לא התייצב.

 

  1. במסגרתו של הדיון אותו קיימתי ביום 13/5/2015, הורתי על עיכוב יציאתם מן הארץ הן של הנתבע והן של הקטין שיעמדו בתוקפם עד לתום ההליכים בתיק או עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, הורתי למשטרת ישראל לוודא את התייצבותו של הנתבע לדיון באמצעות צו הבאה, על דרך מעצרו ושחרורו כנגד הפקדת סך 2,000 ₪.

 

  1. ביום 20/5/2015 קיימתי דיון נוסף, גם אליו הנתבע לא התייצב. לאחר שהוצג פלט ממשרד הפנים המראה את עזיבתו של הנתבע את הארץ ביום 11/5/2015 ללא חזרתו (חרף הוראותיי), ואף הסתבר כי הנתבע גם הודיע לגננת הקטין כי הקטין לא יגיע לגן, בשל מחלה, וכן פרסום פוסט בפייסבוק אותו פרסם הנתבע בו כתב כי הקטין והוא ב"מקום בטוח חם ואוהב מתחילים לבנות את הפרק הבא בחיינו", ניתנה החלטתי כך:

 

               "ניתן בזאת צו הבאה כנגד הנתבע המורה למשטרת ישראל לעצור את הנתבע, אם וכאשר ייכנס לתחומי ישראל ולאור התנהלותו ישוחרר הנתבע בהפקדת סך של 10,000 ₪ אשר תבטיח התייצבותו לדיון ובהודעה מה היא הכתובת אליו יהיה ניתן למסור את הזימון".

 

  1. ביום 31/5/2015 הגיש התובע תביעה למתן הצהרה להפרת זכויות משמורת של התובע ושל בית המשפט לפי סעיף 15 לאמנת האג, במעמד צד אחד (תמ"ש 57346-05-15).

 

  1. ביום 3/6/2015 ניתן פסק דין כמבוקש בתובענה (תמ"ש 50001-04-15), ונקבע כי הקטין יהיה במשמורתם המשותפת של הצדדים וכן נקבעו זמני השהות של כל אחד מן הצדדים עם הקטין.

 

  1. ביום 24/6/2015 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה.

 

 

  1. ביום 25/6/2015 במסגרתו של דיון, ומשעה שמול עיני עמד עקרון טובתו של הקטין שלעולם עדיף על בחינה לגופה על פני פתרון טכני של מתן פסק דין בהיעדר הגנה, הורתי על ביטולו של פסק הדין.

 

  1. עוד קבעתי בהחלטתי זו כי הצדדים יתנהלו תחת צו זמני ולפיו מדובר בהורות ובמשמורת משותפת על הקטין.

 

  1. ביום 30/4/2015 הופנו הצדדים לשירותי הרווחה בעיריית תל-אביב יפו, וכן ניתנו סמכויות על-פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לצורך קביעת סדרי הראיה שבין התובע לבין הקטין.

 

  1. בנוסף הופנו הצדדים ליחידת הסיוע לקביעת סדרי הראייה בין התובע לקטין עד לכניסתם של שירותי הרווחה.

 

  1. מרכז דר' טל מונה כמומחה מטעם בית המשפט לצורך חוות דעתו, הן באשר לבקשה לצו הורות פסיקתי, הן אשר לטיב יחסי הצדדים, הן באשר לטיב סדרי הראיה המומלצים והן באשר לאפשרות לחזור ולבנות קשר של הידברות בין הצדדים, לטובת הקטין.

 

  1. במסגרת פגישת הצדדים ביחידת הסיוע, הופנו הצדדים להערכה פסיכיאטרית ומסוגלות הורית, ולאחר שהומלץ על ידי מרכז דר' טל כי זו לא תעשה במכונם בשל שמירתם כגורם ניטראלי בבוא העת לצורך התאום ההורי, הופנו הצדדים למכון פסגות.

 

  1. ביום 16/7/2015 מונה מכון "פסגות" לצורך ביצוע הערכה פסיכיאטרית לצדדים, לאחר הודעתו של דר' .... כי אין לו כל ניסיון בהערכה שכזו לטובת קיומם של הסדרי ראיה.

 

  1. ביום 15/10/2015 הוגשה לתיק חוות דעת מכון פסגות שכותרתה "הערכת מסוכנות" אודות כל אחד מיחידי הצדדים.

 

  1. הדו"ח אודות הנתבע מיום 7/10/2015 חולק לשני חלקים, כאשר בחלקו הראשון נקבע על ידי ... (במקצועה פסיכותרפיסטית) כי הנתבע, בוודאות גבוהה, אינו אדם מסוכן בכלל וכלפי התובע בפרט, ורמת מסוכנתו הינה נמוכה. בחלקו השני של הדו"ח, ניתנה המלצתה של ... . (פסיכולוגית קלינית מומחית), כי הנתבע יקבל ליווי טיפולי המכוון בין היתר לאנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז וקשיי התארגנות. כמו כן, לטובת הסדרת היחסים בין הנתבע לבין התובע, הומלץ על תהליך גישור ותיאום הורי, מהלך היכול לסייע בהרגעת הוויכוח בין הצדדים וגיבוש הסכם בנוגע להסדרי ראייה בינם לבין הקטין.

 

  1. דו"ח נוסף מיום 14/8/2015 מאת דר' אנ...(רופא פסיכיאטר מומחה) הוגש לתיק, ובו צויין כי לא נמצאה בנתבע עדות לסימנים פסיכוטיים או סימנים של דיכאון, מאניה, הפרעה חרדתית, כפייתית או כל הפרעה נפשית אחרת. עוד צויין כי לא מדובר באדם בעל הפרעת אישיות, ולא הומלץ טיפול תרופתי פסיכיאטרי או התערבות פסיכיאטרית כלשהי לנתבע.

 

  1. בדו"ח אודות התובע מיום 7/9/2015, נקבע על ידי ... כי לתובע אין היסטוריה של התעללות וגם לא התנהגות עבריינית כילד. תפקודו היומיומי תקין, תפיסותיו, עמדותיו וההורות שלו בפועל טובה. עוד הוסיפה היא כי התובע אינו מאיים לפגוע בנתבע ואף הנתבע כפי הנראה לא חש סכנה לחייו מצד התובע. מסיכום בדיקתה של ..., עלה כי מדובר באדם מגובש מהבחינה האישיותית, בעל יכולת תפקודית טובה, מסוגל לפתח יחסים קרובים אך בעל רגישות ופגיעות גבוהה, דבר שעלול להפוך למקשה ביחסים כשחש נפגע. הומלץ על תיאום הורי באמצעות גורם מקצועי טיפולי.

 

  1. דו"ח מיום 26/7/2015 הוגש על ידי דר' ..., בו לא נמצאה עדות לסימנים פסיכוטיים או לסימנים של דכאון, מאניה, הפרעה חרדתית, כפייתית או כל הפרעה נפשית אחרת. אין התרשמות כי מדובר באדם תוקפן ובעל הפרעות אישיות. לא הומלץ על טיפול תרופתי פסיכיאטרי או בהתערבות פסיכיאטרית כלשהי. צויין כי בסה"כ מדובר באדם נורמטיבי, שנמצא בסכסוך עם הפרוד שלו על רקע הסדרי ראייה של הקטין ועל רקע תהליך הפרידה.

 

  1. ביום 28/10/2015, במסגרתו של דיון בו השתתפה ב"כ היועמ"ש, ביקשה היא להורות על הגשת תסקיר בעניינו של הקטין מטעם השירות למען הילד.

 

  1. ביום 21/11/2016 הוגשה לתיק הודעתה של ב"כ היועמ"ש, אליה צורף תסקיר העו"ס לחוק אימוץ ילדים, הגברת נירה אליאב (להלן: "העו"ס"), הנושא תאריך 18/5/2016 (להלן: "תסקיר העו"ס"). בהודעת ב"כ היועמ"ש, נתבקשתי, נוכח המפורט בתסקיר ולאור המלצותיו, לבטל את צו ההורות הזמני שניתן לתובע, לדחות את הבקשה למתן צו הורות פסיקתי ולקבוע לתובע הסדרי ראיה עם הקטין.

 

  1. עוד במסגרת ההליכים בין הצדדים, הוגשה על ידי הנתבע תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין בין הצדדים (תמ"ש 37772-11-15), בה מונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, וביום 29/6/2016 הוגש לאישורי הסכם מכר לדירת הצדדים.

 

  1. לאורך כל תקופת ניהול ההליכים, הוגשו על ידי הצדדים, לרוב בהסכמה, בקשות רבות ליציאתו של הקטין מן הארץ, כולל חידוש דרכונו.

 

  1. בתיקי הצדדים ניתנו למעלה מ-140 החלטות, התנהלו כ-20 דיונים (מתוכם 8 דיוני הוכחות), סיכומים שהוגשו מאת התובע כללו 453 עמודים ומאת הנתבע 152 עמודים.

 

  1. ב"כ היועמ"ש ביקשני להגיש סיכומיה לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בקשה אליה נעתרתי.

 

  1. ביום 25/2/2018, לאחר הגשת סיכומי הנתבע, ניתנה החלטתי להגשת סיכומי ב"כ היועמ"ש בתוך 30 ימים. ביום 28/3/2018 הוגשה בקשת ב"כ היועמ"ש להאריך המועד להגשת הסיכומים ב-60 ימים מעבר ל-30 הימים, אליה נעתרתי חלקית, להארכה ב-60 ימים. ביום 29/5/2018 הוגשה בקשה נוספת להארכה ב-30 ימים נוספים, גם אליה נעתרתי.

 

  1. והנה, לאחר שנואשתי וסברתי כי ב"כ היועמ"ש העדיפה שלא להגיש את סיכומיה בתיק ושזרתי את טענותיה כפי שהועלו במהלך הדיונים בהם השתתפה, הוגשו אלו לתיק ביום 1/8/2018, קרי, כ-30 ימים לאחר המועד המבוקש. יכולתי שלא לקבל את סיכומיה, ויכול היה שפסק דיני כבר היה נחתם. אך שוב ביכרתי של לעשות כן, למרות שההתנהלות יכולה היתה להיות טובה יותר.

 

טענות התובע

  1. התובע טען כי הוא משמש בפועל כאב לקטין מאז לידתו והוא מהווה דמות משמעותית בחייו, ויהיה זה אך טבעי ליתן גושפנקא רשמית למערכת יחסים זו.

 

  1. התובע טען כי סוגיית ההורות אינה דבר שניתן להקל בו ראש, מובן לו שלא כל בן זוג שעמו מתגורר הורהו הביולוגי של קטין, יוכל לרכוש זכויות וחובות הוריות ויחשב כהורהו של הקטין שעמו הוא דר בכפיפה אחת, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות ולכוונתם של הצדדים מלכתחילה.

 

  1. התובע טען כי במקרה דנן, מדובר בזוג הורים שהיו שותפים בהיערכותם להבאת ילד אל העולם, שנסעו יחדיו ל... לשם תהליך הפונדקאות, עד אשר נולד הקטין והבאתו לישראל, ובהמשך, גידולו יחדיו, מיום לידתו ועד היום, וזאת, חרף הפרידה בין הצדדים. לטענתו, הנתבע חשש מ.... וללא תמיכתו שלו, לא היה הנתבע מתחיל שם את התהליך לבדו.

 

  1. התובע טען כי טובת הקטין היא כי יהיו לו שני הורים, שאוהבים אותו בכל ליבם.

 

  1. התובע טען כי בין הצדדים התקיימה התחייבות חוזית לגבי גידולו של הקטין כבן משותף, ומדובר בהתחייבות בעל-פה ובהתנהגות. ישנם סימנים רבים טען התובע, המלמדים על כוונת הצדדים בבניית תא משפחתי לכל דבר ועניין כמו, רכישת דירה משותפת, התנהגותם כלפי הסביבה, רישומם של הנתבע והקטין כמוטבים בכל פוליסות הביטוח שלו (התובע), ואף רישומם של הצדדים בפוליסת הביטוח כזוג נשוי.

 

  1. התובע טען כי משפחתו ראתה בנתבע כבן משפחה לכל דבר כבר מתחילת הקשר בין הצדדים, והקשר בין הנתבע למשפחתו (של התובע) התקיים באופן עצמאי וללא קשר לתובע. עוד הוסיף התובע כי אף אמו שלו רואה בקטין כסבתו לכל דבר, וכך רואה בה גם הנתבע וגם משפחתו של הנתבע רואה בו כהורה של הקטין בכל המובנים.

 

  1. התובע טען שכטיבה של כל מערכת יחסים, גם יחסי הצדדים ידעו עליות ומורדות כמו כל זוג.

 

  1. התובע טען כי בתחילה חשש הוא להיות הורה, אך בהמשך נתן הוא את "ברכת הדרך" להליך הפונדקאות, ומשהבין כי עליו לקבל החלטה ברורה ולנקוט עמדה, הצטרף באופן הצהרתי להליך, בינואר 2013, תוך שקיבל ההחלטה על שותפות מלאה להורות עם הנתבע על כל המשתמע.

 

  1. התובע טען כי הוא זה שבחר לקטין את שמו (כמובן בהסכמת הנתבע), הוא שהחליט שהקטין ישאר בשנה הראשונה לחייו בבית עם הצדדים, מתוך אמונה בקרבה אנושית וחינוך אישי, חרף זאת שהנתבע רצה לרשום את הקטין לפעוטון בו ישהה מגיל 3 חודשים.

 

  1. בהקשר זה הוסיף התובע כי כאשר החל הקטין את שהייתו בגן, הוא זה שהביאו לגן בשבוע ההתאקלמות מידי בוקר והחזירו בתום היום ולא הנתבע, שלא לקח בכך כל חלק. גם בהמשך, טען התובע כי הוא זה שהיה מעורב באירועי הקטין בגן, לרבות ימי הולדת, ובאירועים מסויימים, הנתבע אף לא השתתף.

 

  1. התובע טען כי כל החברים המשותפים ראו בצדדים כמשפחה לכל דבר ועניין, וכך גם הצדדים הציגו עצמם, וניסיונו של הנתבע להתכחש לכך, הינו ניסיון נואל שיש להוקיעו.

 

  1. התובע טען שמרגע לידתו של הקטין, הקשר ביניהם היה קשר של אב ובנו על כל המשתמע מכך וכולל גידולו והטיפול בו.

 

  1. התובע טען כי בתקופה בה שהו ב..., לאחר לידת הקטין ועד לקבלת היתר היציאה חזרה לישראל, הוא לא עזב את הקטין וטיפל בו, לעומת הנתבע ששהה רבות בגפו ועם מכריו.

 

  1. התובע טען כי מטבעו הוא אדם הדואג לפרטיותו והפעם הראשונה בה הסכים להיחשף בפומבי, תוך שחושף את נטיותיו המיניות ברבים, היתה בעת הקשיים שלוו ביציאתם של הצדדים מ... עקב הבירוקרטיה, וכל זאת מתוך המחוייבות העזה שלו כלפי הקטין. עוד הוסיף התובע כי גם לאחר שובם ארצה, תוך שהמשיכו לנהל מאבק ציבורי למען זוגות אחרים שנשארו ב..., נחשף התובע בתקשורת בכתבות שונות, בהן תמיד הוצג הקטין כ"בנם" של הצדדים, כולל תמונות בהן הקטין מונח בזרועותיו של התובע, כמו תמיד.

 

  1. התובע טען כי מאז לידת הקטין, פעל הוא נמרצות בשינוי אורח חייו, בצמצום עבודתו בחו"ל ובארץ, בעיקר התפרנס מהרצאות ומכתיבה, ושהה עם הקטין בכל שעות ערותו של הקטין. בניגוד לו, טען התובע, הנתבע מעולם לא נותר עם הקטין לבדו למשך יותר מכמה שעות, והנתבע אף הודה בכך כי התובע טיפל ודאג לקטין כמו שכל אב דואג לילדו.

 

  1. התובע טען כי גם לאחר פרידתם, כאשר יצא הנתבע מן הארץ לטובת הדרכת מסעו, הגיש בקשות לבית המשפט לצורך ביטול עיכוב יציאתו מן הארץ, בהן נכתב מפורשות כי בעת היעדרותו, הקטין המשותף ישהה אצל התובע.

 

  1. התובע טען כי כל אימת שלקטין היה חסר משהו, היה הוא זה שבירר וקנה את הפריטים הדרושים. גם עת הקטין אושפז בבית החולים לשלושה ימים, התובע הוא זה שלא מש ממיטתו ואילו הנתבע לא הגיע להחליפו ולו פעם אחת.

 

  1. התובע טען שמפרסומיו של הנתבע בתמונות וכתוביות שצורפו להן, ניתן ללמוד כי גם הנתבע הכיר בתובע כהורה של הקטין, וכך גם, באופן טבעי, גם מכרים ושכנים של הצדדים "תפסו" את התובע, ראו בצדדים בני זוג ולימים משפחה, שבה שני אבות וילד.

 

  1. התובע טען כי אימוצו של הקטין לא היה בראש מעייניו בשל עומס שהיה מוטל עליו, רתיעתו מבירוקרטיה ואי מתן חשיבות להליכים פורמאליים. לדבריו, מה שהניע אותו היה אהבתו הגדולה לקטין, ועתה מבין הוא כי טעה טעות קשה בשיקול דעתו לאחר שמה שנראה לו מובן מאליו נשלל ממנו, וזאת לאחר פרידת הצדדים.

 

  1. התובע טען שמאז לידתו של הקטין, הנתבע דיבר ללא הרף על הבאת אח/אחות לקטין באמצעות הליך פונדקאות נוסף, והפעם מזרעו של התובע. אף בפני המטפלת הזוגית, אליה הלכו הצדדים לטיפול זוגי, הנתבע הביע את רצונו בהרחבת התא המשפחתי עם התובע.

 

  1. התובע טען כי מיום לידתו של הקטין, הוא התובע מתפקד כאביו לכל דבר, ללא קשר למוצאו הביולוגי, מסור לקטין בכל ליבו, דואג לרווחתו ולשלמותו ורואה בו בן לכל דבר.

 

  1. התובע טען כי, מאז החליט הנתבע על פירוק הקשר הזוגי בין הצדדים, בערב פסח 2015, ניסה התובע להסדיר את הקשר ההורי עם הקטין, לרבות באמצעות מגשר, אך הנתבע לא הסכים לשתף פעולה והודיע על הפסקת הגישור.

 

  1. התובע טען כי התנהלותו של הנתבע, המעדיף את גחמותיו האישיות על פני טובת הקטין, אינה עולה בקנה אחד עם חובותיו ההוריות ועם הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

 

  1. התובע טען כי הקטין הרואה בכל אחד מן הצדדים כאב טבעי ואף מכנה כל אחד מהם בשם "אבא", נאלץ להתמודד עם ניתוק אכזרי מן התובע, ונגרמים לו נזקים רגשיים.

 

  1. התובע טען שמתוך דאגה לשלומו של הקטין, פנה הוא התובע לאנשי מקצוע והיה אף מוכן לשאת בהוצאות הכרוכות בכך. לבקשתו של הנתבע, הוא שבחר באחד מאנשי המקצוע ואף קבע לצדדים פגישה אך בסופו של דבר ביטלה, דקות ספורות בטרם החל הטיפול. באותו מועד, ובניגוד לכל סיכום מוקדם בין הצדדים, הנתבע החליט למנוע מן התובע לראות את הקטין. בהמשך, טען התובע חלה הסלמה ביחסים בין הצדדים, עד כדי אלימות וכן בסוגיות כלכליות בין הצדדים.

 

  1. התובע טען כי מאז לידת הקטין, כל הוצאותיו שולמו בקביעות על-ידי הצדדים, מחצה על מחצה, מחשבונם המשותף. בשנה האחרונה לחייהם המשותפים של הצדדים טען התובע, נמנע הנתבע בשיטתיות מהעברת כספים אותם היה מחוייב להעביר מידי חודש לחשבון המשותף, וכך, התובע הוא זה שפרנס, כמעט לבדו את הנתבע ואת הקטין.

 

  1. התובע טען כי, בניגוד לניסיון הנתבע לתאר את התובע כאדם בעל הפרעות אישיות המונע מנקמה ומסוכן לקטין, כלל האבחונים אליהם נשלחו הצדדים בהוראת בית המשפט, הוכיחו כי כל טענות הנתבע בהקשר זה הן טענות סרק.

 

  1. התובע טען כי טובת הקטין והגנה על האינטרסים שלו, היא השיקול העיקרי שצריך שיהא ועל פיו צריך להכריע בסכסוך בין הצדדים. מכאן, לטענתו, ניסיון קריעתו של הקטין מן התובע ששימש לו כאב מיום לידתו, יגרום לקטין נזק קשה. עוד הוסיף התובע, כי הנתבע פוגע פעם אחר פעם בזכות, אם לא בחובה, להיות שותף בגידולו של הקטין ולהמשיך להיות מעורב בחייו.

 

  1. התובע טען כי קיימים ארבעה אדנים חלופים להכרה בהורותו של התובע, כדלקמן:
  • זיקה גנטית – מתוקף יצירת התינוק מהביצית והזרע של ההורים המיועדים, מודל המוכר כמודל ה"הורות הטבעית", על-פי סעיף 14 לחוק האפוטרופסות וסעיף 3(א) לחוק שיווי זכויות האישה.
  • זיקה פיזיולוגית – מתוקף נשיאת ההיריון – מודל מובנה ובלתי ניתן להפרדה מן המודל הגנטי ובפרט כאשר מדובר בהולדה טבעית.
  • אימוץ – מודל המעוגן בחוק האימוץ ומסדיר הליך אימוץ תוך מדינתי, קרי בישראל ואימוץ בין מדינתי.
  • זיקה לזיקה – מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית/הביולוגית.

               כתמיכה לטענתו זו, "נשען" התובע על בע"מ 1118/14.

 

  1. התובע טען כי שלושת האדנים הראשונים הוכרו בעבר בחקיקה, בפסיקה ובספרות (מפנה לבג"צ 6483/05), ואילו האדן הרביעי, חדש יחסית ולאחרונה פותח אף הוא בפסיקה.

 

  1. התובע טען כי הזכות ההורית הוכרה כזכות יסוד, הזכות החוקתית להורות. הזכות הוצבה במעמד גבוה במדרג הזכויות החוקתיות. הזכות להורות ולחיי משפחה נגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם ולחירותו (מפנה לבג"צ 7052/03). הזכות להורות הינה זכות יסוד הנתפסת כזכות טבעית, ככזו הנובעת מהאנושיות שלנו וכזכות החשובה לכבוד האדם או למימוש אישי והגשמה עצמית. (מפנה לבג"צ 10533/04).

 

  1. בנסיבות המקרה דנן, טען התובע כי ניתן ואף צריך להכיר באבהות אף ללא קיומה של זיקה גנטית (מפנה לבג"צ 4077/12).

 

  1. עוד טען התובע כי, גם לפי יציר החוק והפסיקה, ניתן להכיר בשני אבות ובאימוץ על ידי בן זוג חד מיני, זאת על-פי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א - 1981 וכן ע"א 10280/01 (ירוס-חקק).

 

  1. התובע טען כי נכון להיום ולאחר פירוק דירת הצדדים, העתיק הנתבע את מגוריו עם הקטין ל..., והוא התובע עבר למושב ... (הסמוך ל....), מתוך מטרה לגור בסמיכות לקטין, להיות חלק מחייו ולאפשר את קיום המשמורת המשותפת ובכך ויתר הוא על נוחיותו שלו.

 

  1. התובע טען כי בניגוד להצהרת הנתבע, הרי שהוא נעזר בתובע בענייני הקטין חדשות לבקרים כל אימת שנתקל בבעיה, עת חולה הנתבע, בשהייתו בחו"ל ועוד.

 

 

  1. התובע טען כי בינו לבין הנתבע מתנהלת תקשורת שוטפת בכל אמצעי התקשורת על סוגיה, הצדדים מעדכנים זה את זה בעניינים חשובים הנוגעים לקטין ומתאמים ביניהם את הסדרי המשמורת על הקטין, וכיום מדובר במשמורת משותפת הלכה למעשה.

 

  1. התובע טען כי במסגרת ראייתו את טובת הקטין ובניסיונו ליצור מערכת יחסים רגועה עם הנתבע, הוא מרבה לשבח את הנתבע באוזני הקטין, שולח לו מתנות עם הקטין, תמונות ועוד.

 

  1. בסיכומי התשובה אותם הגיש, טען התובע כי קיימת פסיקה עדכנית מזו שאליה התייחס הנתבע בסיכומיו, באשר למתן צו הורות משפטי, אלא שבמקרה דנן מדובר בהתנגדות ההורה הביולוגי (הוא הנתבע) ליתן הצו האמור, וכל זאת מתוך הפגנת כוחניות ומטרה לפגוע בתובע.

 

  1. התובע טען, כי מקרה זה אינו דומה למקרה בו זוג מתגרש (כטענת הנתבע), בו הגברת מכניסה לביתה בן זוג אשר זה האחרון אינו "קונה" זכויות על הילדים, שכן, במקרה זה לקטין יש זוג הורים ומכאן שהסטאטוס המשפטי של בן הזוג החדש אינו דומה למקרה דנן.

 

  1. התובע טען, כי העובדה שלא "חלם" על ילד כפי ש"חלם" עליו הנתבע אינה מורידה מפועלו הממשי למען הקטין, עם הגיחו לעולם, אף קודם לכן ועד היום. לטענתו, הכוונה אינה רלוונטית אלא מבחן ההתנהלות המעשית הוא הקובע והעובדה שמשמש אב לקטין.

 

  1. עוד טען התובע כי, העובדת הסוציאלית קבעה את עמדתה לאחר ביקור קצר ביותר אצל התובע, והתרשמותה ,כפי שתיארה באוזניו היתה טובה, אך בסופו של דבר נתנה היא דגש על השוני הגדול בהתנהלות בין שני הבתים.

 

  1. התובע מכחיש מכל וכל כי בהודעת הפרידה אותה שלח הוא לנתבע, יש התנערות מן הקטין כפי שהנתבע מבקש לייחס לו. לתמיכת טענתו זו, טוען התובע כי טובת הקטין והדאגה אליו הן שגרמו לו לפנות את ביתו ולתור אחר מקומות דיור חלופיים, שעה שמחשבו ומשרדו נותרו בדירה המשותפת, וזאת רק בלבד שהקטין יישאר בסביבתו הטבעית ויחווה כמה שפחות זעזועים. כך לא נוהג מי שמתנער מבנו.

 

  1. התובע טען כי הנתבע מעדיף את שהיית הקטין בבתים אחרים עם אנשים זרים, כאשר הוא

עסוק, ובלבד שהקטין לא ישהה עם התובע. אך כאשר הנתבע אינו מוצא לקטין סידור, אז אין הנתבע נמנע מלפנות לתובע ולבקשו להשכין את הקטין בביתו. אם אכן התובע דמות כה שלילית, כפי שהנתבע מבקש "לציירו", האם בקשות לעזרה מן התובע בשמירה על הקטין אכן מעידה על דאגתו של הנתבע לקטין.

 

  1. לבסוף טען התובע, כי זהו המקרה בו על בית המשפט ליתן צו הורות משפטי מיום לידתו של

הקטין, לקבוע כי התובע יהא אפוטרופוס נוסף של הקטין, קביעת משמורת משותפת והסדרי שהות שווים בין הצדדים, וכן לאפשר לו לרשום את הקטין כבנו במשרד הפנים, וזאת מתוך טובתו של הקטין ולאור העובדה כי הוא שימש ומשמש כאב לקטין מיום היוולדו ועד היום.

 

טענות הנתבע

  1. בפתח דבריו טען הנתבע, כי כל החלטה שתתקבל לטובת התובע תחולל מהפכה במדינת

ישראל, תוך שהיא עלולה לסכן את כל התא המשפחתי המוכר, וכפועל יוצא להביא בסופו של יום ל"מבול" של תביעות להורות ואפוטרופסות, משמורת על-ידי כל דכפין אשר היה מצוי עם ההורה הביולוגי בקשר כזה או אחר, ובהתבסס על חיים משותפים עם אב ואם ביולוגיים.

 

  1. הנתבע טען כי לא היתה מצידו של התובע כל כוונה או מחויבות, לא רצינות ולא נכונות להיות

אבא, לא בעל-פה ולא בכתב.

 

  1. הנתבע טען כי ככל שבית המשפט יאפשר לתובע, שאינו הורה, לזכות בזכויות הקטין, ולקבל

על עצמו מחויבויות המזוהות עם המעמד ההורי של הנתבע, כך ייטשטש הגבול בין הנתבע כהורה, לבין התובע שאינו הורה, ובמצב דברים זה, תפחת הייחודיות של מעמדו ההורי של הנתבע, באופן שיחתור תחת עצם קיומו של מעמד משפטי זה.

 

  1. לטענת הנתבע, התובע לא תכנן, לא רצה ולא רוצה ילד, שעה שההורות הטילה עליו אימה.

לטענתו, רצון להיות הורה, מעולם לא התגבש אצל התובע בשום שלב ועד למועד הפרידה לא היתה לתובע כל כוונה, שיתוף או מאמץ כן ואמיתי, לא היתה אפילו כוונה פסיכולוגית, אלא רק התנגדות להבאת הקטין לעולם.

 

  1. הנתבע טען כי התובע עשה כל שביכולתו להפחיד את הנתבע לבל יבוא ילד, שכן התובע יעזוב

אותו.

 

  1. הנתבע טען כי עד לידתו של הקטין לא נמצא כל רמז על כך שהתובע עשה דבר ו/או הביע כוונה להיות הורה לקטין כולל משלב הליך הפונדקאות, אשר גם בו, שהות התובע היתה

בבחינת סיוע לנתבע שתאם את לוחות זמני עבודתו. כל שהיה, היה בבחינת מלווה ומשקיף מן הצד, וככזה, נשללת מן התובע כל זכות או חובה להורות, משמורן או אפוטרופוס.

 

  1. עוד בהקשר הליך הפונדקאות טען הנתבע כי התובע סירב בכלל לקחת כל חלק בהליך, אם

במפגשים בסוכנות הפונדקאות, אם חתימה על חוזה הפונדקאות, ואם בהשתתפות בעלויות.

 

  1. הנתבע טען כי גם בזוגיות כזו או אחרת, לרבות עזרה, סיוע, טיפול והשגחה, אין בכדי גזילת

זכויות ההורות הביולוגיות, גידולו וחינוכו של ילד למשך חיים שלמים.

 

  1. הנתבע טען כי כשם שהתובע לא רצה להסדיר את מערכת יחסיו עם הנתבע, לא בכתב ולא

בעל-פה, כך לא רצה להתחייב כלפי הקטין, ובפועל לא היתה מצד התובע כל כוונה ליצור הורות משותפת. לאור העובדה כי התובע "זגזג" עם רעיון ההורות טען הנתבע כי יש להימנע ממתן צו הורות לתובע.

 

  1. הנתבע טען כי רק לאחר שהחליט לשים סוף למערכת היחסים הכוחנית והלא בריאה בין

הצדדים, התובע ראה לנכון לפתוח ב"מסע" נקמה אובססיבי כנגד הנתבע ולדרוש זכויות בעניין הקטין, והכל על-מנת להשתמש בו ככלי מיקוח ולא יותר.

 

  1. הנתבע טען כי התובע שהגדיר עצמו כ"בן זוג", לא היה מוכן בשום אופן לקחת חלק ב"דבר"

הזה שנקרא "הורות", וחרף הושטת יד מאת הנתבע לתובע ונטילת אחריות הורית מסודרת

באמצעות חתימה על הסכם או כל מסמך רשמי אחר, התובע דחה זאת.

 

  1. הנתבע טען שהצהרת התובע ליתן לו את ברכת הדרך להגשמת חלומו להיות אב, מבהירה חד

משמעית כי אינו שותף לחלום, ואין בכוונתו ליטול חלק בהגשמתו של החלום.

 

  1. הנתבע טען כי הדרך להגשמת חלומו להיות אב היתה רצופה בייסורים, מכשולים וסרבולים

שונים, אולם אלו לא נבעו מעצם מהות ההליך, אלא בכך שהנתבע עבר אותם לבדו, ללא תמיכה, ללא ליווי וללא סיוע כספי, וזאת מצד מי שהחשיב עצמו כבן זוגו.

 

  1. הנתבע טען שעל אף חלומו של התובע להיות אב כפי הצהרתו, לא נקף הוא אצבע בעניין, וגם לאחר הגעתו של הקטין לעולם, משך שנתיים לאחר לידתו לא עשה הוא דבר כדי   להגשים את חלומו זה, כשם שעשה זאת הנתבע.

 

  1. הנתבע טען כי הקים תא משפחתי אליו כיוון מלכתחילה, בידיעתו של התובע, ולאור

הצהרותיו של התובע כי אינו מעוניין בהורות. התובע אינו יכול לנכס לעצמו זכויות וחובות הוריות, טען הנתבע, בחלוף שנתיים מלידת הקטין ובכך לערער את אותו תא משפחתי, את עיקרון הבלעדיות ההורית, עיקרון האוטונומיה ההורית וכל זכות ו/או חובה אחרת הנלווית להורות.

 

  1. הנתבע טען כי תכנן לגדל לבד את ילדו ולכן נערך לכך נפשית, כלכלית, משפחתית וחברתית. עוד הוסיף הוא כי כהורה עצמאי, מקבל הטבות מהמוסד לביטוח לאומי, מס        הכנסה ועוד כפועל יוצא ממעמד זה, ומכאן, שדרישת התובע לקבל הורות מבלי שזכאי          לכך, תביא ל"כאוס" מוחלט.

 

  1. הנתבע טען כי קשר אינטימי בין האב הביולוגי לבין בן זוג, גם השתתפות של בן הזוג בסיוע

כזה או אחר בגידול הקטין משך כשנה ועשרה חודשים (במקרה דנן), אין בכך כדי          להקנות את הזכות להורות.

 

  1. הנתבע טען כי התובע סירב לכל סממן ה"מצלם" מצב בהווה והצופה אל פני העתיד, כגון:

טבעת, בגדי חתן, הסכם חיים משותפים או הסכם הורות - סימנים משמעותיים           המייצגים צורת קשר בין שני אנשים.

 

  1. הנתבע טען כי אמנם הוא והתובע גרו תחת קורת גג אחת, אך לא היתה כל כוונה ליצור חיי נישואין, שכן היתה ביניהם הפרדה רכושית וכלכלית מוחלטת, ללא ייפוי כוח,        צוואות, חשבונות בנק נפרדים, אי מיסוד הקשר, אי שינוי שם משפחה ועוד. כך גם היה,       טען הנתבע, לגבי כוונתו של התובע ליצור שיתוף הורי, וכל  שנחתם בין הצדדים הוא               הסכם 

מגורים משותפים, בו הוצהר כי הצדדים אינם בני זוג וכל הקשור למעמד ידועים           בציבורים לא חל עליהם, הסכם שנוסח על-ידי התובע.

 

  1. הנתבע טען כי התובע לא פעל באופן אקטיבי להענקת סטטוס לזוגיות וסטטוס של הורה, לא משך ההיריון ולא בכל פרק הזמן של שנה ועשרה חודשים לאחר לידת הקטין, דבר               שהיה מצמצם לטענתו, את המחלוקת בנוגע לקטין בעת פרידת הצדדים. מכאן, ובהעדר                הסכם מחייב, האחריות לגידול וחינוך הקטין מצויה בלעדית בידי הנתבע, כהורה יחיד.

 

  1. הנתבע טען כי מהודעת הפרידה (הקרה ומנוכרת, לטעמו), אותה שלח התובע לנתבע, עולה

בבירור כי לתובע לא היתה כוונה להיות הורה או לתבוע זכות הורות כלשהי, ובכך בעצם, טען הנתבע כי התובע ויתר על כל זכות או חובה כלפי הקטין, ואין מחלוקת כי כוונתו היתה כי כל אחד מן הצדדים פונה לדרכו.

 

  1. הנתבע טען שמיום הגשת התביעה, לא טרח התובע לשלם מזונות, להשתתף בהוצאות חינוך, בעלויות חוגים ופעילויות ועוד, דבר העומד בסתירה מוחלטת, לטענתו, לרצונו של         התובע להיות אב.

 

  1. הנתבע טען כי הורה שאינו גנטי, המעוניין להיות הורה, חלה עליו חובת אחריות מוגברת יותר מאשר הורה ביולוגי, ובמקרה זה לא נלקחה על-ידי התובע כל אחריות, בשום צורה,          עד ליום זה.

 

  1. הנתבע טען כי הענקת זכות הורות והורות פסיקתית או כל ייצור כלאיים אחר לתובע, תביא ל"כאוס" מוחלט בתא המשפחתי, ללא קשר לנטייה המינית, תביא לפרידות אשר         תפגענה בזוגות החד מיניים, תיצור סיטואציה לפיה הילד ייהפך אמצעי לחץ, כפיה      והפחדה.

 

  1. עוד טען הנתבע כי מתן צו הורות לתובע, מכל סוג, יפגע בעיקרון טובת הילד, שכן התובע פועל ומחליט על דעת עצמו החלטות לגבי הקטין תוך שאינו משתף את הנתבע, התנהלותו        עם הקטין "נוקשה וחונקת", וכן, בשל העובדה כי אופיים של הצדדים כה שונה, הדבר               משליך על טובת הקטין ויוצר אצלו בלבול, דבר שאובחן על-ידי בעלי מקצוע. עוד הוסיף         הנתבע כי התנהגותו של התובע היא שתלטנית, אובססיבית ובלתי נשלטת.

 

  1. הנתבע טען כי שאלת קיומה של הזכות למשפחה ולהורות אינה מושפעת מן השאלה האם

מדובר בבני זוג משני המינים או בבני זוג מאותו המין, ומובן מאליו כי כאשר בני זוג     משני המינים הופכים לבני זוג, לא הופכים הם פתאום להיות הורים זה לילדיו של זה וכך גם צריך שיהא במקרה זה.

 

 

  1. הנתבע טען כי התובע אינו חלק מחייו כבר שלוש שנים, ומכאן שאין כל סיבה שימשיך להיות חלק מחיי בנו, אשר אינו צריך להיות ה"חוצץ ועמוד התווך", עם מי     שאביו אינו עוד

בקשר.

 

  1. הנתבע טען כי יש להגן על עיקרון האוטונומיה ההורית שלו, ויש צורך בהצבת גבולות שימנעו התערבות בלתי רצויה של התובע בחייו.

 

  1. הנתבע טען כי דרישת התובע באשר להחלה רטרואקטיבית של צו ההורות, הועלתה לראשונה רק בסיכומים אותם הגיש ולא בתביעה, ודי בכך כדי לדחות טענה זו. בכל מקרה,

טען הנתבע כי התובע הגיש תביעתו זמן כה רב לאחר לידת הקטין, ויש בכך כדי למנוע החלת צו הורות בכלל וצו הורות רטרואקטיבי בפרט.

 

  1. עוד טען הנתבע כי הכוונה להיות הורה היתה של הנתבע, אשר יזם את הבאת הילד לעולם

והכוונה לגדלו, בשונה מהתובע, אשר סירב לחתום על מסמך הקושר אותו לקטין.        לצדדים לא היתה "תכנית הורות משותפת", לא היה מדובר בתכנון משפחתי משותף,               בוודאי לא ציפייה כי התובע ישמש כדמות הורית, ומעמדו של התובע לטענתו, הוגדר כ"מסייע/חבר/שותף למסע".

 

  1. הנתבע טען כי לא סופק הסבר אחד המניח את הדעת, מדוע הוגשה התובענה במועד שהוגשה, שכן המועד בפועל, היה בסמיכות לניתוק הקשר בין הצדדים, מועד בו החליט        התובע ל"נכס" לעצמו את הילד.

 

  1. הנתבע טען כי במקרה דנן, לא היתה כל הסכמה ליצירת הורות משותפת משום בחינה שהיא, ובטח לא משפטית. מילוי פונקציה בחיי הקטין על ידי התובע, אינו הופך אותו         להורה (בפרט כאשר לא נקף אצבע להסדרת מעמדו), אין בו כדי לקבל מעמד משפטי   מחייב

והוא אינו מצדיק מתן מעמד משפטי מלא של הורה, שעה שהוא לכל היותר דמות        מסייעת ולא מעבר.

 

 

  1. הנתבע טען כי עמדת המדינה וכן עמדת העו"ס ברורות לגבי טובתו של הקטין, הטוענות כי

קיימת בעייתיות קשה בהתנהלות התובע, עוד מתחילת ההליך ועד    היום, ויש לאמץ עמדות אלו ולא ליצור מצב בו חוות דעת מקצועיות תהיינה בבחינת "עלה נידף ברוח", אף כי אינן מתיישבות עם הפסיקות האחרונות, ואין ליתן צו הורות לתובע בנסיבות העניין.

 

  1. לבסוף טען הנתבע כי הוא האפוטרופוס הטבעי של הילד, ההורה הבלעדי, לו יש זכויות מוסריות ומשפטיות כלפי הקטין ואין כל הצדקה ליתן בידי התובע זכויות כלשהן על   הקטין.

עוד הוסיף הנתבע כי הכרה במעמדו של התובע כהורה ומתן משמורת או הסדרי ראיה                לתובע עם הקטין, יהוו את הפגיעה המשמעותית ביותר בסטטוס ההורי של הנתבע      ויחודו, והכרה במעמד תהווה איום ממשי על כל אותן זכויות טבעיות של הנתבע כהורה           טבעי ומוכר של הקטין.

 

עמדתו של ב"כ היועמ"ש כפי שהובעה בדיונים השונים

  1. ביום 28/10/2015 טענה ב"כ היועמ"ש כי אין שום סיבה ליתן צו הורות פסיקתי במקרה זה,

שכן התנאי המרכזי גם לגבי פונדקאות חו"ל וגם לגבי הורות של חד-מיניות, הוא שההליכים בוצעו במסגרת מערכת זוגית, כששני הצדדים היו שותפים להליך.

 

  1. גם גבר ואישה בסיטואציה הזו יידרשו לאימוץ. בכל מקרה אינה מתנגדת

כי ינתן לתובע מעמד של אפוטרופוס, מעמד הניתן לשינוי ובו התובע לא ירשם כהורה.

 

  1. אין להתעלם מכך שחלפו כשנתיים מיום לידת הקטין, ועד קרות אותו אירוע דרמטי מאוד,

לא מצא לנכון התובע  לפנות לבית המשפט למתן צו הורות.

 

  1. העובדה שפלוני מגדל ילד, לא הופכת אותו להורה, יש "דרך המלך".

 

  1. ביום 21/12/2015 במהלך דיון, ביקשני ב"כ היועמ"ש להורות על תסקיר לא של סדרי דין,

אלא של השירות למען הילד, שהוא אמון על תסקירים גם בצווי הורות.

 

  1. אגב בחינת שאלות של צו הורות פסיקתי, הורה בית משפט זה על הגשת התסקיר מהשירות

למען הילד, בתוך 120 ימים, אשר יחווה דעתו על המבוקש בתובענה, ייתן את הדעת בשאלה האם מתן צו הורות פסיקתי יעלה בקנה אחד עם טובת הקטין, גם לאור המצב הקיים וקיומם של סדרי ראיה בין התובע שלבין הקטין, ובמידת האפשר אף ימליץ לעניין המשך הקשר שבין התובע לקטין, ויש לעקוב אחר המלצות השירות למען הילד כמובא בתסקיר.

 

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

  1. כידוע לכל, נכון גם להיום אין חקיקה מוסדרת להליכי פונדקאות שנעשו בחו"ל המקבילים להליכי פונדקאות המוצעים בארץ ומוסדרים בחקיקה, למעט התיקון אשר בוצע

לאמהות יחידניות  (ראה: חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו – 1996 {להלן: חוק הפונדקאות"} וחוק תרומת ביציות, תש"ע – 2010 {להלן: "חוק תרומת ביציות"}).

 

  1. המקרה הבא בפני, אינו המקרה הראשון בו מובא בפני בית המשפט מצב בו טרם נקבע הסדר חקיקתי ולמרבית הצער, נראה כי עוד רחוקה הדרך.

 

  1. סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, תש"ם – 1980, קובע כך:

 

  "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה             בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות              החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".

מצופה מבית המשפט, כי בהיעדר הסדר חקיקתי, ימלא הוא החסר בפסיקתו, ועל עמדת המשפט העברי כבר עמדתי לעיל.

 

  1. סעיף 1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו-1995 מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לדון ב"תובענה לאבהות או לאימהות". במסגרת זו בית המשפט לענייני         משפחה מחוייב לבחון את העובדות והראיות שיש בפניו ולקבוע בסופו של יום האם הוכחה

בפניו ההורות הנטענת. 

        (ראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

  1. ברור כי התנגדותו של המשפט העברי למשפחתיות חד הורית לא התקבלה בפסיקה!

ההתפתחות הקיימת בשנים האחרונות בתחום ההולדה יוצרת אפשרויות שונות ורבות,         ומביאה ליצירת מסגרות משפחתיות שונות פוסט מודרניות, כמו משפחות המורכבות מזוג

אבות, זוג אימהות ועוד. אלו, המבקשים לקבל מסגרת משפטית אל תוך אותה מסגרת

משפחתית אשר יצרו, נתקלים במעין "חומה בצורה", אם כי לא בצורה מוחלטת, בבואם         להסדיר את המערכת המשפחתית אותה יצרו. במקרה היותר טוב,    נתקלים הם בהערמת         קשיים, בירוקרטיה ודומה להם, בדרכם אל היעד הנכסף, שכן שערי הפונדקאות           במדינת ישראל, חסומים בפניהם גם כיום, אם שני גברים הם.

 

  1. כפי שנאמר רבות, ההתקדמות הטכנולוגית לפריון והולדה ברבות השנים, הקימה ויצרה מסגרות של משפחות אשר אינן נמצאות בתוך המסגרת המשפחתית המסורתית, היא זו         המוכרת לנו מימי קדם. (ראה: בג"צ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור        הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות, נז(1) 419 {פמ"מ – 23/12/2002}).

 

  1. עוד בהינתן בג"צ פלונית בשנת 2013, קרא כבוד השופט א. רובינשטיין, לנוכח ההתקדמות הטכנולוגיה בנושא הפריון המשפיעה על מסגרות ההורות המשפטית,       להסדרת העניין בחקיקה. (ראה: בג"צ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות {פמ"מ –          5/2/2013} {להלן גם: "בג"צ פלונית"}).

     

  1. בהמשך, ב"בג"צ ממט", אשר הביא אל מחוזותינו קביעות חדשות בסוגיות אלו, אשר מהוות נר לרגלינו, נקבע בין היתר על ידי כבוד  השופטת ע. ארבל באשר לסוגיה זו, כך:

 

                        "התקדמות הטכנולוגיה, בעיקר בתחום הפוריות וההולדה, נעשית                                     בקצב מואץ בשנים האחרונות, ויוצרת אפשרויות חדשות רבות                                 בתחום הולדת הילדים. אפשרויות אלו מעוררות שאלות                                          משפטיות, חברתיות ומוסריות שעל כל מדינה להתמודד עימן                                 בדרכה. מטבע הדברים ראוי שהמחוקק הוא זה שיאמר את דברו                             באופן מפורש, מסודר ומפורט בנוגע לכל הליך מסוג זה. הקושי                              נובע מכך שההתקדמות הטכנולוגית מהירה יותר מהתקדמותו                              של המחוקק ביצירת הסדרים נורמטיביים. התוצאה היא חלל                           נורמטיבי באשר לטכניקות הולדה רבות, כאשר אחת מהן היא                                    פונדקאות חו"ל. לטעמי, הפתרון לפער זה אינו יכול להיות, בדרך                                כלל, בהמתנה להסדרה של המחוקק. הסדרה חוקית יכולה                                             לארוך זמן רב, ובינתיים נפגעים זוגות או בודדים רבים שיש                                        להם את האופציה הטכנולוגית אך ללא מענה משפטי. מצב                                         דברים זה אינו ראוי. לטעמי, אם כן, אין מנוס מכך שהחלל                                        הנורמטיבי, עד להסדרת המחוקק, יקבל מענה על ידי הרשות                        המבצעת תוך פיקוח של בתי המשפט, ואכן כך נעשה במקרה                                   שבפנינו".

            במקרה זה הכיר בית המשפט במתווה חדשני של הורות חד מינית באמצעות מתן צו הורות פסיקתי, לגבי קטין שנולד לבני זוג הליך פונדקאות בחו"ל, כאשר לאחד מבני הזוג זיקה גנטית ליילוד, והאחר הוא בקשר של "זיקה לזיקה".

                 (ראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

  1. כבוד השופט א. רובינשטיין התייחס לשינויי העיתים בכל הנוגע להגדרת מושג המשפחה:

 

....שההשתנויות החברתיות יצרו מגוון מצבים בחיי משפחה שלא שערום אבותינו..."

        (ראה: בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 21/5/2015}).

 

  1. ההתקדמות הטכנולוגית הביאה למקרים המהווים דוגמא מובהקת לכך שבתחומי הטכנולוגיה והרפואה, אנו ערים לא אחת למצב דברים שבו המשפט אינו משיג את קצב            החיים ואינו נותן מענה בחקיקה לסוגיות השונות המתעוררות כתוצאה מהמציאות            החדשה הנוצרת בעקבות התפתחויות וחידושיים מדעיים בתחומים אלו (ראה: בע"מ         7141/15 פלונית נ' פלונית {פמ"מ – 22/12/2016}).

 

  1. הפריון הטכנולוגי והרחבת האפשרויות ליצירת הורות (תרומת זרע, תרומת ביצית, פונדקאות ועוד) משפיעות על דרכי קביעת ההורות המשפטית.  ניתן לראות כי במקרים

מתאימים המשקל עובר מקביעת הורות על בסיס מטען גנטי בלבד אל עבר מודלים אחרים:

 

".....על היחלשותו של מודל קביעת ההורות על בסיס גנטי מול מודלים של הורות פיסיולוגית, הורות חברתית-פונקציונלית (או בשם אחר "הורות פסיכולוגית"), ומודלים אחרים כדוגמת מודל טובת הילד....ברי כי כיום, בשעה שהמודל הגנטי אינו מצוי עוד לבדו, קל וחומר במקרה של תרומת זרע בו אף איש אינו טוען "אופרטיבית" לאבהות של התורם, יתכן כי קשר גנטי זה אינו חזות הכל (ראו ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578, 605-599 (1995)).

 

ואכן אחרי שנים של הליכה יד ביד עם המודל הגנטי באופן בלעדי (עמדה שקיבלה ביטוי בשני דברי החקיקה המרכזיים בעניין קביעת הורות: סעיף 3(א) לחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 וסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – חרף אי-הגדרת המונח הורה), עשה אף המחוקק כברת דרך מסוימת בהתרחקות מן המודל הגנטי, בקבעו את ההורות בחוק הפונדקאות החדש, שלא על פי המודל הגנטי הישיר, אלא על פי "צו הורות" (חוק הסכמים לנשיאת עוברים סעיף 10); בדומה לכך גם קבע סעיף 42 לחוק תרומת ביציות: "יילוד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית, יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין" (ההדגשה הוספה – א"ר), קרי קביעת הורות ללא קשר גנטי לנתרמת, אלא קשר פיסיולוגי בלבד."

(ראה: "בג"צ פלונית", לעיל).

 

  1. אין עורר כי מוסד ההורות ומוסד המשפחתיות שינה פניו בשנים האחרונות והמשפט נאלץ

להתאים עצמו למציאות המשתנה, תוך שימוש בכלים המתאימים לסוגיות החדשות. היכולת                להביא ילדים לעולם באמצעות הטכנולוגיות השונות הרחיב את מעגל האנשים היכול להיות כיום הורה, ובמרבית המקרים בהם אין את הקשר הביולוגי, מתהוות להן מסגרות הורות שונות אשר הן תוצאה להבאת קטין אל העולם בין באמצעות אימוץ, בין בתהליך הפרייה ובין

בהליך של פונדקאות. אין המדובר בהליך בדרך הטבעית, היא הדרך הביולוגית, הליך שמיסודו הינו הליך מורכב שאינו פשוט, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית.

 

  1. הזכות להורות ולמשפחה הוכרה כזכות חוקתית, המצויה במדרג גבוה בסולם הזכויות, הנשאבת מחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו" ומהווה את אחד מיסודותיו המרכזיים של         הקיום האנושי (ראה: בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי         בישראל נ' שר הפנים, סא(2) 202 {פמ"מ – 14/5/2006}). מדובר בזכות אנושית המהווה         חלק מכבודו של אדם, ואין מחלוקת על מקומה המשמעותי שבתי המשפט העניקו לה, הן         במישור היחסים שבין הפרטים לבין עצמם והן במישור היחסים שבין הפרט למדינה    (וראה: בג"צ 2458/01 משפחה חדשה נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, נז(1) 419

{פמ"מ – 23/12/2002}).

 

  1. הדין בישראל, אף שאינו מודיע במפורש מיהו הורה ומהם הקריטריונים להורות, מכיר בהורות בארבע חלופות אפשריות, או יש המשתמשים במושג "אדנים", ואלו הן:
  • הורות מתוקף "זיקה גנטית".
  • הורות מתוקף "זיקה פיזיולוגית".
  • הורות מתוקף "אימוץ".
  • הורות מתוקף "זיקה לזיקה".

               שלושת החלופות הראשונות הוכרו זה מכבר בחקיקה ובפסיקה.

              

הורות מתוקף "זיקה גנטית"

  1. מדובר בזיקה הנוצרת מתוקף יצירת התינוק באמצעות הביצית והזרע של ההורים המיועדים. הורות זו מוכרת כמודל ה"הורות הטבעית או הביולוגית". ההולדה הטבעית          היא עודנה הדרך הנפוצה להבאת ילדים אל העולם, אינה מציבה דילמות, קשיים או           סוגיות   משפטיות והיא מבוססת בחקיקה על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,              תשכ"ב – 1962. 

 

הורות מתוקף "זיקה פיזיולוגית"

  1. הורות זו "נוצרת" מתוקף נשיאת האם את ההיריון ברחמה. לאם שני תפקידים

                 במודל זה. האחד, כאשר האם היא זו אשר תורמת את הביצית והיא זו אשר נושאת

  את ההיריון ברחמה, ומכאן שמודל זה מובנה ובלתי נפרד ממודל ההורות הגנטית. 

 השני, כאשר דרכי ההולדה מנתקות את הקשר שבין שני תפקידים אלו, והוא בהתאם  

 לחוק "תרומת ביציות", הקובע כי היילוד שנולד מתרומת ביצית, יהיה ילדה של הנתרמת, היינו האישה שנושאת את ההיריון, ובינה לבין היילוד אין בעצם קשר גנטי.  הכרה בזיקה הפיזיולוגית קיימת במידה מסוימת גם ב"חוק הפונדקאות", המאפשר לאם הנושאת לחזור בה מן ההסכם בתנאים מסוימים, על אף שההסכם אושר על ידי הועדה הממונה, ולמרות הקשר הגנטי שיש בין לפחות אחד מן ההורים המיועדים לבין היילוד. כלומר, לאם הנושאת ישנה מעין זכות עדיפה בהשוואה לאנשים להם אין זיקה פיזיולוגית ליילוד.

 

הורות מתוקף "אימוץ"

  1. מודל הורות זה הוא מודל אימוץ על-פי דין בהתאם לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א – 1981

(להלן: "חוק האימוץ"), המסדיר הליך אימוץ בתוך ישראל, וכן הליך אימוץ ממדינה זרה על ידי מאמץ ישראלי. בבסיס הליך האימוץ עומדת טובתו של הילד המאומץ לגדול עם הוריו המאמצים ולא עם הוריו הביולוגיים או הפיזיולוגיים, על פי אחת מעילות ההכרזה על קטין כבר אימוץ המנויות בחוק האימוץ. עילות אלו כוללות בין היתר היעדר יכולת לאתר את ההורה,   היעדר מסוגלות הורית, אי נכונות ההורה לקיים עם ילדו קשר או פטירת ההורים. הורות זו מוקנית בצו אימוץ הניתן על ידי בית המשפט.

 

הורות מכוח "זיקה לזיקה"

  1. כבוד השופט נ. הנדל קבע, כי "בג"צ ממט" יצר זיקה נוספת של ההכרה בהורות בהתאם למודל מתוקף "זיקה לזיקה", כאשר ישנה הכרה חברתית במעמד הזוגיות ובקשר

ההדוק של אותו אדם עם ההורה   בעל הזיקה הגנטית, קשר המשליך על בן/בת הזוג אשר לא תרמו ללידה מבחינה גנטית או פיזיולוגית.

(ראה" בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה {פמ"מ – 1/4/2015} {להלן:               "בע"מ 1118/14"}).

 

  1. מודל הורות זה נוצר מכוח היות מבקש ההכרה בהורות, בן זוגו של בעל הזיקה הגנטית. אל מודל זה נכנסים מקרים, בהם בן הזוג אינו יכול להביא אל העולם צאצא מהחומר

הגנטי של שני בני הזוג, אלא רק משל אחד מהם. בתום ההליך, שני בני הזוג מוכרים כהוריו של היילוד, אחד מהם מכוח הזיקה הגנטית ואילו השני מכוח הקשר הזוגי שבינו לבין ההורה הגנטי, ומכאן מכונה מודל זה בשמו מודל "זיקה לזיקה". במודל זה מחויבת הסכמתו של הנעדר זיקה גנטית ליילוד, להיות הורהו.

 

  1. חלופה זו, הרביעית, הנוצרת מתוקף "זיקה לזיקה", היא פרי הפסיקה ולא מכוחו של חוק או

נוהל כלשהו. זיקה זו מאפשרת הורות גם באותם מקרים בהם שני ההורים הינם בני אותו מין.

 

  1. את "ניצניה" הבכירים של ההורות מתוקף "זיקה לזיקה", ראינו כאמור ב"בג"צ ממט", שהביא   אל העולם הלכה חדשה, באותם מקרים בהם בני זוג המבקשים לעגן את הורותם

המשפטית, אינם יכולים לעשות כן בדרכים אחרות (החסומות בפניהם), מתוקף היותם              בני זוג מאותו מין. פסק הדין הכיר במוסד של צו הורות פסיקתי להורה לו אין קשר גנטי עם היילוד, לאחר שהוכחה זיקה גנטית להורה השני, ואישר את רישומו במרשם של ההורה ללא הקשר הגנטי, כהורהו של היילוד. וכדבריו של כב' השופט ס. ג'ובראן:

 

"....מערכת היחסים ההורית אינה תוצר בלעדי של המעשה הפיזי, דוגמת

לידה, והיא מושתתת על הזיקה הרגשית שבין המטפל (Care Giver) לילד".

                

  1. הליך פונדקאות בחו"ל, שאינו מוסדר בחקיקה בישראל, הינו לרוב הליך בו אזרחים ישראלים מתקשרים עם אזרחית זרה בהסכם פונדקאות, כאשר הליך הלידה על ידי האם

הנושאת נערך בחו"ל. כידוע, על הסכם זה לא חלות הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים ואף לא חוק הפונדקאות נוכח הגדרתו כי בני זוג הינם "גבר ואשה", או לפחות אישה. במקרים אלו, הרחיב למעשה בית המשפט את השימוש בהורות משפטית על דרך צווי הורות. הכרה זו בהורות המשפטית נעשתה לאחר בחינה ופיקוח על הליך הפונדקאות שנעשה בחו"ל, על-מנת לבחון, בין היתר, כי לא בוצעו מעשים הנוגדים את תקנת הציבור בכל הקשור בהבאת הילד לארץ.

             (ראה: בג"צ "בג"צ ממט", לעיל).

 

  1. עוד ניתן לראות, כי הזיקה הגנטית, היא ההורות "הטבעית", עליה לא מתעוררות מחלוקות, והיא בעלת המעמד המרכזי של הורות, מהווה בעצם את הבסיס                להורות, הן

פיזיולוגית והן להורות מתוקף "זיקה לזיקה".

 

  1. באין חקיקה המסדירה, לעת עתה, את ההורות מתוקף "זיקה לזיקה", החלו בתי המשפט, בשנים האחרונות, ליתן צווי הורות פסיקתיים באותם מקרים, בהם לא הוסדרה

אותה הורות במסגרת חקיקתית. צווים אלו כבר אינם נזקקים עוד למסלול חוק האימוץ, גם

על-פי עמדת ב"כ היועמ"ש, לפחות במקרים בהם הפנייה נעשית סמוך ללידה.

 

  1. צו ההורות הפסיקתי באותם מקרים כפי שתוארו, הוא צו הדומה במהותו לצו הורות הניתן

לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים,  אך נועד ליתן מענה לאותם הורים שהליך הפונדקאות על פי חוק זה אינו פתוח בפניהם, ולגביו גם קמה מחלוקת, האם דקלרטיבי הוא, שמא קונסטיטוטיבי.

 

  1. בעבר, עמדתו של היועמ"ש במקרים אלו, בהם נולד הקטין בחו"ל, היתה כי   בשלב ראשון

תערך בדיקת רקמות להורה בעל הזיקה הגנטית, ובמידה ולאחריה    ניתן פסק דין בעניין

 האבהות, הייתה ניתנת לקטין אזרחות ישראלית על בסיס   רישום ההורה הגנטי.  ככל

שלהורה הגנטי היה בן/בת זוג, אשר אין בינו לבין הקטין קשר גנטי, היה עליו לנקוט בהליך אימוץ על הקטין.

 

  1. ב"בג"צ ממט", בהתייחס לאבחנת המדינה בין צווי הורות פסיקתיים, צווים הדומים במהותם לצווי הורות לפי חוק הפונדקאות, לבין פסקי דין הצהרתיים על אבהות

ואימהות, אמרה כבוד הנשיאה מ. נאור, וכך: 

 

"ספק בעיני אם יש הבדל של ממש בין השניים, שהרי על פני הדברים, מקור הסמכות ליתן את שני סוגי הצווים הללו הוא אחד – סמכותו הכללית של בית המשפט ליתן פסקי דין המצהירים על אבהות ואימהות".

 

  1. כיום, לאחר "בג"צ ממט", המדינה אינה מתנגדת שבהליכי פונדקאות חו"ל, לאחר שמוכח

קיומו של קשר גנטי עם אחד ההורים, ינתן צו הורות פסיקתי לבן הזוג של ההורה הגנטי על היילוד כעניין שבשגרה, תוך בחינת טובתו של הקטין, הליך המאפשר את רישומו של בן הזוג כהורה של הילד במרשם האוכלוסין.

 

  1. עמדתו של היועמ"ש כפי שפורסמה ביום 8/2/2015 נסמכה על שלושה אדנים

        עיקריים. האחד, הצעת חוק המכיר בהורות בן זוג, אשר יהווה דרך נוספת ליצירת קשר

של הורות משפטית. השני, הדרישה לקשר זוגי נמשך מתוך ראיית טובתו של קטין,

והשלישי, פסיקת בית המשפט ב"בג"צ ממט".

 

  1. עמדתו זו של ב"כ היועמ"ש הותנתה בקיומם של מספר תנאים, שנועדו להבטיח שמירה על

עיקרון העל של טובת הילד, כמו: קיומו של קשר זוגי במשך 18 חודשים לפחות הכולל משק בית משותף,  לבני הזוג מלאו 21 שנים, בני הזוג הם תושבי מדינת ישראל, הבקשה הוגשה עד 90 ימים ממועד הלידה וכן שהבקשה נתמכה בתצהיר בדבר היעדר הרשעה בעבירות אלימות או מין, שמפאת חומרתן או נסיבותיהן מקימות חשש לפגיעה משמעותית בטובת הילד. בנוסף, יובא בפני בית המשפט תסקיר או חוות דעת של שרותי הרווחה.

 

  1. עמדתו של ב"כ היועמ"ש, התאימה עצמה למצבים הקיימים ואלו שנתהוו ברבות השנים, הן

להתפתחות הטכנולוגית והן כ"יד ביד" לרוח הפסיקה, וההכרה בכך שהורות לקטין שנולד

אל תוך מסגרת משפחתית חד מינית, תהיה באמצעות צו הורות פסיקתי.

 

  1. עוד, לאחר בחינת בית המשפט את התנאים הנדרשים במקרה המובא בפניו וקביעתו למתן

צו הורות, עמדת ב"כ היועמ"ש היא כי צו ההורות הפסיקתי הינו צו מכונן/קונסטיטוטיבי

היוצר את מעמד ההורות, ולא צו   הצהרתי/דקלרטיבי, ומכאן, תחולתו צריך שתהא מיום נתינתו, פרט למקרים חריגים.

 

  1. למעלה מן הצורך, ואסביר בהמשך מהם טעמיי לכך, אתייחס לסוגיו השונים של צו ההורות

הפסיקתי, במובן של צו שהוא דקלרטיבי/הצהרתי או צו שהוא מכונן/קונסטיטוטיבי.

 

  1. ראשית נגדיר:

"צו הורות דקלרטיבי" -  מצהיר על האבהות/האמהות הטבעית של האב/האם המיועדים מבחינה ביולוגית/גנטית. 

"צו הורות קונסטיטוטיבי" - (בדומה לצו אימוץ), יוצר את סטטוס האבהות/אימהות של האב/האם המיועדים כאשר אין קשר גנטי. ה"תוצאה" של צו זה היא רישום ההורים במרשם האוכלוסין בהתאם לצו והוצאת תעודת לידה מקורית חדשה על שם ההורים בהתאם לצו, בדומה לדרך בה ניתן צו אימוץ ילדים.

 

  1. בפסקי הדין הרבים שניתנו בשנים האחרונות, הדעות היו לכאן ולכאן. היו שסברו כי צו

ההורות הפסיקתי מצהיר ומעגן מציאות קיימת ומצב נתון, ולכן תוקפו יהיה מיום לידת

הקטין. המצדדים באותם מקרים בצו דקלרטיבי סברו כי בן/בת הזוג של ההורה הביולוגי, אשר מגדל/ת את הקטין מיום לידתו, הוא/היא אביו/אמו של הקטין לכל דבר, ואין המדובר במצב חדש שנוצר אלא שיקוף המציאות הקיימת, לפיה בן/בת זוגו של ההורה הביולוגי משמש כהורה נוסף. לא יגרם כל נזק באם הצהרה זו של הורות לא תחול רטרואקטיבית מיום לידת הקטין, גם בשל מקסום אותן זכויות כלכליות כמו ירושה, זכויות וחובות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מזונות, משמורת, תגמולי ביטוח, זכויות סוציאליות              וכדומה.

 

  1. מנגד, היו שסברו שצו ההורות הינו צו המכונן סטטוס אישי חדש בין הקטין לבין ההורה ללא הקשר הגנטי, ומשעה שאלמלא הצו אין קשר הורות, תחולתו, צריך שתהא ממועד הצו

ואילך.

 

  1. כבוד השופטת י. שבח סברה כי צו ההורות הפסיקתי, הניתן להורה חסר זיקה גנטית לילד,

לעולם יהא קונסטיטוטיבי ולא הצהרתי, משעה שהוא מכונן מעמד משפטי חדש שלא היה קיים קודם לכן. קביעתה זו מבוססת על טעמים של הלימה והאחדה בין ההוראות השונות. וכך:

 

"אין איפוא מקום לרומם את צו ההורות הפסיקתי שניתן לבן זוג    נטול זיקה גנטית, וליתן לו מעמד שונה, דרמתי יותר, מזה הניתן            לצו הורות לפי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, ולצו הורות לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.

יש לשאוף להלימה ולהאחדה בין ההוראות השונות הנותנות מענה                לסוגים אחרים של הורות שאינה נובעת מזיקה ביולוגית/ גנטית                גרידא. כשם שצו אימוץ שניתן לפי חוק האימוץ וצו הורות שניתן                לפי חוק הפונדקאות הינם קונסטיטוטיביים, כך יש להתבונן על צו           הורות פסיקתי שניתן ביחס לילד שנולד בפונדקאות חו"ל להורה                חסר זיקה גנטית, מה גם שזה האחרון הוא יציר כפיה של חקיקה שיפוטית וטרם עוגן בחוק".

 (ראה: עמ"ש (ת"א) 36564-02-17 היועמ"ש נ' פלונים {פמ"מ 22/3/2018}).

 

  1. מקרים לכאן לכאן יש רבים ויהיו עוד רבים, עד אשר יוסדר העניין בחקיקה. אין המדובר ברשימה סגורה וראה השוני בין פסק דין אחד למשנהו.

 

  1. יחד עם זאת, אחידות קיימת במרביתם של פסקי הדין, באשר לכך שמשעה שמדובר בצו

הורות פסיקתי, הוא יציר הפסיקה, וכזה שלא נוצר מכוחו של חוק, ומשעה שמדובר     בהלכה בהתגבשות, לבית המשפט ישנה הסמכות לקבוע את גבולותיו ותחולתו. על כך ישנה

הסכמה.

 

  1. הסכמה נוספת הקיימת – כל מקרה ונסיבותיו הוא וכל מקרה, לשיקולו של בית המשפט.

 

  1. לטעמי, שאלת סיווגו של הצו אינה אלא עניין של מינוח ו/או הגדרה ולכן ישנה חשיבות דווקא למהותו של הצו ולא לסיווגו, משעה שמתן הצו מקפל בחובו את הזכות

להורות אשר הוכרה כזכות יסוד, ומעל הכל עקרון טובת הילד הוא המכריע בשאלה זו ואין לעשות את אותה הפרדה בין סוגיו השונים של הצו.

 

  1. לו דעתי תישמע, מדובר בסוג חדש של "מוצר משפטי" – הוא גם דקלרטיבי וגם

קונסטיטוטיבי, ואסביר.

 

  1. ראשית אומר, כי יחס האחריות של ההורה כלפי הקטין, נוצר מיום לידתו של הקטין ולכן

המצב הוא מצב קיים שהצו מצהיר עליו. אותו הורה שחב חובות לקטין קודם למתן הצו, הוא אותו הורה אשר ימשיך לחוב כלפי הקטין את אותם חובות ללא שנעשה שינוי כלשהו.

 

  1. משעה שההורות התקיימה בפועל מיום הלידה, ולא תהיה על כך מחלוקת, יש לפעול ליצירת

המשכיות ככל שניתן, בין הורות זו להורות טבעית/גנטית ואין מקום לאבחן בין השתיים.

 

  1. שיקול נוסף וחשוב לטעמי הוא הסדרתה של ההורות מבחינה משפטית וצמצום אותם זמני ביניים בין ההיריון, הלידה ועד לאותה הכרה משפטית בהורות, כדי להימנע כי תישמע בעתיד

הטענה לכך שיחסי ההורה שאינו ביולוגי עם הקטין, אינם יחסי הורות הם, טענה שיכול         שתתעורר בסכסוכי משפחה עתידיים. כבוד הנשיאה מ. נאור התייחסה לכך ב"בג"צ ממט",

וכך:

 

"קביעה משפטית ברורה של בית משפט לענייני משפחה כי יחסיהם של ההורה הלא-ביולוגי והילד הם יחסי הורות לכל דבר ועניין – בין אם היא נעשית בצו אימוץ או ב"צו הורות פסיקתי" – תמנע כל טענה עתידית שהיחסים אינם יחסי הורות. הניסיון השיפוטי מלמד, למרבה הצער, כי טענות כאלה עלולות להתעורר אגב סכסוכים בין בני המשפחה, כגון סכסוכי ירושה, משמורת או מזונות חלילה. מובן כי הורים צעירים אינם מכלכלים את צעדיהם רק מתוך חשש מסכסוכים עתידיים שעלולים להתגלע ברבות הימים בנוגע לילדיהם, וגם העותרים – שזה מקרוב הקימו את משפחותיהם – אינם חייבים לעשות כן".

 

מכל אלו עולה שוב עקרון טובתו של הילד, אליו התייחס כבוד השופט ס. ג'ובראן ב"בג"צ ממט":

 

                        "פער זה בין מציאות החיים לבין ההכרה המשפטית בה מוביל                                 למצבים אבסורדיים בהם הורה אינו יכול לקחת את ילדו                                         לטיפולים רפואיים ולבצע פעולות משפטיות בשם ילדו ובמקום                              בו בן הזוג הביולוגי הולך לעולמו, עלול ההורה בפועל שלא להיות                                מוכר כבעל משמורת על הילד. נדמה שאין צורך להרחיב מעבר                           לאמור באשר למחירים שפער זה מטיל על הילד ועל                                                   ההורים....."

 

 

 

  1. לאחר שבית המשפט בוחן את מכלול השיקולים ונסיבותיו של המקרה המובא בפניו, וקובע

כי יש ליתן צו הורות, בכך בעצם הוא ממסד את המצב כפי שהיה, בטרם ניתן הצו, ואינו יוצר בכך "הורות יש מאין" ועל כן צריך שיהא צו מכונן, אלא נותן תוקף משפטי להורות שהיא קיימת. (וראה: תמ"ש 41067-04-16 היועמ"ש נ' פלונית {פמ"מ – 1/12/2016}).

 

  1. צו ההורות הוא גם צו המשקף ההורות שנוצרה וגם צו המכריז על ההורות מבחינה משפטית. (וראה: תמ"ש 19776-02-16 ש.ס. ואח' נ' ר.ס. {פמ"מ – 18/12/2016}).

 

  1. גם בעת שבית המשפט ימצא כי באותו מקרה המובא בפני, מדובר בצו מכונן, יכול וימצא

         כי יש מקום בנסיבות המקרה שלפניו לקבוע תחולה רטרואקטיבית, לרבות מעת        הלידה. כאמור, כל מקרה ונסיבותיו.

 

  1. לפיכך, נראה שיש להביא את בחינת השיקולים בכל מקרה ומקרה ולהגיע לידי הכרעה באם יש ליתן צו הורות, אם לאו. כאשר נבחנו כלל הנסיבות הנדרשות למתן צו הורות

פסיקתי, בהתאם לקריטריונים הנדרשים, מתוך בחינה עיקרית של עקרון טובת הילד, לטעמי,  הרי שאין ולא צריך שתהא מחלוקת על האפשרות למתן צו הורות שיחול מיום לידת הקטין, בבחינת כלל, ובתוך שמתן הצו מיום פסק הדין, יהא החריג.

 

  1. אך כבר אמרתי קודם כי אין לי עניין באותה אבחנה, בהיות הצו להבנתי, הן יוצר והן מכריז.

 

  1. הוסף לכך שהשאלה המובאת בפני היא לא מתן צו הורות דקלרטיבי או צו קונסטיטוטיבי.

השאלה המובאת בפני להכרעתי המרכזית היא שאלת צו ההורות עצמו, אליו מתנגדים הנתבע וב"כ היועמ"ש, ולא סיווגו או תוקפו של הצו.

 

  1. לצורך הבחינה האם נוצר קשר הורי אמיתי, הדורש הכרה משפטית וסעד משפטי בהתאם,

בנסיבות המקרה הספציפיות ובכלל, יש לבחון את התשתית הראייתית המעידה כי נוצר קשר הורות שכזה. אין מדובר ברשימת מאפיינים סגורה אלא בכאלו שמטרתם לסייע ההכרעה משפטית במקרה הנתון.

 

  1. מאפיינים אלה נדרשים מאחר וההורות בענייננו לא הוכרה ולא הוסדרה מבעוד מועד על ידי

הצדדים במועד הלידה ואף לאחריה בהסכמה ביניהם ועד למועד פרידתם, ללא קשר היותם

של הצדדים בני זוג מאותו מין.

 

  1. ואלו הם המאפיינים ליצירת קשרי הורות, כפי שהוגדרו בפסקי הדין השונים:

 

א.        התקשרות משותפת מתוך כוונה ליצירת הורות משותפת - האם נחתם הסכם הורות והאם אושר בבית המשפט ומה ההוראות שנקבעו בו. המשקל שיש ליתן במידה ולא נחתם הסכם הורות, האם מדובר בהסכם שלילי לאי יצירת הורות משותפת.

 

ב.        זוגיות משותפת – האם ההורות הינה תולדה של זוגיות משותפת. מה טיב הזוגיות המשותפת: משכה, הסדרתה, הכרתה כלפי כולי עלמא (רישום, מקומות עבודה, צוואות, ייפויי כוח, שיתוף רכושי).

 

ג.         הליכי יצירת ההורות – מה הפעולות המשותפות שבוצעו: פניה משותפת לפונדקאות, התקשרות משותפת, פעולות משותפות לצורך יצירת ההורות, פעולות להרחבת התא המשפחתי מאותה תורמת מתוך רצון ליצירת צאצאים נושאי אותו מטען גנטי, מי יהיה תורם הזרע קודם, ועוד.

 

ד.        גידול הורי משותף ואחריות הורית משותפת – כיצד גידלו את הקטין? האם הייתה חלוקת גידול משותפת? אחריות הורית משותפת? האם הייתה נשיאה כלכלית משותפת בהוצאות?

 

ו.         כיצד ראו וכינו בני הזוג אחד את השני בהקשר ההורי, האם הייתה הבחנה מי האב הביולוגי? האם נהגו ללא הבחנה שכזו.

 

ז.         הצגת ההורות כלפי צדדים שלישיים – כיצד והאם הוצגה ההורות כלפי צדדים שלישיים: סוכנות הפונדקאות, קופת חולים, טיפת חלב, מסגרות חינוכיות. האם היה שם משפחה אחד.

 

ח.        הקשרים המשפחתיים והחברתיים – כיצד התייחסה המשפחה המורחבת לקטין? האם ראתה בו חלק מהמשפחה המורחבת? כיצד התייחסה המשפחה המורחבת אל בן הזוג של השני? האם נוצרו קשרי "סבאות וסבתאות".

 

ט.        האם נוצרה הורות פסיכולוגית וקשר רגשי רציף וקרוב בין ההורה הלא ביולוגי לקטין?

 

י.         האם קיימת הסכמה ליצירת ההורות המשותפת מבחינה משפטית – האם הפניה לבית המשפט הינה משותפת או האם קיימת התנגדות של אחד הצדדים להכרה בהורות של משנהו. מה המועד בו נעשית הפנייה לבית המשפט? טרם ההיריון, במהלכו, לאחר הולדתו של הקטין.

 

יא.      טובת הקטין בהכרה בהורות.

 

(ראה גם: בע"מ 2709/17 פלוני נ' היועמ"ש {פמ"מ – 7/5/2017}, דנ"א 6211/13 היועמ"ש נ' פלונית {פמ"מ – 23/12/2013}, תמ"ש (ת"א) 28398-10-12 נ.ש. נ' ק.ש. {פמ"מ – 19/5/2016}, תמ"ש (טב') 17467-09-10 נ.ב. נ' א.ח. {פמ"מ – 2/4/2012}).

 

  1. אין מדובר ברשימה סגורה של מאפיינים, אלא כאלו שיש ביכולתם כדי לסייע בהכרעה

משפטית. יהיו מקרים בהם תידרש בדיקת כלל המאפיינים או רק מקצם, ויהיו מקרים שבחינת המאפיינים תוביל לבחינת מאפיינים נוספים, כפי שאלו יעלו מן הבדיקה. כל מקרה יהיה ונסיבותיו שלו.

 

  1. כעת יש לבחון האם בנסיבות ובראיות המקרה שבפני יש די על מנת לקבוע את הורותו של

התובע כלפי הקטין, וכן מתן משמורת משותפת לצדדים על הקטין.

 

  1. בפתח הדברים אתייחס למערכת היחסים הזוגית בין הצדדים.

 

  1. אין מחלוקת כי הצדדים ניהלו חיי זוגיות ושיתוף בין השנים 2006-2015, וראה סעיף 6

לתצהיר התובע וסעיף 9 לתצהיר הנתבע. איש מהם אינו מכחיש כי חיו יחדיו זמן ממושך, כל אחד מהם מתאר תמונת מצב שונה במקצת בנוגע למהות הקשר ביניהם ורציפותו.

 

  1. אין גם מחלוקת על כך כי משך שנות זוגיות אלו, התגוררו הצדדים יחדיו והחל משנת

2009 התגוררו ב..... בדירה שנרכשה על ידי שניהם, אם כי לא בחלקים שווים, אך הצדדים מצאו לנכון לערוך הסכם מגורים משותפים, עליו חתמו ביום 20/6/2009 (להלן: "ההסכם").

 

  1. התובע טען כי הצדדים חיו יחדיו כזוג נשוי לכל דבר ועניין מאז שנת 2006. עד למועד הפרידה

         התגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף בדירה ב., אותה רכשו יחדיו.

 

  1. עוד הוסיף התובע כי לא רצה להינשא לנתבע בשל העובדה כי לא מצא טעם בטקס שכזה

         ובחשיבותו, ובנסיבות של יחסים חד מיניים ועלות נישואין אזרחיים בחו"ל, אין עסקינן

                 בעניין בטל בששים.

 

  1. באשר לרכישת הדירה, טען התובע, כי היתה מלווה בחששות לא מבוטלים, חשש מפני

  שותפות כלכלית מלאה עם הנתבע שכן הוא התובע יותר שקול בצעדיו לעומת הנתבע

 שבאופיו פזרן. אך כך או אחרת, הדירה נרכשה ונעשה בה שימוש משותף ארוך טווח.

 

  1. התובע טען כי הנתבע הוא שהציע לחתום על הסכם רכישת הדירה ואף הביא הסכם כזה.

 

  1. כך או אחרת, טען התובע כי במועד רכישת הדירה, עודכנו נוהלי מס הרכישה ומכיוון שהיה

  בעל דירה נוספת, כך הומלץ לצדדים לנסח ההסכם. חלקו שלו ברכישת הדירה היה גדול יותר בשל העובדה כי הנתבע מימן את הליך הפונדקאות.

 

  1. התובע טען כי בפוליסות הביטוח, הוגדר הנתבע כמוטב יחיד, במקרה של מוות ואף הצדדים

         הוגדרו בטפסים כבני זוג.

 

  1. מאידך, טען הנתבע כי מערכת היחסים שנרקמה בין הצדדים היתה מבוססת כל שנותיה על

         לא יותר מקשר מיני וחברות. אלא שרומן וידידות אינם מובילים, כפי שכאן, לרכישת דירה

         יחדיו וכו'.

 

  1. הנתבע טען כי כאשר הבין התובע את כמיהתו הרבה לזוגיות, אץ רץ לו למצוא "הסכם

  מגורים משותפים" אשר העמיד דברים על דיוקם ולא השאיר מקום לדמיון בפרשנות הקשר בין הצדדים.

 

  1. עוד טען הנתבע כי התובע סירב בכל תוקף להכרת הצדדים כזוג, מעולם לא הציג עצמו כבן

         זוגו ומעולם לא הסכים להתחייב כאמור לעיל, וההסכם מדבר בעד עצמו.

 

  1. הנתבע טען כי חרף חייהם המשותפים, לא התקיימה בין הצדדים כל מערכת יחסים של

שיתוף כלכלי או כוונה ליצור שיתוף כזה, שכן לכל אחד מן הצדדים היה חשבון בנק משלו  ללא זכות חתימה האחד בחשבונו של השני. החשבון המשותף נפתח רק משיקולי נוחות וכדאיות לצורך תשלום המשכנתא.

 

  1. לבסוף טען הנתבע בהקשר מערכת היחסים כי בחירתו של התובע שלא להתחתן, מעידה אף

         היא על היעדר כוונת שיתוף ביחס לנכסים משפחתיים, אישיים או עסקיים.

  1. התובע צירף מכתב אותו כתב לו הנתבע (נספח 7 לתצהירו) מיום 15/8/2011, וכך:

 

"אהוב יקר וטוב שלי. פתאום ט"ו באב. אנחנו כאן שנתיים....הקמנו בית. רצוף תקלות שנובעות מעשייה וחיים ולא ממוזיאון. הקמנו בית. ....הקמנו בית שבו אפשר לשתוק ולאהוב ולריב וליצור ולהיות בו לבד וביחד בלי קשר לזה שאנחנו נמצאים בו ביחד או לחוד. הקמנו בית....הקמנו בית שבו מתנהלים חיינו...הקמנו בית. אני אוהב אותך מאוד יקר לי. מתגעגע אליך. בוא הביתה. – "הקמנו בית".

 

  1. באשר לרכישת דירת הצדדים במשותף ועל מערכת יחסי הצדדים, העידה אמו של התובע

         ת. י. לפרוטוקול הדיון מיום 7/12/2016, בעמ' 80 כך:

 

"ש.        בשנת 2009 הם רכשו נכס משותף, ידוע לך אם הם ערכו הסכם בסמוך לזה?

ת.           ידוע לי שערכו הסכם שי. הביא. י. לא היה צריך הסכם, בעניינים האלה הוא לא פורמאליסט והרבה פעמים העמיד כספים לחברים מבלי לקחת כלום. גם י. עצמו קיבל ממני כספים. הוא לא אדם של הסכמים, כשמדובר באנשים קרובים.

ש.          ההסכם שהם עשו, זה הסכם מגורים משותפים. את מכירה את זה?

ת.           אני מניחה שאני יודעת. י. הביא אותו.

ש.          הם הגדירו עצמם: "הואיל וי. וי. מצהירים כי אינם בני זוג",

ת.           זה נעשה רק מטעמים כלכליים בהקשר הזה, כי לי. היתה דירה שהוא משכן אותה לטובת הדירה הזו,

ש.          מי רצה שהם לא יוגדרו כידועים בציבור? י.?

ת.           לא יודעת את הפרטים בהקשר הזה, אבל אני יודעת שאם הם היו בני זוג, אז המשכנתא היתה גדולה יותר.

ש.          י. ראה את י. כבן הזוג שלו, לאורך כל הדרך?

ת.           לאורך כל הדרך, בלי שום פזילה הצידה".

 

  1. גם אחיו של התובע הצהיר בתצהירו כי במשך כל השנים שהצדדים חיו יחדיו,

                 המשפחה ראתה אותם כזוג לכל דבר. עוד הוסיף האח כי התובע אינו מאמין במוסד

                 הנישואין מסיבותיו שלו וזו היתה הסיבה לכך שהצדדים לא נישאו איש לרעהו.

 

  1. התובע צירף לתצהירו העתקים מטפסי פוליסות ביטוח למיניהן וקרנות פנסיה, אותם ערכו

         הצדדים, רובן נחתמו בסוף שנת 2013, כדלקמן:

  • טופס ביטוח מחברת מגדל מיום 16/12/2013, בו צויין שמו של הנתבע כמועמד לביטוח והתובע צויין כבן זוגו (נספח 1).
  • טופס ביטוח חיים מחברת כלל מיום 23/12/2013, בו צויין שמו של התובע כמועמד לביטוח והנתבע צויין כמותב (נספח 2).
  • טופס ביטוח חיים מחברת הפניקס מיום 30/12/2013, בו צויין שמו של התובע כמועמד לביטוח והנתבע צויין כמותב (נספח 3).
  • טופס קרן פנסיה מחברת כלל מיום 24/12/2013, בו צויין שמו של התובע כבעל הקרן, הנתבע כמותב, ושמו של הקטין מופיע במקום שיועד לפרטי הילדים

(נספח 4).

 

  1. מתצהירי עדיו של הנתבע עולים הדברים הבאים:

העד י. א. – "התובע הפגין לכל אורך הדרך חוסר יציבות קיצוני במסגרת הזוגית והמשפחתית".

העדה ח. ק. – "במהלך השנים התוודעה לאינספור משברים בין הצדדים, שנבעו בעיקר מצידו של התובע".

               העדה ח. א. – "הגדירה את יחסי הצדדים כיחסים של ריצוי וענישה,

               והמליצה לנתבע לסיים הקשר בין הצדדים".

 

  1. בהסכם, עליו חתמו הצדדים, צויין כי הצדדים מצהירים כי אינם בני זוג, וכל הקשור למעמד

         ידועים בציבור לא חל עליהם.

 

  1. מאידך, בסעיף 40 לאותו הסכם, נכתב כי "כל צד מתחייב לרשום צוואה.....".

 

  1. הנתבע בעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/2017, בעמ' 111 התייחס לעניין זה, וכך:

 

"ש.            אני מפנה אותך להסכם שצירפת, שכל הזמן נפנפת איתו, נספח ג' שלו (סעיף 40), צוואות שערכתם. למה לא צירפת גם את הצוואות? כתוב שעשיתם צוואות. בעת שעשיתם את ההסכם בשנת 2009, עשיתם גם צוואות?

ת.           (מעיין) כן.

ש.          אז יש צוואה?

ת.           יש צוואה של מי?

ש.          כתוב כי נספח ג' זה הצוואות, למה זה לא צורף? יש צוואות?

ת.           לא יודע אם הוא עשה צוואה, מעולם לא ראיתי.

ש.          יכול להיות שיש צוואה, בה י. מוריש את כל רכושו לך ולי.?

ת.           לא שאני יודע על זה".

 

  1. אין חולק על כך כי הצדדים לא נישאו איש לרעהו מעולם.

 

  1. כאמור, איני רואה לייחס חשיבות לעניין זה, שעה שבימינו אנו ישנם זוגות רבים, לא רק חד

 מיניים, שאינם רואים לנכון למסד את זוגיותם באקט פורמלי או דרך הממסד הדתי, ומעגנים  

 את יחסיהם הזוגיים באמצעות הסכם או טקס כזה או אחר, כל אחד מטעמיו הוא. שלא לדבר במטרד ובעלות הגבוהה של עריכת נישואין בחו"ל.

 

  1. בכלל העתקי פוליסות הביטוח אותם צירף התובע, ניתן לראות כי הצדדים העבירו איש

  לרעהו את סכום הביטוחים במקרה מוות של אחד מהם. בנספח 4 אף צויין שם הקטין כבנו 

 של התובע.

 

  1. מתצהירי עדיו של הנתבע, לא ברור האם התייחסו הם לתקופת זוגיות הצדדים בטרם נולד

  הקטין או לאחריה, אך ברור לכל, כי לא היתה מחלוקת על היות הצדדים במערכת יחסים זוגית.

 

  1. במכתבו של הנתבע אל התובע (נספח 7) לא מצאתי כי ניתן לומר, כי בין הצדדים התקיימה

  מערכת יחסים של "רק קשר מיני וחברות" (לשיטתו). החזרה על המילים מספר פעמים בדבר 

 הקמת בית וכו', אין בה כדי להצביע רק על קשר מסוג זה, כי אם הרבה מעבר לכך.

 

  1. אומר כי ההסכם כפי שנוסח על ידי הצדדים, אם לצורך הקלה בשיקולי מס (לשיטת התובע),

  ואם לצורך הפרדה רכושית/כלכלית (לשיטת הנתבע), ויתכן כי בין הצדדים היה רצון

להפרדה רכושית (אין לדעת), אך אין בכך כדי להשליך על "הפרדה" הורית. יחד עם זאת, רכישת דירת הצדדים יחדיו ומגורים בה יחדיו, מעידה על כוונות משמעותיות לבניית תא משפחתי משותף. רכישת דירה יחדיו אינה מעשה של מה בכך. (ראה: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני {פמ"מ – 26/12/2012}).

 

  1. באשר לצוואות הצדדים, אין זה משנה אם אלו נכתבו והן קיימות, אם לאו. עצם הצהרתם

  של הצדדים, בהסכם, על כוונתם לערוך צוואות, יש בה אמירה כשלעצמה ויש בה כדי להעיד

 על כוונות האחד כלפי השני. כוונה לערוך צוואות, גם היא מצביעה על קשר שהוא מעבר

 לרומן מיני גרידא.

 

  1. אין לי הצורך לבדוק ולחקור המניעים לכך ומהו אותו משטר רכושי שהחליטו עליו הצדדים.

  אם זה מאופיו הקפדן של התובע ואולי שמא רצונו של הנתבע במחויבות "הרמטית" מצדו

 של התובע. די לי בכיבוד בחירתם של הצדדים.

        

תכנון משפחתי משותף

  1. התובע טען כי אומנם בתחילת הדרך לא היה שותף לרצונו של הנתבע בהולדתו של הקטין

                 בשל טעמים הקשורים בעברו ובהשקפותיו על מוסד ההורות. יחד עם זאת טען כי בעת המסע

  בX  לרגל עבודתו, הגיע לתובנה, לאחר שצעד לדבריו 20 ק"מ ביום הולדתו של הנתבע כדי להודיע לנתבע בברכת יום הולדתו (נספח 13 לתצהיר התובע) על כי החליט להצטרף אליו לתהליך.

 

  1. התובע במכתבו, בין הדברים שכתב, סיים במילים אלו:

 

"....באיחור מסויים אך לכבוד יום הולדתך אני מושיט לך את ידי ואת נכונותי לשותפות הזו ובמקביל מבקש ממך את עזרתך לסייע לי להתגבר על הסתייגויותיי, חששותיי ופחדיי. ממני שאוהבך, י.".

 

  1. וכך מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 1/2/2017, בעמ' 87:

 

"ש.        הצהרת באופן מהותי, לראשונה בתצהירך. אתה ביום 09.01.13 אומר כי הצהרת. כתבת לו את זה במסמך מסוים?

ת.                          כן.

..............................................

 

ש.          את נספח 13 הגדרת "ברכת יום הולדת לי." ואתה מתאר פה סוג של סיפור מבחינת קורא אידיוט ואני שואל אותך, תציג בנספח הזה את כל המקומות שציינת שאתה הולך להיות אבא.

ת.           זה הסיפא של המכתב, השורות האחרונות של המכתב מתייחסות לזה בדיוק, זה אצלך. אני יכול לומר לך את רוב הדברים. "באיחור מסוים אך לכבוד יום הולדתך ... מבקש את עזרתך לסייע לי להתגבר על הסתייגויותיי, חששותיי ופחדיי".

                ש.         זו ההצרה שלך להיות אבא?

               ת.           זו ההצהרה שבאה במקביל לשיחות ושיחות טלפון.

              ש.           5 שורות למעלה אתה כותב כי ההורות מטילה עליך אימה, על ההורות המשותפת איתו. איך אתה מסביר את זה? תראה לי שאתה אומר כי אתה הולך להיות אבא של הילד שלו ולא משהו אמורפי, שתהיה שותף שלו. גם לפני כן היית שותף שלו, לא?

ת.           לפני כן הייתי בן זוג שלו, שליווה אותו בחלום חייו, עליו הוא אמר לא אחת כי אם אני לא רוצה בזה, אז אני חשוב לו יותר והוא מוותר על כך ואמרתי לו שבשום פנים ואופן לא, שנלך בדרך הזו ואלווה אותו. אמרתי לו באינספור שיחות ולצערי, אין הקלטות של כל השיחות שקיימנו בינינו, אבל בהרבה מקרים כל אימת שהוא אמר לי כי אני חשוב לו יותר ואם לא ארצה אז הוא לא נכנס לזה, אז אני אומר לו שאני מלווה אותו. החל מהתאריך הזה, בכל פן שאדם יכול לקיים בחייו, אם זה ברמה המוצהרת, ברמת הידיעה של הקרובים אליו, ברמת ההתכוונות, ברמת פינוי לו"ז, ברמת היערכות כלכלית הייתי שותף מלא לעניין הזה".

 

  1. באשר לכך, העידה מ. ב. בתצהירה כי ביום הולדתו של הנתבע, שהתה עם התובע

ב.... והתובע שיתף אותה בהתלבטויותיו וכן כי החליט לגדל הקטין יחד עם הנתבע.

מעדותה לפרוטוקול הדיון מיום 28/3/2016, בעמ' 27:

 

"ש.        מה את יודעת על תהליך הפונדקאות?

ת.           כשי. ביקר אותי ב...., אז הוא סיפר לי על התהליך שי. עבר ובעצם, על זה שבשלב זה יש אם פונדקאית שנמצאה ב... ושהיא בהיריון ולמעשה, מבחינתו השאלה שהוא הגיע איתה לX  זה איפה הוא בתהליך הזה.

ש.          זאת אומרת, בתהליך הזה הוא עוד לא החליט?

ת.           כשהוא היה ב..., במהלך הטיולים זה היה משהו שהלך איתו והוא חשב.

ש.          באיזה תאריך זה היה?

ת.           אני לא זוכרת תאריך, אבל טיילנו ב... ולמעשה, היה יום שהיה יום הולדת של י. ובו, למעשה סיימנו "טרק" וי. החליט באותו רגע שהוא הולך על זה עם י..

ש.          לבית-המשפט: למה היתה התלבטות?

ת.           י., לפני הקשר עם י. לא חשב שהוא רוצה להיות אבא ולהביא ילדים לעולם.

ש.          לבית-המשפט: היתה שאלה עקרונית אם הוא רוצה להיות אבא?

ת.           למיטב הבנתי כן, לפני ולמעשה, באותו טיול הוא החליט שהוא הולך על זה. לפני כן הוא לא התכוון.

ש.          לבית-המשפט: לפני כן הוא לא ידע אם הוא רוצה להיות אבא?

ת.           כן.

ש.          לבית-המשפט: ו... גרמה לו לקבל 2 החלטות: האחת, שהוא רוצה להיות אבא ועם המבצע שי. מרים באותו זמן ב....?

ת.           כן. להבנתי, הם היו בתוך התהליך הזה. להבנתי, מתוך השיחות עם י. אז ב.... י. היה בתהליך הזה וברגע שי. עמד להיות אבא, לי. עמדה הדילמה אם הוא ממשיך את הזוגיות עם י.והופך להיות אבא, או לא.

ש.          לבית-המשפט: נניח שפגשתי אישה בהיריון והיא בחודש השני להיריונה ואני מגיע לכלל מסקנה שהיא נפלאה וטובה ומצטרף עכשיו ומחליט שאני בונה משפחה, זה היה השיח בינך לבין י., על סיטואציה מעין זו? כך הוא חש, שהוא מצטרף למשפחה שהולכת ונבנית, או השיחה היתה: "עשינו את זה"?

ת.           למיטב הבנתי, איך שהבנתי את זה ושוב, הקשר שלי היה מאוד נקודתי באותו מקום ואת התהליך של ניסיון להיות אבא י. התחיל לבד ובשלב הזה י., לאחר הרבה לבטים אמר: "אני איתך, אנו עושים את זה יחד".

 

                 העידה גם נ. ז. לפרוטוקול אותו דיון, בעמ' 18-19:

"ש.        אני מבין שי. לא רצה להביא ילדים?

ת.           נכון, עד להיריון עם י..

ש.          עד להיריון, או עד ללידה?

ת.           עד להיריון ולא עד ללידה.

ש.          הוא החליט על ההיריון?

ת.           לא, הוא תמך בי. ולאחר כישלון של היריון קודם וכמה היריונות קודמים, הוא תמך בי., למרות הכאב הגדול והקושי הכספי, תמך בו כחבר וכשותף. 

ש.          אבל לא בהורות.

ת.           בהתחלה הוא לא התחייב להורות ובהמשך, כשההיריון הצליח והתקדם, הוא אמר לו שהוא מתכוון להיות שותף שלו בהורות, הוא נסע איתו ללידה ולכל ההכנות שהיו, הכנת הבית וכל החיים לקראת בוא התינוק".

............................................

ש.          אם אני עושה סיכום, הוא לא היה מוכן להתחייב כהורה בהליך הפונדקאות והוא רק תמך ברצון של י.?

ת.           תלוי באיזה שלב. בשלב שקדם להיריון של י. כן. לאחר שההיריון של י. התקדם, הדיונים נעשו יותר מהותיים ונראה שזה הולך ומתממש, אז הוא הודיע לי. ואני זוכרת את זה כחגיגה מאוד גדולה עבור י., הוא סיפר בשמחה גדולה שי. לוקח איתו חלק".

 

אומר כי שתי העדות, שעל אף שהוזמנו מצד התובע, הינן לדעתי עדות אובייקטיביות ומהימנות, לשתיהן יש או היה קשר לשני הצדדים במידה כזו או אחרת ומקבל אני את עדותן השופכת אור על הלך הרוח ששרר בין הצדדים, באשר לעתיד התא המשפחתי.

   

  1. עם שובו מ... ובהמשך הדרך, טען התובע כי הזמין כרטיסי טיסה ל..., בחר שם

  לקטין, ניהל יומן מסע ועוד ועוד. בהקשר לבחירת שמו של הקטין, הנתבע הכחיש טענה זו וציין כי זו בחירתו והתובע "רק" שמח בבחירה זו.

 

  1. התובע צירף בנספחיו את עדויות הזוגות ששהו עם הצדדים ב... (כל אחד להליך

         הפונדקאות שלו), בכולן מתוארת התנהלותו של התובע וטיפולו בקטין. (נספחים 42, 43).

 

  1. התובע צירף לתצהירו הודעת מייל אותה כתב לו הנתבע (נספח 20), מיום 14/5/2013,

         המבקש את אישורו לפרסום פוסט בפייסבוק בקרב חבריהם/מכריהם, וכך לשונו:

 

 

 "בעוד שבועיים וחצי י. ואני בדרך ל... ומשם נשוב עם תינוק/ת ונהפוך להורים...."

                 התובע השיב לנתבע כך:

                              "...לכל היותר בעוד שבועיים וחצי...שם נהפוך להורים ונשוב עם תינוק/ת..."

 

  1. עוד, צירף התובע לתצהירו (נספח 12) מייל אותו שלח הנתבע אליו ביום 19/4/2013, לאחר

         שקיבל מייל מסוכנות "תמוז", וכך לשונו:

 

"הי י.וי., ד"ש מהבייבי...."

"הי י. קיבלנו עוד בדיקת אולטרה סאונד....".

 

  1. מנגד הדברים האמורים, טען הנתבע כי התובע היה רק "משקיף מהצד", שכן לאורך כל

  השנים בהם היו הצדדים בקשר, סירב התובע להיות אבא, ולאור סירובו, לא יכול היה

 להבטיח כי יהיה לצד הקטין שייוולד, כפי שנהוג בזוגיות.

 

  1. במצב דברים זה טען הנתבע כי נאלץ לצאת למלחמה להבאת ילד לבד, ללא תמיכה נפשית

         וכלכלית ממי שהגדיר עצמו כביכול כבן זוגו.

 

  1. בסעיף ב 1) לתצהירו (בעמ'8), פירט הנתבע שלל דוגמאות המעידות על היעדר רצונו של

  התובע לשיתוף פעולה בהליך הפונדקאות, כמו סירובו לחתום אל מול חברת הפונדקאות "תמוז", או על כל מסמך אחר הקושר אותו להורות, סירב להשתתף במפגשי הסוכנות, סירב לחתום על חוזה הפונדקאות, סירב לקחת חלק בבחירת תורמת הביציות ואף לא נשא בעלויות הכלכליות שהיו כרוכות בהליך. לאור דברים אלו, חרף בקשתו שלו מן התובע, הרגיש כי הקשר בין הצדדים מתנהל על זמן שאול והתובע יכול לקום וללכת כל עת שיחפוץ.

 

  1. עוד טען הנתבע כי התובע הזמין את כרטיס הטיסה ל...רק בסמוך מאוד למועד הטיסה

         וכי תקופת השהייה המתוכננת ב...  תאמה את לוחות הזמנים של עבודתו.

  התובע צירף מייל המאשר כי יעדר מעבודתו, למרות שכבר תואמה לו הדרכה (נספח 14 לתצהירו).

 

 

 

  1. מעיוני בכלל העדויות והראיות עולה כי, אכן התובע סירב בתחילה להיות הורה, אם בשל

  עברו ואם בשל אופיו, חוסר בשלותו, דעותיו ועוד. גם מעדויותיו של הנתבע עולים הדברים כך. התובע אף אינו מכחיש הדברים.

 

  1. יחד עם זאת, אין אני יכול להתעלם מכך שמרביתן של העדויות (בפרט אלו מטעמו של

  הנתבע) מתארות הדברים כפי שהתרחשו בטרם החלטתו של התובע להצטרף להליך כבן זוגו של הנתבע וכהורה לכל דבר, ומאותו רגע, התחייב התובע להורותו לחלוטין.

 

  1. אכן כלל התהליכים המתוארים על ידי הנתבע בסעיף ב 1) לתצהירו הם הליכים אשר נדרשו

  עוד בטרם החל ההליך, או למצער עוד בטרם קרם עור וגידים לכדי תהליך ממשי.

 

  1. לא כך הדבר באשר לסירובו של התובע להגיש בקשה לצו הורות בסמיכות לבדיקת הרקמות

         של הנתבע, שכן לטענתו לא האמין התובע בהליכים בירוקרטיים. ויכול שהדבר אפילו נעשה

         מטעמי התחכמות גרידא, אך אין בדבר לפגוע ברצונו של התובע להיות הורה.

 

  1. לא כך הדבר באשר לנשיאת העלויות הכלכליות אשר היו כרוכות בהליך, בהן נשא הנתבע

לבדו. אומר כי טענת התובע כי העביר במקביל סכום של 350,000 ₪ בעבור המשכנתא לא תואמת את מועד העברתה. אך בהקשר זה כבר אמרתי את שאמרתי, מה לעניין כלכלי ולהורות, הנמדדת כפי ההתנהלות מול הקטין בפועל.

 

  1. אדגיש עוד כי, לפחות בשנים האחרונות ומאז נקבעו זמני שהות, מתנהל התובע בקפדנות,

         ככל הורה אחר הפרוד מההורה השני.

 

  1. אומר עוד כי מתקשה אני לקבל את דבריו של הנתבע.

 ראשית, אין המדובר ב"מלחמה" כדבריו, כי אם בהליך סבוך ומורכב, הן מבחינה 

 בירוקרטית, הן רגשית , הן נפשית ובוודאי כלכלית. אך גם אם השקיע הנתבע את מלוא הונו 

 בהליך ואף נטל הוא הלוואות, הרי שהתובע שימש לו משענת כלכלית ליתר ההוצאות, כפי

 הצורך. שנית, התמונות, העדויות והראיות מציגות תמונת שונה לחלוטין מזו המתוארת

 בדבריו של הנתבע. אין ולא יכול להיות חולק כי הצדדים, לכל הפחות החל מהתקופה בת

 מספר החודשים שקדמה לנסיעתם ל... ועד לפרידתם, נראו ויצרו "תמונה" אחרת.

  "הורות/משפחתיות/זוגיות..." - כל ביטוי דומה יתאים לתאר מצב זה כפי שנצטייר, אך

 בוודאי לא כזה המראה או מוכיח את היותו של הנתבע, משל "בודד" במערכה או במלחמה

 כפי שהציג הנתבע.

 

העדרו של הסכם הורות ואי הסדרת מעמדו המשפטי של התובע כלפי הקטין

  1. כאמור, הצדדים לא ערכו הסכם הורות משותפת. האם יש בהיעדרו של הסכם כזה כדי

         להעיד על הסדר שלילי ליצירת ההורות המשותפת? המציאות כפי שהייתה, סותרת כליל

                 חשיבה שכזו.

 

  1. במצב דברים זה, בו לא נערך הסכם הורות משותפת, יש לבחון הנסיבות שסובבות את

         ההורות, על מנת ללמוד אם התקיימה הורות משותפת הלכה למעשה.

 

  1. התובע טען כי לא פנה לכל הליך משפטי לאחר הולדת הקטין שכן לא נתן אמון או ייחס

         חשיבות להליכים הבירוקרטיים ומה שהיה מול עיניו, זו החלטתו להיות הורה, ופיסת נייר

(לשיטתו), לא תעשה אותו יותר או פחות אביו של הקטין. עוד הוסיף הוא כי הדבר לא היה בראש מעייניו בשל העומס הרב שהיה מוטל עליו.

 

  1. התובע טען כי פנה לאחיו וגיסתו (שניהם עורכי דין), לצורך הסדרת מעמדו החוקי כאב

               הקטין. וכך מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום  1/2/2017, בעמ' 85:

 

"ש.        מיום שהוא נולד, למעשה, עשית איזושהי פעולה שאתה יכול להצביע עליה, אפילו בתצהירך בלהיות כזה? כדי ליצור את ההגדרה הזו? בתצהיר שלך אתה אומר שאתה לא אוהב הגדרות, נכון?

ת.           במקום בו הגדרות נחתכות ולא הופכות להיות שלמות. אני אדם אשר מגדיר דברים ובפועל, בתפיסתי הייתי, תפקדתי כאביו של י. ללא ההגדרה הרשמית, עד שניסיתי להשיג גם אותה וזה השתבש.

ש.          מתי ניסית להשיג?

ת.           באוות מעמד בו פניתי לאשתו של אחי, עו"ד א. י.

ש.          מתי פנית אליה לראשונה?

ת.           לא זוכר תאריך, זה כתוב בתצהיר.

ש.          אני מציג לך את התצהיר (נספח 110), זה בסמוך לספטמבר 2014?

ת.           אני מניח שזה חודש קודם לכן.

ש.          אתה אומר בסמוך לספטמבר 2014?

ת.           כחודש לפני כן, אני מניח, כי לקח לה זמן לבדוק ולפנות אלי ולהגיד שהיא צריכה מסמכים מסוימים שהיא לא מכירה ופניתי אליו כדי שיספק לי את אותם מסמכים ולהעביר אליה.

ש.          בן כמה י. בשלב הזה?

ת.           אז הוא היה בן שנה וקצת.

ש.          באופן תיאורטי, עד השלב הזה עשית איזושהי פעולה בירוקרטית כדי שמעמדך יהיה חוקי, שהמעמד שלך יהיה שאם חלילה קורה מקרה היפותטי והנתבע עובר מן העולם, מה עושים עם הילד?

ת.           במקרה והנתבע היה הולך מן העולם, חלילה, הייתי הידוע בציבור שלו וזה שכולם מכירים אותי כהורה של הילד לכל דבר. מעבר לזה, הביטוחים היו ע"ש הנתבע והילד, כפי שפורט בתצהיר ולפן הזה כן דאגתי, גם במקרה ואני הולך לעולמי".

 

ובעמ' 97:

"ש.        לאורך כל הדרך י. דחק בך שתסגיר את מעמדך כהורה?

ת.           י. לא דחק בי, הוא ביקש שאהיה הורה ורציתי את המסמכים האלה ולא קיבלתי. ידעתי אילו מסמכים צריך, רק בעקבות הפניה שלי לעו"ד י.. לפני כן לא ידענו מה ההליך, לא הוא ולא אני".

 

  1. י. י., אחיו של התובע העיד כי כבר עם הגיעו של הקטין אל העולם, רצו הצדדים

  להסדיר את מעמדו של התובע כאביו של הקטין, אך בשל החשש שאימוצו בצורה פורמאלית יקשה על אימוץ ילד נוסף בעתיד, הדבר נשתהה. וכך בעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 7/12/2016 בעמ' 77:

 

"ש.        איך אתה מסביר שיש לו אח עורך דין וגיסה עורכת דין, איך אתה מסביר שי. לא עשה מהלך משפטי אחד כדי לבסס את מעמדו בחיים של י.?

ת.           י. הוא אדם שמביע סלידה עזה מפרוצדורות ובירוקרטיה ואני לא חושב שהוא ייחס לזה חשיבות מכרעת וזו לא היתה המהות מבחינתו. שנית, אני לא מבין בזה דבר ואשתי מוכנה מחר לערוך להם הסכם וליישב את הסכסוך הזה, ללא שכר טרחה.

ש.          אז למה היא לא הציעה זאת אף פעם?

ת.           אמרתי לי. וגם א., לדעתי אמרה לי.. י. פנה לא., בעקבות הפניה שלי, להסדיר את האימוץ ואמרתי לו שאני לא מבין ושיפנה לא.. הוא פנה לא., היא ביקשה רשימת מסמכים שמעולם לא נתקבלו ומאז היחסים עלו על שרטון".

 

  1. התובע צירף מייל מיום 17/10/2013 (נספח 16) שכותרתו "....עוד דברים מהלב", אותו כתב

         לו הנתבע ובו נכתב בין היתר:

 

                              "...הזמן נקף. מישהו היה צריך להיות האפרופוס במידה ויקרה לי דבר מה.

                              זה לא סוד.

                              דברתי על כך עם ע. וק. ועם ב. ול..

                              אם אתה לא בעניין יש לי רק אותם...

             הבהרתי להם שלמרות שהם יהיו רשומים אני מצווה עליהם לקבל כל החלטה שלך

             קודם לכן.

                              ואז החלטת שאתה נרשם כאפוטרופוס".

 

                 אציין כי מקריאתו של המייל כולו ניתן להבין כי הדברים הכתובים נכתבו בדיעבד על

                 השתלשלות קרות האירועים.

 

  1. הנתבע טען כי אף על טופס אפוטרופוס לקטין, באם יקרה לו משהו, סירב התובע לחתום.

 

  1. חברו ושותפו של הנתבע בעבודתו, ע. ר., סיפר כי בסוף שנת 2012 פנה אליו הנתבע

  בבקשה כי הוא ובת זוגו ייקחו על עצמם להיות אפוטרופוסים לקטין לאחר לידתו, במקרה

 של מות הנתבע. לדבריו, הנתבע אמר לו כי התובע  מסרב לכך בכל תוקף.

 

  1. התובע בעדותו טען כי מבחינתו אם היה קורה משהו לנתבע, הרי שהצדדים היו ידועים

  בציבור, ושוב לא ראה או סבר כי יש לחתום על טופס מתאים. לדבריו אף לא ידע דבר על כך

 שהנתבע "הסמיך" אחרים לשמש כאפוטרופוסים על הקטין. מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 1/2/2017, החל מעמ'  84:

 

"ש.        באופן תיאורטי, עד השלב הזה עשית איזושהי פעולה בירוקרטית כדי שמעמדך יהיה חוקי, שהמעמד שלך יהיה שאם חלילה קורה מקרה היפותטי והנתבע עובר מן העולם, מה עושים עם הילד?

ת.           במקרה והנתבע היה הולך מן העולם, חלילה, הייתי הידוע בציבור שלו וזה שכולם מכירים אותי כהורה של הילד לכל דבר. מעבר לזה, הביטוחים היו ע"ש הנתבע והילד, כפי שפורט בתצהיר ולפן הזה כן דאגתי, גם במקרה ואני הולך לעולמי.

ש.          אבל אני מבין שבנקודת הזמן הזו, כשעולה במוחך להתחיל לטפל בהגדרה הזו שלך, אתה יודע שיש שני אנשים אחרים שנרשמו כאפוטרופוסים של הילד, במקרה מוות חלילה.

ת.           אני לא יודע על זה ולא דובר על זה. היה ברור לנתבע, כפי שברור לכולם שאני הורה שני לי. וזה היה ברור גם לאותם אנשים שאחד מהם העיד כאן. מעבר לזה, צירפתי לתצהירי מכתב מהנתבע, בו הוא מאשר מפורשות שהסכמתי להיות אפוטרופוס.

ש.          אתה מדבר על איזה נספח?

ת.           לא זוכר במספרים, אוכל לבדוק זאת ועורכת הדין שלי תעזור לי בכך. הדברים מצורפים ובוודאי מוכרים לך.

ש.          אני מפנה אותך לנספח 16, אתה מתכוון למייל הזה, מאוקטובר 2013?

ת.           (מעיין) יש מייל בו הנתבע כותב לי מפורשות שהזמן חלף והסכמתי להיות אפוטרופוס.

ש.          אני מפנה אותך לעמוד 2 בנספח 16: "הזמן נקף, מישהו היה צריך להיות אפוטרופוס במידה ויקרה לי דבר מה ..." (מצטט מנספח 16) ואז החלטת שאתה נרשם, אמת?

ת.           אמת שזה מה שכתוב.

ש.          אז אתה מבין מהמייל הזה שע. וק. הסכימו להירשם כאפוטרופוסים של הילד באוקטובר 2013,

ת.           באוקטובר 2013 הנתבע כתב את הדברים וזה לא המועד שנרשמו. אם הם נרשמו, אז לא ראיתי מסמך על כך

ש.          מתי הם נרשמו?

ת.           לטענת הנתבע זו התקופה שהסוכנות לפונדקאות דרשה את זה ממנו "הד הוק", זה פרוצדוראלי לחלוטין, כחלק מהליך הפונדקאות שלא היה מוכר לו ולי קודם לכן.

ש.          כשאתה קורא את המייל הזה מאוקטובר 2013 ורואה שרשום כי הוא פנה לע. וק. לצורך הרישום הזה, אתה הרי אבא בשלב הזה, לא?

ת.           נכון.

ש.          איזה סוג של אבא אתה בשלב הזה?

ת.           אני אבא! לא יודע איזה סוג.

ש.          ואתה מרשה שיהיה לילד אפוטרופוסים אחרים?

ת.           לא ראיתי את המסמך הזה.

ש.          בהנחה והם נרשמו.

ת.           התיאור הזה שגם תואר בהרחבה על-ידי הנתבע בתהליך גישור שהיינו ביום 26 באפריל, לפני שנתיים היה חלק מהליך פרוצדוראלי ולא היתה לו משמעות לגבי חייו של י..               

ש.          לבית-המשפט: השאלה היא, כי הורות קשורה למטען רגשי, מן הסתם, איך לא זעו קרביך כשאחרים רשומים כאפוטרופוסים, פרוצדוראלית או לא וברגע שנותנים אפוטרופסות אז זה מעמד חוקי, אז איך לא מנעת את זה או דאגת בהזדמנות הראשונה להחליף את זה?

ת.           אני לא יודע. יש כאן מצב בעייתי, אני יכול להודות בזה בפה מלא. עשיתי טעות ועל הטעות הזו אני משלם ומרשה לעצמי לשאול האם התשלום שאני משלם מזה שנתיים הוא הולם על הטעות הזו. אני ערבבתי בין אהבה, בין רגש ובין זוגיות לבין בירוקרטיות וכאן "נפלתי".

ש.          זו פעם ראשונה באוקטובר 2013 שאתה נחשף לנושא האפוטרופסות?

ת.           קשה לי לומר, אני חושב שכן".

 

לאחר לידת הקטין

  1. הנתבע טען כי ביקש מהתובע אין ספור פעמים להסדיר את מעמדו המשפטי כאב לי., אך

         התובע סירב. אם תרצה תאמר, כי גם לשיטת הנתבע ראה הוא את התובע כמי שיש לו מעמד

                 בחיי הקטין, וכל שנותר הוא להסדיר את המעמד המשפטי להורות זו.

 

  1. התובע סיפר כי הצדדים פנו לאח התובע ולאשתו (שניהם עורכי דין), לצורך הסדרת מעמדו

         המשפטי של התובע, נדרשו להביא מסמכים רבים, תהליך אשר בהמשכו נקטע לאור פרידתם

         של הצדדים.

 

  1. התובע טען כי גם לאחר לידת הקטין לא עשה כל פעולה לצורך הסדרת מעמדו שכן

         לא האמין בבירוקרטיה ולא ראה ערך ממשי ב"נייר", לשיטתו, המסדיר את מעמדו.

  מצאתי בעדותו התייחסות לאי הסדרת מעמדו החוקי, וכך לפרוטוקול הדיון מיום 1/2/2017,

 בעמ' 85:

"ש.        מיום שהוא נולד, למעשה, עשית איזושהי פעולה שאתה יכול להצביע עליה, אפילו בתצהירך בלהיות כזה? כדי ליצור את ההגדרה הזו? בתצהיר שלך אתה אומר שאתה לא אוהב הגדרות, נכון?

ת.           במקום בו הגדרות נחתכות ולא הופכות להיות שלמות. אני אדם אשר מגדיר דברים ובפועל, בתפיסתי הייתי, תפקדתי כאביו של י. ללא ההגדרה הרשמית, עד שניסיתי להשיג גם אותה וזה השתבש".

 

ובעמ' 90:

"ש.        למעשה, אם אנו עוברים על כל הנספחים שהגשת ושאנו הגשנו וכל מה שהיה כאן, אז רואים שלאדם נורמטיבי כמוני, לא ראינו הצהרה אחת אמיתית שלך, שמגדיר את עצמך שתהיה אביו של הילד הזה וגם במשך שנה וחצי, עד אפריל 2015 אתה לא עושה פעולה אחת אשר תקבע את מעמדך כהורה. נכון?

ת.           לא. אני עושה פעולות רבות ושוב, צריך להפריד בין המישור הרגשי והפרקטי היומיומי לבין הביורוקרטי-פורמאלי, שם התמהמהתי ובמישור הפרקטי היומיומי אני חושב שעשיתי כל מה שמצופה מהורה לעשות, מפינוי זמן, מחודשיים ב... ללא חופשת לידה אשר הוענקה לנתבע ולא לי. הייתי שם ללא חופשה, טיפול בילד משך תקופה ממושכת מה שהנתבע עצמו העיד עליו הדוח של פסגות, חשבון בנק משותף ממנו מומן הילד והסתבר כי 80% מומן על ידי, כי הנתבע שנה אחורה לא הפקיד שם כספים, הביטוחים הם על שם הנתבע והילד".

 

ובעמ' 93:

"ש.        גם מהמסמכים, אני רואה כי לאורך כל נדבך בחייך יש קפדנות יתרה ודווקא בנושא כל-כך מהותי החלטת לא להקפיד, כמו להסדיר את מעמדך כאב?

ת.           זה לא שהחלטתי לא להקפיד, החישוב של המצב לא היה כנראה נכון מבחינתי. נתתי את ליבי ולא את חותמתי".

ובעמ' 97:

"ש.        לאורך כל הדרך י. דחק בך שתסגיר את מעמדך כהורה?

ת.           י. לא דחק בי, הוא ביקש שאהיה הורה ורציתי את המסמכים האלה ולא קיבלתי. ידעתי אילו מסמכים צריך, רק בעקבות הפניה שלי לעו"ד י.. לפני כן לא ידענו מה ההליך, לא הוא ולא אני".

 

  1. לתצהירו של התובע צורפו נספחים אשר את חלקם בחרתי להביא בפסק הדין:

 

  • פנייתו של התובע לקונסוליית ישראל ב... מיום 14/6/2013. "בתאריך 4 ביוני נולדו ב... לי ולבן זוגי י.-י. י., המכותב למייל זה, בן כתוצאה מהליך פונדקאות. בננו י., אשר אני אביו הביולוגי...." סעיף 67 לתצהיר התובע.
  • תמונות של הצדדים מהימים הראשונים שלאחר הלידה ועם שובם ארצה.

הכותרת – "י. י. וי. ג. אחרי ששבו עם בנם י. בתום הליך הפונדקאות ב...". (נספחים 100א, 109א).

  • כתבות מעיתון הארץ ומאתר וואלה עם השיבה ארצה לאחר הפונדקאות – בני הזוג והקטין הוצגו כמשפחה בכל אמצעי התקשורת בהם סוקר הנושא. (נספחים 52-57, 62-63).
  • ברכה לראש השנה תשע"ה....אותה כתב י. לי. - "...כהורים לילד שלנו, שאני הענקתי לו חיים. שאתה הענקת לו את שמו. שנינו, יחד ולחוד, במאה אחוזים שאינם ניתנים לחלוקה נושאים באחריות לגורלו אחריות שאינה משתווה לשום אחריות אחרת....נהיה עסוקים בחיינו הנפרדים שמן הסתם לא יפגשו עוד אלא בבננו". (נספח 38).
  • ברכה מיום 23/11/2013 לרגל יום הולדת 40 לי. - "בשנה האחרונה הפכת

  להורה. אבא, אבו'לה....אני מאחל כי האור המופז בעיניך בפניך בהליכתך   

 המתרוננת עם הילד המופלא הזה שלך/שלנו....". (נספח 79).

  • כתבה "מראת הענק של הנפש" – אותה העלה הנתבע לפייסבוק שלו עם תוספת שלו – "ומה שנותר לי להוסיף שלא דובר בו בכתבה זה שהוא גם אבא נפלאJ" (נספח ד).
  • ברכה לקטין לראש השנה תשע"ה - "שנה טובה בן יקר! מאבא י. ומאבא י.". (נספח 97).
  • פוסט של התובע עם תמונה מיום 24/4/2014, מחופשה משפחתית ב..., אשר שותף על ידי הנתבע, בו הוספה תגובה מאת מכרה של הנתבע, עליה השיב הנתבע - "...היינו שם עם בכורנו והיה נפלא. ממש". (סעיף 124 לתצהיר התובע).
  • מכתבו של ע. ב. מיום 7/6/2015, שהיה הגנן של הקטין עד ליום 13/8/2014, בו מתאר את התרשמותו מהצדדים ש"....מילאו שניהם את תפקיד האב בחום ובאהבה בצורה הטובה ביותר לבנם י......לא היה בי ספק באהבה הגדולה שקיבל י. משני הוריו!!!" (נספח 88).
  • מעדותה של ק. ג. – "ללא ספק ראתה קשר של "אבא ובנו". התובע הוא שהביא כמעט כל בוקר את הקטין לגן.
  • מעדותה של ט. מ. שעבדה בגן בו שהה הקטין – "במשך כל תקופת השגרה בגן,

                 הצדדים והקטין  נראו לי כמשפחה חמה ואוהבת".

 

  1. מכל אלו ברור כי הנתבע הסכים כל העת וראה בתובע כהורה הקטין לכל דבר הן כלפי הקטין

         והן בהתייחסו לתובע כך.

 

  1. שוב, מצאתי לנכון לצרף את הראיות בדבר הורותו של התובע על הקטין, אלו מצביעות ברובן

         על מסירותו של התובע לקטין, בגידולו, במסירותו ובנוהגו כהורה לכל דבר. נראה כי

                 גם הנתבע אינו חולק על מסירותו של התובע לקטין.

 

  1. הנתבע לא הביא ראיות או עדויות לתמיכת גרסתו כי חרף בקשתו מן התובע ללכת להסדיר

  את מעמדו המשפטי, לא נהג התובע כהורה לקטין לכל דבר, שאין בינו לבין הורה ביולוגי כל הבדל, הן במסירותו, דאגתו, טיפולו בקטין ועוד. אומנם עולה כי אכן התובע לא הסדיר מעמדו אך נראה כי ה"מאמץ" שנכשל היה משותף לצדדים שניהם. נראה כי לא דחק בנתבע כדי ממש עניין הסדרת המעמד הפורמאלית, כל עוד חש כי הקטין מטופל היטב, מצוי הוא בידיים נאמנות, היה שקט מטיפולו של התובע בקטין וידע גם ידע כי התובע הינו הורהו השני של הקטין.

 

  1. כל העדויות מטעם הנתבע תמכו במערכת היחסים הזוגית בין הצדדים, שידעה עליות

  ומורדות בין השנים, שימוש במושגים של "כניעה", "התעללות" בין הצדדים, אך אף לא אחת

 מהן תמכה בכך כי התובע אינו מתנהג ונוהג כהורה לקטין.

 

  1. יכול אני להצר על כי זו היתה הרגשתו של הנתבע באשר לזוגיות עם התובע, אך למרות

  המתואר, בחר הוא להישאר באותו קן משפחתי ולא בחר לפרק אותו, נכון כי התאמץ

 להתגבר על מכשוליה של הזוגיות, על ספונות ליבו והתנהגותו של התובע, אך לא נראה היה

 כי הנתבע נשאר בעל כורחו. 9 שנות זוגיות אינן עניין של מה בכך.

 

  1. אומר גם כי בטרם לידת הקטין, לא עלה בין הצדדים הצורך לעגן ה"שותפות ההורית"

  באמצעות הסכם, יתכן כי הנתבע הסתפק רק בעצם הסכמתו של התובע להצטרף אליו להורות וסבר כי בהמשך יסודרו ויעוגנו ההליכים, או אולי בעצמו לא חשב בעת ההיא כי יש צורך ממשי בכך, יתכן כי לאור העובדה כי התובע לא היה שותף בהליך מול סוכנות "תמוז", בה לא הוסברה להם המשמעות לאי הסדרת המסמכים. אין בידי לדעת מה מבין האפשרויות סבירה יותר.

 

  1. מכל האמור לעיל, אין כדי להגיע למסקנה כי יש בהיעדרו של הסכם משפטי בין הצדדים,

         כדי להעיד על הסדר שלילי ליצירת ההורות המשותפת על הקטין.

 

כינוי הקטין את הצדדים והתייחסות הצדדים האחד לשני בתא המשפחתי

  1. התובע טען כי הקטין רואה בו כהורה לכל דבר ואף קורא לו אבא.

 

  1. הנתבע טען כי רצה לחזק הקשר בין התובע לקטין וכן לחזק את מעמדו של התובע כדי לנטוע

  בו את תחושת ההשלמה  על כי הורה הוא. לצורך כך, דאג הוא כי הקטין יכיר ויכנה את הצדדים שניהם בכינוי אבא. יחד עם זאת טען הנתבע, כי בשל העובדה כי רצה לשמר הפרדה בין הצדדים, הקטין כינה את התובע "אבו" ולא אבא.

 

  1. התובע צירף סרטונים לתצהירו, בהם לטענתו הנתבע מכנה את התובע אבא באזניו של

         הקטין. הנספחים הינם בבחינת "מדיה מגנטית ותקצירם כדלקמן:

  • סרטון מיום 2/11/2013 (נספח 77 לתצהיר) בו שואל הנתבע את הקטין "פוצקי, מה אתה עושה מתוקי, אתה אוכל לאבא את האף? אתה אוכל לאבא את השפם?"
  • סרטון מסוף קיץ 2014 (נספח 78 לתצהיר) בו פונה הנתבע אל הקטין ושואל "מה זה? מצלמה כמו של אבא?"
  • סרטון מיום 9/12/2015 (נספח 80 לתצהיר) בו הקטין מתעקש שהוא התובע "לא אבו אלא גם אבא".

 

  1. מעדותו של הנתבע לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/2017, בעמ' 103, עולים הדברים כך:

"ש.        האם תסכים כי בהמון סיטואציות שהיו בתוך התא המשפחתי שלכם, כינית את י. בנוכחות י., אבא. "הנה אבא, אתה מושך לאבא את האף, הנה המצלמה של אבא".

ת.           עשיתי כל מה שאני יכול ברגע שי. נולד, היה לי מאמץ גדול. התאמצתי מאוד לעשות את כל מה שצריך מבחינת איך הדברים צריכים להתנהל, כדי שי. באמת יהיה אבא. רציתי בזה וי. סירב".

........................................

ובעמ' 104:

"ת.        קראתי לו אבא, הגדרתי אותו אבא, הצגתי אותו בכל מקום כאבא, כי קיוויתי שכל המסכת הזו, כי באמת התכוונתי לזה שכל האווירה שתיווצר סביב זה וגם הייתי משוכנע שברגע שהילד הזה יבוא לעולם, י. ירצה בו וייקשר בו. .....".

 

  1. כינוי הקטין את כל אחד מהם "אבא או אבו", וכינוי הנתבע את התובע "אבא", ללא יצירת

  אבחנה גנטית ביניהם, מעידה כי גם הצדדים ראו בקשרים שביניהם קשרי משפחה, ובפועל, משפחה בה שני אבות לקטין.

 

הצגת הקשר המשפחתי כלפי הסביבה המורחבת

  1. הצדדים שניהם, וכל אחד מסיבותיו, לא הרחיבו טענותיהם בעניין זה, והעדויות כפי שעלו

         וכפי שצורפו מעידות בעד עצמן.

 

  1. אביא את העדויות והראיות אשר הובאו והוצגו בפני, המעידות כשלעצמן על הלך הדברים

  ואותה "תמונה משפחתית", כפי שהוצגה כלפי ובעיני סביבתם, הן המשפחתית והן החברתית.

  • מייל מיום 11/6/2013 (נספח 39 לתצהיר התובע) מאביו של התובע המופנה לצדדים שניהם מיום, עת הקטין היה כבן שבוע ימים – "....כל כוונתי לאחל לכם ברכות חמות לרגל מלאת שבוע למתת האל....בהתכוונות אל שניכם...כשתזכו לגדלו כפי אשר תיעצכם רוחם...".
  • פוסט מהפייסבוק של אחות הנתבע ע. ג. מיום 7/2/2014 (נספח 87)- "Y PHOTOGRAPHED BY HIS DAD Y J"
  • תמונה מהפייסבוק של אחות הנתבע צ. ג. מיום 7/8/2013 (נספח 84 לתצהיר התובע)– ABA Y" AND Y" "
  • מתצהירה של אם התובע, ת. י. -

             "...י. נכדי...וכך נקשרתי בו אני כנכדי לכל דבר...כולנו קיבלנו את י. כבן

משפחה לכל דבר.... אני תפסתיו כנכדי לכל דבר וי. עצמו קרא לי סבתא. .... כשאני נשאלת כמה נכדים יש לי אני משיבה 6, כלומר י. נחשב בעיני כנכד לכל דבר...קניתי מתנות לי. כמו לכל נכד אחר מנכדי..."

  • מתצהירו של אח התובע י. י. – "...קיבלתי את הבשורה המרגשת והמשמחת, כי בנם של י. וי., י., נולד....כל אימת שפגשתי את י. ואת י., הוצגתי לילד על ידו כדוד י.. כך הוצג גם אחי ואחותי הצעירים, ואילו הוריי הוצגו כסבא וסבתא. בנותיי רואות בי. בן דוד לכל דבר ועניין...".
  • ברכות ליום הולדתו של הקטין (נספח 94 לתצהיר התובע) – "מזל טוב לי. ולהורים המדהימים".
  • מייל מאמו של הנתבע אל התובע מיום 4/2/2015 (נספח 103 לתצהיר התובע) - "...שתהיה מבורך ושתהיו שמחים ומאושרים שלושתכם תמיד".
  • מייל מאמו של הנתבע אל התובע מיום 6/4/2015 (נספח 105 לתצהיר התובע), לאחר פרידת הצדדים - "י. חמודי, כן אני יודעת משהולך בינכם. בוא ניתן לזמן לעבור...צריך קצת סבלנות ....מה שלא יהיה, אני תמיד אהייה לצד של שלום, למרות שהכל ניראה קשה עכשיו, מי יודע אם בכל זאות תמשיכו לחיות שלושתכם ביחד עוד הרבה שנים ב.ע.ה.ש. כי אתם אוהבים אחד את השני ולא מגיע לכם שתסבלו.....אתא תמיד תהיה אבא אהוב של י. וי. תמיד יהיה בן אהוב שלך.....".

 

  1. בהקשר לכך העיד הנתבע בעדותו לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/2017, בעמ' עמ' 101 כך:

 

"ש.            אגיד לך למה – אמא שלך רואה בי. אבא של י.נכון?

ת.                              צריך לשאול אותה. היא חושבת שהם מאוד קשורים ושי. מאוד קשור.

ש.               אחותך ע.רואה בי. אבא של י., נכון? (מציגה פוסט)

ת.                              אני לא יכול לענות במקומה.

ש.               מי זו צ. מ.?

ת.                              אחותי.

ש.               אתה מכיר את התמונה שאני מציגה לך, שהיא פרסמה ובו כתוב "אבא י. וי."?

ת.                              מכיר היטב. צ. ואני מאוד קרובים והיא פרסמה הרבה מאוד פוסטים. היא ידעה שמאוד חשוב לתת את האווירה המאוד אוהבת ומכבדת לי., כדי שאולי יסכים לקחת אחריות על הילד שנולד לי.

ש.               כלומר, תסכים שהמשפחה שלך המורחבת, לפחות עד אפריל 2015 ראתה בי. אב של י..

ת.                              אמא שלי מאוד מודעת למצב שהיה בינינו משך כל התקופה, אנו גם מאוד קרובים והיא מאוד מחבבת את י., כואבת את המצב הזה ויש לה אג'נדה, היא היתה רוצה שנחזור ונהיה ביחד.

ש.               אבל שאלתי שאלה אחרת. המשפחה שלך, לרבות אמך ואחים שלך, לפחות עד התאריך המופיע במייל, ראתה בי. אב לכל דבר ועניין.

ת.                              כן".

 

ובעמ' 102:

"ש.            הסברת למשפחה של י. שבכל התכתובות כולם מכירים בו כהורה, גם כשאבא שלו נסע ל...?

ת.           אבא שלו שלח ברכות מאוד חמות ולכן היה תמוה בעיניי שגם אבא, אחות, הגיס של י. לא התייחסו אל י. כבן משפחה. למשל, אמא שלו עוד לפני שהילד נולד אמרה "י., אין בעיה, תמיד נראה בילד שייוולד, אם הוא הילד של י. אראה בו נכד ולא משנה לי הנושא של הדם". אני מכבד ומעריך אותה עד היום ובכל זאת, סביב שולחן שבת, ערב שבת, כשאנו יושבים סביב שולחן שבת אז מסביר לי הגיס של י. ומסבירה לי אחותו, כי בכלל אומרים לו שזה לא הבן שלו והוא שותק, לא פוצה פה, כשהילד שלי שם וזו החוויה שהוא צריך היה לעבור, כי זה מה שי. גוזר עליו.

ש.               אמא של י., עוד בראשית הדרך ראתה בו נכד?

ת.                              כן".

 

  1. בחינת העדויות והראיות כפי שהובאו בפני, מעלה כי הצדדים הוצגו בפני הסובבים אותם

         כהוריו של הקטין, ללא הפרדה ממשית ביניהם.

 

  1. התנהגותם ומעשיהם של הסובבים מעידים כי לא עשו אבחנה לעניין הגנטיקה/ביולוגיה וראו

         בקטין כבנם המשותף של הצדדים וכנכדם לכל דבר.

 

  1. אף לצורך השתתפות הנתבע באחד מדיוני ההוכחות, עת הקטין היה מצוי באחריותו

         במסגרת זמני השהות, הודה כי הקטין מצוי אצל אמו של התובע.

 

  1. מכל אלו, וכן מהתמונות אותם צירף התובע, בחלקן שלו עם הקטין בלבד ובחלקן האחר

  הצדדים עם הקטין יחדיו, עולה כי המשפחה המורחבת של התובע היוותה חלק משמעותי

 בחייו של הקטין.

 

  1. עוד עולה מהדברים כי משפחתו המורחבת של התובע אהבה את הנתבע ומשפחתו המורחבת

  של הנתבע אהבה את התובע וראו בכל אחד מהם כבן משפחה. כך היה גם לאחר לידתו של הקטין, שגרם לכך שהמשפחות התייחסו אליהם כתא משפחתי אחיד ומאוחד לכל דבר.

 

נשיאה כלכלית משותפת בהוצאות המשפחה

  1. כאמור, הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית בכל הקשור לחשבונות הבנק של כל אחד מהם,

  אם כי שניהם טענו כי פתחו חשבון משותף בבנק טפחות, ממנו שולמה המשכנתא בעבור דירתם המשותפת. מחשבון זה אף הועברו תשלומי הגן עבור הקטין.

 

  1. אין מחלוקת על כך כי מצבו של התובע היה מבוסס יותר מזה של הנתבע.

 

  1. התובע טען כי כל הוצאותיו של הקטין שולמו בקביעות על ידי שני הצדדים מחצה במחצה,

         מקופת מזומנים ומחשבון הבנק המשותף. ונזכיר, דירה משותפת וחשבון בנק משותף, הם

  מסממני קיום תא משפחתי (וראה: רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו, סב(1) 165 {פמ"מ – 13/12/2006}).

 

  1. באשר למימונו של הליך הפונדקאות, לא הכחיש התובע כי לא נשא בתשלום להליך עצמו,

  אך טען כי העביר תשלום של 350,000 ₪ לחשבון המשכנתא המשותף, סכום הגדול

 משמעותית מהסכום ששילם הנתבע על הליך הפונדקאות. טענה זו לא נסתרה.

 

  1. בנוסף טען התובע כי נשא בעלויות הכלכליות שהיו כרוכות בהכנת הבית לקראת בואו של

  הקטין, מימן חלק ניכר מהוצאות השהייה ב..., מימון כרטיס הטיסה עבורו, ועוד

 מוצרים רבים אחרים עבור הקטין לאחר שהצדדים שבו ארצה.

 

  1. מאידך, טען הנתבע כי הליך הפונדקאות, שעלותו היתה גבוהה מאוד, מומן על ידיו בלבד, הן

         מהונו העצמי שלו והן באמצעות הלוואות אותן לקח.

 

  1. אומר ראשית מהתרשמותי את הצדדים, כי בעייה כספית לא היתה קיימת בכל אשר היה

  קשור למחייתם. הצדדים שניהם עבדו ועודנם עובדים בעבודות מבוססות ויציבות, משתכרים ברמה סבירה ויותר, ונראה מהלך הדברים כי לא לתובע ולא לנתבע היתה מגבלה כספית כזו המצביעה על כי יש קשר בין אי השתתפותו של התובע בתשלום להליך הפונדקאות לבין הכרתו כאביו של הקטין.

 

  1. גם אם נשא מי מהצדדים בהוצאות המעטפת של הליך הפונדקאות, הוצאות שוטפות או

  הוצאותיו של הקטין ביתר על פני השני, אין בכך כדי להעיד כי למי מהם ישנו חלק עדיף

 בהורות, אחד על פני משנהו. וכבר אמרתי בעבר כי דרישה להוכיח כי שני הצדדים נשאו

 בהוצאות קבלת זרע וכו', אינה ממין העניין ואין היא בבחינת ראייה מכרעת.

 

  1. אין בדברים האמורים, באשר לתשלום הליך הפונדקאות כדי ראייה אובייקטיבית חסרה

         התומכת בכך שהתובע לא היה שותף להליך במלואו.

  את דעתי באשר לאי תשלום לבנק הזרע מצד שתיים אמהות כדי להיחשב הורה, כבר אמרתי

                 בשעתו (וראה: תמ"ש 10925-11-17 ש. ז. י. ואח' נ' היועמ"ש {פמ"מ – 29/4/2018}).

 

הרחבת התא המשפחתי

  1. התובע טען כי מאז לידתו של הקטין, רצו הצדדים בהגדלתו של התא המשפחתי באמצעות

  הליך פונדקאות נוסף, שבו יוולד ילד מזרעו שלו. הלך הרוח ושיג השיח היה ש"עכשיו יהיה תורו" ושהקטין צריך אח/אחות.

 

  1. עוד טען התובע כי המחשבה על כך שהקטין ראוי לאח/ות והליך פונדקאות יהיה הדרך

  היחידה לכך, גרמה לו להתגבר על עכבות רבות, ולקבוע ביוזמתו, יחד עם הנתבע, פגישה בסוכנות הפונדקאות "תמוז".

 

  1. מאידך, טען הנתבע כי מאוד קיווה שהליך פונדקאות נוסף מזרעו של התובע, אשר בסופו

  יזכה הקטין באח/אחות, יחזק את התא המשפחתי, אך התובע לא הסכים לכך. עוד טען כי 

 אינו זוכר כי היתה פגישה כזו בסוכנות "תמוז". וכך מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום  

 23/2/2017, בעמ' 114:

 

"ש.        במרץ 2015 היתה לכם כוונה משותפת להגדיל את התא המשפחתי, נכון? פניתם לגברת ג. במסגרת טיפול זוגי ודיברתם על מצב בו י. הוא זה שייתן את זרעו, לנסות ולהביא מאותה תורמת ביצית, שבאמצעותה נוצר י.. מה אתה אומר על כך?

ת.           שאני באמת בצר לי, בזמן שהיינו בטיפול המחריד הזה בו י. השפיל אותי עד עפר במהלך הטיפול הזה בשיטה המאוד מיוחדת, הוא דיבר שם על כך שאני לא עושה דבר בתוך הקשר הזה, שאני לא משקיע, שאני מבלגן את הבית, על כך שאני לא ממלא את החובות שלי, שאני מבולגן, הוא דיבר עוד ועוד דברים כאשר באנו לטפל בדברים והדברים המרכזיים שהוא אמר: "עשיתי כל מה שאני יכול ורק אתה אשר במה שקורה בקשר שלנו" והייתי בשבוע מחריד מבחינה רגשית. הטעות הכי גדולה שלפעמים עושים זוגות – אמרתי לו שאולי נעשה עוד ילד והיא הזדעזעה וי. צחק.

ש.          הייתם גם בפגישה יחד אצל ... ב"תמוז" בנושא הזה, זו לא היתה רק אמירה בחלל האוויר, נכון?

ת.           אני לא זוכר. אני זוכר שבהחלט ביררתי פרטים לגבי הנושא הזה עם ד., כי אני מאוד קיוויתי שזה יחזק את התא המשפחתי וזו טעות גדולה. אבל זו היתה טעות, כי י. לא הסכים".

 

  1. התובע צירף לתצהירו (נספח 112) תכתובת מיילים מיום 29/3/2014 בינו לבין סוכנות

  "תמוז", המעידה כי פנה אל הסוכנות לבירור המסלולים האפשריים לפונדקאות, מתוך רצון,

 כוונה, אם תרצה תאמר "גישוש" של הבאת אח/אחות לקטין והרחבתו של התא המשפחתי.

 

  1. עוד צירף הוא תכתובת "צ'אט" בינו לבין ר. ק., עובד בחברת "תמוז" (נספח

  113), בו מבקש לקבל מידע אודות ההליך ועלותו, ואם אותה תורמת ביציות ואותה

 פונדקאית אשר היו בהליך הקודם של לידתו של י., תהיינה זמינות גם להליך אותו הוא 

 מבקש לעבור.

 

  1. מצאתי כי בין הצדדים היתה הידברות, שהגיעה אף כדי תחילת פעילות, להרחבת התא

  המשפחתי. התובע אכן הוכיח כי רצה, בדק, תכנן, למצער חשב על האפשרות בגדר אפשרות

 ממשית, ואף החל בהערכות הנדרשת לצורך הבאת אח/אחות לי. ובכך את הרחבתו של התא המשפחתי.

 

  1. האפשרות שעלתה מבחינתו, אולי לא היחידה, לנסות להביא קטין נוסף אל התא המשפחתי,

 מאותה אשה תורמת הביציות ואותה אם הנושאת, ששימשו בתהליך לידתו של י., אף

 מחזקת כי רצה לשמר קשר גנטי וזיקה בין הקטין שיתהווה מזרעו שלו לבין י..

 

  1. לא לי לנחש מה טעם חשבו הם לעשות כן, בהינתן כי מערכת היחסים ביניהם לוותה בבעיות,

  אך כמו זוגות אחרים, גם הטרוסקסואליים המצויים במשבר וסבורים כי לעתים הרחבת 

 התא המשפחתי באמצעות הולדת קטין נוסף למשפחה, כמו תרפא המצב, סברו הצדדים כי 

 כך אולי יובא השקט, היציבות והשלווה לתא המשפחתי, אותם רצו הם לשמר. כך או אחרת, יש בדברים שוב לחזק את טענת התובע לראיית המצב על ידי שני הצדדים כקיום משפחה והורות משותפת דה פקטו.

 

גידולו של הקטין לאחר הפרידה

  1. לאחר פרידת הצדדים ולאחר שובו של הנתבע עם הקטין ארצה, לערך בחודש יוני 2015,

         הנתבע התגורר עוד תקופת מה בדירת הצדדים עם הקטין לבדו.

 

  1. התובע טען כי ראה לנכון לעזוב את הדירה ולאפשר לתובע להתגורר בה עם הקטין כדי לא

         לפגוע בשגרת חייו של הקטין וביציבות אליה היה מורגל.

 

  1. כעבור מספר חודשים, עבר הנתבע עם הקטין להתגורר ב..... והתובע חזר להתגורר

         בדירת הצדדים, עד למכירתה.

 

  1. לאחר מכירת הדירה, עבר התובע להתגורר ב.... המצוי בסמיכות למגורי הנתבע

         והקטין מתוך רצון להיות בקרבת הקטין.

 

  1. לאחר שביום 25/6/2015 ניתנה החלטתי כי הצדדים יתנהלו תחת צו זמני ולפיו מדובר

  בהורות משותפת ובמשמורת משותפת, נקבעו זמני השהות בין התובע לקטין מידי סוף שבוע

 שני וביקורי אמצע שבוע, אחד מהם לפחות כולל לינה. הצדדים הופנו לשירותי הרווחה

 בעיריית .... להם ניתנו סמכויות לקבוע, להרחיב ואף לשנות את זמני השהות בין

 התובע לקטין. למעשה, נוצר מצב מוסכם ולפיו נוהלה הורות בפירוד דה פקטו.

 

  1. בהמשך, ובטרם מעברו של התובע להתגורר במושב ...., המליצה העו"ס על מסגרת

  ביקורים אצל התובע רק בסופי שבוע כדי שלא לגרום לקטין נזק, מאמץ ועייפות. אך

 בעדותה, משעה שהובהר כי התובע עבר להתגורר בסמיכות, ומשעה ששגרת יומו של הקטין 

 אינה מופרת, המליצה על הרחבת זמני השהות בין התובע לקטין.

 

  1. גם כיום מתנהלים הצדדים בשגרת זמני שהות במתכונת של ביקורי הקטין אצל התובע

         כפעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.

 

  1. בין הדברים נאמר, כי לעיתים הסדרים אלו "מופרים" במובן החיובי, שעה שהנתבע בוחר

         להיעזר בתובע יותר, עת הקטין חולה או כשהוא הנתבע נעדר מן הארץ.

 

  1. הנתבע אף הודה כי אין לו כוונה לנתק בין התובע לקטין, וכך מעדותו לפרוטוקול הדיון מיום

         23/2/2017, בעמ' 104:

"ש.            לבית-המשפט: זאת אומרת, יחד עם הפרידה, אמרת שאם נפרדים אז צריך להפריד גם את י. מהקשר עם י.?

ת.                              ממש לא ולא רק זאת, אלא יש התכתבות שלא בתצהיר של י., שאני מתכתב סביב הנושא הזה של סביב כמעט פרידה, כשאמרתי שאין לי כוונה להפריד בין י. לי. ואחת הסיבות המרכזיות, זה שרציתי כי לי. יהיה ברור מה המעמד של כל אחד מאיתנו".

 

  1. התובע העיד על הקשר היומיומי השוטף בינו לבין הנתבע באשר לניהול שגרת הקטין, וכך

         לפרוטוקול הדיון מיום 1/2/2017, בעמ' 92:

 

"ש.        בתור אדם שרוצה להיות הורה, אתה מבקש מה שלא עשית משך שנה וחצי בהגדרה, אתה מבקש היום לעשות. מאז שאני ואתה מכירים באמצעות המשפט הזה, מה אתה עושה למען קשר נורמטיבי עם הנתבע, שהילד שלך לא יצטרך לעבור את מה שמוגדר בתסקיר העובדת הסוציאלית, שהוא במתח נפשי, מדלג בין בתים שהפער ביניהם עצום, מה אתה עושה כדי שזה לא יקרה?

ת.           אני לא חושף את הילד למאבק הזה, עוטף אותו בחום ואהבה, מעביר מידע כמה שיותר מלא לנתבע כדי שיהיה רצף בין הבתים, משתף את הנתבע בשיחות ומכתב והייתי בפגישות עם הנתבע באותו עניין, כדי להפוך את המעברים כמה שיותר רציפים וברורים וזה המידע שאני דואג להעביר בקביעות ומעביר את המידע הזה בעל-פה לעתים נדירות כי אנו לא נפגשים הרבה, אבל יזמתי כמה פגישות. אני מעביר את המידע טלפונית ובכתב.

ש.          נכון לומר כי עיקר הקשר שלכם, במקרה הטוב הוא בהודעות?

ת.           זה לא נכון והצעתי בעבר כי כל צד יביא פירוט שיחות ותראו שרוב התקשורת היא לא בהודעות".

 

  1. מכלל העדויות עולה כי הצדדים מנהלים שגרת חיים שונה בהיבטים מסויימים, הן

  מה"אווירה" היותר פתוחה, חופשית אצל הנתבע ועד ל"אווירה" היותר מאופקת, יש יאמרו

 נוקשה במקצת אצל התובע. גם סוגי המאכלים שונים מבית לבית.

 

  1. לא ראיתי בכך שוני ממשפחה רגילה בה ההורים נפרדים וילדיהם גדלים בצורות חיים שאינן

         זהות. מי יודע, דרכו של מי עדיפה על פני דרכו של השני. למעשה, טוב שהקטין נהנה משתי

         הדרכים גם יחד.

 

  1. נראה גם שעם הזמן הצדדים למדו להשלים עם השונות ביניהם באשר לגידול הקטין, ואף

  למדו לראות שמעבר למחלוקות העבר, יש לראות גם היתרונות שבגידול המשותף את

 הקטין, ובעיקר את התועלת אותה מרוויח הקטין. ואם בכך לא די, אזי התרשמתי כי מחוץ

 לכתליו של  בית המשפט מסתדרים דרך כלל הצדדים הרבה יותר טוב מכפי המשתקף מכתבי 

 הטענות למיניהם.

 

מועד הגשת הבקשה להורות ופרק הזמן שחלף ממועד הלידה ועד להגשתה

  1. כאמור, ביום 4/3/2013 הגיש הנתבע בקשה להכרה בהורותו הגנטית על הקטין, וביום

  2/7/2013, לאחר שהועברו לתיק תוצאות בדיקת הרקמות, ניתן פסק דיני לעניין אבהותו על

 הקטין.

 

  1. התובע הגיש את התובענה למתן צו הורות על הקטין בסמיכות לפרידתם של הצדדים,

  ועזיבתו של הנתבע עם הקטין את הארץ בחודש אפריל 2015 (לשיטת התובע "בריחה" או

 חטיפה לפי האמנת האג).

 

  1. התובע טען כי "חתיכת נייר" (כדבריו), לא תעשה אותו יותר או פחות אביו של הקטין.

  כך או אחרת מבין הוא כיום כי על טעותו הקשה שלו להסדיר בשעתו את מעמדו, משלם

 הוא, לשיטתו, את המחיר הכבד ביותר שיכול אב לשלם.

 

  1. אומר כי, אמנם הגיש התובע את תביעתו ב"איחור", מהמועד בו מצופה היה כי יגישה. יחד

         עם זאת, טען כי נעשו על ידו מספר פעולות להסדרת מעמדו באופן פורמלי כאביו של הקטין.

 

  1. מצאתי טעם להתייחס לאותן ראיות אשר הוגשו על ידו במסגרת ההליך, שעה שיש בהן כדי

  להצביע על פעולה כזו או אחרת, אותה עשה התובע, ועמו גם הנתבע, לקראת הכרה בהורותו

 על הקטין. 

 

  1. כאמור, התובע פנה לגיסתו, א. י. לצורך הסדרת מעמדו הפורמלי, לטענתו

         בסביבות חודש אוגוסט 2014. התובע צירף תכתובת חילופי מיילים עם א. שראשיתה

  מיום 4/9/2014 (נספח 110), בו תועדה פנייתו בדבר מסמכים אותם צירף לצורך הסדרת

 ההליך. תשובתה של א.:

"....אכן צורפו שלל מסמכים....בכל אופן אספו את מסמכי י....אם יחסר מסמך בפגישתנו נוכל להשלימו עובר להגשה".

ניתן לראות כי תשובתה של א. במייל חזרה היא ברבים. קרי, גם הנתבע היה שותף לפנייה ולטיפול הפורמלי.

 

                 מעדותו של התובע לפרוטוקול הדיון מיום 1/2/2017, בעמ' 93:

 

"ש.        אני מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך, אתה אומר כי אתה מבין שמעמדך החוקי ביחס לבניכם טרם הוסדר ואת הפרצות בחוק ועדיין, משך שנה וחצי, עד הגשת התביעות דווקא בנושא הזה לא היית קפדן ולא מסודר? אולי זה יותר מתאים להערכה הפסיכולוגית אשר אומרת כי מעולם לא היתה לך כוונה ומה שמניע אותך כאן זה להילחם על מה שנראה לך עקרוני? אחרי שראית שלי. אין כוונה לחזור אליך, לקח לך כחודש להגיש את התביעה, אז אולי מה שמניע אותך פה זה דווקא מלחמת צדק שאתה בחרת לקרוא לה צדק? יכול להיות?

ת.           לקח לי חודש להגיש את התביעות, כי התמהמהתי ועורכת הדין תוכל להעיד על כך, שביקשה שאגיש תביעות מיד ואני מסכים שכשאדם נכנס למאבק כזה, מתוך מבנה האישיות שאתה מתאר, כשמישהו מתעקש להיות בקשר עם הילד מרצון שליטה ואני הולך בכיוון אהבה וזה מה שמניע אותי".

 

ובעמ' 95:

"ש.        יש לך גיסה שהיא עו"ד לענייני משפחה ואתה מבקש ממנה לארגן מסמכים ולא משלים את המהלך הזה.

ת.           המסמכים לא כולם בידיי וחלקם אצל י..

ש.          התכוונת להשלים את זה?

ת.           בוודאי שהתכוונתי. גם לפני שהתכוונתי או הלכתי על האקט הפורמאלי הייתי כזה לכל דבר ועניין וכל ניסיון לערער את זה הוא לא הוגן ולא יעמוד במבחן המציאות".

 

ובעמ' 97:

"ש.        לאורך כל הדרך י. דחק בך שתסגיר את מעמדך כהורה?

ת.           י. לא דחק בי, הוא ביקש שאהיה הורה ורציתי את המסמכים האלה ולא קיבלתי. ידעתי אילו מסמכים צריך, רק בעקבות הפניה שלי לעו"ד י.  לפני כן לא ידענו מה ההליך, לא הוא ולא אני".

 

  1. גם אחיו של התובע, י. י. הצהיר כי כבר מראשית דרכו של הקטין בעולם, דברו

  הצדדים על הסדרת אימוצו באופן פורמאלי על ידי התובע, אך  בשל החשש שאימוצו בצורה

 פורמאלית יקשה על אימוץ ילד נוסף, הדבר נשתהה. בנוסף, הנתבע פניו אליו גם הוא וביקש

 כי יטפל בהסדרת אימוצו של הקטין על ידי התובע. לטענתו, מאחר ואינו מטפל בנושאים

 כאלו, הפנה את הצדדים אל אשתו שהיא עורכת דין לענייני משפחה, אשר ביקשה מהם

 להשלים מסמכים שמעולם לא הומצאו.

 

  1. בנוסף, צירף התובע תיעוד מיילים מיום 29/8/2014 בינו לבין י. ב. (נספח 111), כפי

  הנראה הורה שעבר הליך פונדקאות, בו שלח לתובע דוגמא לטפסים להגשת בקשה לצו

 הורות.

 

  1. אומר כי, התובע לא עשה די הצורך להסדרת ההורות, בעת בה נדרש, האמין או יכול היה

  לעשות כן.  עניין זה נזקף לחובתו, שכן אם היה עושה כן, לא היה מצוי כיום במאבק אותו 

 מנהל מול הנתבע. אך בכל זאת אין כדי למנוע מן התובע, שענייניו ועניין הקטין יתבררו

 כדבעי.

 

 

  1. הקטין, מיום לידתו מכיר את הצדדים כשני הוריו לכל דבר, ומה שונה הוא אם הוגשה

התובענה עוד בטרם לידת הקטין או עת הגיעו לגיל שנתיים. דווקא, לאחר פרק זמן משמעותי בחייו של הקטין, ניתן לבחון את הקשר ההורי וטובתו של הקטין, והרי לא בכדי ניצב איתן בדעתו ב"כ היועמ"ש בבקשו מבית המשפט לדרוש תסקיר, בטרם ינתן על ידו צו הורות פסיקתי, כדי שזה יתאר את התנהלותו של התא המשפחתי ביחס לקטין מרגע הולדתו.

 

  1. כבר אמרתי בעבר כי בגדרה של השקפה על טובתו של קטין, ואף מתוך אינטרס ציבורי, טוב

  יהיה כי יוכרו לו שני הורים, להבדיל מאחד, ואין נפקא מינה אם אותם שני הורים הם בני

 אותו מגדר, אם לאו.

 

  1. מסכים אני שהתובע לא עשה די לצורך הסדרת מעמדו עד ליום הגשת תביעתו, עד מלאו

  לקטין שנה ועשרה חודשים, הואיל וסבר כי עניין בירוקרטי הוא, אלא שבכך, לאור קרות

 האירועים כפי שקרו והנסיבות, וכן הראיות שהוצגו בפני, יהיה זה בבחינת מחדל שלא להגיש

 התובענה המסדירה את מעמדו החוקי של התובע כאב לקטין.

 

  1. במילים אחרות, אומר כי לפרק הזמן שחלף ממועד הלידה ועד למועד בו הוגשה התובענה

  לא צריך ולא יכול להיות משקל מכריע בנוגע להכרזה על מועד צו ההורות הפסיקתי (וראה:

 תמ"ש  10925-11-17 ש. ז. י.  ואח' נ' היועמ"ש {פמ"מ – 29/4/2018} בו ניתן על ידי צו

 הורות פסיקתי לאחר 15 שנים מיום לידתה של קטינה).

 

  1. יחד עם זאת אין אני סבור כי יש לקבוע מסמרות ביחס לזמן הסביר, אלא יש לבחון כל מקרה

         לגופו, כאשר יכול ומועד הגשת הבקשה יובא בחשבון במסגרת כלל השיקולים.

 

טובת הקטין

  1. עיקרון טובת הילד מהווה עיקרון מפתח בפתרון בסוגיות בדיני המשפחה. בבואו של בית

         המשפט ליתן הכרעה, בתובענה למתן צו הורות/אבהות, מחובתו ליתן משקל לטובתו

  הקונקרטית של הקטין הספציפי שעניינו נדון בפניו, לזכויותיו הנפרדות של הקטין וההגנה

 עליהן, ולא ביחס לקטין ערטילאי כלשהו. (ראה: ע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, מט(1) 221 {פמ"מ – 22/2/1995}).

 

  1. זכות ההורות הוכרה בפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין. בשנים האחרונות לא יכול להיות

חולק על מקומה המשמעותי והמשקל הניכר שבתי המשפט העניקו לה, הן במישור היחסים שבין הפרטים בינם לבין עצמם והן במישור היחסים שבין הפרט למדינה. (ראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

  1. יחד עם זאת, בעת שבוחנים שאלות הקשורות לקטין, העיקרון המנחה הוא טובת הילד,

  וזכות זו תגבר על הזכות ההורית. כפועל יוצא מכך עולה כי קיימת הורות גנטית, אך קיימת 

 גם הורות משפטית. לא תמיד מדובר באותו מושג משפטי.

 

  1. ההכרעה בדבר טובת הקטין, מבוססת וניזונה על מכלול הראיות והנסיבות המונחות לפתחו

  של בית המשפט, הכוללות הגשת תסקירים לסוגיהם, חוות דעת מומחים וגורמים טיפוליים

 ועוד. למומחים יש הידע, המומחיות, הכלים והניסיון באשר לקביעת טובתו של קטין בכל תחום לגביו מונו הם.

 

"חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי".

(ראה: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני {פמ"מ – 1/5/2006} {להלן גם: "בע"מ פלוני"}).

 

  1. אך לצד אלו, והגם שככלל, מטבע הדברים, ינתן משקל רב לעמדתם של מומחים אלו,

  ההכרעה השיפוטית בסופו של יום יוצאת מידיו של השופט, מתוקף היותו בעל האחריות המכריעה, ולא מתחת ידיו של המומחה. בית המשפט אינו משמש חותמת גומי לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר יש ליתן לה משקל רב, אך לא מכריע. (וראה: "בע"מ פלוני", שם). 

 

  1. ממכלול הנסיבות, לוקח בית המשפט את המערכת המשפחתית אליה נולד הקטין ובתוכה

         גדל מיומו הראשון, והכרה במציאות זו והסדרתה מחוייבת היא לטובתו של הקטין.

 

  1. עמדתו של ב"כ היועמ"ש, כפי שהובאה בפסקי הדין השונים היא כי יש לבחון

  קריטריונים מסוימים, כמו את מועד הגשת הבקשה להורות, פרק הזמן שחלף ממועד

 הלידה ועד להגשת הבקשה, אופן הורותו של הקטין ועוד, ועיקר הדברים – בחינת טובתו של

 הקטין בנסיבות הגשת הבקשה.

 

  1. אומר כי גם כאשר נבחנים קריטריונים אלו, ומסכים אני כי יש לבדקם, ובסופו של יום

  נמצא כי מתקיימים התנאים השונים, לבסוף בחינת טובתו של הקטין היא העומדת מול

 עיניו של בית המשפט בבואו לקבל ההחלטה ולא תמיד אותו מילוי הפרמטרים המוזכרים במלואם , ישרת את טובת הקטין. כל מקרה ונסיבותיו, מה יחזק, מה יחליש, והכל אל מול טובתו של הילד, עקרון הגובר על כל זכות אחרת, גם אם אינו עצמאי.

 

  1. טובתו של קטין, כלכלית ופסיכולוגית כאחד, שיהיו לו שני הורים על פני הורה אחד, אין

  חשיבות בעיני למינם. יש לכך יתרונות רבים מהיבטים שונים, בין היתר גם כלכליים, גם 

 פסיכולוגיים וגם כאלו המקנים בטחון ויציבות.

 

  1. הקטין במקרה שעניינו מובא בפני, הובא אל העולם אל תוך תא משפחתי קיים, בסופו של

  יום בהחלטה משותפת. גם אם בתחילת הדרך לא היתה שותפות מלאה בהחלטה, הרי שעת

 ההליך החל להתקדם, התובע נרתם ו"עלה על העגלה" שדהרה יחד עם הנתבע.

 

  1. אותו תא משפחתי קיים, אליו הובא הקטין, שהצדדים אף שקלו (אולי) בעתיד להרחיבו,

  הוא תא משפחתי אליו חשוף הקטין מיום לידתו, חשוף לשני הצדדים המשמשים כהוריו

 לכל דבר. התובע נהג, מיום היוולדו של הקטין, כאב לכל דבר לאורך תקופה משמעותית בחייו

 של הקטין. כל שינוי בתא זה כמובן יכביד על הקטין.

 

  1. מדובר בקטין אשר כיום גילו חמש שנים וקצת יותר, עת הוגשה התובענה היה גילו בן פחות

  משנתיים ימים, אשר כל נתק בינו לבין הורה יכול להיות משמעותי ויחייב חידוש קשר שאינו 

 פשוט. עבור הקטין כל אחד מהצדדים הוא דמות דומיננטית בחייו, אשר מטפלת בו ובצרכיו

 הרגשיים והטיפוליים כאחד.

 

  1. על אף טענתו של הנתבע כי הקטין גדל בתוך תא משפחתי זה תקופה קצרה בלבד ומשכך לא

  ספג "חוויית" שני הורים יחדיו, אומר כי שנתיים ימים לקטין זה, מהווה פרק זמן משמעותי

 עד מאוד. ובל נשכח כי, חוויית קטין דבר קיומם של שני הורים הוא נכון, גם עת שני ההורים אינם גרים יחד. שהרי חוויית קטין את היות אדם הורה, אינה מחייבת מגורים משותפים.

 

 

  1. אין בי הספק כי הנתבע, בעת פרידת הצדדים, כשלקח את הקטין מחוץ לגבולות מדינת

  ישראל, תוך כוונה להרחיקו לצמיתות וללא יידוע התובע, פעל הוא מבחינה רגשית, ולא חשב

 מה תהיינה ההשלכות בהמשך  על מעשיו אלו, בפרט על הקטין. אם כי יש לומר, ב"תלישתו"

 של הקטין מן התובע, התייחס הוא אל התובע, משל היה הוא עוד אדם זר שניתן לעוקרו

 מחיי הקטין, ובהתעלם לחלוטין מן המציאות.

 

  1. כבר עשרות בשנים איננו חושבים שקטין הוא בבחינת חפץ וקניין של הורה, לעשות ולתמרן

 בו מבלי ליתן הדעת ומבלי לבחון את טובת אותו קטין. על כולנו מוסכם, כי קטין, אדם הוא

 ולא חפץ.

 

  1. ילד הגדל במשפחה, יהא מינם של שותפי התא המשפחתי אשר יהא, אינו בבחינת חפץ של

         ההורה הביולוגי היכול לשנות את מרקם חייו של הקטין, לטלטלו, להבריחו, תוך התעלמות

         לא רק מרגשותיו של הזולת ושל הקטין, אלא גם תוך התעלמות מפורשת מצווי בית-המשפט

         ומן ההליך המשפטי.

 

  1. הורות על פי החלטת בית משפט, נקבעת בסופו של יום על סמך מכלול שיקולים ובהתאם

  לנסיבות של כל משפחה ומשפחה כפי שהן עולות מהמקרה הספציפי, כשמעל אלו עומד

 עקרון העל של טובת הילד. קטין זה אשר מיום היוולדו, התובע משמש עבורו כהורה לכל 

 דבר, מכנה אותו, מעת החל לומר את מילותיו הראשונות, בכינויו כאבא, או "אבו", יש

 להתאים את המצב העובדתי למציאות חייו של קטין זה, ומשכך גם ישנה חשיבות רבה לכך שהסטטוס המשפטי ישקף את מערכת היחסים האמיתית שבין הצדדים לקטין, ואי הכרה משפטית במערכת זו, היא העלולה לפגוע בקטין.

 

  1. גם מטעמים אלו של טובת הקטין כפי שפורטו ועמדו מול עיני, סבור אני כי יש טעם במתן

         צו הורות פסיקתי כנדרש.

 

  1. גם אם הייתי סבור כי מכלל הראיות המוצגות בפני, ואיני סבור כך, אין די כדי

  להוכיח כי יש ליתן את צו ההורות המבוקש, מחובתו של בית המשפט ליתן פתרון

 לסוגיה המובאת בפניו.

 

  1. בפסיקה, התפתח בשנים האחרונות המושג המכונה "הורות פסיכולוגית", בכל אותם מקרים

  בהם לא ניתן היה לבחון אבהות ביולוגית משיקולים שונים, מאחר ואלו לא היו תחת התא

 המשפחתי ה"מקובל" של בעל ואישה המביאים לעולם  ילד משותף, יחדיו, אלא בנסיבות 

 שונות, כמו אימוץ בטרם נישואים, זוגות חד מיניים ועוד.

 

  1. כפועל יוצא מכך, הוכרה "הורות פסיכולוגית" לצורך קיומם של יחסי הורות בפועל, מבלי

  שזו נוצרה בדרך ביולוגית, גנטית או בדרך של אימוץ, באותם מקרים בהם קטין זה או אחר,

 חי עם בן זוגו של הורהו מהיותו רך וצעיר בשנים, אף ללא קשר ביולוגי ביניהם.

  (ראה: תמ"ש (ת"א) 28519-02-10 מ. מ. נ' ט. פ. {פמ"מ – 15/12/2011} ותמ"ש (ראשל"צ)

 58503-05-16 פלונית נ' אלמונית {פמ"מ – 5/1/2018}).

 

  1. מפסקי הדין הרבים שניתנו בשנים האחרונות בהם נקבעו קשרי הורות, ניכרת מגמה העוברת

  מקביעת הורות גנטית/ביולוגית במקרים מסוימים, לקביעת "הורות פסיכולוגית" באותם

 מקרים המתאימים בהינתן הנסיבות, במיוחד באותם מקרים הנוגעים להליכי פונדקאות

 בחו"ל. אומנם, במרבית המקרים, נבחנה לצד הקביעה גם זוגיות מוכחת בין ההורה הגנטי

 לבין ההורה, לו נקבע מעמד הורי ועוד מיני קריטריונים. אם תרצה, תוכל אולי לומר כי "זיקה לזיקה" אינה אלא דרך אחת ליצור הורות פסיכולוגית.

 

  1. כאמור, כבר ב"בג"צ ממט", נאמר על ידי כבוד השופט ס. ג'ובראן כי ההורות אינה רק

  תוצאה של קשר ביולוגי ואינה תוצר של המעשה הפיזי, כמו לידה, אלא מושתתת על הזיקה

 הרגשית  שבין המטפל לילד.

 

"מערכת היחסים ההורית אינה תוצר בלעדי של המעשה הפיזי, דוגמת לידה, והיא מושתתת על הזיקה הרגשית שבין המטפל (Care Giver) לילד..... הורים מאמצים או הורים שילדיהם באו לעולם בסיועה של פונדקאית אינם הורים פחות "אמיתיים" מהורים שילדם נולד בדרך של הריון בת הזוג ותוך שימוש בזרעו של בן הזוג. שאלת נשיאת העובר או קיומו של מטען גנטי משותף אינה משפיעה באופן ממשי על הזיקה שבין ההורה לילדו. התפישה שעל פיה בשונה מהזכות להורות של הורים "אמיתיים", ההורות של הורים מאמצים או הורים במסלול של פונדקאות היא מעין "חסד" יש לדחותה".

                 (ראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

 

  1. אכן, המושגים "הורות פסיכולוגית" ו"הורות משפטית" כבר אינם זרים למשפט

          הישראלי, ומכוחם כבר נקבע כי, בנסיבות מסוימות עשויות לקום לטובתו של אדם

  זכויות ולצידן גם חובות כלפי ילד שאינו ילדו הביולוגי או המאומץ מכוח קונסטרוקציה

 חוזית, והכל בכפוף לעיקרון טובת הילד.

 

  1. כאמור, טען התובע כי ניתן וצריך להכיר באבהותו אף ללא קיומה של זיקה גנטית, מתוקפה

         של "הורות פסיכולוגית" המקנה חובות וזכויות, גם לפי יציר הפסיקה.

 

  1. מנגד, טען הנתבע כי קיומה של "הורות פסיכולוגית" בפועל, בין התובע לקטין, הינה טענה

  משוללת כל יסוד. מדובר בקטין רך בשנים, אשר עתיד לפגוש בחייו עוד אנשים רבים ולא

 יעלה על הדעת כי כל בן זוג שיכנס לחייו יוכל לתבוע הורות.

 

  1. עוד טען הוא, כי התובע אינו הורה ביולוגי, אינו אפוטרופוס או בעל כל מעמד אחר אותו

  הסדיר בטרם הגשת התביעה, אלא בסך הכל אדם אשר ניהל סוג של מערכת יחסים עמו

 ושימש כמלווה לו, החל מחודשיים בטרם לידת הקטין ועד היום.

 

  1. דעתי אינה כדעת הנתבע. התובע אינו "כל אדם", אשר יהא מעמדו אשר יהא כבן זוגו של

 הנתבע. התובע היה נוכח בחייו של הנתבע שנים לא מעטות בטרם עלה רעיון הבאתו של 

 הקטין אל העולם. חרף התנגדותו, בסופו של יום חבר אל הנתבע בהגשמת חלומו להורות,

 תוך שחבר אליו בשותפות מלאה, החל ממספר חודשים (גם אם מועט) בטרם הלידה, היה

 שותף מלא עם לידת הקטין ולאחריה, כאביו של הקטין לכל דבר, וכך עד עצם היום הזה.

 

  1. אין המדובר ב"סתם אדם" או בן זוג מזדמן, אשר בנסיבות המקרה מתיימר להפוך לאביו

  של הקטין. למעשה, ראיית התובע על ידי הנתבע כאורח אקראי בחיי הקטין, הובילה גם למעשה הפסול בשעתו של הניסיון "לחטוף" את הקטין.

 

  1. קיומה בפועל של הורות משותפת על הקטין, היא זו שהתוותה את הדרך להענקת זכויות

  הוריות ומשפחתיות שוויוניות, מתוך בטחון ואמונה בדבקותם של בני אותו מין בהורות

 וכאילו הם הוריו הביולוגיים של הקטין. את הביולוגיה במקרה המובא בפני, החליפה

 התנהגות הסכמית בין הצדדים, הסכם שהמדינה כלל אינה צד לו.

 

  1. ההסתמכות על מחויבות ואחריות זו בין הצדדים, דפוסים שבאו לידי ביטוי בהתנהגותם

תקופה שאינה מבוטלת כלל, הן בינם לבינם והן בינם לבין סביבתם, היא זו שגיבשה את הזכויות ההוריות בתא המשפחתי אותו הקימו הצדדים, תא משפחתי בו שני הורים מאותו מין, ועליו יש לשמר למען טובתו של הקטין.  כפי שהורות ביולוגית היא עובדה קיימת, וכפי שקשרים גנטיים אינם ניתנים לביטול, ראוי יהיה שמתוך הסתמכות, גם קשר הסכמי שבהתנהגות, בכל הנוגע לקטין ולטובתו, ולמערכת המשפחתית, לא יישלל ויופר שעה שההורים, בני אותו מין, בוחרים להיפרד זה מזה.

 

  1. בדיון ההוכחות, במסגרת עדותו, נשאל הנתבע באשר להסכמתו כי התובע יוכר כאביו של

         הקטין, וכך תשובתו לפרוטוקול הדיון מיום 23/2/2017 , בעמ' 105:

"ש.            בדוח פסגות שנערך באוקטובר, אמרת לד"ר .... והוא כותב את זה בעמוד 13 לחוות-הדעת, כי י. מוכן להסכים כי י. יהיה הורה, אבא של י..

ת.                              ישבנו בפגישה ביחד לאחר דיון בבית-המשפט והסכמנו לקבל את כל התביעה של י., רק ביקשנו שזה יתפרש לאורך זמן, כדי להסתגל. אנו הסכמנו לדברים מרחיקי לכת וי. סירב. את היית מאוד מבסוטה מזה וי. סירב להצעה. את מכירה את הלקוח שלך טוב. את מסכימה איתי שישבנו בבית הקפה ב.... ודנו בפרטים, הייתי בטוח שחותמים ובזה זה נגמר".

 

  1. ביקשתי לשמוע את תגובתו של התובע לעניין זה, וכך מעמ' 105 ואילך:

 

"ש.        לבית-המשפט: התיאור שמתאר כרגע י., כשאומר שהסכימו להיענות לתביעה שלך במלואה וחיכיתם לזמן לבצע, זה נאמן למציאות

ת.           לא. זה נאמר בצורה מאוד חלקית, כאשר זכויותיי ייבחנו לאחר פרק זמן ממושך מאוד, עם תנאים שלהם ולצד זה היו אמירות ויש לי מה לומר על כל מה שנאמר כאן, כי משרטטים כאן נרטיב שקרי. נאמר כי זכויותיי ההוריות ייבחנו, אקנה אותם בכסף רב מאוד".

 

ובהמשך, מעדותו של הנתבע:

 

"ש.        כשאתה מדבר על השיחה הזו, מתי היא היתה? לפני שנה?

ת.           אני חושב יותר משנה.

ש.          כלומר, אם אני מבינה את מה שאתה אומר, כלומר, עוד בשנת 2016 אתה מסכימים שי. יהיה אבא?

ת.           בשנת 2016, כדי להימנע מהליך משפטי ארוך, מתיש שבמהלכו כל המשאבים הנפשיים שלנו ישקעו בקרב הזה וסבלתי קרבות עם י. קודם לכן, אז סברתי שאפשר את הדבר הזה, קצת ייתן לו להיות אחר כלפי י. וכלפיי. מאוד קיוויתי לאורך כל הזמן הזה שכל מיני דברים שקרו, גם לאחר שי. נולד, י. שלוש פעמים ארז מזוודה ורצה לעזוב את הבית. י. המשיך להתעלל בי נפשית ורגשית מול החברים שלי, מול אנשים שמכירים את שנינו, אנשים שמכירים אותי.

ש.          כלומר, לעניין המשא ומתן שהיה, אתה אומר שאתה נכון מלפני שנה מסכים שי. יהיה הורה, מקבל את התביעה, אלא מאי – הדבר היחיד הוא שאתה רוצה את זה בפרישה?

ת.           כן, כדי שנוכל לעבוד על מערכות היחסים האיומות והנוראיות כדי שאפשר בזמן הזה לתרגל הסדרי ראיה, למשל. אנו בתרגולת שנה וחצי וזה מחריד. התנהלויות בצעקות בטלפון, מסרונים הזויים, אני שואל אותו איפה היה בסוף שבוע והוא נותן נאום, שהיה בטבע. אני שואל מה הילד שלי אכל, מה שתה, באיזה מצב רוח הוא היה ומקבל נאומים, רק לא להגיד לי עם מי הילד שלי נפגש. זו התרגולת של לעשות הסדרי ראיה בזמן שאנחנו בבימ"ש. רציתי שיהיו תחנות, בהן יהיה אפשר לבדוק את התנהגותו.

ש.          לגבי זה שאמרת שגם לפני שנה, שהייתם מוכנים לקבל את כל התביעה, אז בעצם הסכמת להורות והדבר היחיד שרצית לבחון לאורך זמן ואשמח לדעת בכמה זמן מדובר, זה הסדרי הראיה?

ת.           הסכמתי שיהיה בהסכם את הפרישה של התביעה של י. לאורך זמן, עם אפשרות לבחון. פריסה של זמן, שבו בעוד שנה נדבר על אפוטרופסות ואמרת שנתחיל עכשיו, כי זה עניין של זמן, עד שנגיע לשלב של ההורות שהוא מאוד קריטי ואם היה ממשיך כפי שהוא ממשיך, באופן בו הוא מתנהג לי. וכלפיי בנוכחות י., אז הייתי עוצר, כי זה ילד שלי וחלמתי עליו 10 שנים".

 

  1. ואם לא די בדברים אלו, עולה, כי הנתבע בעצמו אינו מתנגד לקשר של התובע עם הקטין ואף

         עיגון מעמדו המשפטי, ובלבד שזה לא יפגע במעמדו שלו כהורה לקטין, ואם ניתן היה, שיהיה

                 זה מעמד בתנאיו שלו הוא. מן הסתם מבין הוא (כמו גם שירותי הרווחה), שמנהג הצדדים

                 בקטין, ולמען הקטין, טוב לו שישמר.

 

  1. יוער כי, ב"כ היועמ"ש במסגרת סיכומיה, ביקשה להבהיר כי הסכמת הצדדים למתן צו

  ההורות לתובע, לא יכולה היתה לרפא את הפגם שבהליך עצמו, ואין בה כדי לשנות מעמדתה

 כפי שהוצגה. גם הצעתה בשעתו למינויו של התובע כאפוטרופוס נוסף לקטין, הוצעה בשל 

 ניסיונות נוספים להידברות בין הצדדים, ומתוך מטרה להבאת קץ הסכסוך המשפטי והפחתת עצימותו לטובת הקטין. אלא שהסכמת ב"כ היועמ"ש, ולו על דרך הסדר פשרה, למתן אפוטרופסות, כמוה כמתן הסכמה עקרונית למתן צו הורות פסיקתי.

 

  1. לסיכום עניין זה אומר, כי עת שני אנשים יוצאים יחדיו ל"מסע" להבאת ילד אל העולם, ניתן

  לראות בכך סוג של הסכם ביניהם, גם אם לא היה ואין הסכם בכתב, הרי שניתן ללמוד על

 כך  שמדובר בהסכם מכוח התנהגותם והתנהלותם של הצדדים הלכה למעשה. ואוסיף ואומר, כי מה שכיניתי בשעתו "חוזה משפחתי", נעשה תדיר כהסכם מכללא (וראה: תמ"ש (ת"א) 1353-09-10 י. כ. נ' ש. כ. ק. {פמ"מ – 27/9/2012}).

 

  1. דפוסי התנהגותם של הצדדים היו ועודם, כשל הורים משותפים לקטין לכל דבר, ומכאן

         שיש ליתן משקל כבד לשיקולים אלו.

 

  1. אסיים את דבריי לחלק זה, בציטוט מסעיף 118 לתצהירו של הנתבע:

 

"הורה הוא מי שמתפקד כהורה דרך קבע, מי שדאג כלכלית לילד, לפני לידתו עת היה "בסך הכל" במחשבותיו, אח"כ כעובר ולאחר מכן ממועד היוולדו, טיפל בו על בסיס יומיומי, העניק לו חום, אהבה ואת התנאים להתפתחות גופנית, שכלית ורגשית תקינה".

  זו הגדרתו של הנתבע, אך מבחינת העדויות כמו גם הראיות מאת שני הצדדים, תואמת היא 

                 הלכה למעשה את התנהגותם של הצדדים שניהם כאחת, כלפי הקטין, במידה כזו או דומה

                 לה.

 

אימוץ

  1. בתחילת דרכו של ההליך, טענה בפני ב"כ היועמ"ש כי מקרה זה אינו המקרה המתאים לצו

  הורות פסיקתי, ודרכם של הצדדים צריך שתהא במסגרת אימוצו של הקטין על ידי התובע,

 הליך שברור שסופו כישלון, הן לאור האמור בתסקיר והן מכיוון שכל הליך אימוץ מתיימר

 לחזות את סבירות הישארות בני הזוג יחדיו.

 

  1. חוק אימוץ ילדים תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), מהווה מעין מסגרת משפטית לבני זוג

         מאותו המין, ברצונם לאמץ קטין, אם כי אינו נותן מענה משפטי למצב בו נפתחו הליכים

         שלא בהסכמה, על ידי שני הצדדים. וכך לשונו של סעיף 3 לחוק:

 

 

"3.   אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –

                  (1)    אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;"

 

  1. לכאורה, החוק כלשונו אינו מאפשר מצב בו, מבחינה משפטית, יהא חיוב לאמץ, או לכפות

  על הורה ביולוגי אימוץ על ידי בן זוגו לשעבר, וכן אינו מאפשר לבית המשפט ליתן צו כאשר

 אחד  הצדדים מתנגד.

 

  1. מכאן, שדרך זו, לעת עתה, אינה פתוחה בפני התובע.

 

  1. יחד עם זאת וכאמור, ביקשני ב"כ היועמ"ש ביום 21/12/2015 להורות על הגשת תסקיר, לא

         של סדרי דין, אלא של השירות למען הילד, שהוא אמון, לשיטתו, על תסקירים גם בצווי

                 הורות. ואומר, כי השירות אומנם "אמון", אך הקריטריונים ספק אם שונו בין בחינת זוג

                 מאמץ, לזוג כפי זה שבכאן.

 

  1. תסקיר עו"ס לחוק אימוץ ילדים מיום 18/5/2016, הוגש לתיק ביום 21/11/2016.

 

  1. מהתסקיר עולים, בין היתר, הדברים הבאים:
  • התובע לא היה שותף לכמיהתו של הנתבע להכניס ילד לעולמו ולהיות לו לאב. הוא לא רצה בילד, הוא לא חלם על ילד ולא היה שותף, לא במחשבה, לא בכוונה, לא בתכנון ולא בתהליך הבאתו לעולם.
  • הפערים העמוקים בין הצדדים הם שצובעים את האווירה בה חי הקטין מאז לידתו.

השוני והפער ביניהם, ללא נכונות גישור ויצירת תשתית בריאה ואחידה עבור הקטין, מסוכנת לעולמו הרגשי של הקטין, לכפל הנאמנויות שלו כלפיהם ולנדרש ממנו כדי להתקבל בכל בית.

  • התובע יכול היה לפנות לקבל צו הורות פסיקתי סמוך לאחר לידת הקטין, בהליך ממוסד ומסודר, אך לא עשה זאת, דבר שהיה מקנה לו מעמד שעליו הוא נאבק עכשיו.
  • הנתבע אינו מסוגל לראות את טובתו של הקטין במשמעות העמוקה שנוצרה בינו לבין התובע.
  • כל אחד מהצדדים מגדל הקטין באופן שונה.
  • הקטין למד להסתדר עם שני הדפוסים ולאהוב את שתי הדמויות המרכזיות בחייו באופן זהה.
  • הפער הקיים יהיה בלתי אפשרי מבחינת חייו של הקטין ליצור לו חיי יציבות רגשית ועקביות חינוכית.
  • התובע הינו דמות משמעותית בחייו של הקטין, המלווה אותו מיום לידתו. הסתלקותו לחלוטין מחייו עלולה לפגוע בו.
  • המלצתה כי הנתבע יהיה אביו של הקטין מעצם היותו אביו הביולוגי ולתובע יינתנו הסדרי ראייה, כך שיישאר דמות משמעותית בחיי הקטין ללא גושפנקא הורית המקנה לו יכולת לקבל החלטות בעניינו.
  • בסוף התסקיר ציינה העו"ס כי הורה הבוחר להכניס דמות נוספת לעולמו של קטין מינקותו, דמות ההופכת להיות משמעותית עבור הקטין, צריך לקחת בחשבון את חשיבות המשך הקשר ללא תלות במערכת היחסים בין המבוגרים. והכוונה היא לדמות מטפלת הנתפסת כדמות הורית.

 

  1. נוכח המפורט בתסקיר ולאור המלצותיו, ביקשה ב"כ היועמ"ש לבטל את צו ההורות הזמני

         שניתן לתובע, לדחות את הבקשה למתן צו הורות פסיקתי על הקטין ולקבוע לתובע הסדרי

                 ראיה עם הקטין.

                 מכוח איזה מעמד משפטי יקבעו אותם סדרי ראייה, לא פורט.

 

  1. ביום 5/12/2016, נחקרה העו"ס על התסקיר אותו הגישה.

 

  1. מצאתי כי נכון יהיה, להביא מקצת מעדותה, תוך שאתייחס לדברים, בנפרד.

         וכך מעדותה לפרוטוקול הדיון, החל מעמ' 46:

 

"ת.        באמת, מדובר בשני אנשים יוצאים מן הכלל, כל אחד כשלעצמו הם נדירים ואני לא חושבת שאנו יודעים לתת המלצות רק לגבי מי שלוקחים לו את הזכויות. באמצע יש ילד אשר אמור לגדול, להתחנך, להתפתח אל תוך החיים כשהמתווה וההגנה שלו זה 2 דמויות שאין ביניהם נכונות לשום דיאלוג משותף ורואים את הדברים מזרח ומערב. האחד חושב שצריך לגזור לו ציפורניים והאחר לא ואחד חושב שצריך לנקות את הנזלת והשני לא.

ש.          לבית-המשפט: על בסיס הרעיון של חוסר התקשורת בין השניים, מדוע לא ננהג כך, רק לצורך השאלה, גם בזוג רגיל שהביא ילד לעולם, כל אחד הוא אישיות מתקשה לתקשר וכך נסלק מן התמונה את אחד ההורים. האם ההבדל הוא בזה ששם זה הורים ביולוגיים וכאן לא?

ת.           בדיוק. פה הולכים לקבע משהו שמלכתחילה אנו רואים שזה לא ילך ואת זה שמים אל מול הילד".

 

אומר כי מתקשה אני לקבל את קביעתה של העו"ס, כי בשל הפערים העצומים באופיים של הצדדים ובחינוכם את הקטין, יש לייחד הבדל שעה שמדובר בהורה שאינו ביולוגי. הרי גם בתא ביולוגי, בו הצדדים חלוקים בדעותיהם, לעיתים באופן קיצוני, לא תתבקש מסקנה כי יש בכך כדי לנתק הורה ממעמדו החוקי.

 

למעשה, מדובר במסקנה אבסורדית ולפיה, בהינתן שני הורים, שצפוי שלא יתקשרו היטב וינהלו בית שונה מזה של האחר, יישלל המעמד ההורי מאחד, אך הקשר עם הקטין ישמר כאילו שלילת המעמד ההורי תעזור בדבר מה לקשיי הקשר ההורי.

 

ברור שהשירות למען הילד לא היה מעלה רעיון כאמור בזוג הטרוסקסואלי, מאז הוקם השירות לא נעשה כך, ואם רק לזוגות חד מיניים טוב ה"פתרון" המעניין, הרי לך אפלייה שאין לה שום הצדק על רקע נטייה מינית. אפלייה כזו אסורה היא (וראה: עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, סד(2) 1 {פמ"מ – 14/9/2010}).

 

ובעמ' 47:

"ש.        לבית-המשפט: בסוף, את לוקחת החלטה כשאת אומרת שהם מבני אותו מין ואת יכולה לעשות את זה וכשיש קשר ביולוגי אז את לא יכולה לעשות את זה? השאלה ערכית לחלוטין?

ת.           זה לא קשור למיניות ולא לשום דבר. זה קשור לביולוגיה, במובן הזה שיש אבא אשר תכנן את הילד הזה ועשה לא מעט ויש אבא אחר אשר טוען שהוא רוצה להיות אבא. יש ילד שאתה מתכנן וכאן זה היה חסר, כאשר הגיע התוצר המוגמר, ילד נחמד מאוד, אז נוצרה התקשרות מתוך מקום הישגי ולהקטין את האבא הביולוגי ואי אפשר כך לגדל ילד. אני כעו"ס לא יכולה לתת לזה אישור. אני לא יכולה להוציא את הילד מחייו של י., לגמרי לא". 

איני יכול להסכים לקביעתה כי התובע "רק טוען כי רוצה הוא להיות אב". הלכה למעשה התובע מתפקד זה שנים כאב בפועל.

 

ובעמ' 47:

"ש.        לבית-המשפט: בכל תפקיד שהוא לא יהיה, הוא יהיה כוחני, יאיים על האב הביולוגי וכל מה שאת אומרת. באיזה תפקיד הוא יהיה שם?

ת.           נכון, אבל הוא לא יצטרך לקחת החלטות לגביו וזה מה שחשוב. הילד צריך קו מנחה, ללכת לבית ספר זה או אחר, צריך להיות לילד דמות אב או הורים. אי אפשר לתת לילד להיקרע בין שני דמויות ואי אפשר לשים כזו מעמסה על כזה ילד: בית אחד הוא מתירן, הבית השני מאפשר עוד מעדן וגם קצת למרוח על השולחן והילד מאוד שמח ובבית השני יש קמח מלא וחשוב שהילד יאכל בריא וכשהילד לקח קצת מהזיתים והגבינה הצהובה אז אמרו לו אחר כך, לא עכשיו.

ש.          לבית-המשפט: אבל זה קורה גם בין בני זוג רגילים. האם נתקלת בזוג כזה, רגיל?

ת.           פה יש לנו זוג, שי. לא היה ההורה של הילד מלכתחילה".

............................................

"ת.        מאז שי. נולד, אז י. לקח תפקיד והשתתף, הוא אפילו הקטין את י. ודמותו מאוד השתלטה, כי כלום לא מאוזן בבית הזה, בזוג הזה. אי אפשר לגדל ילד במצב כזה ובמתחים כאלה. לא לתת מקום שוויוני לשניהם, אני לא מבינה איך זה לא מובן, שאחד יקרא אותו ימינה והשני שמאלה ואנו ניתן אישור על זה. זה לא הגיוני".

.......................................

"ש.        לבית-המשפט: מאליו ברור שבאותם ביקורים ייתקל י. בקמח מלא, קינואה, נבטים וזרעי צ'יה ולא ייגזרו לו ציפורניים, אז מה יועיל הפתרון?

ת.           אני לא חושבת שצריך להוציא את י. מחייו של י.. ברור שהייתי מעדיפה שתהיה דרך משותפת לשניהם, שהילד יתנהל גם בבית האחר כמו בבית השני, אבל זה לצמצם את הנזק. זה חוסר האחידות, הבלבול. ילד שיבוא הביתה ויגיד "למה אני אוכל את זה פה, כי השני אמר שזה לא טוב", לזה אני מתכוונת. אני נדרשתי לתת חוות-דעת על המקרה המסוים הזה ואני לא פקידה לסדרי דין".

...........................................

"ש.        הקו הנוקשה וחוסר היכולת שתיארת, לקבל את המציאות שאנו ערים לה, במה מתבטאת? איך היא מהווה קושי נפשי על הקטין? מה עובר על קטין שנכנס עכשיו לבית של המקסים הזה שכותב ספרים ומקסים את כולם?

ת.           אני חושבת שהיא פוגעת בספונטניות של הילד. אם לעלעל בתמונות אז צריך לשטוף ידיים. משהו בספונטניות, כשבבית האחר זה הפוך. המעברים שהוא צריך לעשות, זו הדאגה שלי לטובת הילד ולא קשור למיניות. ההסתכלות שלי היא מלראות איך ילד יכול לגדול במצב כזה, בשוני כזה, בהבדלים כאלה, כשאין דיאלוג להגיד "ככה נהיה, אנו נחיה כמו כשאנחנו ונתנהג כמו שאנחנו, אך לילד נסלול איזשהו גשר וגשר כזה לא קיים".

 

מהי ההגדרה של "מלכתחילה"?  מיום לידתו של הקטין התובע היה נוכח ואף בטרם לה.

לא מצאתי כי יש בשוני בין שני הבתים, כפי המתואר על ידי העו"ס, כאשר מדובר בהורים ביולוגיים לכאלו שאינם, כדי דבר אשר יפגום בהתפתחותו של הקטין, או היכול ל"פגום" בטובתו כדבר אשר יותיר בו צלקת או משקעי עבר, עת יגדל.

גם בבית אחר יכולים הדברים היו להיות כך, ולא היה עולה בדעתי כי יש לבחון את טובתו של קטין בהקשר לכך, ועניין הביולוגיה לא מהווה כאן משקל, בראייתי.

 

ובעמ' 50:

"ש.        כתבת "שתי דמויות מרכזיות בחייו, באופן זהה".

ת.           נכון.

ש.          אמרת פה משפט שאומר הכל. את היית שם וראית את ההתנהגות ונבודד שאחד מלטף והשני נוקשה. מה שעינייך ראו מבחינת הילד שבגינו התסקיר הזה נדרש, ראית פה מישהו שרואה בו אבא שלו לכל דבר ועניין, שאם חלילה יקרה משהו לי. והוא לא יהיה פה, אז יהיה מישהו שיטפל בו כהורה לכל דבר והילד ירגיש בטוח ותתכנסי לאמת שלך, את מסכימה?

ת.           כל דבר שאני אומרת הוא מתוך האמת שלי ואני לא מוכנה שתהרהרי באמת שלי, גם לא בציניות. אני אומרת שאכן, י., בגילו רואה בהם דמויות מרכזיות שהוא יכול לסמוך עליהם ואוהב אותם. אך אנו דנים בשאלה מה יהיה בעתיד, איך שני האנשים השונים האלה יוכלו לגדל את הילד ואני סבורה שהסמכות של קבלת ההחלטות על הילד, שהוא המוקד בהורות אל תוך הזמן, צריכה להיות אצל אדם אחד. הם לא ימצאו ביניהם את הערך השווה. אם בני הזוג היו צריכים להגיע לגישור אמיתי, כן, עם תכנית עתידית אז אולי הייתי חושבת אחרת, אבל יש כאן התנגדות, חוסר רצון. י. הוא ממש טוב לי. בהתנהלות, בדאגה, בהכל, אבל ברמת קבלת ההחלטות, אם הילד יהיה צמחוני, אם הילד ייסע לחו"ל או לא, זה לא יילך. אנחנו נקבע עובדות והילד הזה ייקרע בין שני אנשים שהוא אוהב. הילד צריך לדעת שיש לו דמות אחת שלוקחת החלטות לגביו".

 

אומרת העו"ס כי כיום לקטין בחייו יש שתי דמויות עליהן יכול לסמוך, אך צופה כי לעתיד לבוא, עוצמת הסכסוך בין הצדדים "תקרע" את הקטין.

ראשית אומר, כי כיום, לאחר שהצדדים עברו כברת דרך לא מבוטלת מאז הגשת התסקיר, כמו גם התרגלו לניהול חייו של הקטין, הדברים כבר נראים אחרת. גם בעתיד, תוך שיקבלו הדרכה, יכול ייטב המצב אף יותר. והדברים מסתברים יותר מאשר נבואת העו"ס, כעולה מן המצב בשטח.

אך, שואל אני שוב, מה בין תא משפחתי זה, בו כך מתנהלים הדברים, לבין תא משפחתי ביולוגי "משני קצותיו" המצוי בסכסוך, תהא עוצמתו אשר תהא? במקרים אלו, תינתן הדרכה, טיפול ובמקרי קיצון אף הוצאתו של הקטין ממשמורתם של שני הוריו, אך בוודאי לא ניתוקו המשפטי של אחד מהם, מהקטין.

עוד שואל אני, כאשר אומרת העו"ס כי הסמכות לקבלת החלטות, היא המוקד בהורות, צריכה להיות באדם אחד, הכיצד קורים הדברים בתא ביולוגי משפחתי, שהסכסוך בו דומה לזה המובא בפני? האם גם בו, קבלת ההחלטות תהיה בידי הורה אחד? ומה טעם קטין להוריו הביולוגיים, ייטב לו, בסכסוך בין הוריו, אם יקבל החלטות רק מהורה אחד? מי מבטיח כי החלטות הורה זה הן עדיפות על פני החלטות הורה אחר?

מסכים אני עם דברי העו"ס כי מדובר במערכת יחסים בין הצדדים שאינה פתורה ורק הקטין הוא החולייה המחברת ביניהם. אלא שעניין לא פתור הוא מעשה שכיח בזוגות רבים.

ואוסיף ואומר שוב, כי סביר גם סביר כי מהרגע בו תעלם ותוכרע המחלוקת על הורות התובע, סביר כי גם חלק נכבד מחילוקי הדעות, יפוג.

וכך, בהמשך בעמ' 51, נתמכת דעתי זו בדעתה של העו"ס:

"ש.        זה נכון שאמרת לי. כי חבל שלא אימץ אותו?

ת.           אני אמרתי לי. שאם היה עובר את התהליך בשלושה חודשים הראשונים, אז כל הבלגאן הזה היה נחסך.

ש.          בהנחה שי. היה נרשם כאביו של י. ובהתבסס על כל הנתונים שאת מכירה וראית במהלך התקופה הזו, במה היו משתנות ההמלצות שלך? אם י. היה אומר שהוא רוצה להדיר את י. ולבטל את צו ההורות הפסיקתי ואת נדרשת לבדוק את טובת הילד, ההמלצות שלך היו משתנות?

ת.           המדיניות היא שצווי אימוץ והורות לא מבטלים, אבל אם הייתי רואה תמונת מצב כפי שראיתי, אז יכול להיות שהייתי ממליצה לבטל את צו ההורות, כי אי אפשר לחיות כך".

 

גם העו"ס מסכימה, שחרף מערכת היחסים ה"לא פתורה" לדבריה, בין הצדדים, והפערים ביניהם, עוד בטרם לידתו של הקטין, אם היה התובע מגיש הבקשה למתן צו הורות בסמיכות ללידת הקטין, סביר להניח כי לא היינו מצויים בעיצומו של ההליך המתנהל בפני, וכדבריה – צווי אימוץ וצווי הורות, כמדיניות, לא מבוטלים.

 

כלומר, כל אשר לא עשה התובע הוא הגשת הבקשה במועד הנדרש, אך אם היה עושה כן, לא היה נפגם תפקודו, מקומו, נוכחותו ועוד, במקומו של הקטין, ולא היה קושי בהכרה במעמדו.

 

ובעמ' 53, באשר לטובתו של הקטין:

ש.          לבית-המשפט: מה לדעתך, איזה כובע צריך "לחבוש" י.? אל תשכחי כי בין שני האנשים האלה יש מי שאומר שהוא לא כופר באבהותו של י., לא כופר בזכויותיו, לא ביכולתו לחיות את חייו בדרכו הוא. י. כופר בזה לגבי י., אז באיזה כובע "נלביש" את י., בראי טובתו של י.? האם לא עדיף להעלים את י.?

ת.           בוודאי שלא, הילד קשור אליו. למה להעלים דמות משמעותית לילד, אבל אם זה חייב להיות דוד, סבא, סבתא או אבא? לא יכולים להתנהל כאן שני אבות".

.........................................................

 

"ש.        התרשמת באיזשהו שלב, מהיום שנולד הרעיון להביא את י. לאוויר העולם ועד לשלב שהתביעות הללו נפתחו, התרשמת שי. המסודר, הקפדן עשה איזשהו צעד אופרטיבי, שיגדיר אותו כמשהו אמיתי בחיי הילד, משהו שאפילו יגדיר אותו כאב, כסב, כדוד, כסבתא?

ת.           קודם כל, הנסיעה שלו ל.... להיות בלידה והוא טיפל בי., אף אחד מהם לא מכחיש. נכון שהוא לא עשה את הצעד הפורמאלי שצריך לעשות בלהגיש בקשה מתאימה לבית-המשפט, אך הוא טיפל בי. ואפשר לי. להתקשר אליו, כי אחרת לא היינו במקום הזה".

 

העו"ס מודה גם מודה כי ההבדל בנכונותו של התובע להיות הורה היא אך רק בהיבט הפורמלי.

גם ב"כ היועמ"ש אומרת לי (במהלך עדותה של העו"ס) כי אין מחלוקת לגבי הממצאים באשר לכך שהתובע הינו דמות משמעותית בחייו של הקטין, אשר צריך להמשיך ולהיות נוכח בחייו, והשאלה העומדת לדיון זה באיזו דרך. מכאן מסיק אני כי תמימות דעים ישנה באשר לתפקידו ומשמעותו של התובע בחייו של הקטין.

 

בעמ' 60:

"ש.        מה האבחנה, כאשת מקצוע, של אדם המוגדר כהורה, שהוא לא יכול להיות מוגדר כהורה מהסיבות שציינת, לעומת אותו אדם שכן יכול להיות נוכח בחיי הילד? מה ההבדל הזה? אנו מנסים להבין למה י. לא יכול להיות מוגדר כהורה, לעומת זה שאנו כן יכולים לאפשר לו להיות בסוג של הסדרי ראיה עם הקטין? מה זה ההורה הזה?

ת.           אמרתי את זה בחלקים קודמים של העדות שלי. הורה לוקח אחריות והחלטות והוא מעביר את הילד שלבים שונים בחיים. במצב כזה של אנשים שכ"כ לא מסתדרים האחד עם השני, אני סבורה כי י. ישלם מחיר מאוד כבד, של כפל נאמנויות, של אנשים שירצו לקחת אותו לכיוונים שונים. היום הוא ילד קטן ומסתדר, אבל ככל שיגדל, הדילמות תהיינה יותר כבדות כמו גם ההחלטות ואני חושבת שהילד ישלם מחיר, כשירצה להיות בסדר עם שני הצדדים".

 

שוב אני תוהה, מה ההבדל בין מקרה זה למקרים אחרים, גם אלו בהם הורות ביולוגית.

 

"ש.        מה אם אנחנו מאפשרים סוג מסוים של הסדרי ראיה? איך אנו מתגברים על כל זה? איך אנו מונעים את המצב הזה?

ת.           בהסדרי הראיה, כשי. לא ייחשב כאב, הוא לא יצטרך לקחת החלטות לגבי י.. לא שם תהיה הבעיה. הוא לא יזיק לו, אבל הוא לא זה שייקח את ההחלטות לגבי החיים המהותיים שלו".

 

מי מבטיח לי כי הנתבע הוא לא זה שיזיק (כהגדרתה של העו"ס) לקטין?

מי מבטיח לי כי בהיעדר מעמד חוקי כלשהו לתובע, לנתבע תהיה מחויבות לשמר או אפילו להקפיד על אותם "הסדרי ראייה" ולא לפנות לכיוון של ניכור הורי (וראה עניין החטיפה)?

מי מבטיח לי כי באותם ביקורים לא יקבל התובע כל החלטה, אפילו אין היא מרחיקת לכת, על הקטין? וכיצד ידע הנתבע כי לא נעשה כך? ואם ידע הוא ולא יישא חן בעיניו, אזי יחלו להתהוות ניצניו של הסכסוך החדש ובית המשפט שוב ימצא עצמו, בניגוד לתפקידו המובנה, כמעיין "הורה פעיל" המטפל בחיי היום יום של הקטין?

הרבה שאלות ישנן, אך תשובות יהיה קשה למצוא אם תקובל עמדת העו"ס.

מתקשה אני להשלים עם המלצתה של העו"ס למתכונת זו כפי שמציעה. אפילו עם ההיגיון 

המוביל אותה איני מסכים.

 

  1. ושוב, חוות-דעת הניתנה על ידי מומחה, אין בה כדי לחייב את בית המשפט לפסוק כדעתו.

  האחריות רובצת על שכמו של בית המשפט, והנושא באחריות הוא אף שיכריע על-פי שיקול-

 דעתו שלו. יחד עם זאת,  חוות-דעתו של מומחה,  נודע לה, כעיקרון, משקל רב ביותר - גם

 אם לא משקל מכריע - ומקומה הוא בכותל המזרח של הכרעת הדין. (וראה: ע"א 3798/94

 פלוני נ' פלונית, נ(3) 133 {פמ"מ – 3/10/1996}).

 

  1. אמרתי קודם לכן כי כל עוד יצפה השירות למען הילד, בענייני צו הורות פסיקתי, באופן בו

         הוא צופה בענייני אימוץ, עשוייה חלילה תקלה לצאת תחת ידיו.

 

  1. כאשר נותנת המדינה ילד המופקד בידיה לאימוץ, סביר שתבחן את הצלחת זוג המאמצים

         להמשיך לתפקד כזוג, אך קריטריון זה לא יכירנו מקומו לעניין צו הורות פסיקתי.

 

  1. הילד של הצדדים הוא ואינו ניתן או מוענק על ידי המדינה, לא היא שבחרה בזהות ההורים,

  לא היא הנושאת באחריות לבחינת יציבותם כהורים ואין היא יכולה לשלול הורותם בגין

 טיב יחסי הצדדים.

 

  1. כאשר מסקנת מומחה, והשירות למען הילד בכלל זאת היא בלתי סבירה, קשה לביצוע או

         מתנגשת בהוראת החוק, אל לו לבית המשפט לעקוב אחריה.

 

  1. לשיטת השירות למען הילד, יישאר התובע נוכח בחיי הקטין, נוכחותו תואמת טובתו, אך לא

         יהא לו שום מעמד חוקי או זכויות.

 

  1. ואם כך, מי כאמור יפריע לנתבע לשלול נוכחות התובע בחיי הקטין, בבחינת החלטה מהותית

         שהשירות רוצה להעניק לו בלבד, ומכוח מה יישמרו זכויות הקטין והתובע לקשר ביניהם?

         הפתרון של שירותי הרווחה פשיטא אינו כדין.

 

  1. אם טובת הקטין היא נוכחות של התובע בחייו, שיקול זה צריך עיגון בדין ובצו שיפוטי,

         ושלילת הורות אינה פתרון לקשיי קשר בין הורים.

 

  1. פתרון שירותי הרווחה בנוי למעשה וכביכול, על "חיזוי עתידות", לפיו סילוק כל מעמד חוקי

         מן התובע ימנע ויכוחים. על מה שעונה הנבואה, לא מצאתי.

 

  1. לשיטתי, קיבוע זכויות חוקיות, כך שהורה אחד לא יוכל להטיל וטו על נוכחות האחר בחיי

         קטין, דווקא הוא הוא הפתרון הרצוי.

 

  1. ועתה אעבור לדון בטענות ב"כ היועמ"ש כפי שהובאו בסיכומיה, אשר הוגשו לתיק ביום

         1/8/2018.

 

  1. טענה ב"כ היועמ"ש כי אין חולק כי כינון קשרי הורות בין התובע לקטין, בהיעדר דרך

משפטית ובניגוד לרצונו והסכמתו של ההורה הביולוגי, מעצים הסכסוך, מנציח את המחלוקות בין הצדדים ומשליך על טובתו של הקטין.

 

ואני שואל, אם לא ינתן הצו, במה יהיה המצב שונה? סכסוך בין הצדדים, מחלוקות ועוד, אל מול טובת הקטין שיזכה לשני הורים שיאהבו אותו, ידאגו לו, יטפלו בכל מחסורו – מה יהא עדיף?

 

ובכלל, אימתי חיזוי מחלוקות עתידיות הוא טעם לשלילת זכויות מן התובע?

 

  1. אומרת ב"כ היועמ"ש כי נסיבות המקרה מחייבות זהירות יתר כדי שלא ימצא כי ניתן

 פרשנות מורחבת למתן צו ההורות הפסיקתי. כמו כן, הראיות כפי שהוצגו וכן תסקיר העו"ס,  

מחדדים ביתר שאת את הצורך לבדוק היטב קיומה של עילה משפטית מוכרת, בטרם בחינת טובתו של הקטין, שלטענתה אינה מהווה עילה בפני עצמה. מניח אני כי ב"כ היועמ"ש מכוונת להורות מתוקף "זיקה לזיקה".

 

אומר כי אכן בדקתי, וכדבריהן של  ב"כ היועמ"ש והעו"ס, אכן במצב דברים בו היתה מוגשת הבקשה בסמוך ללידת הקטין, הרי שבסבירות גבוהה וללא התנגדות, היה ניתן צו ההורות. וכך גם נאמר על ידי העו"ס בתסקירה: " התובע יכול היה לפנות לקבל צו הורות פסיקתי סמוך לאחר לידת הקטין, בהליך ממוסד ומסודר, אך לא עשה זאת, דבר שהיה מקנה לו מעמד שעליו הוא נאבק עכשיו".

 

האם עתה, רק בשל פרידת הצדדים,  עלי להמשיך ולבדוק שוב קיומה של עילה משפטית

נוספת.

ואני שואל, במצב דברים זה, מתי אגיע לבחינת טובתו של הקטין?

 

  1. טענה ב"כ היועמ"ש טענה כי, הגם בהינתן שבקשת התובע למתן צו הורות היתה מוגשת

בהסכמת הנתבע, הרי שההליך המתאים לכינון יחסי הורות במקרה זה היה באמצעות חוק אימוץ ילדים. גם אם התפקיד ההורי אותו תפס התובע ביחס לקטין מיד עם לידתו, היה בהסכמתו של הנתבע, ברצונו ואף בעידודו, אין בכך כדי לחייב את המדינה ליתן הכרה משפטית בהורות זו.

 

עוד בהקשר זה הוסיפה היא כי אין נפקא מינה אם מדובר בצו הניתן על ידי חוק אימוץ ילדים או על פי צו הורות פסיקתי, שכן פתיחת האפשרות לכינון יחסי הורות משפטיים בדרך של צו הורות פסיקתי חלף צו האימוץ נועדה להקל ולצמצם את זמן ההמתנה עד לקבלת צו ההורות הפסיקתי, ולא לשנות סדרי בראשית באמצעות חקיקה שיפוטית החורגת מגבולות החוק הקיים. צו ההורות הפסיקתי, זהה במהותו ל"צו האימוץ" הניתן במקרים של אימוץ קרובים.

 

ככלל, טענה ב"כ היועמ"ש כי דרך המלך לכינון קשרי הורות עם קטין לאחר לידתו הינה

באמצעות חוק אימוץ ילדים, וכך גם ביחס לכינון קשרי הורות בין מבוגר לילדו של בו/בת זוגו, גם אם הקשר הזוגי נקשר כבר במהלך ההיריון ובן/בת הזוג משמשים כהורה בפועל מיום הלידה.

 

בראייתי, "הצעתה" זו של ב"כ היועמ"ש לאימוץ, כהליך המתאים בנסיבות המקרה, הינה בגדר "הליכה לאחור" מההלכה שניתנה ב"בג"צ ממט".

 

הליך האימוץ אליו מכוונת ב"כ היועמ"ש, לא יהיה בנסיבות העניין כהליך "פורץ דרך", משעה

שצווי אימוץ כבר ניתנו במקרים מעין אלו על ידי בית המשפט לענייני משפחה (וראה למשל: ע"א 10280/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, נט(5) 64 {פמ"מ – 10/1/2005}).

 

"יתרונו" של הליך האימוץ בהכרה באבהות התובע על הקטין, על פני מתן צו הורות פסיקתי, הינו בהגשת תסקיר אודות הקטין ומשפחתו מהשירות למען הילד, אשר סוקר את התא המשפחתי בו גדל הקטין.

 

אומר כי תסקיר הוגש, אך למרבה הצער, וכמו צריך שיכלול התסקיר, נסיבות חייו וגדילתו של הקטין בתא המשפחתי המאוחד לא כלל הוא, משעה שזה כבר אינו קיים,. כן כלל התסקיר את מערכת יחסי הצדדים והשקפות עולמם, והשפעתם של אלו על טובתו של הקטין.

אך יש לזכור כי אלו היו בהינתן סכסוך, אולי תאמר איבה בין הצדדים.

 

מהאמור לעיל אומר כי משעה שאין המדובר בהליך אימוץ, בו למדינה אחריות למסירת קטין,

אלא בבקשה למתן צו הורות פסיקתי, הרי שלב"כ היועמ"ש אין זכות וטו ליתן הצו המבוקש, משעה שצו זה  נמנה ברשימת הסעדים הניתנים על בית המשפט לענייני משפחה.

ואולי באה השעה לומר במפורש, כי אימוץ וצו הורות פסיקתי אינם עניין זהה, וגם הקריטריונים הנדרשים שונים הם. אומר איפוא כי הליך אימוץ, לא הוא הצריך להיות דרך המלך בבחינת שאלת מתן צו הורות פסיקתי.

 

  1. ב"כ היועמ"ש טענה כי לא נתמלאו התנאים הדרושים לשם מתן צו הורות פסיקתי, בנסיבות

מקרה זה, שכן לא הוכח קיומו של קשר זוגי בין הצדדים, לא הוכחה כוונה והסכמה משותפת של הצדדים להולדתו של הקטין וכן כי בקשת התובע למתן צו ההורות הפסיקתי לא הוגשה בפרק הזמן הסביר ממועד לידת הקטין (כפי שנקבע בפרשת "סול").

עוד הוסיפה היא כי הדרישה לכך שהבקשה תוגש בתוך פרק הזמן של 90 יום מיום הלידה נועדה להבטיח את סמיכות הזמנים בין הלידה לבין הגשת הבקשה, שתהווה אינדיקציה חד משמעית שאין המדובר בהחלטה המאוחרת להוריה, ומטרתה לצמצם את "צו ההכרה בהורות" רק למצבים בהם ההורה הלא ביולוגי נועד מלכתחילה להיות הורהו של הילד, ואין מדובר בהחלפת הליכי האימוץ, מקום בו אדם מבקש להיות הורהו של ילדו של בן זוגו בשלב מאוחר יותר.

מדובר בתנאים מצטברים, השזורים האחד בשני.

 

אומר כי צודקת ב"כ היועמ"ש באומרה כי קיומה של מערכת יחסים זוגית, אף אם היתה ארוכה וממושכת, אין בה כדי להעיד וללמד על אופייה וטיבה, אך לטעמי קיומו של קשר זוגי בין הצדדים אשר בפני, הוכח גם הוכח, ואין הקשר צריך להיות נוכח גם בעת בה נידונה שאלת מתן הצו, ודי בקיומו בעבר.

9 שנים רצופות, של מערכת יחסים זוגית, גם אם היו בה עליות ומורדות, הינן בהחלט בבחינת תקופה  שאינה מבוטלת.

מצר אני על קביעתה זו של ב"כ היועמ"ש, שכן, בהינתן התסקיר על התקופה לאחר פרידת הצדדים, וכאשר "גבה ההר ביניהם", יש קושי למצוא בו תמיכה על מערכת היחסים בת ה-9 שנים ,שכפי שכבר אמרתי, היתה תקופה לא מבוטלת, בה קשה לאמוד על אופייה וטיבה. העדויות מן הסתם, גם הן תומכות בכך.

 

באשר לניהולו של משק בית משותף, אומר כי, גם אם כל אחד מהם המשיך להחזיק בחשבונותיו שלו (שכיח בהרבה בתים), הוצאות הקטין שולמו מקופת מזומן משותפת ויכול אני להניח כי "קופה כזו" היתה אף קיימת לפני לידת הקטין, בשל צורת התנהלותם והכנסותיו של כל אחד מהם.

 

כוונה והסכמה משותפת של בני הזוג להרות את הקטין – הוכחו. לא נטען ולא הוצג כי היתה כוונה בטרם תחילת ההיריון, אך משעה שמדובר בהליך פונדקאות שהתהווה – הליך מורכב וארוך, אליו נכנס התובע לא מראשיתו, אך חשוב, גם לא יום בטרם לידת הקטין, אלא קודם לכן.

 

למעלה מן הצורך אומר שוב, מה היה קורה באם היה ניתן צו הורות פסיקתי בהתאם לנסיבות, לאחר לידת הקטין, ובהמשך היו הצדדים נפרדים? האם צו ההורות היה מתבטל? ואם היה מתבטל, על סמך איזו עילה? גם העו"ס העידה כי, צווי הורות מתבטלים רק במקרים חריגים וקיצוניים.

 

הגשת הבקשה בתוך פרק זמן סביר ממועד לידת הקטין – אכן הבקשה לא הוגשה במהלך ההיריון (כפי הקורה לאחרונה במקרים לא מעטים המובאים בפני בית המשפט), אכן הבקשה לא הוגשה בסמיכות ללידת הקטין, אלא כשנה ועשרה חודשים לאחר לידת הקטין (שיהוי שאינו דרמטי בעיני). יחד עם זאת הוכח כי, נעשו מאמצים, גם משותפים של הצדדים יחדיו, להתחיל באותה הסדרה פורמאלית של מעמדו של התובע. אבל, כבר אמרתי את דעתי באשר לפרק הזמן הנדרש להגשת בקשה לצו הורות, ולא מצאתי כי גם כאן, בהגשת הבקשה בפרק הזמן, שאינו סביר בראיית ב"כ היועמ"ש, יש כדי להעיד כי מדובר בהחלטה מאוחרת להוריה ולפגום במתן הצו.

 

וכדבריו של ס. ג'ובראן ב"בג"צ ממט":

 

"אין באי הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה למתן סעד הצהרתי כאמור כדי להפוך את ההורות של בני הזוג להורות "בספק", ומקום בו אין חשש ממשי שיתעוררו טענות בנוגע להורות, אין הם נדרשים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לסעד הצהרתי (וכידוע, מרבית הזוגות שנולדים להם ילדים בישראל אינם פונים לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי, ודי להם ברישום ההורות, ואכן, בהליכים משפטיים שונים הנוגעים לילדים, דוגמת גירושין וירושה, לא מתעורר קושי ממשי בשאלות הנוגעות לזיקה ההורית של בני הזוג לילדיהם).

(ראה: "בג"צ ממט", לעיל).

 

באשר לטענה כי טובת הקטין תהיה כי מעמדו של בן הזוג של ההורה הגנטי, יוכר ויעוגן משפטית, סמוך ככל הניתן למועד לידתו שכן שיהוי פוגע בטובתו, מותיר אותו בוואקום משפטי, חושף אותו לחוסר וודאות ומעמידו בלב ליבו של מאבק וסכסוך משפטי למעמד ההורה הנוסף, מסכים אני שיכול ושיהוי יפגע בטובת הקטין, אבל אם לא ינתן הצו כלל, גם אם הוגש ב"שיהוי" כמו במקרה זה, האם לא יפגע הדבר בטובתו של הקטין ויותיר אותו בוואקום משפטי? מעדיף אני במקרה זה, למזער פגיעה זו ואף לרפאה.

 

תמהני, אם היתה מוגשת הבקשה בתוך 90 ימים, אזי לא היה מתעורר הספק, לשיטת ב"כ היועמ"ש, בנסיבות המקרה שבפני? ואם היתה מוגשת הבקשה בפרק הזמן של 90 ימים, ובהסכמה, אך הצדדים לא היו חיים יחדיו? סביר היה כי ב"כ היועמ"ש היתה מתנגדת למתן הצו, ואני יכול והייתי נותן הצו, אם לאו – כל מקרה ונסיבותיו.

ושוב, מתחזקת בי התובנה שלא תמיד היצמדות דווקנית לכללים (כמובן בהיעדר חקיקה), המותווים על ידי המדינה, יש בה כדי ליתן הסעד הראוי והמתאים, וההפך.

 

  1. לטענת ב"כ היועמ"ש מתן צו הורות פסיקתי החורג מגבולות ההסדרים המוכרים בחוק

ומבקש ליצור דרך עצמאית חדשה, טומן בחובו סכנה מוחשית ליצירת "מדרון חלקלק" באופן בו כל אדם, גם אם לא התכוון להביא ילד אל העולם, יבקש לאחר יצירת עובדות בשטח להכיר בו כהורה לקטין, רק כי הדבר מתחייב בשל טובת הקטין. בהקשר לכך, מתייחסת ב"כ היועמ"ש גם להכרה בהורות מכוח הסכמים פרטיים, המעלה אף חשש לסחר בילדים ופגיעה בתקנת הציבור.

חששות כאמור לעיל לעולם קיימים. תפקידו של בית המשפט הוא לבדוק בכל מקרה ומקרה מה נכון לעשות, ולא כל חידוש הוא גם "מדרון חלקלק". ובכלל, כל אדם (וראה עניין אבות בעל כורחם) גם אם לא התכוון להביא ילד לעולם, יכול לזכות בהורות בסופו של יום – כל מקרה ונסיבותיו.

 

אומר כי לא כך במקרה שבפני. לא מצאתי כי מדובר בהורות הסכמית או חוזית בין הצדדים, למעט הסכם כזה שחל בהתנהגות הצדדים. אין המדובר במתן צו הורות החורג מגבולות ההסדרים המוכרים בחוק ובפסיקה, ומבקש למעשה ליצור דרך עצמאית חדשה. ושוב, באשר למדרון החלקלק שיכול ויביא לסחר בילדים – אין חשש, שהרי כל מקרה נבחן לגופו, ובוודאי שהסעד המבוקש במקרים אלו, אינו ניתן על ידי בית המשפט באופן אוטומטי.

 

  1. עוד טענה ב"כ היועמ"ש כי קביעתו של צו ההורות הפסיקתי כצו קונסטיטוטיבי המכונן קשרי

הורות, גם היא רלוונטית למקרה שבפני, בהיותו של הצו יוצר הבחנה ברורה ומהותית בין ההורה הגנטי (הנתבע), אשר ניתן לו צו המצהיר על הורותו על הקטין לאחר עריכת בדיקה גנטית, לבין התובע, אשר גם אם היה נוכח בחיי הקטין מרגע לידתו, אין בכך כדי ליצור קשרי הורות במובן המשפטי, אלא אם בית המשפט כונן קשר זה באמצעות צו שיפוטי.

 קביעתו של צו ההורות כצו הצהרתי, עלולה להקל על בחינת התנאים למתן צו הורות פסיקתי, לטשטש הגבולות בין הורות ביולוגית לבין הורות אותה יש ליצור "יש מאין" ולרומם את מעמדו של צו ההורות הפסיקתי מעבר להסדרים הקיימים בחוק.

 

הרחבתי כבר רבות עוד בתחילת פסק דיני, ואמרתי כי אין לי עניין באותה הפרדה, בין היתר, שזו לא המחלוקת אשר הובאה בפני. אך תוהה אני, מדוע, משבחרה ב"כ היועמ"ש להתנגד למתן צו ההורות הפסיקתי בכלל, ושטחה את נימוקיה לכך בהרחבה, מה טעם מצאה היא לטעון באשר לאותה הפרדה בין סוגי הצו, כהצהרתי או מכונן?

האם בינה לבינה סברה היא מראש, כי בית המשפט בהחלטתו יתן הצו כמבוקש, אזי לכל הפחות, יתן הצו כצו מכונן מיום הינתנו, ויש חשיבות שתהא מולו התמונה המלאה לסוג הצו?

 

  1. באשר לטענת ב"כ היועמ"ש כי התובע לא רצה בילד, לא חלם, לא כמה לילד ולא היה שותף

בהבאתו אל העולם, אומר כי מסכים אני כי כך היו הדברים עד לשלב מסוים. אך בטרם הולדת הקטין, קל וחומר לאחר לידתו, העובדות מתארות תמונת מצב שונה בתכלית.

 

  1. באשר לטענת ב"כ היועמ"ש, המחזקת את דבריה של העו"ס, כי התובע לא הגדיר את

מערכת יחסיו עם הנתבע והתייחס אליו כאל בן זוגו, אומר שוב, כי התסקיר שהוגש מתאר את מערכת היחסים בין הצדדים לאחר פרידתם, ומבוסס על עדותם של הצדדים, שבחרו לתאר המצב ככלי שרת בידיהם אשר יביא להם התועלת הרצויה, כל אחד לעצמו.

יחד עם זאת, מערכת היחסים  בין הצדדים, כשהתקיימה, הוכחה כמערכת יחסים זוגית, הן בעיני עצמם והן בעיני סביבתם.

 

עוד אומר כי, נראה שהנתבע עצמו "חי בשלום" עם אותה חוסר ההגדרה מצד התובע, שכן יכול היה לקום וללכת בכל רגע נתון, לכל הפחות להציב גבולות להישארותו באותה מערכת יחסים, אך לא עשה כן ולא טען לכך.

 

יתכן כי לסביבה יש קושי, לעיתים, לקבל מערכת יחסים זוגית שכזו, שכן חורגת היא מן המקובל והמוכר לנו, שעה שאין המדובר במערכת יחסים נורמטיבית, כאשר מדובר בבני זוג מאותו מין.

 

  1. טענה ב"כ היועמ"ש כי התובע לא הציג כל ראייה אובייקטיבית, שיש בה כדי ללמד כי הצדדים

קיימו חיי זוגיות וחיים משותפים הלכה למעשה. טענה זו פשוט נוגדת את העובדות כפי שהובאו לעיל.

ושוב אומר אני, מה באשר לתמונות אותן צירף התובע, כתבות שונות והכותרות בצידן, ברכות יום הולדת וחגים, חופשות בחו"ל עם תמונות נילוות, טופסי הביטוח ותוכנם, בעלות משותפת בדירה (לא נטען על ידי מי מהצדדים כי מדובר בהשקעה, כטענת ב"כ היועמ"ש) ועוד ועוד.

לכל אלו לא ניתנה כל התייחסות מצידה של ב"כ היועמ"ש, ואין אני יודע מהם טעמיה, שעה שבוחרת היא להתעלם מאלו.

 

לא כל הסממנים אשר לטענתה מעידים על כוונת כנות ורצינות, בבחינת כך הם. ישנם גם סממנים אחרים, בעיקר כאשר מדובר בתא משפחתי אשר מראש אינו נכנס למסגרת ההגדרות המוכרת לנו.

 

  1. טענה ב"כ היועמ"ש כי התובע לא הביא אל הקשר את כמיהתו לקטין, אך משהבין כי זה

רצונו של הנתבע, הסכים ללוותו בתהליך. בראייתי הדברים נראים אחרת, ואפרט.

במכתבו של התובע אל הנתבע ביום הולדתו, אין כדי ליווי בתהליך, אלא ליווי מתוך כוונה להיות בהורות משותפת.

הודעה אותה פרסמו הצדדים טרם יציאתם ל...– כי "נהפוך להיות הורים...", אין כוונה של ליווי ,כי אם הורים יחדיו.

ושוב, מצר אני כי גם מאלו בוחרת ב"כ היועמ"ש להתעלם.

 

אומר עוד, כי אם היה התובע בתפקיד "מלווה", באותו הליך ארוך ומורכב הנדרש במסגרת הפונדקאות, יכול היה לשוב ארצה, לתמוך במשפחתו, עת אחיינו, אשר חלה במחלת הסרטן היה מאושפז (כך נהוג), יכול היה הוא לשוב ארצה ולנהל המאבק הבירוקרטי בו היו נתונים הצדדים, בגבולות הארץ (אולי אף בקלות יותר), אך ביכר הוא להישאר עם הנתבע משעה שהיה חלק מאותו חלום ולא מלווה את אותו בעל חלום.

"שותפות בחלום" מאפשרת הצטרפות גם לעת הגשמתו.

 

  1. טענה ב"כ היועמ"ש כי, כהמלצתה של העו"ס, טובתו של הקטין היא שהתובע לא יוכר כאביו

של הקטין, וכי יש לשמר קשר בין התובע לקטין באמצעות הסדרי ראיה.

 

אני תוהה, מה יהא הוא מעמדו של התובע במסגרת הסדר זה של זמני שהות עם הקטין?

אין בי ספק שיהא נתון תחת רצונו והסכמותיו של האב הביולוגי, הוא הנתבע.

 

אשים עצמי לרגע תחתיו של הנתבע ואשאל – "מי היה רוצה כאב לקטין, כי ילדו יבקר אצל פלוני, זה האחרון חסר כל קרבה משפחתית או מעמד משפטי, משל היה זר לבני, פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע לסירוגין על בסיס קבוע, ללא יכולת זכות בסיסית לקבוע כי אחרת יהיה".

 

גם לביקורי סבא וסבתא, שהם הקרבה הקרובה ביותר (בשושלת) לאחר הורים, שמורה זכותו של ההורה להחליט -  מתי, כמה ואיך.

 

רק קביעה משפטית ברורה, שיחסי התובע עם הקטין הם יחסי הורות לכל דבר, בדיוק כמו יחסיו של הקטין עם הנתבע, יהא בכוחה לחסום כל טענה שהורות זו אינה הורות משפטית, דבר העולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין.

 

 

  1. לסיכום, משעה שקביעת העו"ס היא כי לא ניתן להתעלם ממציאות חייו של הקטין, ולעובדות

שנקבעו בשטח בהסכמת ההורה הגנטי, כי המבקש מהווה דמות משמעותית בחייו של הקטין, והסתלקותו מחייו עלולה לפגוע בשלומו הנפשי והרגשי, אומר כי כבר היום המצב טוב יותר והזמן, כמו שאומרים, עשה, עושה ועוד יעשה את שלו, בליווי והדרכה של הצדדים.

 

גם כיום, במערכת משפחתית שתהא בריאה ככל שתהא, הורה אחד (לרוב האם) הוא שקובע יותר, וכאשר נדרש אישור פורמאלי להליך כלשהו כמו רישום לבית ספר, הוצאת דרכון וכו', בהינתן ברירה אחרת, יגיעו הצדדים להסכמות ביניהם, אם באופן עצמאי ואם על ידי גורם גישורי. כרצונם.

 

  1. בטרם אסיים, אומר כי חש אני אי נוחות גדולה, את מקצתה הבעתי עוד קודם לכן, במהלך

דבריי.

מרגיש אני כי טענותיה של ב"כ היועמ"ש נאמרו והתבססו, אכן כפועל יוצא מעמדתה של המדינה כצד לעניין, ועל כך אין בי מה להלין.

בנוסף, מבוססות טענותיה על תסקירה של העו"ס, עדותה וכן על טענות הצדדים שניהם.

 

  1. יחד עם זאת יש לומר, מתקשה אני להתעלם מכך שטענותיה של ב"כ היועמ"ש, כמו כ"חוט

השני" עוברות לאורך כל ההליך, המציגות עמדה ברורה, שהדיוט לא יוכל לטעות בה, והיא כנגד התובע ובראייתו חסר מעמד בהליך.

ההתנגדות הנחרצת לא תמיד נראית כמילוי חובת ב"כ היועמ"ש לנהוג אל מול שני הצדדים בהגינות.

 

  1. כבר לפני שנים רבות קבע בג"צ, בשורה של פסקי דין, וממשיך הוא וקובע כללים ועקרונות,

ועיקריהם, חיובה של המדינה לנהוג בהגינות וביושר, בשוויון וללא הפליה, באורח ראוי וצודק ועל-פי שיקולים שלעניין.

(וראה בין היתר: בג"צ 1703/92 ק.א.ל. קווי אוויר למטען בע"מ נ' ראש הממשלה, נב(4) 193 {פמ"מ – 23/9/1998}).

 

 

סוף דבר

  1. כאשר בחנתי אם מכלול השיקולים ומכלול הראיות, ובפרט את טובתו של הקטין ואת מצב

  המשבר בין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי, אף ללא הסכמת הנתבע, ומתוך כל העולה, יש

 לעגן את מעמדו של התובע מבחינה פורמאלית כהורהו של הקטין.

 

  1. משעה שמצאתי כי יש ליתן את הסעד המתבקש בתובענה זו, קרי צו הורות פסיקתי הקובע

  כי גם התובע הוא אביו של הקטין, רואה אני לקבע את המצב דה פקטו הנהוג בין הצדדים, 

 ולקבוע משמורת משותפת בין הצדדים על הקטין ומתן תוקף לזמני השהות, כפי שקבעתי

 ביום 25/6/2015  וכפי אלו הנהוגים בין הצדדים.

 

  1. אני מורה כי הצדדים יופנו לטיפול רגשי אצל אותו מטפל, כדי שיתאפשר גם לקיים מפגשים

 משותפים ביניהם באם יעלה הצורך, כולל מפגשי הדרכה הורית לכל אחד מהם בנפרד. מטרת   

  הטיפול לצורך הורות מיטבית לקטין, בשיתוף פעולה ובהרמוניה תוך שמירת הגבולות

 וכיבוד הדדי בין הצדדים.

 

  1. ניתן בזאת צו הורות פסיקתי, לפיו התובע הוא אביו הנוסף של הקטין, יליד ...., מיום

         לידתו של הקטין. אין במתן צו זה כדי לפגוע במעמדו של הנתבע כלפי הקטין.

 

  1. ההליך שבפני החל כבר לפני למעלה משלוש שנים. קויימו בו דיונים רבים וניתנו בו אין ספור

  החלטות. סיכומים הוגשו לתיק לאחר בקשות דחייה רבות וארוכות ובהיקף של מאות

 עמודים. לצדדים שניהם תרומה לכך.

 

  1. לא אסתיר שבתחילתו של ההליך, הבעתי את מורת רוחי מהתנהלותו של הנתבע, והדבר גם

         בא לידי ביטוי בהוצאות לחובתו, אותן פסקתי בשעתו.

 

  1. מצוות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מחייבני להשית הוצאות על

         צד אשר הפסיד בהליך.

         אומר כי אין אני רואה בהליך זה מעמד של "מנצח" או מעמד של "מפסיד".

  סבור אני כי בסופו של דבר, ומראייתי את המכלול, הצדדים שניהם ירוויחו מתוצאותיו של ההליך.

 

  1. לאור זאת, וגם למען יכבו להן הלהבות, ולמען יתחילו כל אחד מהם בבניית הפרק הבא

  בחייהם, תוך שמירת טובתו, שלמותו ושגרת חייו השלווה של בנם י., בחרתי לחייב

 בהוצאות, בסך מופחת. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪.

 

  1. אני מתיר פרסום פסק דין זה, מותנה בהסרת כל פרט מזהה אודות הצדדים.

 

  1. המזכירות תסגור את התיק.

 

 

 

 

ניתן היום,  כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ