פס"ד בתביעה כספית לאיזון משאבים

לפניי תביעה כספית לאיזון משאבים, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא – האם כספים שהיו מצויים בחשבון בבנק המזרחי על-שם הנתבע במועד הקרע, הם כספים בני-איזון, שמא מדובר בכספיים חיצוניים של הנתבע (כספים שקדמו לנישואין, כספי ירושה ומתנות), ומשכך הם אינם בני-איזון.

רקע עובדתי

1. הצדדים, בני-זוג לשעבר, נישאו ביום 00.00.2008 כדת משה וישראל, וניהלו חיי נישואין ומשק בית משותף, עד אשר עלו יחסיהם על שרטון. הצדדים נפרדו ביום 00.00.2020, והתגרשו ביום 00.00.2021.

    

2. מוסכם כי מועד הקרע חל ביום הפירוד – 00.00.2020 (להלן: "מועד הקרע").

    

3. על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון.

    

4. התובעת סובלת מהנמכה קוגניטיבית, לא עבדה במהלך תקופת הנישואין ועסקה בטיפול בילדים.

    

5. הנתבע עסק במתן "שירותי דת" מסוגים שונים, לרבות קיבוץ נדבות במקומות ציבוריים, עריכת טקסי בר-מצווה, חתונות, אזכרות וכיוצא בזה.

    

6. כל הכנסות הנתבע במהלך תקופת הנישואין התקבלו במזומן, והוא מעולם לא דיווח או הצהיר אודות הכנסותיו לרשויות המס.

    

7. במהלך תקופת הנישואין היה בבעלות הצדדים חשבון בנק משותף בבנק יהב.

    

8. בנוסף, לנתבע היו חשבונות בנק שונים על-שמו בלבד:

    

   תחילה, ועוד קודם למועד הנישואין, ניהל חשבון בבנק הפועלים, אשר במהלך תקופת הנישואין נסגר והכספים הועברו לבנק ירושלים, ומשם לבנק המזרחי – סניף ***, ב***, חשבון מס' *** (להלן: "חשבון בנק המזרחי").

    

9. אין חולק כי בכל זמן נתון במהלך חיי הנישואין היה לנתבע חשבון בנק אחד על-שמו (היינו – לא היו לו מספר חשבונות על-שמו במקביל), מלבד החשבון המשותף של הצדדים בבנק יהב, וכי החשבון האחרון על-שמו נכון למועד הקרע, התנהל בבנק המזרחי.

    

10. במהלך דיון שהתקיים ביום 9.3.2025, הסכימו באי כוח הצדדים לצמצם את המחלוקות ביניהם אך ורק ביחס לאותם כספים בחשבון בנק המזרחי שהיו על-שם הנתבע במועד הקרע, ובהתאם לאמור ניתן צו המורה לבנק להמציא לידי באי כוח הצדדים דפי בנק המפרטים את כלל היתרות שהיו קיימות על-שם הנתבע נכון למועד הקרע (00.00.2020), לרבות כספי עובר ושב, חסכונות ופיקדונות מכל סוג שהוא, ולאחר קבלת מלוא המידע, ישקלו להסכים כי מחצית מהסכומים האמורים יזקפו לטובתה של התובעת.

     

11. בהתאם לאמור, הודיעה התובעת ביום 5.6.2025, כי לאחר בדיקת החשבון בבנק המזרחי, היא מסכימה להעמיד את הסכום הסופי של תביעתה על סך של 646,122 ₪, ביום 8.6.2025 הודיע גם הנתבע על הסכמתו להעמדת סכום התביעה על סך של 646,122 ₪.

     

12. אשר על כן, ומשאין מחלוקת בנוגע לסכום התביעה, הרי שהסוגיה היחידה שנותרה להכרעה כעת, היא השאלה האם סכום זה (המהווה את מחצית הכספים אשר היו מצויים על-שם הנתבע בחשבון בבנק המזרחי במועד הקרע), הוא בר-איזון.

     

     

     

     

     

    ההליך הדיוני

     

13. עוד ביום 17.1.2021 הגישה התובעת בבית משפט זה תביעה רכושית לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף בדירת הצדדים, במסגרת תיק תלה"מ 31206-01-21 (להלן: "התביעה הרכושית הראשונה").

     

14. התובעת טענה במסגרת התביעה כי הנתבע נהג למדר אותה מכל מידע אודות כספיו, הכנסותיו, חשבונותיו וכיוצא בזה, כאשר באופן תדיר היה שב לבית כשהוא נושא מזומנים רבים באמתחתו. התובעת עתרה לחייב את הנתבע להמציא מידע אודות כספים ורכוש שנצברו על-שמו במהלך חיי הנישואין.

     

15. במסגרת החלטה מיום 4.2.2021, נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו עיקול זמני, כסעד זמני לשמירת זכויות מכוח הוראות חוק יחסי ממון, למניעת הברחת רכוש וכספים הרשומים על-שם הנתבע, וניתנו צווי עיקול זמניים גם ביחס לכספים שהיו על-שם הנתבע בחשבון בבנק המזרחי – בעקבות צווי העיקול הזמניים הללו ותשובות המחזיקים, גילתה התובעת, ככל הנראה לראשונה, את קיומו של החשבון בבנק המזרחי הרשום על-שם הנתבע, אשר בו היו מצויים כספים בסכום של כ-1.2 מיליון ₪, נכון למועד הקרע (737,000 ₪ כספי פיקדונות + 175,629 ₪ בעובר ושב + 280,000 ₪ פיקדון נוסף שלא עוקל והתגלה מאוחר יותר).

     

16. במסגרת בירור אותה תביעה רכושית ראשונה, בעקבות מחדלים רבים ומתמשכים מצד הנתבע, נאלץ בית המשפט להורות על מחיקת כתב ההגנה שהגיש הנתבע, ובסופו של דבר, ניתן ביום 9.1.2022 פסק דין, אשר במסגרתו התקבלה תביעת התובעת, ניתן צו לפירוק שיתוף בדירת הצדדים, וכן חויב הנתבע לשלם לתובעת מחצית הכספים שנצברו על-שמו לכאורה נכון למועד הקרע, בסך של 886,729 ₪ (להלן: "פסק הדין הראשון").

     

17. הנתבע הגיש ביום 8.9.2022 ערעור על פסק הדין הראשון לבית המשפט המחוזי בתיק רמ"ש 17868-09-22 (להלן: "הערעור"), ובמסגרת דיון בערעור שהתקיים ביום 24.5.2023, הסכימו הצדדים לקבל את המתווה שהציעו שופטי ערכאת הערעור ולפיו, הערעור יידחה בכל הנוגע לקביעה בדבר שיתוף הצדדים בדירת המגורים ולפירוק השיתוף בה, והוא יתקבל רק ביחס לחיובים הכספיים שהושתו על הנתבע, כך שלגבי החיובים הללו, התיק יושב לבית משפט קמא, לדיון לגופו של עניין, לאחר שיתאפשר לשני הצדדים להגיש ראיותיהם ולקיים הליך הוכחות. לסיום ניתן פסק דין בהתאם למוסכם.

     

18. בעקבות האמור, הליכי פירוק השיתוף ומכירת הדירה הושלמו.

     

19. ביום 27.6.2023 הוגשה התביעה הכספית מחדש בתיק דנן, כאשר סכום התביעה הועמד תחילה על סך של 875,681 ₪, והתייחס לכספים נוספים שהיו לכאורה על-שם הנתבע במועד הקרע.

     

20. ביום 20.1.2025 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, וביום 24.2.2025 הוגשו תצהירים מטעם הנתבע.

     

21. כאמור, בעקבות הדיון שהתקיים לפניי ביום 9.3.2025, הודיעו הצדדים בחודש יוני 2025, על הסכמתם כי סכום התביעה יתוקן ויעמוד על סך של 646,122 ₪, המהווה מחצית מהכספים שהיו במועד הקרע בחשבון בבנק המזרחי על-שם הנתבע.

     

22. בתיק זה התקיימו שלושה דיונים, בתאריכים 23.9.2024, 9.3.2025, וכן דיון הוכחות וסיכומים בעל-פה מיום 8.1.2026.

     

    עיקר טענות התובעת

     

23. הנתבע עובד כקבצן נדבות ידוע ברובע היהודי, במקומות ציבוריים, וכן עורך טקסי בר מצווה ב***, מסדר קידושין, מספיד נפטרים, ומעניק שירותי דת שונים.

     

24. כל הכנסותיו לאורך חיי הנישואין ועד למועד הקרע, התקבלו במזומן וב"העברות" ממקורות שונים, באופן שאינו ניתן לפיקוח ולתפיסה.

     

25. נטען כי מיום החתונה ואילך, נהג הנתבע באלימות כלפי התובעת, ניצל את הנמכתה הקוגניטיבית על-מנת לשלוט גם בזכויותיה הממוניות, נהג להסתיר ממנה את הכספים שצברו הצדדים, הן בחשבון המשותף והן בחשבונות שונים שפתח על-שמו בלבד. הנתבע נהג להעביר כספים בין החשבונות, ואף ניסה להבריחם עם פרוץ הסכסוך, ואלמלא צווי עיקול זמניים שניתנו על-ידי בית המשפט במסגרת התביעה הרכושית הראשונה, היה מצליח במזימתו.

     

26. במהלך תקופת הנישואין היו הצדדים בעלים בחשבון משותף בבנק יהב, אשר אליו הופקדו כספי קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי וחלק מהכנסותיו של הנתבע, וממנו שולמו הוצאות המחיה והצרכים של המשפחה, אשר לא שולמו במזומן.

     

27. בנוסף, הנתבע פתח וניהל מספר חשבונות בנק על-שמו במהלך תקופת הנישואין, והוא נהג למשוך ולהעביר כספים בסכומים גבוהים של עשרות אלפי שקלים, בפרט בשנה האחרונה שלפני מועד הקרע ובסמוך לאחר מכן, בדרך של הברחת כספים השייכים לצדדים במשותף, אשר נמשכו מן החשבונות השונים שבהם הנתבע היה רשום כבעל החשבון לבדו.

     

28. הנתבע צבר כספים על-שמו, אשר הופקדו בחשבונות בנק על-שמו כן בחברה להמרת מטבע, תוך מידור מוחלט של התובעת וניצול הנמכתה הקוגניטיבית, כאשר כספים אלה נחשפו לראשונה עם מתן צווי העיקול הזמניים במסגרת התביעה הרכושית הראשונה, והתובעת טוענת שהיא זכאית למחציתם נכון למועד הקרע, או בסמוך אליו.

     

    עיקר טענות הנתבע

     

29. הנתבע התפרנס במהלך חיי הנישואין "בצניעות" ממתן שירותי דת בצורה מזדמנת, רוב הכנסותיו התקבלו במזומן ובהעברות לחשבון, והוא לא דיווח עליהן לרשויות המס.

     

30. במהלך שנות הנישואין היה הנתבע אחראי לפרנסת המשפחה, כאשר התובעת לא עבדה, ולטענתו הוא לא החסיר דבר ודאג לכל בשפע, כאשר מלבד הכספים שנהג להפקיד בחשבון הבנק המשותף, הוא היה נוהג להשאיר לשימושה של התובעת בבית, כספים במזומן בסכומים של כ-1,000 עד 3,000 ₪.

     

31. לצדדים היה חשבון משותף בבנק יהב, ולתובעת היה כרטיס אשראי שבאמצעותו הייתה מושכת מזומן מן החשבון וכן פנקסי שיקים, כאשר מתדפיס החשבון ניתן לראות שימוש שוטף של התובעת בכרטיס האשראי ומשיכות במזומן.

     

32. לפני הנישואין היה לנתבע חשבון אחד על-שמו בבנק הפועלים, ולאחר מכן ובמהלך תקופת הנישואין סגר הנתבע את החשבון הנ"ל, ופתח חשבון בבנק ירושלים, אשר לימים נסגר גם הוא ותחתיו נפתח חשבון בבנק המזרחי – כולם על-שם הנתבע בלבד.

     

33. נטען כי בחשבון בבנק הפועלים היו לנתבע ערב הנישואין בשנת 2008, חסכונות בסך כולל של כ-350,000 ₪.

     

34. בשנת 2012 נרכשה דירת הצדדים בתמורה בסך של 890,000 ₪, כאשר לטענת הנתבע הוא שילם לצורך רכישתה סך של 469,000 ₪ מהכספים שצבר באותה העת בחשבונו בבנק הפועלים, סכום נוסף של 200,000 ₪ שקיבל במתנה במזומן מאביו המנוח ז"ל, והיתרה נלקחה במשכנתה.

     

35. למען הסדר הטוב, יצוין כבר עתה, כי כאמור כבר ניתן פסק דין (שהפך לחלוט) ולפיו הדירה היא דירה משותפת של שני הצדדים, והדירה אף נמכרה, ומשכך אין כל חשיבות לשאלה מה היה מקור הכספים שבאמצעותם נרכשה.

     

36. לאחר רכישת הדירה, נטען כי הנתבע סגר את החשבון בבנק הפועלים בשנת 2013, פתח חשבון בבנק ירושלים אשר נסגר בתחילת שנת 2016, ולאחריו פתח חשבון בבנק המזרחי, שנותר על-שמו נכון למועד הקרע בין הצדדים.

     

37. הנתבע טוען כי "ההון העיקרי" שהוא צבר לאחר הנישואין, מקורו במתנות שקיבל מאביו המנוח עוד בחייו, ולאחר פטירת האב – מכספי ירושה, כספי מזומן בהיקף של מאות אלפי שקלים, כאשר לשיטתו על כל הכספים הללו לא חל מנגנון איזון המשאבים.

     

38. הנתבע טוען כי קיבל מאביו המנוח במתנה עוד בחייו סך מצטבר של כחצי מיליון ₪ וכי לאחר פטירתו של האב המנוח ביום 00.00.2016 קיבל סכום נוסף של כ-400,000 ₪ בירושה, כאשר אביו טרח להבהיר לו כל העת כי מדובר בכספים שנועדו לנתבע בלבד, ולכן הוא הקפיד להפקיד את הכספים בנפרד לחשבון הבנק הפרטי שלו (ראו למשל סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

     

39. לטענת הנתבע יש להפריד בין הכספים שהיה מפקיד מהכנסותיו באופן שוטף בבנק יהב, לבין הכספים "האחרים" שלא הופקדו בחשבון המשותף, כי אם בחשבונות פרטיים על-שם הנתבע וניתנו לו לטענתו על-ידי אביו המנוח.

     

40. טענותיו הכספיות של הנתבע אינן ברורות, ומשכך הן יפורטו להלן כפי שצוינו בכתב ההגנה ובתצהירו.

     

41. הכספים שהיו לנתבע בבנק הפועלים נצרכו כולם לטובת רכישת הדירה, ביחד עם סכום של 200,000 ₪ שקיבל הנתבע לכאורה מאביו במזומן והשלמה במשכנתה.

     

42. בכל הנוגע לחשבון שנפתח לאחר מכן בבנק ירושלים, נטען כי בין התאריכים 30.5.2013 עד 16.11.2014 הפקיד הנתבע סכומים בהיקף של כ-275,000 ₪ בבנק ירושלים, כאשר עד ליום 29.7.2015 הצטבר סך של כ-293,000 ₪ - כאשר לטענתו מקורם של כל הכספים הללו מכסף שקיבל במתנה מאביו ז"ל טרם פטירתו.

     

43. כן נטען כי כפי שעולה מהתדפיס של בנק ירושלים, ביום 30.11.2014 הנתבע הפקיד סך של 200,137.68 ₪, ולטענתו מדובר בסכום שקיבל מאביו לפני פטירתו.

     

44. יצוין כבר עתה כי לא ברור האם מדובר בסכום אחד מצטבר בבנק ירושלים, בסך של 293,000 ₪ או בשני סכומים – אותם 200,137.68 ₪ שהופקדו ביום 00.00.2024, ביחס עם סכום של 275,000 ₪ שנצבר קודם לכן עד ליום 16.11.2024, כאשר בכל מקרה טוען הנתבע כי את כל מה שצבר בבנק ירושלים, העביר לאחר סגירת החשבון בבנק ירושלים בתחילת שנת 2016, לבנק המזרחי.

     

45. לטענתו, במועד סגירת החשבון בבנק ירושלים ביום 16.2.2016, הנתבע העביר את היתרה שהייתה בחשבון ועמדה על סך של 291,000 ₪, אל חשבון הבנק החדש שפתח בבנק המזרחי.

     

46. נטען כי הסך האמור מקורו כאמור בכספי מתנה שקיבל מאביו המנוח, וכי לאחר פטירת אביו המנוח ביום 00.00.2016, קיבל ממנו הנתבע כספי ירושה בהיקף של כ-400,000 ₪ נוספים.

     

47. כן נטען כי במועד הקרע היו מצויים בבנק המזרחי פיקדונות בסכום כולל של 737,000 ₪, אשר מתוכם נטען כי סך של כ-350,000 ₪ היו כספים שצבר הנתבע באופן אישי, ועוד כ-400,000 ₪ שקיבל מאביו, וכן סכום נוסף של 175,629 ₪ שהיה בעובר ושב.

     

48. לפיכך, נטען כי במועד הקרע היו מצויים בחשבון בבנק המזרחי כספים בסך של 912,629 ₪, ולכן אין בסיס לסכומים המפורטים בתביעה.

     

49. בשולי הדברים יצוין כי הנתבע אף בחר להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר מ' פ' אשר לטענתו מכיר את הנתבע שנים רבות, לצורך הוכחת הטענה כי אביו נתן לו בשנת 2012 סכום במזומן של 200,000 ₪ לצורך רכישת הדירה.

     

50. מר פ' לא התייצב למתן עדות בדיון ההוכחות ביום 8.1.2026, ומשכך הוריתי על מחיקת תצהירו.

    דיון והכרעה

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

51. אין חולק כי על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני-זוג.

     

52. בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג שנצברו במהלך חיי הנישואין, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין, נכסים שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, או גימלאות כמפורט בחוק ונכסים שהוחרגו במפורש ובכתב.

     

53. המועד הקובע לצורך עריכת איזון המשאבים הוא "מועד הקרע".

     

54. החזקה על-פי חוק יחסי ממון היא, כי כלל הנכסים שנרכשו או נצברו על-ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, נחשבים לנכסים בני-איזון השייכים לשניהם בחלקים שווים, והנטל להפריכה מוטל על מי שטוען אחרת.

     

55. חזקה זו חלה על כלל הזכויות והכספים, ללא תלות בשאלה על-שם מי הם רשומים באופן פורמלי (ראו למשל: תמ"ש (משפחה אשדוד) 7192-11-12 האישה נ' האיש (20.10.2016)).

     

56. סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע כהאי לישנא:

     

    "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששויים יאוזן בין בני הזוג".

     

    קרי – אין בעובדה שנכס מסוים אשר נצבר במהלך החיים המשותפים (נכסי מאמץ משותף) רשום על-שם אחד מיחידי הצדדים, כדי לעמוד בנטל ההוכחה כי נכס זה הוא נכס חיצוני שאינו בר-איזון.

     

57. כאשר עסקינן בנכסים שנצברו במהלך תקופת הנישואין (להבדיל מנכסים שנצברו קודם לכן), אף אם רשומים הם כאמור על-שם אחד מיחידי הצדדים, הנטל להוכיח כי מדובר ב"נכסים חיצוניים" באמצעות ראיות פוזיטיביות, מוטל על בן הזוג הטוען להחרגתם, שכן הרישום על-שמו בלבד אינו מספיק כדי לסתור את חזקת השיתוף המעוגנת בסעיף 5 לחוק יחסי ממון (עמ"ש (מחוזי נצרת) 15976-05-15 ר.ב. נ' ח.ס (1.6.2016); תלה"מ (משפחה חיפה) 69427-03-22 פלוני נ' אלמונית (24.7.2024)).

     

58. "הלכה למעשה, עניין ההוכחה שסכום מסוים המופקד בחשבון היה שייך לבן זוג עוד לפני הנישואין, או התקבל בתקופת הנישואין במתנה או בירושה, עלול לעורר קשיים רבים. בנסיבות אלה, נטל ההוכחה חל לא רק ביחס למקור הכספים המופקדים, אלא גם ביחס למשיכתם או אי-משיכתם מן החשבון" (ריקרדו בן-אוליאל, לירן חיים דיני בנקאות - חלק כללי כרך א (2021) | פרק רביעי סוגים של חשבונות בנק).

     

    קרי – הנטל המוטל על הטוען להחרגת כספים מסוימים ממסת הנכסים מאחר שמהווים הם "נכס חיצוני", הוא למעשה נטל כפול – ראשית, יש להוכיח כי אכן מדובר בכספים המהווים נכס חיצוני (לדוגמה: מתנה או ירושה), ולאחר מכן יש להוכיח כי הכספים החיצוניים הללו שהופקדו, נותרו בחשבון עד למועד הקרע, ולא נצרכו עוד קודם לכן (עמ"ש (מחוזי מרכז) 28976-10-23 א.ח. נ' ל. ח (22.04.2024)).

     

59. לעניין זה אף נקבע בפסיקה כי קיים קושי להוכיח כי מדובר בנכס חיצוני, כאשר עסקינן בכספים שהופקדו לחשבון ונטמעו בפעולות הרבות שנעשות במהלך הנישואין, ללא הפרדה ברורה:

    "העובדה שהיו בידי כל אחד מהצדדים כספים בסמוך לנישואין לא צריכה להביא לתוצאה לפיה סכומים אלו הם בהכרח בגדר נכסים שאינם בני איזון. כל עוד סכומים אלו לא נותרו בנפרד ולא נשמרו כנכס חיצוני, הם נטמעו בתוך כלל כספי כל אחד מהצדדים וייתכן שנעשה בהם שימוש בתקופת הנישואין" (עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 8076-07-23 פלוני נ' אלמונית (26.12.2023)).

     

    בהמשך הובאו דבריו של כב' השופט חשין בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי (דרחי) פ"ד מח(3) 685 (1994), היפים גם לענייננו:

     

    "הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר... ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה, והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים 'לבשר אחד'".

     

60. להשלמת התמונה יצוין כי ככל שעלה בידי בן הזוג הטוען להחרגת נכס ממסת הנכסים בהיותו "נכס חיצוני", להוכיח בראיות כי אכן עסקינן בנכס חיצוני כנטען, אזי עובר הנטל אל בן-זוג הטוען כי יש לאזן גם את נכסים אלו, ועליו להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני הרשום על-שם בן הזוג האחר (ראו למשל: עמ"ש (מחוזי מרכז) 14561-07-23 מ. פ נ' א.ס. (18.4.2024)).

     

    מן הדין לנדון

     

61. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות שהוגשו, ושמעתי את הצדדים בקשב רב במהלך הדיונים שנערכו לפניי, מצאתי לקבל את התביעה ולקבוע כי הכספים שהיו במועד הקרע בסך המוסכם של 646,122 ₪, הם כספים משותפים בני-איזון שנצברו על-שם הנתבע במהלך תקופת נישואי הצדדים ועד למועד הקרע, ובהתאם לכך חל עליהם מנגנון איזון משאבים, וכי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שמדובר בנכסים חיצוניים שאינם בני-איזון.

     

62. נפתח במתמטיקה פשוטה.

     

63. משעה שהצדדים הסכימו כי מחצית הכספים שהיו בבנק המזרחי נכון למועד הקרע ומהווים את סכום התביעה של התובעת, עומדים על סך מוסכם של 646,122 ₪, הרי שהמשמעות של הסכמות אלה היא, כי במועד הקרע היו בחשבון בבנק המזרחי (עובר ושב, חסכונות ופיקדונות) כספים בסכום כפול.

     

64. במסגרת צו העיקול הזמני שניתן השיב בנק המזרחי בתשובה מיום 11.2.2021 כי נתפסו בחשבון 5 פיקדונות בסכום כולל של 737,000 ₪, בנוסף אין חולק כי במועד הקרע היה סכום נוסף בסך של 175,629 ₪ בעובר ושב, ולאחר מכן התגלה פיקדון נוסף שהיה על-שם הנתבע בסך של 280,000 ₪ שלא עוקל והתגלה מאוחר יותר, ובסך הכל סך של 1,192,629 ₪.

     

65. הנתבע טוען כי כל הכספים הללו מקורם בכספי מתנה ו/או ירושה שקיבל מאביו המנוח ז"ל, והנטל עליו להוכיח זאת (ראו למשל האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה).

     

66. כפי שיוכח בפירוט רב בהמשך, הרי שהנתבע מסר שלל גרסאות עובדתיות, שונות, סותרות ובלתי מתקבלות על הדעת.

     

67. ואולם, אף מבלי להידרש לכל הגרסאות הללו, ניתן בנקל לקבוע כבר עתה, כי באף אחת משלל גרסאות הנתבע, לא נמצאה גרסה שעל-פיה נשארו בידו כספים שקיבל מאביו בסכום האמור – והנטל עליו להוכיח בראיות פוזיטיביות, שאותו סכום של כמעט 1.2 מיליון ₪ שנצבר על שמו בבנק המזרחי, כל כולו מקורו בכספי מתנות וירושות.

     

68. הנתבע בעצמו טען כי את כל הכספים שקיבל מאביו במתנה בתקופה של החשבון בבנק ירושלים, העביר עם סגירת החשבון לבנק המזרחי, והתייחס לסך כולל של 291,000 ₪ כפי שעולה מדפי הבנק.

     

69. לטענת הנתבע, החשבון בבנק המזרחי נפתח ביום 16.2.2016, באותה יתרת פתיחה של 291,000 ₪ מכספי מתנה של אביו (כאשר נטען כי כל כספי המתנות בחיים מאביו המנוח הופקדו בבנק הפועלים ולאחר סגירתו בבנק ירושלים – ראו למשל סעיף 14 לתצהירו).

     

70. מיד לאחר מכן טען הנתבע, כי במועד הקרע היה בבנק המזרחי סכום כולל של 912,629 ₪ (ראו למשל סעיפים 15-17 לתצהירו), ואולם כפי שהתברר כיום, הסכום הנכון עמד על כ-1,200,000 ₪.

     

71. בהמשך נטען בתצהירו של הנתבע כי מתוך הכספים הללו "כ-350,000 ₪ היו כספים שצברתי באופן אישי ועוד כ – 400,000 ₪ שקיבלתי מאבי" – היינו, אליבא דגרסתו של הנתבע, יוצא כי מתוך אותם 1.2 מיליון ₪ שהיו קיימים בחשבון במועד הקרע, רק סכום של 400,000 ₪ מקורו בכספים מאביו המנוח, כאשר גם סכום זה כלל לא הוכח, והדברים נכונים ביתר שאת בכל הנוגע ליתרה בסכום של כ-900,000 ₪, אשר הנתבע לא סיפק כל גרסה ראייתית לגבי סכום זה.

     

    יצוין כבר עתה כי די בטענה כי 350,000 ₪ היו "כספים שצבר באופן אישי", כדי להפריך את טענת הנתבע כי הוא לא צבר כספים באופן אישי ובהיקפים כאלה, מעבר לשכר חודשי של כמה אלפי שקלים.

     

72. להשלמת התמונה יצוין כי אף אם נלך כברת דרך נוספת לקראת הנתבע, ונוסיף לכספים הללו סכום גדול נוסף של 500,000 ₪ שקיבל לכאורה בירושה מאביו לאחר פטירתו בחודש *** 2016, ולמרות שאין בחשבון בבנק המזרחי כל הפקדה של סכום דומה במועדים הללו, גם אז יתקבל סך כולל של 900,000 ₪ (לכל היותר), מתוך 1,192,629 ₪. כל אלו ועוד, מצביעים על-כך שהנתבע כשל כישלון חרוץ בכל אחת משלל הגרסאות שבהן בחר לבסס הגנתו.

     

73. בנוסף, חשוב לציין, כי עיון בחשבונותיו של הנתבע בכלל ובחשבון בבנק המזרחי בפרט, מעלים כי הנתבע נהג לבצע פעולות כספיות רבות באופן יומיומי שוטף, להבדיל ממצב שבו היו הפקדה אחת או שתיים של אותם מאות אלפי שקלים שקיבל לכאורה מאביו בחייו, וגם לאחר פטירתו.

     

74. עיון בדף החשבון מבנק המזרחי שצירף הנתבע לתצהיר עדות ראשית מטעמו, מעלה כי בתקופה שמיום 24.12.2015 ועד ליום 2.5.2016, ביצע הנתבע בחשבונו שלל פעולות, לרבות הפקדת מזומן מיום 24.12.2015 בסך של 52 ₪, הפקדת שיק מיום 24.12.2015 על סך של 2,000 ₪, הפקדת מזומן מיום 25.12.2015 על סך של 945.60 ₪, הפקדת מזומן מיום 25.12.2015 על סך של 950 ₪, מסלקה מיום 6.1.2016 על סך של 12,000 ₪, הפקדת מזומן מיום 10.1.2016 על סך 820 ₪, הפקדת מזומן מיום 17.1.2016 על סך של 7,987 ₪, הפקדת מזומן מיום 18.1.2016 על סך 603.60 ₪, הפקדת מזומן מיום 25.1.2016 על סך 703.60 ₪, הפקדת שיק מיום 25.1.2016 מסניף אחר על סך של 7,000 ₪, ועוד שלל פעולת דומות של הפקדות מזומן ושיקים, אשר היה על הנתבע להתכבד ולהוכיח בראיות בקשר לכל אחת ואחת מן הפעולות הללו, מה מקורן – האם מדובר בכספים שקיבל מאביו המנוח, שמא ממקור אחר, זאת לא עשה אפילו בראשית ראיה.

     

75. הנתבע נחקר על התנהלות זו בחקירתו מיום 8.1.2026 (עמ' 14-15 לפרוטוקול הדיון), ואישר כי הפקיד לחשבונותיו כספים במזומן בסכומים משתנים (שם נחקר על שלל הפקדות במזומן משנת 2013-2014 בחשבונו הקודם בבנק ירושלים), וכאשר נשאל מה מקורם השיב תחילה "לא מוכחש, אבא שלי היה נותן לי מתנות ב***", ומשנשאל בשנית האם כל הפקדה במזומן הייתה מאביו, השיב "רוב הכספים, קיבלתי מזומנים...".

     

    בהמשך, השיב לשאלת בית המשפט – "האם גם בבנק ירושלים, גם בבנק המזרחי, בכל פעם באותו חשבון שהיה? היא מראה לך כל מיני סוגים של הפקדות. במזומן, בסכומים משתנים, אז אתה אומר שרוב הכסף שהפקדת במזומן היה מאבא שלך? מה התשובה?

    ת. סכומי עתק, כן...".

     

76. סיכום ביניים – הנתבע טען תחילה בכתב ההגנה באופן נחרץ כי יש להפריד בין כספים שהפקיד לחשבון המשותף בבנק יהב, לבין "הכספים האחרים" אשר לא הופקדו בחשבון בבנק המשותף ומהווים "כספים שהגיעו מאביו ז"ל" (ראו למשל האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה המתוקן מיום 3.1.2024). לאחר מכן סתר הנתבע גרסה זו, בעת שטען כי הוא הפקיד בחשבונות האחרים, לרבות בבנק המזרחי, גם כספים שלא קיבל מאביו ז"ל.

     

77. משמעות האמור לעיל היא כי הנתבע בעצמו הודה, בגרסתו שלו, שהוא ערבב בחשבונותיו באופן קבוע בין הפקדות של כספים ממקורותיו שלו – היינו, מעבודותיו השונות, אשר אין חולק שהם בני-איזון, לבין כספים אחרים ממקורות חיצוניים לכאורה (מתנות וירושות), ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסת הגנתו.

    הכנסותיו הלא מדווחות של הנתבע מעבודותיו "בשירותי דת"

     

78. ראש ראשון, אין חולק כי אליבא דגרסתו של הנתבע – כל הכנסותיו ממשלח-ידו, היו ועודן – מתקבלות במזומן (סעיף 10 לכתב ההגנה), ואין בנמצא כל גרסה עובדתית אחת סדורה הנתמכת בראיות, בנוגע לגובה הסכומים אשר מהווים את הכנסתו החודשית של הנתבע, אשר לטענתו חלקם הופקדו לחשבון המשותף וחלקם נותרו בבית הצדדים לשימושה של התובעת.

     

79. בחקירתו מיום 8.1.2026, נשאל הנתבע מה גובה הכנסתו החודשית והשיב כי "במקרה הכי חנוק אולי 9,000 שקל" (עמ' 8 שורה 27 לפרוטוקול), ואולם, כשעומת בהמשך עם העובדה שהיה נוהג לנסוע לארה"ב פעמיים – שלוש בשנה, ולגייס שם כספים נוספים, הודה כי היה מגייס בנוסף סכומים של 2,500-3,000 דולרים בכל נסיעה ולא "סכומי עתק" (עמ' 9 לפרוטוקול), וכאשר הציגה לו ב"כ התובעת תכתובות וואטסאפ שנשלחו על-ידו, אשר במסגרתן צירף תמונה של מזוודה מלאה בדולרים שלכאורה גייס בעת שהותו בחו"ל, הכחיש זאת באופן לקוני וטען שאלה לא הודעות שהוא שלח (עמ' 10-11 לפרוטוקול).

     

80. הנתבע אף הודה כי מעולם לא הצהיר או דיווח על שלל הכנסותיו לרשויות (עמ' 11 שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026).

     

     

    הנתבע לא יצר הפרדה בין כספים פרטיים ו"חיצוניים", לבין כספים משותפים ממשלח-ידו

     

81. חרף הטענה של הנתבע כי הקפיד על הפרדה כאמור, הרי שהנתבע העיד לפניי כי ערבב בין הכספים הפרטיים לכאורה, לבין הכספים המשותפים מהכנסותיו.

     

82. די בכך שהנתבע העיד שמתוך שלל הפקדות לחשבונות הפרטיים שעל שמו, הסכומים "הקטנים" היו מהכספים שלו מעבודותיו, והסכומים הגדולים היו מכספים שקיבל מאביו (ראו עדותו בעמ' 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026).

     

83. כמו-כן, לפי גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה – שמר זה על הפרדה מוחלטת בין כספי הירושה והמתנה מאביו, אשר הקפיד להפקידם בחשבונות על-שמו, לבין הכספים מעבודתו שהפקיד בבנק יהב, ואולם, בחקירתו סתר הנתבע לראשונה טענה זו כאשר טען כי את כספי הירושה שקיבל מאביו המנוח הוא חילק והפקיד הן בחשבון המשותף בבנק יהב, והן בחשבונו בבנק המזרחי – ראו עמ' 14-17 לפרוטוקול:

     

    "...חילקתי אותם מהכספים שלקחתי מכספת, חצי מיליון שקל, חילקתי קצת גם לנהל את הבית, לא כל הזה היה בחשבון האישי שלי....

    רוב הכספים שמתי בחשבון שלי...ובחלק מהכסף השתמשתי גם...שיהיה לכלכלה, לצ'קים, לכרטיסי אשראי שהייתה מחזיקה.

    ....

    כב' השופטת: אז הכספים בבנק יהב, הם גם מאבא שלך מהירושה וגם מהעבודות?

    ת': כן. אבל לא סכומים, לא סכומי עתק".

     

84. כאמור, בהתאם לדין, אין די בכך שהכספים הופקדו לחשבונות בנק שהיו רשומים על-שמו של הנתבע בלבד, ואין בעצם הרישום הפורמלי כדי להוות ראיה מספקת לכך שמדובר ב"נכסים חיצוניים", והנטל על הנתבע להוכיח כי כל הכספים שהופקדו הם אכן כספי מתנה וירושה כפי טענתו, וכי הם לא נטמעו בכספים המשותפים, ולא נצרכו מאז מועד הפקדתם ועד למועד הקרע.

     

85. לא מצאתי כי עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל ההוכחה הרובץ עליו ולהוכיח, ולו בראשית ראיה, כי כלל הכספים אשר הפקיד לחשבונות השונים הרשומים על-שמו, הם כספי מתנה וירושה שקיבל מאביו ז"ל המהווים נכסים חיצוניים שאינם בני-איזון, ולא נטמעו בכספים המשותפים, כפי טענתו.

     

     

    כספי המתנה שקיבל הנתבע לכאורה מאביו בחייו

     

86. עד למועד כתיבת שורות אלו, אין בידי בית המשפט כל גרסה קוהרנטית הנתמכת בראיות, באשר לסכום כספי המתנה שקיבל הנתבע מאביו בחייו, והדבר נותר לוט בערפל, כאשר הנתבע אף העלה בעניין זה גרסאות סותרות.

     

87. בפרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024 העיד הנתבע כי קיבל 500,000 ₪ כספי ירושה מאביו המנוח וכספי מתנה בסך של 400,000 ש"ח (עמ' 15 סעיפים 48-52 לפרוטוקול), ואילו בפרוטוקול הדיון בתיק תלה"מ 31206-01-21 מיום 6.10.2021 העיד: "קיבלתי מאבא שלי בחיים (ולא בירושה) כחצי מיליון ₪" (סעיף 19 עמ' 2 לפרוטוקול), ואז בהמשך השיב לשאלת בית המשפט כמה כספים קיבל בירושה מאביו בסך הכל: "קרוב ל-400,000 ₪ נוספים (וזה חוץ מהחצי מיליון הנוספים שקיבלתי בחיים)" (סעיפים 4-6 עמ' 3 לפרוטוקול).

     

    עינינו הרואות שהנתבע בעצמו מסר גרסאות סותרות בנוגע לכספי המתנה וכספי הירושה שקיבל לכאורה מאביו המנוח, לבד מהעובדה שלא הוכיח קבלתם בפועל.

     

88. סתירות נוספות שבו ועלו בין גרסאותיו הרבות של הנתבע באשר לסכום הכולל של כספי המתנה שקיבל מאביו, חלק מסתירות אלו יפורטו להלן:

     

89. לטענת הנתבע, מתוך כספי המתנה שקיבל מאביו, השתמש בכספים בסך של 200,000 ₪ לצורך רכישת דירת הצדדים (סעיף 5 לתצהירו וכן תצהירו של העד מר פ'), קרי – לפי שיטתו הוא, מתוך 400,000 ₪ כספי מתנה שקיבל מאביו, היו אמורים להישאר בחשבון סך של 200,000 ₪ כספי מתנה לאחר רכישת הדירה, ואולם, לא כך עולה מהאמור בסעיף 15 לתצהירו – שם נטען כי במועד הקרע היו מופקדים בבנק המזרחי סך של 400,000 ₪ שקיבל במתנה מאביו, וזאת לאחר רכישת הדירה.

     

90. זאת ועוד, בסעיף 9 לתצהירו טוען הנתבע כי החל מיום 30.5.2013 ועד ליום 29.7.2015 (קרי – לאחר שהשתמש בכספיו האישיים ובכספי המתנה של אביו לצורך רכישת הדירה ב-2012), צבר סך נוסף של 293,000 ₪ בבנק ירושלים – כאשר מקורם של כספים אלו במתנה שקיבל מאביו טרם פטירתו.

     

    הטענות הללו עומדות בסתירה מוחלטת לטענתו שקיבל 400,000 ₪ כספי מתנה מאביו בעודו בחיים, ואין כל הלימה או קוהרנטיות בין הסכומים הנטענים לכל אורך השנים, בגרסאות שונות שהציג.

     

91. סתירה נוספת בגרסאותיו של הנתבע בנוגע לכספי המתנה עולה מתוך סעיף 30 להגנה: שם נטען כי בין 30.5.2013 ועד ליום 16.11.2014, הפקיד הנתבע סכום של 275,000 ₪, ובסך הכל עד ליום 29.7.2015 סך כולל של 293,000 ₪.

     

    ואולם, בסעיף 8 לתצהירו נטען כי ביום 30.11.2014 הפקיד הנתבע סכום של 200,137.68 ₪ כספי מתנה שקיבל מאביו, קרי, לפי שיטתו הוא – מאז המועד של 16.11.2014 שלכאורה כבר הופקדו לטענתו סך של 275,000 ₪ לחשבון, ועד ליום 29.7.2015 היו אמורים להימצא בחשבון הסך של 293,000 ₪ וכן סך נוסף של 200,137.68 ₪, ובסך הכל כ-493,137 ₪ (כל זאת במועדים שלאחר רכישת הדירה, אשר כזכור לטענתו צרך לכאורה 200,000 ₪ כספי מתנה לצורך תשלום התמורה).

     

    די באמור כדי לקבוע, שלא עלה בידיו של הנתבע להוכיח שקיבל מאביו כספים במתנה, ובפרט את היקפם וקיומם בחשבון במועד הקרע.

    כספי ירושה שקיבל הנתבע לכאורה מאביו המנוח לאחר מותו

     

92. גם ביחס לטענות אלה, נמצאו כשלים חמורים וסתירות בגרסאות הנתבע.

     

93. ראשית, בכל הנוגע לגובה הסכום שקיבל הנתבע בירושה מאביו המנוח לאחר פטירתו, טען לסכומים שונים, בעת שנטען כי קיבל 400,000 ₪ בירושה, ולאחר מכן באופן סותר נטען כי קיבל 500,000 ₪ כספי ירושה.

     

94. גם בנוגע לסוגיית אופן קבלת כספי הירושה, טען הנתבע במסגרת כתב ההגנה שהגיש ביום 20.4.2021 במסגרת ההליך הרכושי הקודם בתיק תלה"מ 31206-01-21 (סעיף 22), כי המנוח השאיר אחריו לאחר מותו כספי מזומן בכספת, כספים בחשבונות בנק, כאשר כל אחד מ-12 ילדיו קיבל כ-130,000 ₪ בממוצע מכספי המנוח ועוד.

     

    במסגרת חקירתו הנגדית במהלך דיון ההוכחות מיום 8.1.2026, העיד באופן סותר לחלוטין, כי הוא נטל לבדו מתוך הכספת של המנוח בביתו את הסכום הנטען שציווה לו המנוח בצוואתו בסך של 500,000 ₪, וכי הוא היורש היחיד של אביו על-פי צוואתו (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 8-14).

     

95. לכל האמור אוסיף כי למרות הנטל המוטל על הנתבע, בחר הוא לצרף לראשונה, במסגרת תגובה לכתב התשובה מיום 6.2.2024, מסמך הנחזה להיות צוואה בכתב יד מחודש יולי 2011 חתומה לכאורה על-ידי האב המנוח י' מ'.

     

    יודגש כי צוואה זו לא צורפה לכתבי ההגנה בהליך זה ו/או בהליך הקודם, ו"באה לעולם" רק עם הגשת התגובה כאמור בתיק דנן, כ-3 שנים מאז תחילתם של ההליכים הרכושיים.

     

96. וזה תכנה של הצוואה הנ"ל:

    האב המנוח מצווה בשנת 2011 סכום של 500,000 ₪ לבנו הנתבע, על-מנת שיוכל לקנות דירה על שמו, וכי בנו הנתבע הוא הזוכה היחיד על-פי הצוואה – מה שסותר את טענותיו של הנתבע לחלוקת כספי העיזבון בין 12 אחיו.

     

97. כן יוזכר כי בשנת 2012 עם רכישת הדירה, טען הנתבע כי אביו העביר לו במזומן בחייו סך של 200,000 ₪ (כפי שצוין גם בתצהירו של העד מטעם הנתבע מר פ'), היינו לשיטתו של הנתבע, 200,000 ₪ מתוך ה-500,000 ₪ שיועדו לצורך רכישת דירה כאמור, כבר ניתנו לו במתנה על-ידי האב עוד בחייו.

     

98. לא זו אף זו – הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי מדובר בצוואה "אמיתית" שהותיר אביו המנוח, משעה שהודה כי אותה צוואה לכאורה, מעולם לא הוגשה על-ידו לקיום לרשם לענייני ירושה, וכי אין בנמצא כל צו ירושה או צו קיום צוואה אחר אביו המנוח, כאשר לשיטתו כאמור הוא נטל לבדו את הכספים שהיו במזומן בבית המנוח וביצע את הצוואה "בפועל", היינו לקח כספים במזומן בסכום של 500,000 ₪ מבית אביו במועד לא ידוע לאחר פטירתו ביום 00.00.2016, כאשר אין בנמצא כל הפקדה של סכום כאמור למי מחשבונותיו, בניגוד לטענתו כי ההפקדות היו אך ורק של כספי מתנה וירושה מאביו המנוח.

     

99. הנתבע אף הודה בחקירתו כי לאביו היו 18 ילדים מ-3 נשים שונות, מתוכם 12 אחים מאותה האם, אשר יורשים ביחד עימו את אביו המנוח, כאשר האב עסק אף הוא במתן שירותי דת (קיבץ נדבות ב*** במשך 45 שנה), וכי אביו נהג בחייו לספק את כל צרכיהם של כלל ילדיו ואולם, הנתבע לבדו הוא הזוכה היחידי על-פי אותה צוואה (עמ' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026).

     

100. עובדות אלו מקימות למצער, ספק בדבר האותנטיות של אותה צוואה וגרסתו של הנתבע באשר לכספי הירושה שקיבל לכאורה.

      

101. למעלה מן צורך יצוין, כי גם אם אכן מדובר בצוואת אביו המנוח של הנתבע, העובדה שהוריש לבנו הנתבע לכאורה סך של 500,000 ₪, איננה מהווה ראיה מספקת לכך שיש להפחית סכום זה מאיזון המשאבים, משעה שכלל לא הוכח כי הכספים שהתקבלו לכאורה בעקבות הצוואה או חלקם, הופקדו לחשבונו של הנתבע בבנק המזרחי, זאת חרף טענתו של הנתבע כי למרות העדר קיומו של צו קיום ה"צוואה", הוא נטל את כספי המזומן מהכספת של אביו (עמ' 21, שורה 1 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026), וכאשר הנתבע בעצמו בחר להעיד כי הוא הפקיד חלק מכספי הירושה בחשבון המשותף בבנק יהב.

      

102. להשלמת התמונה יצוין, כי אף אם היה עולה בידי הנתבע להוכיח כי הכספים אכן הופקדו בחשבונו, אזי ממילא לא הוכח כי כספים אלו לא נטמעו בחשבון הבנק ואף לא נצרכו מאז, ונותרו למעשה אותם הכספים אשר היו מצויים בחשבון במועד הקרע (ראו: עמ"ש ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 28976-10-23 א.ח. נ' ל. ח ‏(‏22.4.2024‏)‏, פסקה 31 לפסק הדין).

     כספים שהיו במועד הקרע על-שם הנתבע

      

103. פרט לקשיים העולים מגרסאותיו הרבות והסותרות של הנתבע בנוגע לסכומים אשר קיבל מאביו במתנה ובירושה, קיים קושי משמעותי לא פחות ביחס לטענותיו כי מדובר באותם הכספים אשר היו מצויים בחשבון במועד הקרע, כפי שיבואר להלן.

      

104. ראשית, יש לבצע אבחנה בין כספים שלטענת הנתבע נצברו והופקדו בחשבון בנק הפועלים ערב הנישואין, לבין חשבונות הבנק שאין חולק כי נפתחו בתקופת הנישואין, ולכספים שהופקדו אליהם במהלכה.

      

105. בכל הנוגע לחשבון הבנק בבנק הפועלים, אשר היה רשום על-שמו של הנתבע ערב הנישואין ולכספים שהיו מופקדים בו – לכאורה היה מקום להניח כי עסקינן בנכס חיצוני שאינו משותף, והנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בכספים אלו מוטל על כתפי התובעת, ואולם, התובעת אינה עותרת לשיתוף בכספים אלו כלל ועיקר, כי אם לשיתוף בכספים שהיו מצויים בחשבונות הבנק במועד הקרע בלבד.

      

106. הנתבע טען כי בחשבון הבנק בבנק הפועלים היו מופקדים ערב הנישואין 350,000 ₪ שצבר באופן אישי, וכי אלו התגלגלו בין החשבונות גם במהלך תקופת הנישואין, עד אשר הופקדו בבנק מזרחי והיו קיימים בחשבון הבנק במועד הקרע, כאשר ציין כי מתוך כספי פיקדונות שהיו בבנק המזרחי במועד הקרע בסכום כולל של 737,000 ₪, סך של כ-350,000 ₪ מתוכם היו "כספים שצבר הנתבע באופן אישי".

      

     ראו טענתו של הנתבע בסעיף 15 לתצהירו:

      

     "ערב הקרע בנישואין היו מופקדים בפיקדונות בבנק המזרחי סכום כולל של 737,000 ₪ כאשר מתוכם 350,000 ₪ היו כספים שצברתי באופן אישי ועוד כ-400,000 ₪ שקיבלתי מאבי...בנוסף היו מופקדים בחשבון עובר ושב בבנק המזרחי ביום הקרע היה סכום של 175,629 ₪...".

      

107. דא עקא, שהנתבע סתר באופן ישיר טענה זו, כאשר שב וטען מספר פעמים לכל אורך ההליך כי את סך הכספים האישיים שחסך לפני נישואיו והיו קיימים בחשבון בבנק הפועלים, קרי – 350,000 ₪, הוא השקיע במסגרת רכישת דירת הצדדים עוד בשנת 2012.

      

     ראו פרוטוקול מיום 23.9.2024, עמ' 12 שורות 15-16:

      

     "אם אמרתי בקטע הזה של המאות אלפי שקלים זה שלי בבנק שלי בלכוד, בבנק הפועלים שזה היה לי 400,000 ₪ שלי, ובכסף הזה רכשתי את הדירה", ובהמשך בסעיפים 36-37 לפרוטוקול נטען: "כספים שהיה לי מעבודה שאני רכשתי בזה את הדירה, שזה כספים שלי באופן אישי שהיה לי בבנק הפועלים".

      

     כן ראו טענותיו בתצהירו ובכתב ההגנה:

      

     "בחודש נובמבר 2012 רכשתי דירה...לצורך רכישת הדירה שילמתי מתוך הכספים שצברתי והיו מופקדים בבנק הפועלים סכום כולל של 469,000 ₪..." (סעיף 5 לתצהירו).

      

108. היינו – אליבא דגרסתו של הנתבע, הכספים אשר צבר לטענתו באופן אישי ערב הנישואין, בסך של 350,000 ₪, נצרכו עוד בשנת 2012 ושימשו לרכישת הדירה, כך שבאופן אינהרנטי – כלל הכספים שהופקדו לחשבון לאחר מכן בתקופת הנישואין, לא יכולים להיות כספים שצבר לפני נישואיו, ומשכך חזקה עליהם כי אלו כספים משותפים.

      

109. לשון אחר – הנתבע מאשר, הלכה למעשה, כי השתמש לכאורה בכל הכספים שצבר טרם הנישואין, טענה המוכיחה כי כל מה שהיה בידיו לאחר מכן במועד הקרע – אלו אך כספים משותפים שצבר במהלך חיי הנישואין – שהרי על הצדדים חלות הוראות יחסי חוק יחסי ממון בין זוג, והסדר איזון המשאבים הקבוע בו ולפיו, בהעדר הסכם ממון, כל מה שנצבר במהלך חיי הנישואין על-שם יחידי הצדדים, מהווה רכוש בר-איזון, שהצד השני זכאי למחצית שוויו, למעט מתנות וירושות – והנטל על הטוען לכך להוכיח זאת כאמור.

      

110. דברים אלו נכונים ויפים ביתר שאת ביחס ליתרת הכספים שהיו מצויים בחשבון הבנק בבנק המזרחי במועד הקרע, כאשר לטענת הנתבע אלו רק בחלקם כספי מתנה שקיבל מאביו, ואולם גם כספים אלו, ולמצער – 200,000 ₪ מתוכם, כאמור בתצהירו של הנתבע – נצרכו עוד קודם לכן, כאשר שימשו אותו לרכישת דירת הצדדים.

      

     ראו עמוד 15 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024, סעיפים 14-16:

      

     "כב' השופטת: ואתה בעצם אומר שאת הכספים הפרטיים שקיבלת מאבא שלך השקעת ברכישת הדירה?...

     ת: כן".

      

     כן ראו סעיף 5 לתצהירו של הנתבע:

      

     " לצורך רכישת הדירה שילמתי...סכום נוסף של 200,000 ₪ קיבלתי במזומן מאבי ז"ל...".

      

111. נוכח האמור, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי כלל הכספים הנטענים, לא נטמעו בתוך כלל הכספים המשותפים.

      

112. הנתבע הצהיר לכל אורך ההליך כי הוא זה שפרנס את המשפחה, וכי כספי עבודתו שימשו לצורך אחזקת הבית ומימון צרכי המשפחה (סעיף 2 לתצהירו), ולא עלה בידו להוכיח כי משכורתו וכספי המתנה והירושה הנטענים, לא נטמעו והתערבבו אלו באלו, ואף נצרכו לצרכי הבית, איפכא מסתברא – לכל אורך תקופת הנישואין לא בוצעה הפרדה כלל.

      

     כך למשל העיד לפניי הנתבע בדיון מיום 8.1.2026 כי נהג להפקיד כספים שהרוויח מעבודתו לחשבונות הבנק שהיו רשומים על-שמו, באופן סותר לטענתו ולפיה לחשבונות ה"פרטיים" הפקיד רק את כספי המתנה והירושה שקיבל מאביו (עמ' 14 שורות 1-32 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026), וכן העיד כי חלק מכספי הירושה הופקדו לחשבון המשותף בבנק יהב, בנוסף על כספי משכורתו שהופקדו גם הם לחשבון זה (עמ' 15 שורות 14-36 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2026).

      

113. כך גם הצהיר כאמור כי כספי המתנה וכספים שהיו ברשותו ערב הנישואין, שימשו אותו לצורך רכישת דירת הצדדים כאמור.

      

114. אשר על כן, סבורתני כי גם לו נכונה היא טענתו של הנתבע בדבר כספי מתנה וירושה שקיבל מאביו, הרי שעסקינן בכספים שכבר נטמעו בתוך כלל הכספים המשותפים, ואף נצרכו – וברי כי למצער סך של 350,000 ₪ (כספי מאמץ אישי) וכן 200,000 ₪ נוספים (כספי מתנה), מתוך הכספים שהיו מצויים בחשבון הבנק לאחר מכן, במהלך תקופת הנישואין, ועד למועד הקרע, כבר נצרכו לצורך רכישת הדירה לפי גרסתו של הנתבע, ולא היו יכולים להיות אותם כספים שלטענתו צבר הנתבע ערב הנישואין, או שקיבל מאביו.

      

115. משכך ברור כי חרף הסתירות הרבות, גם לפי גרסתו של הנתבע, כל הכספים שנצברו בחשבונות הבנק שהיו ברשותו לאחר רכישת הדירה בשנת 2012 ובמהלך תקופת הנישואין, הם כספים משותפים, שאינם מהווים "נכסים חיצוניים", והנטל להוכיח כי יש להחריגם – מוטל על כתפי הנתבע, כאשר החזקה היא כאמור, שמדובר בנכסי מאמץ משותף ובני-איזון.

      

116. די בכל המפורט לעיל, כדי לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל להפריך את החזקה הנ"ל, כלל ועיקר.

      

117. לפני סיום מצאתי לנכון להתייחס לכך שגרסתו של הנתבע, שמא יש לומר – גרסאותיו הרבות, נמצאו על-ידי כבלתי מהימנות, ולקו בחוסר קוהרנטיות מובהק לכל אורך ההליך דנן, והדברים נכונים ביתר שאת גם ביחס לטענותיו שהועלו בהליך הקודם, כאשר במסגרת שני ההליכים העלה הנתבע טענות שונות אשר עלו בסתירה עם טענות אחרות שהעלה במסגרת ההליכים השונים.

      

118. כך למשל, בנוסף על כלל הסתירות הרבות שפורטו לעיל, במסגרת תלה"מ 31206-01-21 הודה הנתבע בפה מלא כי הוא עוסק בקיבוץ נדבות, והעיד שרוב הכנסותיו הן במזומן (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיום 6.10.2021 עמ' 2 בתלה"מ 31206-01-21, וכן סעיפים 19 ו-21 לכתב ההגנה שהגיש בתלה"מ 31206-01-21). לאחר מכן חזר בו וסתר טענות אלו בהליך דנן כאשר טען כי הוא מעניק שירותי דת בלבד, הא ותו לא (פרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024, עמ' 11 סעיפים 41-46).

      

119. בכתב ההגנה שהוגש בתיק תלה"מ 31206-01-21, טען הנתבע כי אביו היה מקבץ נדבות מזה 45 שנים ב*** (סעיף 21 לכתב ההגנה), ואולם בדיון שנערך לפניי ביום 8.1.2026 הכחיש זאת וטען כי הדברים שנטענו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו – הם אינם דברי אמת (עמ' 17 שורות 28-33 לפרוטוקול).

      

120. זאת ועוד, הנתבע שב וטען לכל אורך ההליך כי מעולם לא הרוויח סכומים של מאות אלפי שקלים, אך גרסה זו עומדת בסתירה לטענה שערב הנישואין צבר בחשבונו בבנק הפועלים סך של 350,000 ₪ שחסך באופן אישי.

      

121. תחילה טען כי אותם 350,000 ₪ שצבר באופן אישי הושקעו ברכישת הדירה (סעיף 5 לתצהירו), ומיד לאחר מכן נטען בסתירה כאמור, כי ערב הקרע היו קיימים בפיקדונות שבחשבון הבנק במזרחי אותם 350,000 שצבר באופן אישי (סעיף 15 לתצהירו).

      

122. עוד למשל טען הנתבע בסעיף 19 א' לתצהירו כי סך של 10,000$ שהשקיע הנתבע ב"עסק" שכשל, לא נמשך מהחשבון המשותף, ואולם בהמשך הסעיף נטען, ובאופן סותר לחלוטין כי "הכסף נמשך מהחשבון המשותף בשקלים בעוד המשקיע עמד על כך שאעביר אליו את סכום ההשקעה בדולרים מכאן נזקקתי לשירותים של החברה להמרת כספים "ע' ה'".

      

123. על רקע כל האמור, מצאתי כי הנתבע לא דבר אמת, פעם אחר פעם. בכל הנוגע לחזקת השקר, הרי שההלכה נפסקה בפסק דינו של בית המשפט העליון בהלכת חיון, ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.2019) מפי כבוד השופט שטיין, שם נקבע כי: "שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות...

      

     ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל הדין ששיקר – וזאת, אף מבלי לנתח ראיות נוספות – לא נטעה" (ראו גם – עמ"ש (מחוזי ת"א) פלונית נ' אלמוני (7.6.2023)).

     לסיכום

      

124. הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הכספים שהיו מצויים בחשבון הבנק על שמו במועד הקרע הם "נכסים חיצוניים", בהיותם כספי ירושה או מתנה, וכי אינם בני-איזון.

      

125. לא עלה בידו של הנתבע להוכיח גובה הסכומים שצבר לטענתו באופן אישי, אל מול כספים שקיבל במתנה ובירושה מאביו.

      

126. כן לא עלה בידיו להוכיח כי כלל הכספים, גם אם היו מהווים "נכסים חיצוניים", כפי טענתו, לא נטמעו בחשבונות הבנק יחד עם כלל הכספים המשותפים, ואף לא נצרכו במהלך תקופת הנישואין וקודם למועד הקרע.

      

127. אשר על כל האמור לעיל, מתקיים האמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, ולפיו התובעת זכאית עם פקיעת הנישואין למחצית שווים של הכספים שהיו בחשבונות על-שם הנתבע נכון למועד הקרע, בסך המוסכם של 646,122 ₪.

     סוף דבר

      

128. אני נעתרת לתביעה ומורה על איזון משאבי הצדדים, באופן שבו שהנתבע ישלם לתובעת סכום של 646,122 ₪.

      

129. לאור תוצאות ההליך, שמהותו קבלת טענות התובעת ודחיית טענות הנתבע, ומשעה שהתקיימו בתיק 2 דיוני קדם משפט וישיבת הוכחות אחת, אני מורה כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום כולל של 20,000 ₪.

      

      

      

      

      

      

      

      

      

      

      

      

     ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ו, 01 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.