אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד הדן בביטול הסכם גירושין ותביעה להפחתת מזונות

פס"ד הדן בביטול הסכם גירושין ותביעה להפחתת מזונות

תאריך פרסום : 11/02/2018 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
51305-01-16
04/02/2018
בפני השופט:
פליקס גורודצקי

- נגד -
תובע:
נ.ש.
עו"ד חיים מלכה
נתבעת:
ח.ש.
עו"ד מוטי ישר
פסק דין

 

שתי תובענות נולדו לאחר שהגיעו הורי הקטין להסכם שקיבל תוקף של פסק דין - תביעת האב לביטול ההסכם ותביעתו להפחתת המזונות.

רקע והליכים קודמים

  1. הצדדים נישאו ביום 16.11.2009 ומנישואים אלה נולד ביום 28.12.2010 בנם הקטין.
  2. חייהם המשותפים נקלעו למשבר וביום 14.1.2015 אושר בבית משפט זה הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") אליו הגיעו הצדדים, ואלה עיקריו:
  • א. הצדדים יתגרשו.
  • ב. משמורת הקטין תהא לאם אגב זכותו של האב לקיים מפגשים עם הקטין פעמיים באמצע שבוע ובכל סופשבוע שני.
  • ג. מזונות הקטין בהם ישא האב, יעמדו על סך של 8,000 ₪ כולל מדור ואחזקתו. כן יישא האב בכל ההוצאות החריגות של הקטין. האב גם ישלם פעמיים בשנה עבור רכישת ביגוד והנעלה לקטין.
  • ד. כל המיטלטלין שנמצא בדירת הצדדים השכורה, יישאר בבעלות האם בלבד.
  • ה. האישה תוותר על מזונותיה ועל כתובתה במעמד סידור הגט.

הסכמות אלה אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ביום 14.04.15 בתמ"ש 60483-03-15 וימים ספורים לאחר מכן, הצדדים התגרשו זמ"ז.

  1. ביום 26.1.2016, כשנה לאחר אישור ההסכם, הגיש אבי הקטין שתי תובענות:

האחת – לביטול הסכם הגירושין (בתמ"ש 51266-01-16) בטענה כי חתם על ההסכם תחת לחץ של האם ותחת עגמת נפש רבה בה היה שרוי באותה תקופה, עקב שימוש בסמים קשים, לכן לא הבין את משמעות חתימתו על ההסכם ואת תוכנו.

השנייה – להפחתת גובה חיוב המזונות (בתמ"ש 51305-01-16) בטענה כי מאז נחתם ההסכם, חל שינוי נסיבות קיצוני: מצבו הכלכלי הורע, מצבה של אם הקטין השתפר משמעותית וצרכי הקטין הצטמצמו באופן ניכר.

  1. ביום 26.4.2017 התקיים קדם משפט, במסגרתו ציין ב"כ האב כי עילתו המרכזית לביטול ההסכם הינה – עושק .
  2. לשם בירור התובענות התקיים דיון הוכחות בו העידו הצדדים. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. כעת בשלה השעה לבירור התובענות, באופן הבא: תחילה תתברר התביעה לביטול ההסכם. ככל שיבוטל – לא יהיה טעם בבירור התביעה הנוספת כי אז יבוטל החיוב ויהיה על האם להגיש תביעה חדשה למזונות הקטין. היה ולא יבוטל – תתברר גם התובענה הנוספת שעניינה הפחת המזונות כאמור.

 

 

תביעת האב לביטול ההסכם (תמ"ש 51266-01-16)

טענותיו העיקריות של האב

  1. האב טוען כי ההסכם נחתם תחת לחץ, מבלי שהבין את משמעות מחויבותו על פיו, שעה שלא היה מיוצג אותה עת. לטענתו, האם הייתה דומיננטית יותר בחיי הנישואין והאב היה נכנע ללחציה ולבקשת מותרותיה, לכל אורך הנישואין, וזה השליך גם לגבי הסכמותיו להסכם הגירושין.
  2. האב טוען כי הסכים לאמור בהסכם עת היה תחת השפעת סמים קשים אשר פגע ופוגע ביכולותיו הקוגניטיביות והמחשבתיות, והאם הייתה מודעת לכך וניצלה זאת לטובתה.
  3. עוד טוען האב, כי האם הציגה בפניו מצג לפיו התנאים שנקבעו בהסכם הם המקובלים בענייני משפחה.
  4. לשיטתו של האב בטרם החתימה על ההסכם, הצדדים לא בחנו את צרכיו האמיתיים של הקטין.
  5. לטענתו מדובר בהסכם שנחתם בטעות, תוך הטעיה ועושק, ועל כן יש לבטלו.

טענותיה העיקריות של האם

  1. לטענת האם ההסכם נחתם על פי רצונו של האב, ללא כל לחץ מצדה ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי בעניין ואף הוסברה לו משמעות ההסכם. האב חתם על ההסכם במטרה להחיש את גירושיו.
  2. לשיטתה של האם לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה המצדיקים את ביטול ההסכם והאב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו.
  3. האם מדגישה כי הגט ניתן שמונה ימים בלבד לאחר אישור ההסכם בו ויתרה על מזונותיה ועל כתובתה.

 

דיון והכרעה

 

  1. בפני הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ועתה טוען אחד הצדדים לפגם בכריתתו בהתבסס על עילות פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) שעוסקות ב"פגם ברצון".
  2. הלכה היא שהמבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נדרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של הסכם הגירושין בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו א' גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור וביטול (תשס"ט-2009) עמודים 142-139 וההפניות שם) (להלן: גריידי, הסכם ממון).

 

 

  1. על פי ההלכה, לא בנקל תתקבלנה טענות שעניינן "פגם ברצון" כנגד פסק הדין המעניק תוקף של פסק דין להסכם גירושין, לאחר שבית המשפט התרשם ש"שני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר" ע"א 4/80 מונק נ' מונק , פ"ד לו(3) 421, 428 ושוכנע כי הסכם הגירושין נעשה מתוך רצון חופשי, תוך שכל צד מבין את ההשלכות של אישור ההסכם בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול מיום 24.12.2006 (נבו).

  2. ככלל, הפסיקה רואה בהסכם גירושין כהסכם שאינו ניתן להפרדה לחלקים, שכן הסכם זה כולל התחייבויות שלובות זו בזו ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635, 640-639).

  3. הובהר בפסיקה כי הסכם גירושין הינו הסדר מיוחד אשר מסדיר את מכלול היחסים בין בני זוג והוא אינו דומה לעסקאות אחרות מהעולם החוזי והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם גירושין הכורך וקושר עניינים שונים, אשר ההסכמות לגביהם הם תוצאה של פשרה, תוך הסתכלות הצדדים על ההסכם כמכלול, מבלי שכל נושא בהסכם הגירושין מוגדר כחוזה נפרד שניתן להפרידו ע"מ (ת"א) 1191/02 ח.א נ' ח.מ, מיום 25.12.2003 (נבו).

 

  1. עם אישורו של ההסכם על ידי בית המשפט, חזקה היא שבית המשפט בירר את הבנת הצדדים את תוכנו, משמעותו, תוצאותיו וכי ההסכם אכן נחתם מרצונם החופשי.
    השוו, רע"א 359/85 קוך נ' קוך פ"ד לט(3), 421 ; עמ"ש (י-ם) 4750-09-11 פלוני נ' פלונית (מיום 17.11.11 (בנבו); עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית מיום 4.12 (בנבו).

 

  1. אולם, הגם שבית המשפט אישר את הסכם הממון בין הצדדים ואף נתן לו תוקף של פס"ד, אין ההסכם חסין באופן מוחלט מפני ביטולו, ואין בכך כדי למנוע מאחד המתקשרים בהסכם לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים, אם נפל פגם מהותי בעת כריתתו בע"מ (ת"א) 1277/07 פלונית נ' פלוני מיום 18.8.2009 (נבו) כאשר על הטוען מוטל נטל כבד לשכנע, מטעמים כבדי משקל, כי אמנם קנויה לו עילה בדין עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 29.4.12).

 

 

  1. בענייננו – התובע מבסס את תביעתו על עילות עושק, טעות והטעיה.

 

עילת העושק

 

  1. סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי:

    "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"

 

  1. בב"מ 2526/13 מיום 26.05.13 (נבו) נקבע כי:


" עינינו הרואות  כי יסודותיה של עילת העושק הם: קיום חוזה, מצוקת הנעשק, התנהגות העושק, קשר סיבתי בין התנהגות העושק למצב הנעשק והיות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. היסודות הללו מצטברים ושלובים (ג' שלו דיני החוזים- חלק כללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה), 350-348 (להלן שלו).

  1. על הטוען לעושק להוכיח את התקיימות היסודות בדבר מצבו הקוגניטיבי הירוד; קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של העשוק בהסכם וניצולו של העשוק, והיותו של ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל. בהקשר לכך נקבע כי מוטל על הטוען להתקיימות תנאים אלה נטל משמעותי.

 

  1. התובע טוען כי חולשתו נלמדת מצריכת סמים קשים. על מצבו הירוד של העשוק ניתן ללמוד באמצעות חוות דעת או תעודה רפואית שערוכה כדין, כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (תקנה 127 או תקנה 258יב(ז)). כאשר כבר נקבע כי דרישה זו יש למלא בדווקנות ויש להצביע ספציפית על מצב העשוק בעת כריתת ההסכם, ככזה שלא היה כשיר להתקשר בהסכם הגירושין בעת שזה נכרת ואושר, אם בשל מצוקה נפשית או קוגניטיבית.

 

  1. התובע צירף לתצהיר מסמך בהיקף של עמוד אחד, החתום ע"י ד"ר הילל דיוויס, פסיכיאטר מומחה. לא זו בלבד שהמסמך אינו ערוך כדרישת סעיף 24 (א) לפקודת הראיות תשל"א – 1971 וכי הגשתו מנוגדת לסדרי הדין המיוחדים הנהוגים בבית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע להגשת חוות דעת "פרטיות", הרי שאין במסמך כדי ללמוד על ירידה הקוגניטיבית של התובע.

 


ראשית, המסמך נושא תאריך 08.09.16 (ובו ביום התובע נבדק על ידי עורך המסמך) בעוד שההסכם אושר ביום 14.04.15.  כפועל יוצא, אין במסמך התייחסות כלשהי למצבו של התובע במועד כריתת ההסכם.


שנית, עורך המסמך איננו מציין כי הוא עיין במסמכים רפואיים/סוציאליים, הרלוונטיים למועד כריתת ההסכם ואישורו, והרושם הוא כי עורך המסמך ניזון מדברי התובע בלבד.

  1. לפיכך המסמך אינו שופך אור על מצבו הקוגניטיבי של התובע במועד אישור ההסכם ומשקלו שווה לאפס.
  2. מנגד, על מצבו הקוגניטיבי של התובע ניתן ללמוד מעדותו הן בפני בית המשפט שאישר את ההסכם והן בפני. אגב אישור ההסכם הבהירו הצדדים כי :

    " מודיעים כי הגענו להסכם, מבקשים לאשר ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין. אנחנו חתמנו על ההסכם מרצוננו החופשי, מבינים את ההסכם, את משמעותו ואת תוצאותיו" ראה עמ' 1 ש' 9-10 לנספח א' לכתב התביעה.
  3. כעולה מספח א' לכתב התביעה, בית המשפט הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם ראה עמ' 1 ש' 12 המבקש הוסיף כי "עשינו חשבון מה הם הצרכים של הילד, אני עובד בפרויקטים שונים ויכול לעמוד בסכום" ראה נספח א' עמ' 1 ש' 12 .
  4. התובע גם העיד כי בפני והודה בהגינותו כי:

    ש: מה היא רצתה
    ת. סכום גבוה
    ש: ואתה רצית מן הסתם סכום נמוך
    ת: כן, סביר בעיניי
    ש: ובסופו של יום הסכמתם על הסכום הזה
    ת: נכון
    ראה עמ' 10 ש' 31 עד עמ' 11 ש' 1.

  5. התובע גם הוסיף כי: ידעתי את גובה הסכום, ידעתי הכל" ראה עמ' 11 ש'
  6. יוצא, איפוא, כי התובע היה מודע להוראות ההסכם והסכים להן ודין טענתו באשר למצבו קוגניטיבי ירוד במועד הרלוונטי לאישור ההסכם, להידחות.

 

  1. הוא הדין באשר לטענת התובע "לתנאיו גרועים של חוזה" שכן התובע הודה כי :

    "כבר שנתיים, שלוש שנים בתוך הנישואין הייתי מעוניין להתגרש ושפניתי לבית הדין הרבני על מנת לפתוח בהליך הגירושין הם ביקשו הסכם מבית המשפט על מזונות, הסכם גירושין. היא סירבה לחתום על סכום שנראה לי סביר, אני סירבתי לחתום על סכום שלה נראה סביר וכך הדברים נמשכו" ראה עמ' 10 ש' 18-19.

    ובהמשך:

    "המטרה שלי הייתה לסיים את הנישואין בלי לחשוב על השלכות שיש להסכם זה ונתתי לה לנסח את ההסכם לפי ראות עיניה. אמרתי לה אני אחתום לך על מה שאת רוצה רק בואי נתגרש" ראה עמ' 10 ש' 25-27.
  2. לא סוד כי במצבים רבים, כדי לקדם גירושין, מסכים בן זוג, לתנאים שיכולים להיות מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הגירושין ולפיכך סובייקטיבית  לו הם טובים תמ"ש 23200/90 פלוני נ' מיום  7.96 (נבו).

  3. בע"א 5490/92 פגס נ' פגס, [פורסם בנבו] דינים עליון 94 (2) 1063 נקבע:

 

"הנטיה של בית המשפט תהיה בדרך כלל לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה, ודבר זה נכון לגבי חוזים מסחריים וגם לגבי הסכמי גירושין. באלה האחרונים, יש לא אחת תנאים המושפעים מן הרצון לקדם ולהקדים את הפרידה והניתוק בין בני הזוג. על כן, יתכן כי צד לחוזה יסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים אך מחישים את הגירושין, עניין החשוב לו אותה שעה יותר מכל דבר אחר."

 

  1. בהסכמי גירושין , יש קושי להצביע על "תנאים מקובלים", לפיכך תנאים יחשבו בלתי סבירים, רק אם על פניהם ניכר כי הם בלתי הגיוניים ובלתי ראויים ומקפחים על פי כל אמת מידה סבירה. התובע לא הוכיח  כי ההסכם הינו "גרוע במידה בלתי סבירה".


כך למשל, הצדדים מימשו את רצון התובע  והסכימו להתגרש ראה סעיף 2 לנספח א' לכתב התביעה;

 

כך למשל, נקבע כאמור אף בדין כי שני ההורים ישארו האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין ראה סעיף 3 ב' לנספח א' לכתב התביעה;

 

כך למשל, הסכימו הצדדים כי שום צד לא יהיה רשאי להוציא את הקטין לחו"ל ללא הסכמת הצד השני ובכתב ראה סעיף 3 לנספח ד' לכתב התביעה .

 

כך למשל, קיום הסדרי הראיה עם הקטין הוגדרה כזכותו של האב ולא חובתו ראה סעיף 4 על רוב סעיפיו הקטנים לנספח א' לכתב התביעה;

 

כך למשל, הוסכם כי סכום המזונות ישולם עד למועד בו תנשא הנתבעת בשנית ואז עניין המזונות ידון מחדש ראה סעיף 5 א' לנספח א' לכתב התביעה;

 

כך למשל, הנתבעת ויתרה על מזונותיה ועל כתובתה ראה סעיף 7 ג' לנספח א' לכתב התביעה.

 

  1. ועוד – התובעת, בתצהירה, הבהירה כי ההסכם הינו פרי רצון הצדדים, כי סכום המזונות נקבע לאחר בחינת צרכי הקטין ואגב ויתורים הדדיים ראה סעיפים 6-12 לתצהיר. על אף ההצהרה, הנתבעת לא נחקרה על סעיפים אלה ומידע בתצהיר אודותיו לא נחקר המצהיר הוא מידע חלוט ע"א 444/84 עיריית חיפה נ' לוי פ"ד מ (1) 440.

 

  1. על כן ומכל הטעמים דלעיל, התובע לא הוכיח קיומה של עילת "העושק".


טעות והטעיה

 

  1. סעיף 14 לחוק החוזים קובע כי:

 

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

 

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

 

(ג)  טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

 

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

 

  1. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן"

 

  1. הלכה ידועה היא כי לא ניתן לבטל חוזה בשל טעות בכדאיות העיסקה לא לעניין סעיף 14 הדן בטעות ואף לא לעניין סעיף 15 הדן בהטעיה. (ראה "שלו", שם, בעמוד 297; וראה גם ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ [פורסם בנבו 14.12.2006]).

 

  1. בענייננו – התובע הודה כי הוא התחייב בהסכם מתוך מטרה ברורה – לבטלו - לאחר קבלת מבוקשו כדלהלן:

    ש: אתה בעצם מסכים איתי ואם אני טועה תתקן אותי, בעצם אתה קודם כל נתגרש ונראה מה יהיה.
    ת: כן.
    ש: זה גם נראה ככה, אתה מתגרש וניגש להגיש לביטול הסכם.

ת: נכון. לקח לי זמן כי רציתי שנשב למשא ומתן אצל מגשר והיא סירבה ולכן לא הייתה לי בריירה ופניתי לבית המשפט.

ראה עמ' 12 ש' 31-35.

 

  1. יוצא, איפוא כי טעות התובע הינה טעות בכדאיות העסקה ואין הוא יכול להיאחז בה, לשם ביטול ההסכם, בעילות הטעות וההטעיה.

 

  1. על פי ההלכה, "טעות בכדאיות העסקה" אינה עילה לביטול העסקה ע"א 888/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב (1) 231; ע"א 472/86 עזר נ' עזריהו, פ"ד מב (3) 236.              

 

  1. התוצאה היא כי התובע לא הוכיח את תביעתו לביטול ההסכם ואני דוחה אותה.

תביעת האב להפחתת המזונות (תמ"ש 51305-01-16)

טענותיו העיקריות של האב

  1. בפתח הדברים טען האב כי צרכי הקטין מעולם לא נבחנו, ועל כן יש מקום לבחון אותם מחדש.
  2. לחילופין טוען האב כי קיים שינוי נסיבות מהותי, בכל אחד מן הרכיבים הצריכים לעניין:

הרכיב הראשון, הידרדרות במצבו הכלכלי: בשעת אישור ההסכם עסק ב"קיבוץ נדבות" תמורת ממוצע בסך של 10,000 ₪ ואולם, כעת כאשר חזר בשאלה, אינו יכול לעסוק עוד ב"קיבוץ נדבות" ושכרו הממוצע מגיע לסך של 3,500 ₪ נטו. לכך מוסיף וטוען האב, אין לו כל רכוש, חסכונות, נכסים או מטלטלין וכי לחובתו חובות לגופים ציבורים על סך של 24,595 ₪.

הרכיב השני, שיפור מצבה הכלכלי של האם: בעת אישור ההסכם לא עבדה, אולם תקופה לאחר מכן עבדה בהדסה עין כרם והשתכרה יפה. האם עזבה את עבודתה, אך לה פוטנציאל השתכרות גבוה שכן הינה אישה צעירה ובריאה. לכך יש להוסיף כי לאם בן זוג חדש ותינוקת. 

הרכיב השלישי, צמצום צרכי הקטין: לטענת האב יש להעמיד את הסכום הכולל על סך של 1,250 ₪, לא כולל הוצאות חינוך ושעה שהאם מתגוררת עם אמה, אין לה הוצאות מדור.

טענותיה העיקריות של האם

  1. בפתח הדברים טוענת האם כי אין כל מקום לפתוח מחדש הסכם שאושר לפני כשנה בלבד. לחילופין טוענת כי אין כל שינוי נסיבות המצדיק שינוי המזונות.
  2. ראשית, מצבו הכלכלי של האב אינו כה נואש. האב עובד שישה ימים בשבוע וגובה מן "התרומה לליווי חתנים" 50%. לטענת האם, שכרו של האב מגיע לסך של 600 עד 4,000 ₪ ליום. מוסיפה ומציינת כי האב משתמש בשם אמו ושמות אחרים על מנת להסוות את הונו.
  3. שנית, מצבה כלל אינו מזהיר. הן אז והן היום האם לא עבדה ואף עברה תאונה אשר מנעה ממנה לעבוד.
  4. שלישית, באשר לצרכי הקטין, אלה לא השתנו משמעותית, ויוותרו דומים בשנים הקרובות. האם העריכה את צרכי הקטין בסך של 8,720 ₪ כולל מדור והוצאות חריגות.

 

 

דיון והכרעה

  1. ההלכה המשפטית קובעת, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמה בין הצדדים, וכי מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187.

 

  1. עוד נקבע כי על התובע להוכיח נסיבות חדשות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם – זה של בית המשפט לענייני משפחה המאשר את הסכם הפשרה בתמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני פ"מ תשנ"ד(3) 133, 137.

 

  1. ההלכה הפסוקה קובעת, כי רק שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק דין למזונות יצדיק את השינוי בשיעור המזונות וזאת משבטבעו פסק דין למזונות צופה פני עתיד ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187, ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי פ"ד לו(3) 179, ע"א 552/83 מבורך נ' מבורך פ"ד לח(1) 526).

 

  1. בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187, 188, נקבע:

 

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

 

  1. יפים לענייננו דברי כב' השופט מ. שמגר בע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין (13.6.94) (פורסם בנבו):

"כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין הורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט". ראה גם: ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פ"ד מ(1), 835 וע"א 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד 41(2), 118.

  1. נטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש לשנות את אשר נקבע בהסכם הוא נטל מוגבר (ראו: ע"א 381/86 אבין נ' אבין מיום 31.12.86 (נבו), ע"א 88/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215).

  2. נפסק לא פעם כי :
  3. "אב המסכים, בהסכם ממון, גירושין או הסכם אחר בעניין המזונות, לשלם סכום מסוים לילדיו כמזונות, רואים אותו כמודה בכך שילדיו, אכן זקוקים לסכום המוסכם לכיסוי צרכיהם והוצאות החזקתם. מכאן, שכאשר רוצה אב להראות שצרכי הילדים אינם מצדיקים תשלום הסכום שהוא עצמו התחייב והסכים לו, בהסכם שבינו לבין אם הילדים, עליו להביא ראיות כבדות משקל, כדי לשנות ולהקטין גובה הסכום המוסכם תמ"ש 17732-07-12 י.א. נ' ח.ק.א. (נבו); תמ"ש (נצ') 9897-11-09 א.א. נ' ר.א. מיום 24/12/2011 (נבו).

 

  1. באשר לטענתו של האב כי צרכי הקטין מעולם לא נבחנו, הרי שאין לי אלא להפנות לפרוטוקול הדיון מיום 14.04.15 בו הצהירו הצדדים כי עשו חשבון מה הם הצרכים של הקטין ראה נספח ב' לכתב התביעה. חזקה היא כי הורי הקטין יודעים מה הם צרכיו האמתיים.

 

  1. באשר לשינוי בהכנסתו של האב נטען כי בחיי הנישואין, הכנסתו מקיבוץ נדבות הסתכמה בסך שנע בין 10,000 ₪ ₪ נטו לחודש ראה הרצאת פרטים לבין 15,000 ₪ לחודש ראה עמ' 2 ש' 19. טיעון זה של האב, מטבע העיסוק, לא נתמך באסמכתאות והאב הודה כי הכנסותיו אינן מדווחות ראה עמ' 7 ש' 30-31.

 

  1. אומר כבר עתה כי יש קושי לקבל את גרסת האב שכן:


ראשית, הסכמתו לתשלום של דמי המזונות בסך של 8,000 ₪ לפני ההוצאות החריגות ורכישת הביגוד , איננה מתיישבת עם הכנסתו המוצהרת כאשר התשלום של דמי המזונות אמור לכלות את ההכנסה.


שנית, רמת החיים של הצדדים במהלך הנישואין, כפי שזו הוכחה בפני בעיקר בזכות הודאת האב, גבוהה, בהרבה, מההכנסה הנטענת. בתוך כך הצדדים שכרו בית תמורת סך של 4,000 ₪, ויצאו לחו"ל בתדירות גבוהה ולפרקי זמן ארוכים ראה עמ' 11 ש' 18 עד עמ' 12 ש' 4. זאת בממונו הבלעדי של האב ראה עמ' 12 ש' 5-8.


בנוסף, במהלך חיי הנישואין האב השתמש בסמים והשימוש הצריך הוצאת כספים בשיעור לא מבוטל ראה עמ' 9 ש' 26-28.


שלישית, החישוב של האב מצביע על הכנסה גבוהה בהרבה, מזו הנטענת, שכן לשיטתו הכנסתו היומית נעה בין 600 ל-900 ₪ ראה עמ' 6 ש' 9-10 ונוספו לה סכומים ששילמו לו "קבצנים מתלמדים" בשיעור שנע בין-40% ל- 60% מההכנסה ראה עמ' 6 ש' 5-7.


רוצה לומר, כי החישוב דלעיל – לפני השינוי הנטען - על פי הרף התחתון, מלמד על הכנסה שאינה פוחתת מעשרות אלפי ₪ לחודש (600 ₪ הכנסת האב +300 ₪ מכל "קבצן מתלמד" כפול מספר "ימי העבודה" ועסקינן בעבודה של "כל יום ראה עמ' 9 ש' 8).

 

 

  1. השינוי שחל לשיטתו של האב ביטויו בשינוי אורחות חיים של האב וחזרתו בשאלה. כפועל יוצא, נמנע ממנו עוד לעסוק בקיבוץ נדבות ראה עמ' 14 ש' 12-15 ועיסוקו מסתכם בהסעת אנשים לבתי כנסת, לשם קיבוץ נדבות. כפועל יוצא, חלה ירידה משמעותית בהכנסתו של האב שמגיעה לכדי 3,000-4,000 ₪ לחודש ראה עמ' 8 ש' 1-2.

 

  1. לכאורה, יכול ושינוי באורח החיים יהיה בו כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. ואולם, בעניינינו, חרף השינוי הנטען באורחות החיים, האב נשאר בענף של קיבוץ הנדבות כאשר הרושם שנוצר הוא כי האב הפך לקבלן מקבצי נדבות שכן בדיון קדם המשפט מיום 26.04.17 העיד האב כי:

 

"יש לי אנשים שמבקשים את השירות שלי, לאסוף אותם מאיפה שהם נמצאים ולקחת אותם לבתי הכנסת לדוגמא, לגייס תרומות, אני אוסף אותם למקומות שאני מכיר ברחבי הארץ, מדימונה עד הצפון" ראה עמ' 2 ש' 12-14;


"כך צברתי ידע והיום אני משתמש בזה כשאני לוקח אנשים אחרים" ראה עמ' 2 ש' 22-23.

  1. יוצא איפוא כי גם אם חל שינוי באורח חייו של האב, לא חל שינוי לרעה בהכנסתו. הדבר נלמד בין היתר מעדותו של האב באשר להכנסתו. כך, לשיטתו, לפני השינוי הנטען האב הצליח לקבץ נדבות בסך שנע בין 600-900 ₪ ליום ראה עמ' 6 ש' 9-10 וסכומים אלה לא השתנו לאחר השינוי הנטען ראה עמ' 2 ש' 14 .

 

  1. טענתו של האב כי הכנסתו פחתה בשל התלות באחרים וצמצום ימי העבודה ראה 2 ש' 27 לא הוכחו, על אף שלא היה כל קושי בהוכחתה על דרך של הבאת עדים רלוונטיים. כידוע, הימנעות בעל דין מלהעיד עד מרכזי וחיוני בהליך, מקימה חזקה לכאורית לפיה אותו בעל דין חשש מפני העדתו וחשיפתו לחקירה נגדית ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פד"י נו(1) 539 בעמוד 549.
  2. זה המקום לציין כי קיים קושי לקבל טענת האב לשינוי בהכנסתו נוכח הצהרתו כי הוא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות ב-50% בלבד או בלשונו "יש חודשיים שאני עובד וחודשיים שלא" ראה עמ'2 ש' 28 כאשר מחובתו של האב למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו בע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, מ(1) 147 (20.1.1986) ועד לימינו עמ"ש 52149-09-16 מיום 31.10.17 (נבו).
  3. לכך יש להוסיף כי שינוי באורח חיים הינו עניין רצוני וכי ההחלטה לשנות את אורח החיים התקבלה אצל האב בצל הידיעה על התחייבויותיו כלפי האם והקטין.

 

  1. באשר לשיפור במצבה הכלכלי של האם, שבא לידי ביטוי, לכאורה, בהשתלבותה במעגל העבודה – דבר אשר הוכחש על ידה בכתב ההגנה  - הרי שהאם לא נחקרה בסוגיה זו בחקירה הנגדית וגרסתה לא נסתרה.

 

  1. באשר לקיומו של בן הזוג האם העידה כי השניים נפרדו ראה עמ' 15 ש' 14-21 ועדותה לא נסתרה. בבחינת למעלה מן הצורך ייאמר כי מגורי בן זוג יחד עם האם והקטינים, אין בו כשלעצמו להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות תמ"ש 15007-05-15 מיום 15.12.16 (נבו).

 

  1. באשר לצמצום צרכי הקטין – הגם שהבהרתי כי עסקינן בתביעה להפחתת מזונות ולא בתביעה למזונות רגילה – האם לא נשאלה אילו צרכים היו לקטין בעת עריכת הסכם
    הגירושין וכיצד הגיעו הצדדים להסכמה באשר לסכום של דמי המזונות שנקבע לאחר בחינת צרכיו.

 

  1. כפועל יוצא, לא היה הרבה ערך למידע שסיפקה האם באשר לצרכיו העכשוויים של הקטין.
  2. בסיכומים טען ב"כ האב כי עת באה לעולם בע"מ 919/15 יש ליישם אותה גם ביחס להליך דכאן. אכן נקבע בפסיקה כי יש להחיל את הלכת בע״מ 919/15 רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוטיות עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 מיום 20.12.17 (נבו) ואולם הכוונה הינה לתיקי מזונות ולא לתיקים של שינוי מזונות לאחר שהוחלט ונקבע בהסכם ששיקף את מכלול הסכמות הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ראה תמ"ש 61453-06-13 מיום 19.12.17 (נבו).

 

  1. מן האמור כי האב לא הצליח להוכיח שינוי נסיבות מהותי, לא ככל שזה נוגע למצבו הכלכלי, לא ככל שזה נוגע למצבה הכלכלי של האם ולא ככל שזה נוגע לצרכי הקטין ביחס לצרכיו ביום עריכת ההסכם, להיום.

 

  1. לאמור יש להוסיף את חשיבות היציבות והוודאות החוזית-משפטית בין ההורים לרבות עקרון כיבוד הסכמים. יפים לענייננו דבריו של חברי, ס"נ כב' השופט א' זגורי בתמ"ש (נצ') 8879-12-15 מיום 2.16 (נבו):

 

"יש הכרח משמעותי לקבוע משקל ניכר לסופיות הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין, על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים וזאת בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים".

ראה גם

ע"א 2495/99 לולו נ' אטרש, פ"ד נ"א (1) 577 ;

               ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל  (נבו).

 

  1. התוצאה היא כי התובע לא הוכיח את תביעתו להפחתת המזונות ואני דוחה אותה.

 

  1. לאור התוצאה ושעה ששתי התביעות נדחו, אני מחייב את האב בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה (בשל היות האם מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע המשפטי) בסך של 5,000 ₪.

 

  1. המזכירות תשלח פסק דיני זה לצדדים ותסגור את התיק.

 

  1. מתיר הפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

 

 

ניתן היום,  י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ