פס"ד בתביעת אב לזמני שהות עם בנו בן השבע

תביעת אב לזמני שהות עם בנו הקטין בן השבע (יליד X).

ברקע, סכסוך עצים בין ההורים, בעטיו נוצר נתק של שלושה חודשים בין האב לקטין. האב הגיש בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 19338-07-23) בגדרו החלו להתקיים מפגשים עם הקטין במרכז הקשר בX. בהמשך הוגשה התובענה שלפניי.

בראשית הדרך נראה היה, כי מדובר באם המתקשה לאפשר קשר תקין בין האב לבנו. בדיווחי העו"ס מיום 26.12.2023 ומיום 25.1.2024 עלה כי האם אינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה, מתנגדת לשילוב במרכז טיפולי ואף נמנעת להביא את הקטין למפגשים במועדם. ביום 28.1.2024 התרה בית המשפט (במותבו הקודם) באם; בדיון מיום 25.2.2024 נקבעו זמני שהות במתכונת "מעברים" במרכז הקשר ונקבעה סנקציה כספית הדדית בסך של 500 ₪, להבטחת שיתוף פעולה הורי ביישום ההחלטה.

בחודש מאי 2024 התיק נותב אליי.

בהמשך, בהחלטה מיום 10.9.2024, אימצתי את המלצות התסקיר המשלים למעבר ללינה בבית האב, תוך שציינתי כי לצד מסירותה של האם, נראה כי מקצת חששותיה אינם אחוזים במציאות ומתחייב אצלה שינוי שיאפשר לקטין מרחב חף מלחצים לקשר עם אביו.

ביום 30.10.2024, לאחר ביקור בית של עו"ס בבית האב, הוריתי על מעבר לשלב הלינה בבית האב. למרבה הצער, עם המעבר לשלב זה חלו שיבושים. האב הגיע לאסוף את הקטין ביום 8.11.2024 אך המפגש לא יצא אל הפועל, והדבר הוביל לדיון דחוף ביום 18.11.2024, אז נאלצתי לקבוע מנגנון להטלת עיצום כספי משמעותי על האם, בסך 1,500 ₪ לכל הפרה עתידית.

זמן קצר לאחר מכן, בהחלטה מיום 27.11.2024, כתבתי את הדברים הבאים "...ניתן להתרשם כי האב סבור שחיוב בהוצאות או הטלת עיצום כספי היא מטרה לצד המטרה של קיום זמני שהות. ובכן לא כך הדבר. עיצומים כספיים מהווים לכל היותר כלי למימוש זמני השהות והשימוש בהם צריך להיעשות באופן הממקסם את שיתוף הפעולה. זאת ועוד, המשפחה נמצאת בתהליך של ביסוס שגרה, תהליך שכזה מטבע הדברים, אינו חף מקשיים. חשוב לגלות סבלנות ואפילו נדיבות רגשית. הניסיון מלמד כי הדבר משיא את סיכויי התהליך להתגבש מהר ובמינימום משקעים להורים ובמיוחד לבנם הקטין".

כך, בתהליך איטי ותחת פיקוח שיפוטי, החלו להתקיים זמני השהות. בית המשפט נדרש לעיתים קרובות לדון ולהחליט בבקשות שונות כדי לייצר שגרה ולא חסך שבטו מהאם היכן שנדרש (ראו למשל החלטה מיום 30.12.2024).

ככל שחלף הזמן, הלכה והתהפכה המגמה. האם החלה להפנים את השינוי, לאפשר מצדה את המפגשים וניכר היה כי השתדלה (הגם שהדבר דרש ממנה מאמץ) לעמוד בהוראות בית המשפט. מנגד, האב החל להפגין חוסר עקביות, קושי במימוש חובותיו ההוריות ונוקשות המתמקדת באם והתנהלותה, תחת מיקוד בקטין וצרכיו.

בהחלטה מיום 21.3.2025 ציינתי כי האב נאחז באופן דווקני בלשון ההחלטות, כאילו התכלית מצויה בהן, בעוד שהן רק אמצעי ואילו התכלית היא ביסוס קשר בריא, יציב ועקבי בין האב לבנו.

ביום 20.5.2025 הגישה האם בקשה לביטול זמני השהות בטענה כי האב לא הגיע לאסוף את הקטין ובשיחה שקיים אחיה (הוא הגורם המקשר בין ההורים) עם האב, נשמע האחרון תחת השפעת אלכוהול. האב טען בתגובתו כי היה שרוי באבל על מותה של בת משפחתו והדבר גרם לו לבלבול. ראיתי בכך אינדיקציה נוספת לקושי של האב לפעול מתוך ראיית טובתו של הקטין וצרכיו ולמצער לנהוג באחריות מתחייבת גם תחת אירועים חריגים.

בהחלטה מיום 5.6.2025, קבעתי כי האב ממשיך בהתנהלות דיונית לקויה המעמיקה את הסכסוך ומעמיסה על התיק בקשות סרק. הוטלו על האב הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪, מתוך תקווה כי הדבר יביא לשינוי בגישתו – אולם הדבר לא פעל את פעולתו והאב המשיך בדרכו.

בהמשך, החל האב להעלות טענות הכורכות את קיום זמני השהות בעצם חיובו במזונות. בבקשה מיום 9.7.2025, עתר האב לפטור אותו ממזונות בנסיבות שבהן הקטין אינו מגיע לביתו (סעיף 15 לבקשה). ביום 4.8.2025 הודיעה העו"ס כי אין בידה להגיש תסקיר משלים באשר האם אינה משתפת פעולה והאב הודיע לה כי הוא מותש מההליך וכי כרגע הוא רואה את האפשרות היחידה בקשר עתידי כאשר הילד יגדל וירצה בכך מרצונו.

האם בתגובתה שללה את הדברים שיוחסו לה ובא כוחה טען כי היה מעורב בעניין ואין אלא להצר על אופן הצגת הדברים ביחס לאם. אשר לאב, הרי שהוא המשיך בהתנהלותו, מצד אחד טען כי הוא מבקש את סיוע בית המשפט בחידוש הקשר, כאשר בפועל לא עשה דבר מצידו לשם כך, והחשוב לעניינינו "האב הבהיר כי אין לו בעיה לסגור את התיק כל עוד תינתן החלטה על ביטול מזונות לקטין... כל עוד לא יהיה ביטול מזונות לקטין, אזי האב מתכוון להמשיך בתיק דנא" (תגובת האב מיום 12.8.2025). מה שהעיד אף הוא על שאיפותיו של האב בהליך.

בהחלטה מיום 13.8.2025 כתבתי בין היתר כך: "האב יזם את ההליך כאן. אשר לטענותיו לניכור מצד האם או לאי בירור התיק בהתאם לנוהל הנשיאה או הטלת סנקציות עניינים אלה עלו בעבר, נבחנו ואין להם כל בסיס עובדתי או משפטי. חזרה עליהם פעם אחר פעם לא הופכת אותם לנכונים ולא תוכל לבסס טענות עתידיות רק מעצם העלאתם באופן חוזר ונשנה ודאי כאשר האב אומר דבר אחד ועושה דבר אחר. כפי שבית המשפט מתרשם (והדבר עולה בבירור מתוך עדכון הרווחה) האב לא שיתף פעולה עם עריכת התסקיר וקשר (וחזר וקשר בתגובתו לפניי עתה) בין קיום זמני השהות עם בנו לתשלום המזונות. אם האב סבור כי מתקיימים התנאים המצדיקים זאת משפטית (ואיני קובע בעניין זה דבר במסגרת זו), הרי שעליו לפתוח בהליך המתאים ולא להפוך את ההליך כאן למה שאינו. לפי שורת הדין היה עלי כבר עתה להורות על מחיקת ההליך מחמת התנהלותו של האב עם זאת ורק מתוך זכויותיו של הקטין לקשר בריא ויציב עם אביו, אאפשר לאב להסיר את מחדלו מול שירותי הרווחה באופן שיאפשר לעו"ס לסדרי דין לכתוב תסקיר".

ביום 17.8.2025 הודיע האב כי הוא "לא נוסע לקטין מאחר והקטין לא מעוניין בו, לא עונה לו לשיחות... [ו]אמר שהוא לא רוצה להגיע יותר לביתו של האב". ביום 26.8.2025, כאילו לא ניתנה ההחלטה מיום 13.8.2025 הגיש האב בקשה שתכליתה להורות לעו"ס להגיש באופן מיידי תסקיר משלים ובנוסף ביקש כי בנסיבות שבהן הקטין לא יגיע לביתו הוא יהיה פטור מתשלום מזונות (סעיף 20 לבקשה).

בהחלטתי מיום 29.8.2025 כתבתי, בין היתר, כך: "האב באופן עקבי עסוק באם, בקטין, באחיה של האם (המסייע כגורם מקשר), בב"כ הצד שכנגד ובגורמים נוספים, מציג תמונה שאינה משקפת את המציאות כפי שזו מוכרת לבית המשפט, מפר את החלטות בית המשפט בכך שלא משתף פעולה עם הרווחה ורק לאחר שמוסברת לו משמעות מחדלו בוחר לחזור בו, מפנה למקורות נורמטיביים שונים (כמו נוהל הנשיאה) כאשר מקרה זה אינו בא בגדרם, מפסיק על דעת עצמו לקיים את זמני השהות ולמעשה פועל בניגוד להחלטות בית המשפט בצורה אקטיבית וקושר באופן חוזר ונשנה בהליך זה בין זמני השהות לבין תשלום דמי מזונות (הגם שאין לקשור בין השניים בגדר הליך זה וממילא אין הדבר משרת את ההליך – כאשר חשוב לזכור כי מעבר לזכויותיו ההוריות של האב בית המשפט רואה לנגד עיניו את זכותו של הקטין לקשר בריא, יציב ומתמשך עם אביו). אתרה באב, לא יבוצע שיוני משמעותי וממשי בהתנהלותו המתוארת לעיל, לא יהיה מנוס ממחיקת הליך זה. וכך אעשה".

ביום 29.9.2025 ביקשה מחלקת הרווחה אורכה להגשת תסקיר. האב הגיש ביום 30.9.2025 "הודעה ובקשה" מבלי שנתבקש, חזר על מקצת טענותיו והמשיך באותו קו של הצגת תמונה רצונית אחת מול מציאות מעשית אחרת. בהחלטה מיום 3.10.2025 כתבתי כך: "שוב מוגשת בקשה על ידי האב בניגוד לתקנות (מוכתרת כהודעה ובקשה – כאשר בפועל מדובר בבקשה; אינה נתמכת בתצהיר – הגם שהיא רצופה טענות עובדתיות). אפנה להחלטתי מיום 29.8.2025. נראה כי האב לא נתן דעתו לדברים שעלו במסגרתה. האב מלא טענות – בפועל, עד כה, התנהלותו לכל הפחות הרימה תרומה של ממש לקושי בבניית קשר יציב ועקבי. בהחלטה מיום 29.8.2025 ציינתי במפורש כי החלטות בית המשפט בעינן עומדות ועל הצדדים למלא אחריהן. אם האב לא עשה כן; או ניסה לעשות כן ונתקל בקושי (דבר שלא נטען בבקשה באופן קונקרטי) – כך או כך האחריות רובצת לפתחו. במקרה הראשון הדבר ברור ובמקרה השני עליו לפנות בזמן אמת לבית המשפט. כאשר עשה כן בעבר, ניתנו החלטות ואף נקבעו סנקציות בצד הפרתן. דרושה מידה רבה של עזות מצח מאב אשר לא שיתף פעולה עם הרווחה בזמן אמת, הכשיל את הגשת התסקיר במועד בו נקבע ועתה מלין על אורכה שנתבקשה..."

ביום 3.11.2025 הוגש תסקיר, בעקבותיו קיימתי דיון ביום 16.12.2025. במסגרת זו עמד האב, באמצעות בא כוחו על מתן פסק דין. אפנה רק לחלק מהדברים שעלו בדיון: "התסקיר האחרון הבהיר בצורה ברורה שהקטין לא מעוניין בקשר עם האבא. התיק הזה מתנהל כבר 3 שנים ואנחנו מבקשים במסגרת פסק דין שיהיו לכך השלכות בדמות של הפסקת דמי המזונות כל עוד האמא לא מפגישה את הקטין" (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 34-33); "האבא מבקש פסק דין, וכמו שאמרנו הוא מבקש מזור ולהמשיך בחייו" (עמ' 41 לפרוטוקול שורה 36). האב עצמו אמר לפרוטוקול: "אם היא לא רוצה שאני אראה אותו, אין שום בעיה... מצידי, לחסוך ממנו את כל הסכסוך ושיגדל אצלה. והמזונות כמובן, שלפחות יורידו חצי ל-1,400 ₪" (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 11-8).

הארכתי בתיאור, אך בפועל הנחתי – רק מקצת – ההתנהלות אשר מנעה מבית המשפט לבצע את מלאכתו. הכל מתועד בתיק.

כאן המקום להתעכב על אופי ההליך. ניתן להבחין בין שתי תפיסות יסוד שונות של המעשה השיפוטי, האחת, שיפוט תוצאתי והשנייה, שיפוט תהליכי, אשר נבדלות זו מזו לא רק באופי ההכרעה אלא בהבנת תפקידו של המשפט עצמו. שיפוט תוצאתי תופס את המשפט כאקט מכריע המכוון אל נקודת סיום, בעוד ששיפוט תהליכי תופס אותו כהתערבות מתמשכת שמטרתה לעצב דפוסי פעולה, לווסת שינוי ולהבטיח תפקוד יציב במציאות שאינה ניתנת להכרעה חד פעמית.

ההבחנה בין שיפוט תוצאתי לבין שיפוט תהליכי מאפשרת הבנה טובה יותר של אופיין הייחודי של הכרעות בדבר זמני שהות במצבי קונפליקט גבוה. בשונה מהכרעה נורמטיבית סופית החותכת בזכויות מהותיות ומסדירה את המחלוקת, הכרעות בענייני הורות אינן מתמצות בתוצאה אלא נבחנות בתפקוד. מדובר בשיפוט תהליכי, שתכליתו אינה לקבוע מי זכאי למה, אלא לעצב לאורך זמן שגרה המגשימה את טובת הקטין במציאות חיים דינמית. במסגרת זו, ההכרעה השיפוטית הופכת למיקרו התערבויות, כיוונונים והבהרות, הנשענים על מידע המתקבל מגורמי המקצוע (ובעניינינו גורמי הרווחה ואפוטרופוס לדין) באופן מתמשך. הצלחת ההליך אינה נמדדת בהתאמה פורמלית לנוסח ההחלטה, אלא ביכולתו של התהליך השיפוטי לייצר יציבות ורציפות בשגרת הקטין, חרף הקונפליקט ההורי. במילים אחרות טובת הקטין אינה כוללת רק את יעד השגרה אלא גם את הדרך אליה.

במקרה שלפניי, בתחילת הדרך נראה היה כי חרף הקושי התהליך אפשרי. ככל שעבר הזמן ותחת פיקוח שיפוטי להבטחת שיתוף הפעולה ההורי, החלו להתקיים זמני שהות הכוללים לינה ואולם במקום להקפיד על כך, לגלות עקביות, יציבות וסבלנות, החל האב להתעניין יותר ויותר בצד הכלכלי של העניין ופחות בחובותיו ההוריות. המציאות היא שחרף החלטות המקבעות את המצב ומאוד ברורות ביחס לחובותיה של האם, האב לא מגיע לקיים את זמני השהות, תחת ההסבר שהקטין אינו מעוניין בקשר עמו ואין בכוונתו לכפות עליו קשר. אציין גם זאת, כאשר התיק הגיע אלי, האב התגורר ב-X והאם ב-X. המרחק הרב כשלעצמו יצר קושי רב. בדיון התבשרתי כי האב הדרים לאחרונה אף יותר, ל-X.

בדיון ציין ב"כ האב: "החיים חולפים והאבא מבקש לשים סוף ולקבל פסק דין אשר יהיה אשר והוא הודיע לי שהוא רוצה להקים בית חדש" (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 13-12). במענה לכך מסר האפוטרופוס לדין את עמדתו שלפיה: "אם מדברים על פסק דין שיאשר את המלצות התסקיר אז יש על מה לדבר, השאלה האם הצדדים יוכלו ללכת ולבדם ליישם את ההחלטות האלה בלי ליווי של בית המשפט שיהיה לו את הכלים כדי לאכוף את הפניית המשפחה לטיפול. אני חושב שזה דבר שהיא מחויבת בנסיבות העניין. ללא ליווי של בית המשפט אני חושש שהעניין יתפספס. בעבר האב העלה את העניין הזה שהוא לא מעוניין להמשיך בהליך המשפטי וגם ניתן לכך ביטוי בעבר" (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 20-16). האב השיב לכך: "לעניין יישום פסק הדין, אפוטרופוס מכיר, אין בכוונת האב לכפות על הקטין לפגוש את האבא. אף שוטר לא ימשוך באוזן את הקטין לכן גם הסדרי השהייה פחתו מהסיבה שהאבא רצה למנוע את השבר והדימום של הקטין בלב המטאפורי כתוצאה משברון הלב של שני הצדדים והאבא לא יפנה ליישום פסק הדין אלא להליך שיפוטי מתאים בעניין המזונות והאבא גם מדגיש שהוא טעה בעניין תשלום מחצית המזונות" (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 32-28).

ב"כ האם התייחס אף הוא וסיכם נכוחה את המצב: "האב הגיש תביעה בעניין שכותרתה תביעת הסדרי שהיה. זו התביעה... את הדיון פתח ב"כ האב באופן שהתכוון לקיים את זמני השהות ולהילחם עליהם, זה הקשר שלו עם בנו ועכשיו אנחנו שומעים משהו אחר. אני גם כתבתי באחת התגובות שהזכות לקשר בין הקטין לבין האב היא לא זכותו של האבא אלא של הקטין. מצד שני, אני גם מודע לכך שאי אפשר לחייב אב להיות אב, והוא זה שהגיש את התביעה... הקטין תקופה ממושכת לא בקשר עם אבא שלו. אני חותר לכך שיהיה בקשר עם האב. עשיתי מאמצים עם האם מאוד גדולים, היא עשתה שינוי וכברת דרך משמעותית בתפיסה שלה, זה לא היה פשוט... מה הפתרון לסגור את התיק ולהגיש תביעה בגלל שכל כך קשה להגיש עילה בטח בגילו של הקטין? אני חושב שהדבר הנכון ביותר לתיק הזה, הכי פשוט הוא האב, עכשיו הוא מדבר לתת שקט לקטין. הקטין לא צריך שקט... קטין צריך שני הורים נוכחים בחייו בלי מלחמות ביניהם... אם האב מחליט מסיבותיו שלו לסגור את התיק, זה שלו. אנחנו כבר אמרנו שאנחנו מסכימים להמלצות התסקיר. אומר אפוטרופוס לדין בצדק, יינתן פסק דין אם הוא לא ימומש זה אות מתה. זה לא המצב, אנחנו בתיק פתוח, כולנו רוצים שהקטין יהיה בקשר עם אבא שלו, קשר מיטיב, יש קשיים בדרך, צריך הליך טיפולי. רוצה האב לסגור את התיק ולתת תוקף לתסקיר אנחנו מסכימים. אם הוא חושב שבאופן הזה הוא יהיה בקשר עם הקטין זה לא"" (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 26-5). וב"כ האב חתם: "אנחנו מבקשים פסק דין, לא לסגור את התיק, חברי מטעה את בית המשפט. חשוב לחדד לצדדים, תביעה אפשר לפתוח מיד כשפסק הדין נסגר. חברי טוען שבית המשפט לא יהיה איתו? לכל אבא ולכל אמא יש את הזכויות. בית המשפט מבקש לשחרר אותו לחופשי כי האבא כבול בהליך וגם הקטין וכופים על הקטין לפגוש את האבא וההחלטות לא מיושמות" (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 35-31).

דומני כי הדברים מדברים בעד עצמם. האב מתקשה להבין את ההליך, לשאת באחריות המוטלת עליו כהורה, אך גם כבעל דין אשר פתח בתובענה ומעיד על עצמו שהוא אינו מעוניין לפעול עוד במסגרת הליך זה וכי הוא מבקש פסק דין ש"ישחרר" אותו לפעול בתובענה חדשה שעניינה הפסקת תשלום המזונות.

ברגיל, כאשר כל הצדדים מסכימים לתוצאה, בית המשפט יעניק לדבר תוקף של פסק דין ואולם בהליך שלפניי, שהוא כמוסבר לעיל מעשה שיפוטי תהליכי ולא תוצאתי, כאשר זוהי עמדתו של האב, אחטא לקטין אם אתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר. הרי המלצות התסקיר הן המשך ישיר של זמני שהות (לצד המלצות טיפוליות), שאינם מתקיימים – בעטיו של האב – כבר מספר חודשים. במצב שיצר האב בגדרי הליך זה, בשים לב שבמוקד העניין קטין, וכל שינוי משפיע עליו וצריך להיות מדוד ולהיעשות תוך תיווך וגיוס, אין להותיר את ההמלצות על כנן.

חפץ האב בקשר עם בנו, עליו להבין שמדובר בתהליך שייקח זמן וידרוש ממנו מאמץ. מדובר בהליך שיחייב טיפול והדרכה. על האב יהיה לגלות עקביות, גמישות ואחריות. ואומר גם זאת, התנהלותו הדיונית והמעשית של האב בהליך, היא המעידה עליו והיא תעמוד לנגד בית המשפט בכל הליך חדש שייפתח, כחלק ממכלול נתונים חיוני במשפט תהליכי.

המזכירות תסגור התיק.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ו, 11 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.