תקופת הנישואין- הצדדים נישאו כאמור ביום 20.2.98 וביום 27.11.19 הגיש האיש את הבקשה ליישוב סכסוך, דהיינו תקופת הנישואין עד למועד הקרע ארכה קרוב ל-22 שנים. אין חולק כי מדובר בתקופת נישואין ממושכת ומשמעותית לכל הדעות. ייאמר כי לא נעלמה מעיני העובדה שתקופת המגורים בדירה הייתה קצרה. הצדדים מסכימים כי התגוררו בדירה בשנים 1998-2000 (שנתיים). בשנת 2000, לאחר לידת התאומים, עברו הצדדים להתגורר בדירה שכורה. בשנים 2010-2018- התגוררו הצדדים בXXX. לטענת האישה, החל משנת 2018 ועד פרוץ הסכסוך שני הצדדים התגוררו יחד בדירה, קרי תקופה נוספת בת שנה ומחצה. האיש מכחיש את הטענה האמורה. לטענתו, הוא חזר לארץ לבדו והאישה נותרה להתגורר בXXX. חרף העובדה כי תקופת המגורים בדירה הייתה קצרה (שנתיים, לגרסת האיש ו-3.5 שנים לגרסת האישה), אינני סבורה שיש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתי, לנוכח מכלול הטעמים שיפורטו להלן, אשר הובילו אותי למסקנה המשפטית אליה הגעתי.
יצוין כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית טרם הנישואין והתגוררו תחת קורת גג אחת, אולם לא הוכח בפניי משך המגורים המשותפים טרם הנישואין.
אין חולק כי הצדדים הכירו בשנת 1994 בעת שהאישה עבדה בחברת "XXX", והאיש עבד בחברה בבעלותו של עו"ד פלוני, "XXX בע"מ (ראו: נספחים "ד" ו- "ה" לת/2 - אישורי המל"ל בדבר תקופות עיסוק של הצדדים). ראו זה דברי עו"ד פלוני בעדותו בדיון מיום 11.1.21 (בעמ' 11 בשורות 3-5). בעת היכרותם, הייתה האישה נשואה למר XXX.
לטענת האישה, הצדדים עבדו באותו מקום, החלו לצאת ועברו להתגורר יחד בשנת 1995 לפני הגירושין הפורמאליים שלה מבעלה הקודם (ראו סעיף 3 לסיכומי האישה וחקירת האישה בדיון מיום 11.1.21 בעמ' 15 7-11).
לטענת האיש, האישה התגוררה עימו החל מקיץ 1997 (ראו: דברי האיש בדיון מיום 11.1.21 בעמ' 27 בשורות 3-5).
אין חולק כי נישואי האישה למר XXX הותרו ביום 18.6.97 (נספח "ב" לסיכומי האישה).
מכל מקום, סבורני כי המגורים המשותפים החלו בטרם הותרו נישואיה של האישה מבעלה הקודם, ובסמוך למועד תחילת תשלומי המשכנתא (2/97 ראו הרחבה להלן).
תשלום המשכנתא לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף ורישום האישה כערבה בבנק XXX-
ביום 20.12.96 חתמה האישה כערבה בבנק על המשכנתא (ראו: נספח "ב" לת/2).
לפי הסכם רכישת הדירה מיום 4.12.96 (ראו: נספח "ב" לת/2) תמורת הדירה עמדה ע"ס 82,000 $ דולר אמריקאי, כאשר סך של 1,000 $ שולם במעמד חתימת ההסכם, וסך נוסף של 81,000 $ שולם בפינוי הדירה והמצאת אישור עיריית XXX להעברה ואישור מס שבח ומס השבחה (סעיף 5 להסכם המכר).
המשכנתא נלקחה ביום 20.12.96 ע"ס 130,000 ₪ וסך נוסף של 110,000 ₪, קרי סך של 240,000 ₪ (ראו: נספח "ב" לת/2). ראו גם: נסח טאבו (נספח "א" לת/2).
בנסיבות אלו, אין חולק כי המשכנתא היוותה את החלק הארי של תשלום הדירה, והחלק ששולם מעבר למשכנתא מהווה 8.8% בלבד מהתשלום ששולם בפועל (שער הדולר במועד החתימה על הסכם המכר עמד על 3.25 ₪ כלומר הדירה עלתה 263,250 ₪, ושולם במזומן סך של 23,250 ₪ בלבד, המהווה כאמור 8.8%).
לגרסת האיש, התקיימה הפרדה כלכלית בין הצדדים, ורק הוא שילם את המשכנתא החודשית בעצמו בגין הדירה. לגרסת האישה, הצדדים חיו בשיתוף כלכלי ושילמו יחד את תשלומי המשכנתא החודשיים.
לבית המשפט הוגשו דפי חשבון בנק מבנק XXX מחודש 12/95 ועד 8/21 (ראו: הודעת האישה מיום 7.11.21. להלן: "דפי חשבון הבנק") מהם עלו הנתונים כדלקמן:
-
תשלומי המשכנתא החודשיים שולמו החל מחודש 2/97 באמצעות הוראת קבע בחשבון XXX בסניף XXX (להלן: "חשבון 96"). חשבון 96' בתחילה היה רשום ע"ש האיש ואמו פלונית. בהמשך, ביום 26.7.10 צורפה האישה לחשבון 96 כשותפה (נספח "ב" לסיכומי האיש).
-
החל מחודש 11/18 המשכנתא שולמה מחשבון XXX ע"ש האיש בסניף XXX (החשבון הקודם, חשבון 96 עבר להתנהל בסניף XXX- ראו נספח "ה2" לסיכומי האישה).
-
החל מחודש 12/19 המשכנתא שולמה מחשבון XXX בסניף XXX ע"ש האיש.
שוכנעתי כי הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית אחת כאשר הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף במהותו בחשבון 96 חרף הרישום הפורמאלי ע"ש האיש, וממנו שולמו הוצאות הצדדים, הבית והילדים, לרבות המשכנתא בגין הדירה, וזאת לנוכח הנסיבות שעלו מהחומר הראייתי (דפי חשבון הבנק) כדלקמן:
-
לחשבון 96 הועברה קצבת הילדים שהתקבלה מן המל"ל (ראו בדפי חשבון הבנק: חודשים 4/00 עד 1/07 באופן רציף).
-
מחשבון 96 שולמו תשלומים לעריית XXX בגין גני הילדים (ראו בדפי חשבון הבנק בחודשים 9/03 עד 6/04 באופן רציף).
-
מחשבון זה שולמו התשלומים החודשיים בגין הכבלים בדירה (לחברת XXX). ראו בדפי חשבון הבנק בחודשים משנת 1996 ועד 11/00 באופן רציף).
-
לחשבון זה הופקדה משכורתו של האיש מעבודתו בחברת "XXX" (ראו: אישור המל"ל מיום 9.10.18 תקופות עיסוק של האיש- נספח "ה" לת/2, וכן הפקדות שבוצעו לחשבון 96 בחודשים 3/08- 1/09).
-
האישה הגישה הודעה לבית המשפט ביום 29.11.21 אליה צירפה דפי חשבון בנק מחשבון בנק הרשום על שמה בבנק XXX סניף XXX- חשבון מס' XXX (להלן: "חשבון ע"ש האישה") החל מחודש 4/97 ועד 7/10 (להלן: "דפי חשבון האישה") מהם עולה כי בוצעו העברות בין חשבון הרשום ע"ש האישה לחשבון 96 במהלך השנים שהוצגו בפניי משנת 1997 (בטרם הנישואין) ואילך. להלן, לשם ההמחשה, פירוט חלקי של העברות שבוצעו (מחודש 6/97 ועד לחודש 1/01):
הסכום שהועבר
|
מועד ביצוע העברה
|
הערות
|
1,000 ₪
|
12.6.97
|
|
2,500 ₪
|
8.8.97
|
|
1,000 ₪
|
11.11.97
|
|
1,000 ₪
|
5.11.99
|
|
2,000 ₪
|
31.3.99
|
|
12,800 ₪
|
15.6.00
|
העברה בוצעה מחשבון 96 לחשבון ע"ש האישה
|
3,000 ₪
|
13.7.00
|
|
3,000 ₪
|
20.7.00
|
|
2,250 ₪
|
24.8.00
|
|
1,500 ₪
|
7.9.00
|
|
6,400 ₪
|
20.9.00
|
|
5,000 ₪
|
5.12.00
|
|
8,000 ₪
|
17.1.01
|
|
דפי חשבון האישה, בשילוב עם דפי חשבון הבנק מלמדים על זיקה כלכלית הדוקה בין בני הזוג עוד בטרם הנישואין, ומבהירים כי הצדדים התנהלו כיחידה משפחתית אחת תוך ניהול משק הבית באופן משותף, כל זאת בניגוד לטענת האיש, לפיה הם שמרו על הפרדה רכושית.
סיכום ביניים: אין חולק על כך כי מדובר במשכנתא בסכום משמעותי אשר כאמור היוותה את החלק הארי של תשלום הדירה. קשה להלום כי האישה תשלם מהקופה המשפחתית החזר חודשי נכבד, בהעדר כוונה לקבל זכויות בדירה מנגד. תשלומים אלו במהלך תקופת ממושכת מלמדים על כוונת שיתוף ועל הסתמכות האישה לענין הדירה.
יצירת מצג כלפי האישה לאורך שנים- התרשמתי כי האיש הציג כלפי האישה מצג של כוונת שיתוף לפיו הדירה היא בבעלות שניהם. שוכנעתי מעדותה של האישה בדיון מיום 11.1.21 כי האיש הציג לאישה מצגים במשך שנים אשר הובילו להסתמכותה של האישה, והם מקימים טענת מניעות לאיש מלטעון בדיעבד כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס.
ראו דברי האישה בחקירתה בדיון מיום 11.1.21 (בעמ' 14 בשורות 35-37 ובעמ' 15 בשורות 1-2):
"ש. כשXXX קנה את הדירה, את שמת הון עצמי?
ת. מאז שהכרנו, הוא היה ממש... הוא מטפל בהכול. גם הוא מחליט איפה שמים את הכסף. אנחנו נהיינו משפחה, ואמרתי לו שישתמש בכסף כמו שהוא חושב.
ש. 15,000$ נתת הון עצמי לדירה?
ת. נכון. הוא לקח את זה, כנראה לדירה. האמנתי בו. הוא אלוהים שלי".
ובהמשך דבריה (בעמ' 15 בשורות 12-20):
"ש. צירפת לתצהיר שלך נסח טאבו של הדירה. מסומן א. תראי לי מי רשום הבעלים.
ת. אני יודעת שאני לא רשומה, הוא כל הזמן אומר לי שאני לא רשומה. זה רק עכשיו. אז אני לא ידעתי את זה. הוא אמר שאנחנו נקנה דירה, והיא תהיה גם שלי, כי נהיה משפחה ויהיה לנו ילדים. הוא אמר אל תדאגי הדירה גם שלך. האמנתי בו כל הזמן, לא בדקתי.
ש. את נשמעת לי אישה חכמה, עבדת, את בעלת תואר, את יודעת מה את עושה. כשחשוב לך להיות רשומה בנסח, כמו שעשית עם הבעל הראשון שלך שהיית רשומה, למה לא דאגת להיות רשומה פה?
ת. האמת שאלה טובה. הנתבע אמר לקנות דירה שתהיה שלנו. לא דאגתי לשום דבר. לא יודעת למה. רק אמונה הייתה לי".
וגם (בעמ' 15 בשורות 23-26):
"ש. כשחשוב לך לשכור דירה או קליניקה את דואגת שהשם שלך יהיה רשום?
ת. אני רושמת לעצמי. הוא רשם על שמו, כי למה, כי הוא היה מספר אחד במשפחה שלנו. הוא תמיד מחליט. כולם מה שהוא אומר זה החוק שלנו. ככה זה היה כל החיים. כולם האמינו בו, אני, ילדים, אימא שלו".
וכן (בעמ' 15 בשורות 29-36):
"ש. כתבת ששמרת את המסמכים של הדירה 23 שנה. אם כל כך היה חשוב לך לשמור 23 שנה מסמכים, ולדאוג לזכויות, ואפילו אמרת שהלכת לעו"ד XXX אתו, ואת מוקפת בעו"ד, איפה הסכם ממון שעשית כדי לשמור על הזכויות שלך?
ת.הוא לא כתב שום הסכם כי אני האמנתי בו. פשוט הייתה לי אמונה כל כך גבוהה שהוא אמר לי שזה הכול שלנו, לא לדאוג. חוץ מזה לא חשבתי שאנחנו נתגרש. כשאנחנו מתחתנים אנחנו לא חושבים על גירושים.
ש.את למודת ניסיון אחרי 2 מערכת יחסים, והתחתנת פעם 3, הסכם ממון לא חשבת לעשות?
ת.לא, כי אני מאמינה. דיברנו בעל פה".
ראו גם (בעמ' 16 בשורות 2-5):
"ש.אם התעקשת שסבתא תעשה צוואה, למה לא התעקשת לעשות הסכם ממון או שהנתבע יעשה צוואה? איפה עשית רישום, אם היית כל כך מעורבת, על הזכות שלך בבית?
ת.מאוד מוזר, כן, שלא ביקשתי. אני לא מבינה איך זה קרה לי. טעות של החיים. אף פעם לא ציפיתי להתגרש".
ובהמשך (בעמ' 18 בשורות 6-12):
"ש.אם את חשבת או האמנת לאורך הדרך, אחרי החתונה, שיש לך זכויות בדירה, ואת מחכה לשלב שיגיע הזמן הטוב להירשם, למה עוברות שנים ולא דאגת להירשם?
ת.כי מאמינה בו. הוא אמר לי שבחוק בישראל, לא משנה, אם אנחנו אפילו לא נשואים, יש חוק, שנוצר בעל פה. בציבור או משהו כזה. שזה לא משנה אם זוג לכל דבר. גם בדירה, גם ברכוש, הכול, אפילו אם אני לא רשומה בשום מקום.
ש.עם כל העו"ד שיש מסביב לא התייעצת לעשות הסכם ממון כי את מאמינה בו?
ת.נכון".
ובחקירתה החוזרת של האישה (בעמ' 21 בשורות 19-21):
"ש.יש סיבה שהדירה ברחוב XXX נרשמה לא על שמך?
ת.אין סיבה. אני כל הזמן יודעת, חייתי כל השנים האלה, שזה גם דירה שלי. למה אני הייתי משלמת משכנתא, כל זה...".
מצאתי את עדותה של האישה מהימנה בעיני, ואני מקבלת את גרסתה.
בהקשר זה ייאמר כי בחקירתו של האיש בדיון מיום 11.1.21 עלו סתירות בין גרסת האיש לבין החומר הראייתי שהוצג. כך, למשל, האיש העיד לעניין חשבון ע"ש האישה כי (בעמ' 24 בשורות 9-10):
"ש. XXX הכניסה משכורת או לא?
ת. לחשבון שלי אף פעם לא. היה לה חשבון נפרד שהיא ניהלה אותו, לא היה לי שום קשר אליו".
דבריו אלו של האיש סותרים את הנתונים שעלו מדפי חשבונות הבנק לעניין העברות שבוצעו בין חשבון ע"ש האישה לבין חשבון 96 לאורך השנים, כמפורט לעיל.
זאת ועוד, האיש העיד כי יש לו "בעיה עם הזיכרון" (ראו בעמ' 22 בשורה 28) וכן ראו תשובות האיש "אני לא זוכר" לשאלות רבות (בעמ' 22 בשורות 15-36).
מכאן כי לא ניתן לקבל את גרסת האיש.