פס"ד בתביעות בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות

לפניי שתי תביעות הדדיות שהוגשו על ידי הצדדים בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר אשר ניהלו מערכת יחסים כידועים בציבור בין השנים 2006-2017 וממערכת יחסים זו נולדו להם שני ילדים ילידי 2008 ו- 2011.

    

2. במוקד הסכסוך בין הצדדים שתי חברות כח אדם, האחת, חב' ... בע"מ והשנייה, חב' ... בע"מ .

    

   חברת ... בע"מ תכונה להלן: "חב' ע" ואילו ... בע"מ, תכונה להלן: "חב' ש".

    

3. בראשיתם של ההליכים המשפטיים כלל המניות בשתי החברות הנ"ל היו רשומות ע"ש הנתבעת.

    

4. חב' ש' הוקמה ביום 20.03.2017 והחלה את פעילותה בפועל רק ביום 01.01.19 ובהתאם לתעודת עוסק מורשה ואישור רואה חשבון שצורפו לכתב ההגנה.

    

5. בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים רבים, בין היתר, תביעה למתן פסק-דין הצהרתי אשר הוגשה ע"י התובע במסגרת תמ"ש 35578-11-18.

    

   להלן: 'התביעה למתן פסק-דין הצהרתי'.

    

6. בדיון אשר התקיים ביום 18.07.19 בתביעה למתן פסק-דין הצהרתי, הגיעו הצדדים להסכמות על פיהן יינתן פסק-דין לפיו כל מניות החברה יועברו לתובע והוא יירשם כבעל 100% ממניות חב' ע' וניתן פסק-דין כאמור.

    

7. במקביל ובין יתר ההליכים שהתנהלו בעניינם של הצדדים עתרה האישה (להלן: "האישה" ו/או "הנתבעת" להוצאת צו הגנה כנגד התובע (להלן: "התובע" ו/או "האיש") במסגרת תיק ה"ט 36461-08-18. במסגרת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע יעבור הערכה פסיכיאטרית אשר תוגש לבית משפט תוך 14 יום.

    

   בתיק ה"ט הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית ביום 06/03/2019.

    

8. בתביעה נוספת בעניינם של הצדדים בתיק 33213-09-20 שהוגשה על ידי האיש והוכתרה כתביעה לאיזון משאבים, נקבע בין היתר במסגרת פסק הדין כי:

    

   " התובע עמד בנטל הרובץ לפתחו והוכיח טענתו כי הנתבעת אכן פעלה להברחת נכסים מחב' ע' ורוקנה מכל תוכן את פסק-הדין אשר ניתן במסגרת התביעה לפסק-דין הצהרתי".

    

   בין לבין, הוגשה תביעתו של האיש שהוכתרה כתביעה נזיקית, לשון הרע ופגיעה בפרטיות בתיק 13529-04-21, כשלאחריה הוגשה תביעת האישה בתיק 38169-01-22, אשר הוכתרה אף היא כתביעת לשון הרע- נזיקית.

    

9. טענות האיש בתיק 13529-04-21

    

   • ביום 23/07/2019 או בסמוך לו, פנתה הנתבעת לגב' עובדת משרד העבודה י. באגף קבלני

     כח אדם במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: "המשרד"), אגף המוסמך על נתינת רישוי להחזקת עסק מסוג זה אשר בבעלות התובע (חברת כח אדם).

     ב. במסגרת ההתכתבויות ציינה הנתבעת כי חוששת שהתובע יעשה שימוש ברישיונה לצורך תחבולה כגון קבלת כספים או לא לשלם לעובדים והוסיפה כי: "הבן אדם לא מאוזן תרופתית וסובל ממחשבות רדיפה".

      

     ג. הנתבעת שלחה אל המשרד בין יתר המסמכים ששלחה, גם את חוות הדעת הפסיכיאטרית

     שהוגשה בעניינו בתיק הה"ט.

      

     ד. לאור פניותיה אלו של האישה למשרד, רישיון לחברת כח האדם ע' שהועברה לבעלותו לא

     חודש מאז ועד בכלל ובזמן הזה, האישה העתיקה את פעילותה לחב' ש'.

      

     ה. פעילות זו של האישה גרמה לפגיעה בשמו הטוב וגרמה לחברת ע' נזק בל ישוער שכן קיימת

     חוות דעת אקטואר מיום 12/05/2019 של ד"ר שיבר אשר מונה על ידי בית משפט להעריך שווי החברה בתיק 35578-11-18, לפיה שווי החברה נכון לחודש 2018 נאמד בכ- 7,470,000 ₪.

      

     ו. חברת ע' חדלה מקבלת הכנסות כתוצאה ממעשיה הישירים של הנתבעת.

     ללא רישיון כח אדם, אין לחברת ע' כל משמעות ומחברה רווחית בעלת מחזור של למעלה מ- 8 מיליון ₪, היא הפכה לחברה לא פעילה, עם יתרת חוב של 900,000 ₪.

      

     ז. הנתבעת בצעה עוולת לשון הרע בזדוניות ובחוסר תום לב, מתוך כוונה להרע ולהזיק לו, שכן שמו הטוב ותדמיתו הכרחיים לצורך הפעלת העסק.

      

     ח. הנתבעת במעשיה פגעה בפרטיותו שעה שפרסמה חוות הדעת הפסיכיאטרית ללא הצדקה.

      

     ט. משכך, עתר לפיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ₪ מכח סעיף 7 (א) לחוק איסור לשון הרע

     ללא צורך בהוכחת נזק.

      

     י. עוד עתר האיש לפיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪, שכן מעשי הנתבעת נעשו מתוך כוונה לפגוע

     בו וזאת בהתאם להוראות סעיף 29א (ב) (2) לחוק להגנת הפרטיות וזאת ללא צורך בהוכחת

     נזק.

      

     יא. האיש עתר לפיצויו על פי אומדן בגין ראש נזק של שווי החברה על פי האמור בחוות הדעת

     האקטוארית.

10. טענות האישה

     

    • מנגד, טענה הנתבעת כי יש לדחות התביעה ומדובר במזימה זדונית של התובע המתעמר בה, בין היתר בדרך של לטפול עליה האשמות שווא לפיהן היא ששלחה למשרד, הודעת מייל מכתובת דואר  **@walla.co.il (להלן: "כתובת המייל") אליה צורפה חוות דעת מומחה בית המשפט.

       

    • התובע הוא זה שפעל בתרמית לשליחת חוות הדעת למשרד העבודה תוך הצגת מצג שיקרי ממנו ניתן להסיק לכאורה כי הנתבעת היא שפעלה לשליחת חוות הדעת.

       

    • לתובע היתה גישה חופשית לעשות שימוש בכתובת זו של האתר; הוא אף עשה בה שימוש ומספר הטלפון שלו הוא זה שמעודכן באתר.

       

    • אכן במועדים שונים העבירה באמצעות שימוש בכתובת המייל הודעות ותכתובות כאשר היה ברור שאלו חשופים וגלויים לעיונו של התובע.

       

    • בנסיבות אלו, אין כל הגיון שתעלה תכנים פוגעניים כנגדו.

       

    • עוד הוסיפה שביום 22/07/2019 העבירה מכתב באמצעות כתובת המייל למשרד, מכתב שכותרתו 'שינוי בהרכב מניות ודירקטורים בחברת ע' בע"מ". היא פעלה בהתאם להוראות הדין, מסרה הודעה בדבר העברת החברה לידי התובע, לה צרפה העתק פסק הדין בלבד.

       

    • התובע הוא ששלח את חוות הדעת, יום לאחר הודעתה מיום 22/07/2025 ולו היתה רוצה לצרף חוות הדעת, היתה עושה כן כבר בפנייתה מיום 22/07/2019.

       

    • התובע הגיש תובענה שקרית כנגדה וקמה לה עילת תביעה נזיקית מוצדקת כנגדו בגין פגיעה בשמה הטוב לאור המכתב שצורף על ידו ונשלח למשרד, במסגרתו האשים אותה בדברים שלא קרו. בין היתר טען במכתבו שהיא נוכלת, בלתי אמינה, הפועלת במטרה לפגוע בחברה ולהבריח כספיה.

       

    • בנוסף, טענה כי אין מדובר בסירוב ליתן רישיון לחברה, אלא בבקשת התובעת לביטול או הקטנת כספי ערבויות החברה לצורך קבלתם.

       

    • היא בעצמה מעולם לא פרסמה לשון הרע על התובע.

       

11. טענות האישה בתיק בתיק 38169-01-22 

     

    • האישה מכחישה את טענת האיש לפיה היא זו ששלחה מכתובת המייל **@walla.co.il של חברת ע' את חוות הדעת מתיק בית המשפט לצורך הערכת מסוכנתו ומבדיקה שערכה, הרי שהאיש פעל בתרמית לשליחת חוות הדעת למשרד העבודה, תוך הצגת מצג שווא ממנו ניתן יהיה להסיק לכאורה כי היא שלחה חוות הדעת.

       

    • מנספח ב' לכתב תביעתו של האיש עולה כי שיגר למשרד ביום 01/01/2020 את פרוטוקול הדיון, פסק הדין וחוות הדעת. עוד הגדיל לעשות וייחס לה אמירות שלא נאמרו על ידי בית המשפט ולא עלו מפרוטוקול הדיון ו/או פסק הדין, תוך פגיעה קשה בשמה הטוב של האישה אשר מחזיקה ברישיון להפעלת חברת כח אדם. בין היתר , אך לא רק, ייחס לה "הברחת נכסים" ו"יצירת חובות בכוונת תחילה".

       

    • התנהלות זו נועדה להשפילה, לפגוע בשמה הטוב, באמינותה ובמוניטין המקצועי אשר צברה במהלך השנים מול בעלי התפקיד במשרד העבודה. בין היתר הציג אותה כנוכלת ובלתי אמינה אשר פועלת במטרה לפגוע בחברה, למוטטה ולהבריח נכסיה.

       

    • האיש הפר חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין ובניגוד לאיסור פרסום דיון בדלתיים סגורות הקבוע בהוראות סעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט והוראות סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט, שכן לא קיבל רשות מבית משפט לעשות כן.

       

    • מעשיו מהווים פגיעה בפרטיותה; מהווים פרסום והפצת דברי לשון הרע וכזב פוגעני חמורים במיוחד מול בעלי התפקידים במשרד העבודה, שכן מדובר בהאשמות שווא והשמצות.

       

    • ההשמצות היו עלולות לגרום ואף גרמו, לפגיעה במשלח ידה העתידי; הן היו עלולות לגרום ואף גרמו להשפלתה בעיני עמיתיה למקצוע ובעיני הבריות.

       

    • פרסום ההשמצות מהווה עוולה של שקר המזכה בפיצוי כספי כאמור בסעיף 58 לפקודת הנזיקין, שכן הן ידיעה כוזבת הנוגעות לאישיותה ו/או משלח ידה; פורסמו בזדון והיו עלולות לגרום לה לנזק ממון.

    • היא עותרת לפיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע (50,000 ₪ בגין כל אמירה).

       

    • בנוסף, עתרה לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין מעשיו שנועדו לפגוע, מכח סעיף 29 לחוק להגנת הפרטיות וזאת ללא הוכחת נזק.

       

    • סך הכל, עתרה לחייבו בפיצוי בגובה של 150,000 ₪ ובצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

       

12. טענות האיש בתיק 38169-01-22

     

    • האישה היא זו שהעבירה למשרד העבודה והרווחה את הודעת המייל מיום 23/07/2019 והוא מכחיש כי פעל בתרמית להעבירה.

       

    • המייל שנשלח ביום 01/01/2020 לגב' עובדת משרד העבודה ג. ממשרד העבודה, היה על פי דרישתה לעניין חובות עבר שהושארו עבור תשלומי עובדים ומי יישא באחריות לתשלום. זאת ועוד, הוא לא חידש דבר למשרד, שכן האישה היא זו ששלחה כבר ביום 22/07/2019 הודעת מייל למשרד בצירוף פסק הדין והוא היה מונח במשרד מזה מספר חודשים.

       

    • ביום 01/01/2020 הוא שלח הודעה מתיבת המייל הפרטית שלו ולא משל החברה, אליה היה מנוע מלהיכנס.

       

    • זאת ועוד, ההודעה אל המשרד היתה עניינית והתייחסה לעניין הנושא באחריות לתשלום חובות שהושארו בחברה ונוצרו בה, טרם העברת המניות. בעניין זה ציין כי:

       

      "כל העובדים הם באחריות חב' ש ו/או האישה...והאישה היא היחידה שיכולה לתת תשובות לגביהן, האיש לא מכיר אותם או בהם, עוד יובהר, אין ולו עובד אחד מהרשימה הנ"ל שעבד בחברה לאחר העברת המניות..."

       

    • לא ברור איזה נזק נגרם לאישה אם בכלל. רישיונה לא נשלל ולא זו בלבד, רווחיה גדלו באמצעות הזמנה וקבלת חשבוניות פיקטיביות בסכומי עתק מחברות כח אדם עלומות ולא קיימות. כך גם יש לזכור כי כל רווחי חברת ש' אליה הבריחה נכסים מחברת ע' עברו אליה בלבד ולא כמו בעבר שחלוקת הרווחים היתה משותפת בין הצדדים.

       

    • פנייתו למשרד העבודה כאמור היתה אך ורק לעניין חובות עובדים והיתה מוטלת עליו חובה חוקית להסביר לנציגי משרד העבודה את השתלשלות היווצרות החוב. בנוסף וכפי שגם עולה מההתכתבות, רישיונו הוא זה שלא ניתן עד היום, להבדיל מהתובעת, שרישיונה לא נשלל ולו ליום אחד.

       

    • אין בשליחת חוות הדעת הכלכלית בכדי לפגוע בפרטיותה, שכן האישה שכחה כי חוות הדעת נדרשה לצורך קבלת רישיון עבודה על שמו ומשכך, היה עליו לצרף עובדות בדבר יכולתה הכלכלית של החברה להתקיים.

       

    • יתר טענות האישה בתביעתה הוכחשו. מעשיו לא התייחסו לעבודת ולתדמית האישה. הודעתו היתה עניינית ולא היתה לו כל כוונה לפגוע האישה ומדובר בתביעה שהוגשה על רקע תביעתו שהוגשה קודם לכן.

       

13. דיון והכרעה

     

    על בית המשפט להידרש במסגרת ההליך לשאלות הבאות:

     

    • האם המכתב מיום 23/07/2019 והתכתובת שנשלחה בסמוך למועד זה נשלחו למשרד העבודה על ידי האישה.

    • ככל שכן, האם שליחתם ושליחת מכתבו של האיש למשרד העבודה והרווחה ביום 01/01/2020 מהווים פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

    • האם עומדת למי מהצדדים הגנה בפני התביעה של הצד שכנגד.

    • ככל שלא עומדת הגנה לצדדים, מהו גובה הפיצוי, אם בכלל שיוטל על מי מהם.

       

      כעת אדרש לשאלות לעיל.

       

14. מי מהצדדים שלח למשרד העבודה את המכתב שנשלח ביום 23/07/2019 למשרד העבודה

     

    במסגרת ההליך שוחזרה כתובת המייל לרבות המיילים שנשלחו ממנה. ניסיון למנות מומחה שיקבע מי שלח את המיילים לא צלח, שכן המומחה שמונה הודיע כי אין באפשרותו לקבוע כאמור. עם זאת, הוצגה בפניי תכתובת המיילים שנשלחו מכתובת המייל.

     

    עיון במיילים שנשלחו דרך הכתובת מלמד כי ביום 23/07/2019 נשלח מכתובת המייל בשעה 09:58 מכתב מטעם חברת ע' שכותרתו 'חברת ע' בע"מ אל הגברת עובדת משרד העבודה ר.י. מהמשרד מייל בו נרשם כדלקמן:

    "מצ"ב קובץ.

    בברכה

    האישה".

     

    למכתב צורפו המסמכים הבאים:

    תמונה; ס' שיק שחזר; פ' שיק שחזר; חוות דעת 1; חוות דעת 2 וחוות דעת סיכום.

    בפועל המסמכים שצורפו כללו שני צילומי שיקים שחזרו וחוות דעת פסיכיאטרית שניתנה ביחס לתובע במסגרת הליך שהתנהל לפניי בתיק קשור.

     

    אין מחלוקת בין הצדדים כי המכתב נשלח למשרד העבודה מכתובת המייל **@walla.co.il (להלן: "כתובת המייל") השייכת לחברת ע' וכאמור על בית משפט להכריע תחילה מי שלח את המייל למשרד העבודה.

     

    כאמור לעיל, לטענת האישה הוא נשלח על ידי האיש ומנגד, טען האיש כי האישה שלחה אותו במטרה לפגוע בו.

     

15. לגרסת האישה, היתה לאיש גישה חופשית ומלאה לעשות שימוש בכתובת המייל ומספר הטלפון שלו הוא זה שהיה מעודכן במערכת אתר וואלה. עוד הוסיפה כי אכן שלחה מכתובת המייל הודעה למשרד העבודה ביום 22/07/2019 בדבר 'שינוי הרכב מניות דירקטורים בחברת ע' בע"מ'. לעמדתה, טענת האיש לפיה שלחה למחרת ביום 23/07/2019, יום לאחר שליחת הודעתה, מעידה על תכנון מוקדם של האיש. אילו רצתה לצרף חוות דעת פסיכיאטרית, יכלה לעשות כן במכתבה הראשון מיום 22/07/2019. האיש הוא בעל השליטה בכתובת המייל, חשוף לכל התכתובות שנשלחו על ידה ומדובר בתובענה שקרית שנועדה לפגוע בשמה הטוב.

     

16. מנגד, האיש הכחיש כי עשה שימוש בכתובת המייל וטען כי מעולם לא השתמש בה עד שנת 2020. עוד הוסיף כי עשה שימוש במהלך השנים בכתובת המייל האישית שלו בלבד שכתובתה @gmail.comהתובע1234 

     

17. מעדות האיש עולה כי התנהלותו מול לקוחות במהלך ניהול החברה על ידי הצדדים יחדיו, בוצעה באופן טלפוני וכל יתר הפעולות של חשבוניות, קבלות וסיכומים בוצעו על ידי האישה שהתכתבה עם הלקוחות (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 23-28). עוד עלה מעדותו כי על אף שלטענת האישה, המייל היה פתוח על המחשב במשרד, בפועל, מאז שנת 2017 נמנעה מהאיש גישה למחשב החברה כאשר האישה היא שבחרה סיסמה למחשב. טענת האישה לפיה מספר הטלפון של האיש הוא זה שהיה מעודכן במערכת אתר וואלה הוכחשה על ידו ולא הוכחה כלל וכלל.

     

18. בעדותה עומתה האישה עם תכתובת המיילים שנשלחה מכתובת המייל. כאמור לעיל, האיש שיחזר המיילים שנשלחו ממנה בתקופה הרלוונטית. מהמיילים שנשלחו, עולה כי האישה אכן התכתבה עם משרד הרווחה בכתובת הרלוונטית. האישה לא הכחישה כי שלחה מייל ביום 01/08/2019 לגב' עובדת משרד העבודה י. ממשרד העבודה במסגרתו הלינה על כך שמי שקיבל החברה עושה נזק (עמ' 82 למיילים שצורפו) שכן ביטל שני שיקים של עובדים ולראייה אף צרפה השיקים למייל. בעניין השיקים הללו, לא הכחישה כי המייל נשלח על ידה וציינה כי מדובר במשכורות של אנשים שעבדו ולא קיבלו שכר (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 26-29).

     

19. ביחס למייל שנשלח מכתובת המייל ביום 22/07/2019, אז נשלח ממנה מכתב להסרת אחריות, הודתה האישה כי זה אכן נשלח על ידה (ראו עמוד 188, שורות 14-15). האישה אף הודתה ששלחה מכתובת המייל את המייל שנשלח ביום 15/07/2019 באומרה: "כן, אני מאשרת ששלחתי אותו, זה ההתנהלות של יום יום" (עמוד 18, שורה 31).

     

20. בנוסף, הוכח שהאישה שלחה ביום 21/07/2019 מייל מכתובת המייל.

     

21. ביחס למייל שנשלח ביום 22/07/2019 למשרד העבודה בשעה 18:57 הודתה האישה כי נשלח על ידה יחד עם המכתב שצורף לו (עמוד 24) במסגרתו נרשם כי ניתן פסק דין לפיו מניותיה בחברה הועברו לאיש ואף נרשם כי מצ"ב פסק הדין.

     

    כאמור לעיל, האישה הודתה כי המכתב נשלח על ידה (עמוד 19 לפרוטוקול, שורה 17). על אף האמור וחרף הרשום במכתב, בין היתר כי מצורף פסק הדין, בעדותה הכחישה האישה כי צרפה את פסק הדין וטענה כי שלחה רק את החלק המדבר על המניות.

     

    עדותה זו של האישה אינה מתיישבת עם האמור במכתבה לפיו צורף העתק פסק הדין.

     

    האישה אף העידה כי שלחה מיילים נוספים מכתובת המייל ביום 22/07/2019. כך שלחה קובץ בשעה 20:15.

     

    בנוסף, הוכח שביום 24/07/2019 בשעה 13:57 שלחה מכתב לרשם החברות אודות פסק הדין שניתן והסרת אחריותה מהחברה. אומנם, האישה טענה תחילה כי לא שלחה מייל אלא נסעה לרשם החברות, אולם בהמשך חזרה מגרסתה זו, מה גם שגרסה זו אינה סבירה לאור העובדה שהעידה שאכן כתבה לרשם החברות מכתב לפיו האיש חושף אותה לתביעות וכאמור, הודתה שייתכן ששלחה מייל בעניין.

     

22. האישה אם כן, הכחישה כי עשתה שימוש במייל והמייל מיום 23/07/2019 נשלח על ידי האיש. עם זאת, מחקירתה עולה שוב ושוב כי מדובר במיילים שנשלחו על ידה לכל הגורמים הרלוונטיים על מנת להסיר שמה מהחברה וכי המשיכה להשתמש במייל החברה בתקופה הרלוונטית.

     

23. כמו כן, גרסתה של האישה היתה מפותלת ומתחמקת לכל אורכה. תחילה העידה כי מדובר במיילים שלא נשלחו על ידה, אולם לאחר שעומתה עם מסמכים עליהם מופיעות חתימותיה, הודתה כי אכן אלו נשלחו על ידה.

     

    כך למשל ציינה כי:

    "לא זוכרת שמישהו ענה לי...יכול להיות ששלחתי"

    (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 20-21).

     

    בנוסף, ציינה שייתכן שהמייל שנשלח מכתובת המייל לעובדת משרד העבודה מיום 01/08/2019 נשלח על ידה.

     

24. אם כן, ממכלול הראיות שהוצגו לפניי, מעדותה המתחמקת של האישה, הכחשותיה ואז חזרה מהן לאחר שעומתה עם המסמכים שנשלחו על ידה ונחתמו על ידה; מכך שהאישה הודתה ששלחה יום לפני מועד המייל נשוא התביעה ויום לאחר מכן, מיילים בעניין החברה ובנושא פסק הדין בעניין העברת המניות, נקבע בזאת כי הוכח די הצורך כי בתקופה הרלוונטית, ביום 23/07/2019, מייל החברה היה בשימושה הבלעדי של האישה.

     

    אומנם, האישה טענה כי בתקופה הרלוונטית גם האיש היה יכול לעשות בו שימוש בעצמו, אלא שעניין זה לא הוכח כלל וכלל. בעניין זה ייאמר ששעה שהוכח כי האישה עשתה שימוש יומיומי במייל החברה והוכח בניגוד לטענות האישה, כי המשיכה לעשות שימוש במייל החברה באוגוסט 2019 ובנובמבר 2019 עת שלחה מכתב ביחס לעובדת העובדת ט. שעברה לעבוד איתה בחברת ש' (ראו עמודים 22-23 לפרוטוקול, שורות 25-2) . יוער כי ביחס למייל הנוגע לגב' העובדת ט. הכחישה האישה כי נשלח על ידה אלא שהוכח שכפי שצוין במכתב שנשלח כקובץ ממייל החברה, הגב' העובדת ט. המשיכה לעבוד עם האישה בחברת ש' ומשכך, אין לי אלא להסיק כי המייל מיום 17/11/2019, נשלח על ידי האישה.

     

    חיזוק לכך שנעשה שימוש במייל החברה על ידי האישה בלבד בתקופה הרלוונטית, הינו בעובדה שכאשר האיש שלח מייל למשרד העבודה והרווחה ביום 01/01/2020, עשה זאת מכתובת המייל האישי שלו, מכתובת מייל @gmail.comהתובע1234.

     

    אם כן, די בכך בכדי להעביר אל האישה את הנטל להוכיח, כי האיש השתמש בכתובת מייל החברה בתקופה בה נשלח המייל, הכולל את חוות הדעת הפסיכיאטרית. עניין זה לא הוכח כלל וכלל. האיש לא עומת בחקירתו ולו עם מייל אחד שנשלח בתקופה הרלוונטית על ידו.

     

    זאת ועוד, האיש ציין בחקירתו כי כבר משנת 2018 הוא נמצא בצווי הרחקה מהחברה, הוחלפו מפתחות החברה והוא לא היה יכול להיכנס למקום. בנסיבות אלו ונוכח עדותה המתחמקת של האישה, הכחשות שנשלחו מיילים על ידה וחזרה מהן לאחר עימות עם מסמכים שנשלחו על ידה, הודאתה במשלוח מיילים במועדים סמוכים למועד הרלוונטי דרך כתובת המייל ושעה שלא הוצגה כל ראייה לפיה נשלח איזשהו מייל על ידי האיש בתקופה של יולי אוגוסט 2019 מכתובת המייל, אין לי אלא לקבוע כי המייל נשוא ההליך, מיום 23/07/2019, נשלח על ידי האישה בלבד ולא על ידי האיש, כטענתה.

     

    למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי לא מצאתי שלאיש קיים אינטרס כלשהו לשלוח למשרד העבודה והרווחה מייל זה. המדובר במייל שעלול להזיק לאיש ונראה כי פוגע בפרטיותו ואף מטעם זה, איני מוצאת טעם לכך שישלח המייל מיום 23/07/2019 למשרד העבודה.

     

25. משכך, המיילים שנשלחו ממייל החברה, ביום 23/07/2019 ובסמוך לכך, למשרד העבודה, בהם נכתב כי, האיש ישתמש ברישיונה לצורך תחבולה; הוא אינו מאוזן תרופתית וסובל ממחשבות רדיפה, נשלחו כולם על ידי האישה. כך גם נשלחה על ידה חוות הדעת הפסיכיאטרית החוסה תחת חיסיון רפואי. טענות האישה כי המיילים המכילים המסמכים לעיל, נשלחו על ידי האיש, נידחות בזאת.

     

     

     

     

26. לשון הרע

     

    סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") קובע כי:

    "לשון הרע מהי

    1. לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול –

       1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

       2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

       3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

       4. ..."

           

27. סעיף 2 לחוק מגדיר מהו הפרסום בו עסקינן:

    "(א) פרסום לעניין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

    (ב) רואים כפרסום לשון הרע, מבלי למעט מדרכי פרסום אחרות-

    (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

    (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, להגיע לאדם זולת הנפגע."

     

28. בכל הנוגע לדרכי הבעת לשון הרע, נקבע בסעיף 3 לחוק כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".

     

29. תביעת לשון הרע הינה תביעה נזיקית אשר אינה מחייבת הוכחת נזק בפועל ודי בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאחת התוצאות שפורטו בסעיף 1 לעיל. כך גם העילה של פרסום לשון הרע אינה מותנית בכך שייגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע ודי בכך שהיה עלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם באחת הדרכים המפורטות בסעיף 1 לחוק. בנוסף, אין הכרח כי הפרסום יהיה כוזב. 'כך למשל, כינויו של אדם שביצע רצח ככינוי "רוצח" ייחשב כפרסום לשון הרע ויעמיד לרוצח עילה על פי החוק' (ראו ספרו של א. שנהר בספרו, דיני לשון הרע, 1997, עמודים 155- 156).

     

    על התובע להוכיח תביעתו מבחינת מאזן ההסתברויות. עוד נקבע בפסיקה כי המבחן להתקיימות העילה הנזיקית הינו מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי (ראו לעניין זה ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, פורסם במאגרים משפטיים ביום 04/08/2008).

     

30. לצורך בירור קיומה של לשון הרע, על בית משפט לבחון קיומם של ארבעה שלבים: ראשית, האם הפרסום הינו בגדר לשון הרע בהתאם לחלופות הקבועות בסעיף 1 לחוק. שנית, האם בוצע פרסום שהחוק מטיל חבות בגינו. שלישית, האם קיימת לנתבע הגנה בהתאם להגנות הקבועות בחוק ורביעית, ככל שיתברר כי בוצע פרסום ולא עומדת למפרסם הגנה הקבועה בחוק, מה שיעור הפיצוי לו זכאי הנפגע.

     

31. בעניין הנדון, כאמור , הוגשו שתי תביעות בנוגע לקיומה של עילת לשון הרע. האחת של האיש והשנייה של האישה ואבחן כל תביעה בנפרד. כך גם אדרש במסגרת כל תביעה, לטענות הצדדים בנוגע לפגיעה בפרטיות ולכך אדרש להלן.

     

    תביעת האיש בתלה"מ 13529-04-21

32. לאחר עיון ממסמכים שהוצגו לפניי ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת האיש להתקבל ואפרט להלן.

     

33. כפי שקבעתי לעיל, הוכח די הצורך שלכל הפחות, עד לתקופה של נובמבר 2019, כתובת מייל החברה היתה בשימושה הבלעדי של האישה ולא הוכח כי נעשה ממנה שימוש כלשהו על ידי האיש. כאמור, עדותה של האישה היתה פתלתלה, מתחמקת, טענה כי לא זוכרת ולאחר מכן נזכרה כי שלחה תכתובות מייל מכתובת המייל. האישה הכחישה כי שלחה הודעות מכתובת המייל אולם לאחר שעומתה עם המסמכים, לרבות מסמכים שנחתמו על ידה, הודתה כי אלו נשלחו על ידה. לפיכך, התרשמתי כי האישה שלחה מיילים מכתובת המייל של החברה אף לאחר שהחלה לעבוד בחברת ש'.

     

34. משכך, הוכח די הצורך כי האישה שלחה למשרד העבודה המיילים הבאים:

     

    מייל מיום 01/08/2018 שם כתבה כי:

    "...החשש שלי שישתמש ברישיוני לצורך תחבולה כלשהי...הבן אדם לא מאוזן נפשית וסובל ממחשבות רדיפה (מצרפת קבצים)"

     

    עיון בקבצים שצורפו מלמד כי נשלחה חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע לאיש שהוגשה בתיק הקשור הכוללת התייחסות לתיקו הרפואי של האיש, רקע אודותיו ומסקנות לפיהן האיש עם ממצאים בבדיקה- הפרעות מסויימות באפקט, מהלך החשיבה ובעיקר בתוכן החשיבה בו הוא ביטא מחשבות שווא של רדיפה. עוד נקבע בחוות הדעת כי מצב זה מתאים לאבחנה של הפרעה דילוזיונלית, סוג פרנואידי ועוד. כך גם נרשם כי קיימים גורמי סיכון משמעותיים להתנהגות תוקפנית וסימנים של הפרעה נפשית.

     

35. המדובר במידע שאין חולק כי עלול להשפיל האיש בפני הבריות, לבזותו בשל מעשיו והתנהגותו ולפגוע בעסקו. בעניין זה אוסיף ואומר כי האישה עצמה ציינה כי אין זה סביר שתשלח תכנים פוגעניים כנגדו (סעיף 5 לכתב הגנתה) ולא הכחישה כלל וכלל כי מדובר בתכנים שיש בהם בכדי לבזות, להשפיל ולפגוע באיש.

     

36. בנסיבות אלו ושעה שנקבע כי מדובר בחוות דעת שנשלחה על ידי האישה למשרד העבודה, חרף הכחשתה, די בכך כדי לקבוע כי המדובר בלשון הרע.

     

37. אין מחלוקת כי מדובר ב'פרסום' כקבוע בסעיף 2 לחוק, שעה שעניין זה לא הוכחש על ידי האישה ונוכח העובדה שאין מחלוקת כי המסמך הגיע אל הגורמים הרלוונטיים לחברה במשרד העבודה.

     

38. בסיכומיה טענה האישה כי האיש בחר שלא לצרף חוות דעת מומחה ביחס לאסופת המכתבים שהתקבלה מחברת וואלה, אשר היה יכול לשפוך אור על האופן בו התקבלו המכתבים. בעניין זה ייאמר כי האישה לא הכחישה קיומם של המסמכים, מה גם שאלו התקבלו על פי צו שניתן לחברת וואלה.

     

    בנוסף, טענה האישה בסיכומיה כי העובדה שהאיש לא טרח לצרף חוות דעת מומחה סייבר פועלת לרעתו. אין לקבל הטענה, שעה שמדובר בהליך המתנהל בבית משפט לענייני משפחה, ברי כי האיש אינו רשאי לעשות כן (ראו לעניין זה הוראות תקנה 25 (ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א- 2020. זאת ועוד, בניגוד לנטען בסיכומיה, האיש עתר כי בית משפט יורה על מינוי מומחה כאמור במסגרת ההליך וזאת על מנת לדעת מהי כתובת המחשב ממנה נשלחו המיילים.

     

    כך גם ניתנה החלטה ביום 22/01/2022 עת נקבע כי:

     

    "בכל הנוגע למינוי מומחה סייבר בשעה שהמחלוקת העיקרית הינה מי שלח את המיילים שנשלחו לאגף קבלני כוח אדם במשרד העבודה והרווחה במסוך ליום 23/07/19, אני מורה על מינוי מומחה סייבר לבחינת כתובת המחשב ממנו נשלחו המיילים מיום 18/07/19 ועד ליום 31/08/19"

    (ראו עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 5-8).

     

    בית המשפט אף מינה מומחה לעניין זה, אולם בסופו של דבר והואיל והמידע לא נשמר בחברת וואלה, לא היה בהליך של מינוי מומחה בכדי לסייע לצדדים.

     

    משכך, לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לטענתה זו.

     

    בנסיבות אלו ושעה שהאישה לא טענה לקיומה של הגנה כלשהי מפני הפרסום, נקבע בזאת כי התנהגותה של האישה מהווה פרסום לשון הרע ובהיעדר כל הגנה מפרסומה, זכאי האיש לפיצוי בגין פרסומה.

     

    יוער בעניין זה כי אומנם בסיכומיה טענה האישה כלאחר יד, כי מדובר בחובה על פי דין שכן היה עליה לדווח על השינוי בדירקטורים בחברה. מדובר בטענה שלא הוכחה ואף אם תתקבל, אין בכך בכדי להצדיק צירוף העתק פסק הדין, חוות הדעת הפסיכיאטרית והמייל מיום 01/08/2018, עת ציינה כי האיש אינו מאוזן נפשית וסובל ממחשבות רדיפה.

     

39. פגיעה בפרטיותו של האיש

     

    האיש עתר בנוסף לפיצויו בגין פגיעה בפרטיותו, נוכח העברת חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו לנציגת משרד העבודה. לטענתו, האישה פרסמה בזדון וללא כל הצדק סביר את חוות הדעת הפסיכיאטרית שפורסמה בעניינו ופגעה בכך פגיעה חמורה בפרטיותו. מנגד, האישה הכחישה משלוח חוות הדעת ומשכך, טענה כי לא פגעה בכל דרך בפרטיותו.

     

    בהתאם להוראות סעיף 7 (א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 'כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו'.

     

    בנוסף, הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") קובעות כי 'לא יפגע אדם בפרטיותו של הזולת ללא הסכמתו'.

     

    בהתייחס לשאלה מהי פגיעה בפרטיות, קובעות הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, כי פגיעה שכזו הינה בין היתר: 'העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מהנמען או הכותב; הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם; שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד'.

     

    אין מחלוקת כי פרסומה של חוות הדעת הפסיכיאטרית של האיש, שנדרשה לצרכי דיון בתיק ה"ט בעניינם של הצדדים, פוגעת פגיעה קשה בפרטיותו של האיש. כך מפרטת חוות הדעת את הרקע האישי של האיש, ענייניו הרפואיים, מצבו הנפשי, תחושותיו, ההפרעות מהן סובל, מצבו האישי והריגשי. פרסומה לעיון גורמים שאינם מורשים לקבלה ללא כל הצדק לכך וללא רשות בית משפט לענייני משפחה שעה שהוגשה בתיק בבית המשפט לענייני משפחה וככזו הינה חסויה, מהווה פגיעה עצומה בפרטיותו של האיש.

     

    האישה הכחישה כי העבירה חוות הדעת לגורמי המקצוע במשרד העבודה, אלא כפי שקבעתי לעיל, טענה זו נדחתה ונקבע כי חוות הדעת הועברה על ידה שעה שכתובת המייל היתה בחזקתה וברשותה בלבד והוכח די הצורך כי היא זו ששלחה ממנה הודעות בעת הרלוונטית.

     

    האישה לא טענה להגנות בגין הפגיעה בפרטיות אלא רק הכחישה משלוח ההודעה. משכך, לא התרשמתי כי קיימת לה כל הגנה בגין הפגיעה בפרטיותו של האיש.

     

     

40. הפיצוי

    בכל הנוגע לגובה הפיצוי, טען האיש כי זכאי לפיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ₪ מכח הוראות חוק איסור לשון הרע ופיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותו וזאת אף ללא הוכחת נזק. עוד עתר לפסוק לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לחברה העומד על כ- 8 מיליון ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטואר שעה שנותר חסר פרנסה נוכח מעשיה של האישה.

     

    אומר כבר עתה כי בכל הנוגע לפיצויו בגין ראש נזק שנטען שנגרם לחברת ע' לא מצאתי מקום להידרש במסגרת הפיצוי לראש נזק זה. בעניין זה יובהר כבר עתה כי מדובר בעילת תביעה הקיימת לחברה בגין נזקיה. האיש בחר שלא לצרף החברה להליך. בהליך נפרד בתיק 33213-09-20 קבעתי בסעיף 39 כא כי "התובע עמד בנטל הרובץ לפתחו והוכיח טענתו כי הנתבעת אכן פעלה להברחת נכסים מחב' ע ורוקנה מכל תוכן את פסק הדין אשר ניתן במסגרת התביעה לפסק דין הצהרתי".

     

    עם זאת, המדובר בעילת תביעה שקיימת לחברה ע'. לא הוכח כי הנזק שנגרם לחברה נגרם בגין לשון הרע דווקא ולאור משלוח חוות הדעת הפסיכיאטרית; לא צורפה חוות דעת המעידה על גובה הנזק שנגרם כתוצאה מלשון הרע (להבדיל מהברחת הנכסים) ולא הוכח שלחברה עצמה נגרם נזק כתוצאה מלשון הרע של האישה. בנוסף, לא ניתן לפסוק באופן מצטבר פיצוי ללא הוכחת נזק וגם פיצוי בגין נזק בעין (ראו עמ"ש 47311-10-13) אשר על כן ושעה שאין מדובר בתביעת החברה, איני נדרשת לראש נזק זה כלל וכלל.

     

41. שונים הדברים בנוגע לפיצוי לו עותר האיש בגין פרסום לשון הרע שנגרם לו ופגיעה בפרטיותו כתוצאה ממעשיה של האישה.

     

    בהתאם להוראות סעיף 7א (ג) לחוק מוסמך בית משפט לקבוע פיצוי מקום בו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע ורשאי לפסוק פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום הקבוע בסעיף 7א (ב) לחוק העומד על 50,000 ₪, דהיינו בסך של 100,000 ₪.

     

    הוראות חוק הגנת הפרטיות סעיף 29א (ב)(1) קובעות כי במשפט בשל עוולה אזרחית רשאי בית המשפט לחייב הפוגע בפיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ובסעיף קטן (2) נקבע כי מקום בו יוכח כי הפגיעה בפרטיות נועדה בכוונה לפגוע ניתן לפסוק פיצוי כפול ללא הוכחת נזק, דהיינו, פיצוי בגובה 100,000 ₪.

     

    בעניין הנדון, האישה לא טענה דבר ביחס לגובה הפיצוי ואף לא טענה דבר ביחס לקיומה של הגנה הקיימת לה על פי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות (למעט טענותיה כי פעלה בהתאם לחוק, כפי שציינתי לעיל). האישה עצמה הודתה שמדובר במידע פוגעני. אין לשכוח כי האישה שלחה חוות דעת פסיכיאטרית ביחס למצבו הנפשי של האיש לגב' עובדת משרד העבודה י. ממשרד העבודה, עמה היו הצדדים בקשרי עבודה. חוות הדעת נשלחה שלא לצורך והתרשמתי שאכן נועדה לפגוע ולהזיק לאיש.

     

    בעניין זה, נתתי דעתי לקביעות בית המשפט בהליך הקשור לפיהן הוכח שהאישה פעלה על מנת להבריח כספים ונכסים מהחברה.

     

    עוד יש ליתן הדעת לכך שמדובר בפגיעה חמורה בפרטיותו של האיש, חשיפת מידע רפואי אודותיו כיום ובעבר, מסקנות רפואיות ופרסום המידע שלא לצורך וללא רשות בית המשפט לענייני משפחה.

     

    מנגד, נתתי דעתי לכך שחוות הדעת הועברה לגורמים במשרד העבודה בלבד ולא הועברה לגורמים אחרים ואף לא נטען אחרת לעניין זה.

     

    כך גם שקלתי העובדה שהאמור בחוות הדעת לא נסתר ואף אם מדובר בפרסום פוגעני, המהווה פגיעה חמורה בפרטיותו של האיש, שנועדה לבזותו ולהשפילו, הרי שלכאורה מדובר בפרסום אמת שעה שמדובר באמירות שנקבעו בחוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט במסגרת ההליכים בין הצדדים.

     

42. גובה הפיצוי

     

    בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את כלל הטענות, מצאתי מקום להעמיד הפיצוי לטובת האיש בגין ראש נזק של פרסום לשון הרע, על סך של 75,000 ₪.

     

    עוד מצאתי מקום להעמיד הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותו על סך של 85,000 ₪.

     

    סך הכל, זכאי האיש לפיצוי בגובה של 160,000 ₪ בגין פרסום חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו.

     

43. תביעת האישה בתלה"מ 38169-01-22

     

    בתביעתה טענה האישה כי מתביעת האיש עולה כי שיגר למשרד העבודה ביום 01/01/2020 את חוות הדעת, פרוטוקול הדיון ופסק הדין ואף הפנה את משרד העבודה לאמירותיה של האישה בפרוטוקול הדיון ואף ייחס לה אמירות שמעולם לא נאמרו על ידה.

     

    לטענתה, התנהגות האיש נועדה לפגוע בשמה הטוב, אמינותה ובמוניטין המקצועי שלה. בין היתר הציג אותה כנוכלת ובלתי אמינה.

     

    האיש הפר חובה חקוקה שעה שפירסם דיון בדלתיים סגורות בניגוד להוראות פומביות הדין הקבועות בחוק יסוד השפיטה ובסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט.

     

    בנוסף, טענה כי פעולות אלו מהוות פגיעה בפרטיותה.

    משכך, עתרה כאמור לחיוב האיש בסך של 150,000 ₪.

     

44. אומר כבר עתה כי דין טענותיה של האישה להידחות ואפרט להלן.

     

    כאמור, הצדדים אינם חלוקים אודות הפרסום שבוצע על ידי האיש כמפורט להלן.

    האיש שלח מכתב נזעם למשרד העבודה ביום 01/01/2020, בו נכתב כי:

     

    "בהמשך לשיחתנו, בשים לב שעד תאריך 18/08/2019 האיש לא היה חלק מהפעילות במשך כל השנה שקדמה לתאריך העברת המניות, יובהר! כל מה שנעשה בחברה עד התאריך הנ"ל, תישא באחריות האישה ו/או חב' ש' שאליה הוברחו הנכסים, הפעילות, המשרדים, העובדים, הלקוחות, הכספים תוך שהותירה האישה את החובות בחב' ע' ויצרה במכוון עוד חובות נוספים כפי שמעיד אישור מרואה חשבון של החב' שמינה בית משפט!

    בעמ' 8 לפרוטוקול אומרת הנתבעת (האישה) בפה מלא שהיא הולכת להבריח נכסים לש'!!! בשורה 8 באותו עמ' הזהיר הח"מ כי היא הולכת לפגוע בחברה!!! ובשורה 17 נאמר 'באג במערכת', נישול במשך שנים!!! ומעבירים אליי חברה ריקה מתוכן!!! עם חובות!! במקום לשלם את שוויה כאמור!! מצ"ב פרוטוקול+פס"ד כמו כן אישורי חובות שיצרה בכוונת תחילה, ושאינה חייבת לחב' ע' באופן אישי!! נכון ליום העברת המניות. לפיכך, כל העובדים הם באחריות חב' ש'/האישה , שלה הנפקתם רישיון חדש!!! ומופקדת ערבות שצריכה לכלול עובדים את רשימת העובדים שעבדו קודם להעברת המניות, והאישה היא שיכולה לכלול עובדים את רשימת העובדים שעבדו קודם להעברת המניות והאישה היא היחידה שיכולה לתת תשובות לגביהם. האיש לא מכיר אותם או בהם!!! עוד יובהר, אין ולו עובד אחד מהרשימה הנ"ל שעבד בחברה לאחר העברת המניות!!! מצב החברה דוחק!!! לפיכך נדרש טיפולכם המהיר והבהול, להפחתת הערבות. ככל שתנפיקו רישיון על שם האיש, ואם לא תעשו כן, תתבקשו לבטל את כל הערבויות.

    בתודה מראש על טיפולכם המסור ובברכת שנה אזרחית טובה."

     

45. אין מחלוקת כי האיש שלח את פסק הדין למשרד העבודה ביום 01/01/2020, אלא שכפי שציין האיש, מדובר בפסק דין ופרוטוקול דיון שנשלחו זה מכבר על ידי האישה, שאומנם הכחישה כי שלחה בעצמה. אולם, כפי שנקבע לעיל, נשלח על ידה פסק הדין מיום 18/07/2019 למשרד העבודה. עיון במיילים שקבעתי כי נשלחו על ידי האישה למשרד העבודה, מלמד כי נשלח ממייל החברה ביום 22/07/2019 מייל אליו צורף כאמור העתק פסק הדין הכולל בתוכו את פרוטוקול הדיון כולו מיום 18/07/2019 בצירוף מכתב נלווה של האישה במסגרתו הודיעה כי על פי פסק הדין, לא תשמש עוד כדירקטורית או עובדת בחברה ולפיכך, מסירה כל אחריות מניהול החברה.

     

46. בנסיבות אלו ושעה שממילא מדובר במכתב שנשלח למשרד העבודה כארבעה חודשים קודם למועד שנשלח על ידי האיש, ברי כי פרוטוקול הדיון שהועבר ביום 01/01/2020 היה כבר בחזקת משרד העבודה, לא חידש דבר ובוודאי שאין בו בכדי להוות פגיעה בפרטיותה של האישה, אשר ויתרה על פרטיותה בעת ששלחה פרוטוקול הדיון למשרד העבודה.

     

47. כך גם לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לטענתה לפיה מדובר בהפרת חובה חקוקה נוכח פרסומו של פרוטוקול הדיון ופסק הדין שניתנו בדלתיים סגורות, שעה שהאיש העביר למשרד העבודה את אותם פרוטוקול ופסק דין שנשלחו על ידה ארבעה חודשים קודם לכן ומוטב היה כי טענה זו לא תישמע.

     

48. אשר לטענת האישה לפיה האיש ייחס לה אמירות שלא נאמרו בפרוטוקול ואף הציג אותה כנוכלת ובלתי אמינה, אומר כי האיש לא ציין במכתבו המילים 'נוכלת' או 'בלתי אמינה'.

     

    זאת ועוד, האיש הפנה לאמירות שנאמרו על ידי האישה בפרוטוקול הדיון, שכאמור לעיל, נשלח למשרד העבודה על ידה, במסגרתו נאמר כי:

     

    "ב"כ התובע:

    אנחנו מקבלים את חוות הדעת. יש בעיות. זו חברת כח אדם והוא חושש שהיא תחבל ותפתח חברה נוספת. צריך למצוא קונסטרוקציה שהיא לא תפגע בחברה. אם תתחייב שלא תעבוד עם אותם לקוחות במשך חמש שנים, אנחנו נסכים להצעת חברי.

     

    הנתבעת:

    מותר לי להעסיק עובד בחברה עד 9 חודשים, לפי משרד הכלכלה, אי אפשר להחזיק עובד יותר מזה. אם לקוח פונה אליי אני אגיד לא? העבודה היא עבודה עונתית.

     

    התובע:

    אין לי מאיפה להאכיל את הילדים בגלל שהחברה מרוויחה ואני לא מקבל אגורה במשך השנה האחרונה. זה נישול במשך שנים. עכשיו שמים לי באג במערכת".

     

    (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 7-17).

     

    אם כן, האיש הפנה לאמירות שנאמרו בפרוטוקול על ידי האישה ועל ידו.

     

    טענת האיש לפיה בכוונת האישה להבריח נכסים מהחברה לא נאמרו בחלל ריק ובעניין זה כבר נקבע בפסק הדין בתיק 33213-09-20 כי:

     

    "הגעתי למסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי האישה אכן פעלה להברחת נכסים מחברת ע' ורוקנה מכל תוכן את פסק הדין אשר ניתן במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי".

    (עמ' 29, שורות 6-8).

     

49. האיש טען להגנתו כי מדובר בתביעה קנטרנית על רקע תביעתו; מדובר במייל שנשלח על פי דרישת נציגת משרד העבודה לעניין חובות עבר שהושארו ביחס לעובדים; הוא לא התכוון לפגוע בפרטיותה של האישה ולא מדובר בפגיעה שעה שפסק הדין נשלח קודם לכן על ידה; מעשיו לא פגעו בפעילות חברת ש' ו'אמת דיברתי'.

     

    בסיכומיו הוסיף וטען כי שלח המייל מתיבת המייל האישית שלו לטובת עניין אישי וכשר שלו, הודעה עניינית שנגעה לחובה החוקית להמציא ערבות אל מול משרד העבודה וקיימות לו ההגנות הקבועות בהוראות סעיפים 14-15 לחוק.

     

50. הוראות סעיף 14 לחוק קובעות כי "תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

     

    הוראות סעיף 15 לחוק קובעות כי:

    "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

    ...

    (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.

    (3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום...

     

51. בפסיקה נקבע זה מכבר כי תנאי ראשון לתחולת הגנת אמת בפרסום הינו ש'הדבר שפורסם היה אמת' (ראו דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, פ"ד סז (1) 667, עמוד 707, פסקה 24).

     

    ביחס לאיזה פרסום ייחשב כאמת לצורך הגנת הסעיף, נקבע על ידי כב' השופט גרוניס בדנ"א לעיל כי:

    "האמת" שאליה מכוון סעיף 14 לחוק היא אמת משפטית (או אמת שיפוטית). היינו, פרי עיבודו של בית המשפט, בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו

    . . . אקסיומה היא כי לפחות לצורכי המשפט קיימת אמת אחת (היא האמת העובדתית). בית המשפט שואף לגלות אמת זו ולאורה מבקש הוא לפסוק, היינו לקבוע את "האמת המשפטית".

    (שם, פסקה 25).

     

    בעניין הנדון השתכנעתי כי עיקרו של הפרסום, לפיו האישה הבריחה נכסים הוא אמת. כאמור לעיל, בפסק דין קודם שניתן בעניינם של הצדדים נקבע כי האישה אכן הבריחה נכסים מחב' ע'. אומנם לא נקבע כי אלו הוברחו לחב' ש' דווקא, אלא שמדובר בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

     

    עוד נקבע בפסק הדין בתיק 33213-09-20 בעניינם של הצדדים כי:

    'בעצת בא כוחה וחרף החלטות והערות בית המשפט סרבה הנתבעת להיחקר בחקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות והובהרה לה משמעות הדבר בדיון עצמו. בכך תם הדיון והוריתי לצדדים להגיש סיכומים בתובענה. דווקא התנהלות הנתבעת אשר טרפדה את הגשת המסמכים שיעידו על יכולותיה הכלכליות בתיק המזונות ושיעידו על מצבה של חב' ש, מעידים על הסתרה והעדר רצון אמיתי להביא לליבונן של הסוגיות העומדות במחלוקת ומעיד על חוסר תום ליבה של הנתבעת. סבורני כי התנהלותה של הנתבעת מנעה מבית המשפט לראות את התמונה העובדתית המלאה ומהתובע מנעה את היכולת לאמת טענותיו ולכרסם בגרסתה ואמינותה של הנתבעת. בכך ובהעדר ראיות לסתור, מצאתי לקבל את גרסת התובע והראיות אותן צרף בתמיכה לטענותיו ולקבל את גרסתו אודות הברחת נכסים מחב' ע''.

    (עמוד 29, שורות 10-19).

     

    אם כן, די באמור בכדי לקבוע כי חלקו הארי של הפרסום אמת הוא, שכן התרשמתי שהתובעת אכן פעלה להברחת נכסי חב' ע' כפי שטען האיש בפרסום. בסיכומיה של האישה לא מצאתי כל התייחסות לטענות ההגנה של האיש ביחס ל'אמת בפרסום' וכל טענתה בנוגע לטענות הגנותיו היו ביחס לטענה לפיה לא חידש דבר עת ביצע הפרסום.

     

52. האיש הוסיף וטען כאמור, כי קיימת לו הגנה בהתאם להוראות סעיף 15 (2) לחוק. בהתאם להוראות הסעיף קיימת הגנה מקום בו אדם פרסם הפרסום בתום לב ומקום בו היחסים בינו לבין האדם אליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות הפרסום.

     

    בעניין זה יובהר כי לא עלה בידי האיש להוכיח כי חלה עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית בפרסום שעה שלא העיד עדים מטעם משרד העבודה.

     

    עם זאת, התרשמתי כי אכן מדובר בפרסום שנעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו. אין מחלוקת כי בעת הפרסום היה האיש בעל 100% ממניות החברה שרוקנה מנכסיה. האיש כאמור, פנה למשרד העבודה וביקש לחייב החברה שבבעלות האישה בחובות העובדים ולא בחברה שבבעלותו ובהחלט מדובר בהגנה על עניין אישי כשר שלו.

     

    אף אם ניתן להתווכח עם סגנונו של האיש, התרשמתי כי פעולותיו נעשו בתום לב מתוך ניסיון להגן על רכוש החברה שבבעלותו.

     

    מכל המקובץ עולה כי לנתבע קיימות הגנות מכח הוראות סעיפים 14-15 לחוק. זאת ועוד, האישה לא הוכיחה כי נגרם לה או לחברה בבעלותה נזק כלשהו כתוצאה מהפרסום ואין לשכוח כי מדובר בפרסום שנשלח למשרד העבודה בלבד, עמו עבדו הצדדים באמצעות החברות שבבעלותם בצמידות.

     

    חרף האמור, אין באפשרותי להתעלם מסגנונו המתלהם של האיש במכתבו לנציגת משרד העבודה. אומנם נקבע כי אכן יש אמת בפרסום וחלק מאמירותיו מהוות פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. עם זאת תגובתו של האיש הגם שאינה בגדר 'לשון הרע' הינה פוגענית ובנסיבות אלו, מצאתי מקום להורות על הפחתת סך של 10,000 ₪ מהפיצוי שנפסק לטובת האיש.

     

    יתר טענות האישה ביחס לפיצויה בגין פגיעה בפרטיותה או בגין הפרת חובה חקוקה נידחות שכן, שעה שקבעתי כי פרוטוקול הדיון ופסק הדין נשלחו קודם לכן על ידה למשרד העבודה, די בכך בכדי לדחות כל טענותיה לעניין זה.

     

    כך גם לא מצאתי ממש ביתר טענותיה ואיני נדרשת להן.

     

     

     

53. סוף דבר

     

    תביעת האיש בתלה"מ 13529-04-21 מתקבלת ועל האישה לשלם לאיש סך של 150,000 ₪.

     

    תביעת האישה בתלה"מ 38169-01-22 נידחית באופן כמעט מוחלט.

     

    האישה תישא בהוצאות האיש בגין ניהול ההליכים בסך כולל של 30,000 ₪.

     

    הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

     

    פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד וללא פרטים מזהים.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים; תסרוק את פסק הדין במסגרת תלה"מ 38169-01-22 ותסגור התיקים שבכותרת.

     

    ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ה, 26 מאי 2025, בהעדר הצדדים.