אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעה בין אחים לביטול תצהיר הסתלקות וזכויות בדירה במסגרת צוואה

פס"ד בתביעה בין אחים לביטול תצהיר הסתלקות וזכויות בדירה במסגרת צוואה

תאריך פרסום : 29/12/2020 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
35012-11-18
14/12/2020
בפני השופט:
יחזקאל אליהו

- נגד -
תובעת:
י.פ
עו"ד שי מיטרני
נתבע:
א.נ
עו"ד מיכאל טאוסיג
 בעניין: א.ס ע"י עוה"ד נעמי חרותי 

פסק דין

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו ייקבע כי תצהיר ההסתלקות אשר נחתם ביום 10.1.18 על ידי א.ס לטובת הנתבע, אחיה, מר א.נ, בטל, וכי לתובעת זכויות בדירה אשר הוקנו לה במסגרת צוואת אמה המנוחה וזאת בשל הטענה כי בעת חתימתו לא הייתה זו כשירה לחתום עליו.

 

כללי: הצדדים, פירוט ההליכים ותמצית טענותיהם

 

  1. הגב' ר.נ ז"ל, ת.ז. --------- (להלן: "המנוחה"), הלכה לבית עולמה ביום 27.12.17.

 

  1. למנוחה 7 ילדים – א.ס (להלן: "א.ס"), א.נ (להלן: "הנתבע" או "א.נ"), א.נ, נ.ר (להלן: "נ.ר"), ז.ש, ש.ש אבני וד.ע (להלן: "ד.ע").

 

  1. א.ס, ילידת ----, תושבת ואזרחית ארצות הברית, נישאה למר מ.ס (להלן: "מ"), ונולדה להם בת יחידה, הגב' י.פ (להלן: "י.פ" או "התובעת"). א.ס, מ.ס ו- י.פ מתגוררים כולם דרך קבע בארצות הברית.

 

  1. ביום 11.12.08 חתמה המנוחה על צוואה. בסעיף 2(א)(2) ציוותה המנוחה את הזכויות בדירתה ברח' ---, ---, הידועה כגוש ---- חלקה --- תת חלקה -- (להלן: "הדירה"), לשתיים מבנותיה: א.ס ו- ד.ע, בחלקים שווים.

 

  1. ביום 10.1.18, ימים אחדים לאחר תום השבעה על המנוחה אשר נפטרה כאמור ביום 27.12.17, חתמה א.ס על תצהיר הסתלקות מחלקה בדירה לטובת הנתבע. תצהיר ההסתלקות נערך ואומת על ידי עו"ד ד.מ (להלן: "תצהיר ההסתלקות"). על פי האמור בתצהיר :

 

  1. אני מגישה בזאת לרשם הנכבד כתב הסתלקות מעיזבון המנוח ר.נ, ת.ז. ----, אשר כתובתו האחרונה הייתה: רח' ------- (להלן: "המנוח") וזאת בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 ולתקנה 16 לתקנות הירושה תשנ"ח-1988.
  2. שעור הסתלקותי מהעיזבון הוא כל חלקי בדירת המגורים ברחוב ------ הידועה כגוש ---- חלקה --- תת חלקה --.
  3. הסתלקותי מהעיזבון היא לטובת א.נ, ת.ז. ---- שהוא/היא: ילדו של המנוח.
  4. הסתלקותי זו הינה סופית, מוחלטת, מלאה ובלתי חוזרת.
  5. אני מצהירה כי זה שמי, להלן חתימתי ותוכן תצהירי אמת.

 

  1. יודגש כי באותו היום בו נחתם תצהיר ההסתלקות, 10.1.18, חתמו א.ס, מ.ס והנתבע גם על חוזה מכר, לפיו חלקה של התובעת בדירה יעבור לבעלותו של הנתבע בתמורה לתשלום סך של 100,000, $ אשר ישולם רק לאחר קבלת אישור שהדירה עברה לבעלות הנתבע. חוזה המכר נחתם על ידי א.ס, מ' והנתבע והחתימות אומתו על ידי עו"ד ------.

 

  1. ביום 2.12.18 ניתן על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה ----- ב------ צו קיום צוואה אחר המנוחה במסגרתו נקבע: "הזוכה א.ס מס' ת"ז ---- הסתלקה מחלקה בדירת המגורים המוזכרת בסעיף 2א' 2 בצוואה. חלקה עובר לטובת א.נ מס' ת"ז ----".

 

  1. ביום 15.11.18 הגישה י.פ /התובעת, ביתה של א.ס, בקשה להכריז על בטלותו של תצהיר ההסתלקות מצוואת המנוחה. בבקשתה, טענה י.פ כי אמה, הינה בחזקת פסולת דין לאור מחלת אלצהיימר ממנה היא סובלת וכי חתימתה על תצהיר ההסתלקות אינה תקפה.

 

י.פ צרפה לבקשתה מסמך רפואי מיום 18.10.18 שנערך על ידי ד"ר ל', נוירולוג, במרפאת זיכרון בארצות הברית. ד"ר ל' בדק את אמה וערך לה מבחן "מינימנטל", בו קיבלה ניקוד של 18-19 נקודות מתוך 30, המעיד לכאורה ולשיטתה על יכולת קוגניטיבית נמוכה.

 

עוד נטען בכתב התביעה כי תצהיר ההסתלקות וחוזה המכר אינם יכולים לדור בכפיפה אחת מכיוון שיש סתירה ביניהם. בנוסף נטען כי תמוהה העובדה ששני המסמכים האלו מאומתים על ידי עורכי דין שונים.

 

כמו כן, טענה י.פ כי המחיר בו נמכרה הדירה איננו תואם את מחיר השוק שלה, מכיוון שמדובר בבניין בו מתקיים פרויקט תמ"א 38, אשר צפוי להשביח את שווי הדירה.

 

לאור האמור לעיל, ביקשה י.פ להכריז כי תצהיר ההסתלקות אינו תקף ועתרה לעיכוב הליכי מתן צו קיום הצוואה עד למתן פסק דין בתובענה.  

 

  1. ביום 3.1.19 הגיש הנתבע תגובתו לבקשה להכרזה על בטלות תצהיר הסתלקות ובמסגרתה ביקש לדחות את הבקשה על הסף. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי י.פ לא מונתה כאפוטרופסית לאמה וכי היא למעשה חסרת מעמד משפטי, ובשל כך אינה יכולה להגיש בקשה או תביעה בעניין הסתלקותה של אמה מהצוואה, או כל בקשה אחרת בשם אמה.

 

הנתבע הוסיף וטען כי לא ניתן לעכב את הליכי מתן הצוואה משום שכבר ניתן צו קיום צוואה ביום 2.12.18.

 

עוד טען הנתבע, כי אף אם ניתן יהיה לדון בבקשתה של י.פ לגופה, הרי שהתובעת כלל לא סובלת מאלצהיימר, והמסמך הרפואי שנערך על ידי ד"ר ל', אין בו כדי ללמד על חוסר כשירות קוגניטיבית של א.ס, אלא מעיד, לכל היותר, על "תחילת הליך של דמנציה או אלצהיימר".

 

כמו כן, הנתבע טען כי החתימה על ההסתלקות בוצעה בנוכחות עורך דין, אשר אישר את ההסתלקות ווידא כי התובעת כשירה מבחינה משפטית לחתום על ההסתלקות ומבינה את תוכן המסמכים עליהם חותמת, ובנוכחות מ.ס, איש עסקים ותיק ומנוסה, אשר היה מעורב בכל שלבי ופרטי העסקה ומודע למצבה הקוגניטיבי של אשתו.

 

לבסוף טוען הנתבע כי אף אם יבוטל תצהיר ההסתלקות, עדיין קיים הסכם המכר שעליו חתום גם מ' והוא מחייב לכל דבר ועניין, ומשכך אין טעם בביטול תצהיר ההסתלקות.

 

  1. ביום 6.11.18, 9 ימים טרם הגשת תובענה זו, הגישה התובעת בקשה דחופה למינוי אפוטרופוס זמני לרכושה של אמה- א"פ -------.

 

  1. ביום 3.1.19 הגיש הנתבע התנגדות לבקשה למינוי אפוטרופוס ל- א.ס, בטענה כי לבקשה למינוי צורף רק מסמך רפואי אחד שנערך על ידי ד"ר ל', שאין בו ממצאים המעידים על מצב קוגניטיבי שאינו תקין, וכי בקשה זו מוגשת רק לצורך ביטול תצהיר ההסתלקות.

 

הנתבע טען כי התובעת מתגוררת בארצות הברית, אין לה נכסים בישראל, ועל כן אין לבית המשפט סמכות עניינית להכריז על א.ס כעל מי שיש למנות לו אפוטרופוס. בנסיבות אלה, גם במידה וימונה לתובעת אפוטרופוס, בית המשפט לא יוכל לפקח על האפוטרופוס כמצוות סעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, כאשר זה נמצא דרך קבע בארצות הברית.

 

  1. ביום 31.1.19 התקבלה תגובת היועץ המשפטי לממשלה לבקשה. בנוגע לשאלת הסמכות – טען היועץ המשפטי לממשלה כי בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כאשר האדם לו מבוקש למנות אפוטרופוס אין מקום מגורים בישראל, מוקנית סמכות לבית המשפט לענייני משפחה אשר בתחום סמכותו נמצאים נכסיו של האדם.

 

היועץ המשפטי לממשלה ביקש כי תומצא לידיו חוות דעת רפואית בעניין א.ס, אשר תתייחס לצורך במינוי אפוטרופוס לגופה או לרכושה.

 

  1. ביום 26.2.19 הוגשה תעודה רפואית שנערכה על ידי ד"ר א', לפיה א.ס קיבלה ציון 18-19 במבחן מינימנטל והיא נעדרת היכולת לקבל החלטות בנושאים משפטיים, כלכליים ורפואיים.

 

  1. ביום 27.2.19 הגישה התובעת בקשה במעמד צד אחד למתן צו האוסר לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיו של הנתבע בדירה עד לקבלת פסק דין בתיק זה, בקשה לה נעתרתי בהחלטה מיום 28.2.19.

 

  1. ביום 14.3.19 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לאור האמור בתעודה הרפואית של ד"ר א' יש צורך במינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה של א.ס. ביום 18.3.19 הודיע הנתבע כי הוא מתנגד למינוי כאמור, בעיקר מן הטעם שמדובר במסמך רפואי שנערך כשנה לאחר החתימה על תצהיר ההסתלקות ואינו משקף את מצבה הקוגניטיבי האותנטי של א.ס במועד החתימה.

 

  1. בתום הדיון שהתקיים ביום 14.5.19, נתנה החלטה בה קבעתי כדלקמן:
  2. לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות, לאור העובדה כי המבקשת הינה תושבת חוץ, לגברת א.ס אין כל רכוש בארץ המצריך ניהול למעט הדירה נשוא ההליך העיקרי, יש ממש בטענות היועמ"ש, ולפיו אין צורך במינוי אפוטרופוס לרכוש, אלא במינוי אפוטרופוס לדין, ובכל מקרה אין למנות את המבקשת בשל ניגוד עניינים.
  3. מהדברים הקצרים ששמעתי מהמבקשת, ברור כי יש ניגוד עניינים וכי אין למנותה כאפוטרופסית.
  4. לפיכך וכפי שפתחתי את הדיון, מבלי שיש בכך כדי להוות כל קביעה לגבי סיכויי התובענה העיקרית ותוך שכל צד שומר על טענותיו, מורה על מינוי "---" כאפוטרופסית לדין לגב' א.ס. המינוי ניתן, בין היתר, לאור העובדה כי זו שימשה כאפוטרופסית לסבתא וסביר להניח כי לה הכרות עם הצדדים, אשר יכולה לסייע במינוי.
  5. הצדדים ימציאו החלטתי זו לעו"ד מ.נ, אשר תודיע תוך שבעה ימים מהיום אם היא מסכימה להתמנות כאפוטרופסית לדין לגב' א.ס.
  6. מובהר כי המינוי כולל בראש ובראשונה בירור עמדתה של הגב' א.ס לניהול ההליך והשאלה האם ניהול ההליך עולה בקנה אחד עם טובתה.
  7. ת.פ. לקבלת עמדת עוה"ד מ.נ ליום 23/05/19.
  8. המזכירות תסגור תיק זה.

 

  1. ביום 5.6.19 הסכימה עו"ד מ.נ להתמנות כאפוטרופוס לדין ל- א.ס, אולם מכיוון שהתעריף של עו"ד מ.נ היה גבוה לשיטתה של התובעת, ביקשה זו למנות את עו"ד נ.ח כאפוטרופוסית לדין ל- א.ס במקום עוה"ד מ.נ.

 

  1. ביום 7.7.19 מונתה עו"ד נ.ח כאפוטרופסית לדין של התובעת.

 

  1. ביום 18.9.19 התקיים קדם משפט ראשון בתובענה. בדיון נקבע כי ימונה שמאי שזהותו תוסכם על הצדדים. בנוסף הוריתי על מינויו של פרופ' ש.פ כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בדבר כשירותה של א.ס לחתום על חוזה המכר ותצהיר ההסתלקות ביום 10.1.18.

 

  1. ביום 10.11.19 מונה השמאי, מר --- (להלן: "השמאי"), בהסכמת הצדדים. בדו"ח השמאי אשר הוגש ביום 8.12.19. נקבע כי שווי הדירה הינו בסך 1,150,000 ₪, היינו כ- 330,000 $.

 

  1. ביום 9.12.19 התקיים קדם משפט נוסף והתיק נקבע להגשת תצהירי עדות ראשית ולישיבת הוכחות ליום 9.7.20.

 

  1. ביום 9.12.19 הוגשה חוות דעתו של פרופ' ע.ק, אותו ביקשו הצדדים בהסכמה למנות במקום פרופ' ש.פ ולפיה: "הפרטים הרפואיים המעטים אשר הומצאו לי מצביעים על כך שגב' א.ס סבלה ממחלת אלצהיימר מתקדמת במהלך שנת 2017. המחלה התחילה שנים מספר קודם לכן ולא ברור מתי אובחנה לראשונה. מכל מקום אני סבור כי בשנה זו, ובודאי בסופה ובתחילת שנת 2018 לא היה ניתן לקבל את חתימתה על מסמכים כגון צוואה מבלי בדיקה מיוחדת שתוודא את מודעותה וכושר השיפוט שלה וכי החלטתה ניתנה באופן עצמאי, מבלי לוודא שלא היתה נתונה להשפעות כלשהן. על פניו נראה כי חתימתה פסולה".

 

  1. ביום 11.3.20 הגישה י.פ תצהירי עדות ראשית מטעמה. ביום 27.4.20 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן תצהיר מאת נ.ר, אחותם של א.ס והנתבע.

בהודעתו על הגשת תצהירי העדות הראשית  טען הנתבע הוא ביקש מעו"ד ד.מ, אשר בפניו נחתם תצהיר ההסתלקות, ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמו, אולם נותר ללא מענה. על כן, עתר לזמנו לעדות.

 

  1. ביום 9.7.20 התקיים דיון הוכחות ובסיומו ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. סיכומי התובעת והאפוטרופא לדין הוגשו ביום 31.8.20. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 20.10.20. משכך ניתן פסק הדין.

 

  1. לשם שלמות התמונה טרם הכרעה לגופו של עניין יצויין כי ביום 31.12.18 הגישה התובעת לרשם לענייני ירושה תביעה לביטול צו קיום הצוואה שניתן לפי סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), ת"ע -----. התובענה הועברה על ידי הרשם לענייני ירושה לבית המשפט ביום 19.5.19. ביום 30.5.19 ולאור עמדת היועמ"ש הוריתי על סגירת התובענה שכן אין חולק כי ההכרעה בתובענה דנן מהווה למעשה אף הכרעה בתובענה בת"ע ----- וזו כפופה לה.

 

דיון והכרעה – המתווה הנורמטיבי

 

  1. אין חולק כי עיקר המחלוקת בתיק זה נוגעת לשאלת כשירותה ומצבה הקוגניטיבי של א.ס

עובר לחתימה על תצהיר ההסתלקות ביום 10.1.2018 ויכולתה להבין את טיבם של המסמכים עליהם חתמה ומשמעותם המשפטית.

 

  1. תקנה 16 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, מורה כי הסתלקות מהצוואה תבוצע על דרך של תצהיר.

הסתלקות מעיזבון היא פעולה חד צדדית ולמרות שאינה חוזה, חלות עליה הוראות חוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973, וזאת מכוח סעיף 61(ב) הקובע כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין, בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".

 

ראו לעניין זה תע (חי') 7018-10-16 עזבון המנוחה ל.ר. ז"ל נ' ח.ט. [פורסם בנבו], (10.4.19): "כפועל יוצא, פגמים ברצון המסתלק מעיזבון, אם לאו, יבחנו על פי הוראות חוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973, וזאת מבלי לגרוע מתחולת האפשרות לבחון את תוקף ההסתלקות, לפי הדין המהותי. ראו ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פד"י מט(2) 120, 130, אשר אוזכר בהסכמה ברע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ואח', פד"י נג (3) 97,  108".

 

  1. סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות") שכותרתו "הכרזת פסלות", קובע כדלקמן: "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענינים, רשאי בית המשפט, לבקשת בן-זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול-דין".

 

  1. הנטל להוכיח כי במועד חתימת תצהיר ההסתלקות 10.1.18 לא הייתה א.ס כשירה להבין את המשמעות המשפטית של חתימתה על תצהיר ההסתלקות מוטל על התובעת.

 

  1. לעניין זה אדגיש כי בתי המשפט חזרו לא אחת על הקביעה לפיה "ההכרזה על אדם כפסול דין היא קונסטיטוטיבית, לאמור תוקפה הוא מכאן ולעתיד ... אין להכרזה תחולה רטרואקטיבית, ואין היא גורעת מכשרותו המשפטית של אדם בעבר" [ראו: רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 557, 586 (2003); ע"א 682/88 עבדו נ' חורי (פורסם בנבו, 31.12.1988); רע"א 4024/04 אסידו נ' משרד הבטחון-קצין התגמולים (פורסם בנבו, 14.02.2007)].

 

  1. עוד יודגש כי לא כל הפרעה בשיפוט ובשיקול הדעת שוללת את כושרו של הנוגע בדבר להתקשר בחוזים ולא בהכרח שוללת את גמירות הדעת הנדרשת לעריכת החוזה הספציפי ויש לבחון כל מקרה וחוזה לגופו (ראו ע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא, פ"ד מג(1) 714, 717).

 

  1. המנוחה לא הוכרזה פסולת דין בכלל, ובפרט, לא הוכרזה פסולת דין עובר למועד החתימה על תצהיר ההסתלקות- הבקשה למינוי אפוטרופוס לא.ס הוגשה על ידי בתה התובעת רק ביום 6.11.18 , עשרה חודשים לאחר המועד בו נחתם התצהיר. לעניין זה אף אדגיש כי עד למועד מתן פסק הדין אף לא נטען ולא הוכח כי א.ס הוכרזה פסולת דין במקום מושבה בארה"ב ובכל מקרה החלטה או פסק דין כזה מעולם לא הומצאו לבית המשפט וזאת מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולפיו תוקפה של הכרזה כזו הוא ממועד נתינה.

              

לעניין זה אדגיש כי בחקירתה נשאלה י.פ על ידי בית המשפט האם לאמה מונה אפוטרופוס והשיבה : "באמריקה יש לי יפויי כח בלתי חוזר משנת 2015", עמ' 10 שורות 34- 35 ועמ' 11 שורה 1 בה הוריתי לתובעת להמציא לתיק את ייפויי הכוח.

 

ביום 23.7.20 הגישה התובעת הודעה על הגשת ייפויי כוח רכושי ורפואי עליהם חתמה אמה. עיון בייפוי הכוח מעלה כי המדובר בייפויי כוח אשר נחתמו ביום 22.6.15 ואין באלה כלל לתמוך בטענת התובעת שכן במועד זה ברור כי א.ס הייתה כשירה, הטענות לירידה קוגניטיבית הינן רק משנת 2017  וברור כי רק מי שכשיר יכול לחתום על ייפויי כוח. יתר על כן בסעיף 15 לסיכומי התובעת נטען כי אף מ.ס חתם באותו מועד על ייפויי הכוח ובעניינו אין כל חולק באשר לכשירותו של זה. משכך ברי כי בייפוי הכוח שצורפו ע"י התובעת אין להוות כל תמיכה בטענותיה ובוודאי שאין בהן להוות ראייה כי התובעת מונתה כאפוטרופסית לאמה.

 

              משכך אין לפני כל ראיה לפיה הוגבלה כשרותה המשפטית של א.ס כקבוע בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עובר לחתימתה על תצהיר ההסתלקות, ולפיכך מתקיימת החזקה ולפיה: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

 

  1. הואיל ו- א.ס לא הוכרזה כפסולת דין עובר לחתימת תצהיר ההסתלקות מצויים אנו במישור משפטי שונה, בו יחול הכלל לפיו פעולה של אדם שנעשתה בהיותו לקוי בשכלו, אך טרם הוכרז כפסול דין, אינה בטלה מעיקרה אלא ניתנת לביטול [ראו: י' אנגלרד ומ' בס "פעולותיו המשפטיות של לקוי דעת בטרם יוכרז פסול דין (הצעת הסדר חקיקתי)" משפטים ט 335, 342 (תשל"ט)].

 

  1. שאלת מצבה הקוגניטיבי של א.ס עובר לחתימת תצהיר ההסתלקות הינה שאלה שבמומחיות רפואית. להוכחת הטענה לאי כשרותה של א.ס ניתן להסתייע בעדות רפואית בדבר מצבה הקוגניטיבי של א.ס עבור לחתימתה על תצהיר ההסתלקות 10.1.18 - הוא המועד הרלוונטי, אולם ביהמ"ש רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר המתייחס לאותה התקופה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית.

 

 

  1. בענייננו וכפי שיובהר להלן בהרחבה הן חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט והן שאר העדויות והראיות שהוצגו לפניי, מצטברים למארג ולפסיפס שלם מהם עולה כי במועד חתימת תצהיר ההסתלקות הייתה א.ס כשירה לחתום על תצהיר ההסתלקות. ההתרשמות הברורה של בית המשפט בתום שמיעת העדויות היא כי הסיבה האמיתית להגשת התביעה היא סברת התובעת כי המחיר שהוסכם בחוזה המכר אינו השווי הריאלי של הדירה. לא בכדי עיקר הטענות והתביעה כולה עניינה עתירה לביטול תצהיר ההסתלקות תוך התעלמות מהעובדה כי בנוסף לתצהיר ההסתלקות נחתם הסכם מכר, ממנו לא ניתן להתעלם. ברי כי דיון בהסכם המכר היה מציף את שאלת התמורה ושם אותה במרכזה של התדיינות כמו גם שאלת כדאיות העסקה והיו מעלים את העובדה וההתרשמות הברורה, בתום שמיעת העדויות והראיות ולפיה זו העילה האמיתית לתביעה לביטול תצהיר ההסתלקות.

חוות דעת המומחה – פרופ' ע.ק   

  1. כאמור לעיל, פרופ' ע.ק מונה על פי בקשת והסכמת הצדדים כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בנוגע לשאלה האם במועד חתימת כתב ההסתלקות והסכם המכר, ביום 10.1.18, הייתה התובעת כשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום עליהם.

 

  1. ביום 8.12.19 הוגשה חוות דעתו של פרופ' ע.ק, המומחה הרפואי שמונה (להלן: "המומחה" או "פרופ' ק'", ובהתאמה "חוות הדעת").

 

  1. אציין כי חוות הדעת קצרה מאוד וכוללת עמוד אחד בלבד משכך אביא את האמור בחוות הדעת באופן מלא:

               "פרטי המקרה: לפי המסמכים עסקינן באשה קשישה, אשר חדלה מעבודתה במחשבים בגיל 71 ומאז פחתה מעורבותה החברתית.

בגיל 74 הופיעו הפרכות זכרון אשר הלכו וגברו. בהמשך התקשתה בתפקודים יומיומים מורכבים. בחודש יוני 2017 נקבעה אבחנה של מחלת אלצהיימר והוחל טיפול תרופתי למחלה זו.

6 חודשים לאחר מכן נפטרה אמה. שבועיים מאוחר יותר נלקחה על ידי אחיה לעורך דין וחתמה על צוואה לטובת אחיה.

דיון:  הפרטים הרפואיים המעטים אשר הומצאו לי מצביעים על כך שגב' א.ס סבלה ממחלת אלצהיימר מתקדמת במהלך שנת 2017. המחלה התחילה שנים מספר קודם לכן ולא ברור מתי אובחנה לראשונה. מכל מקום אני סבור כי בשנה זו, ובוודאי בסופה ובתחילת שנת 2018 לא היה ניתן לקבל את חתימתה כל מסמכים כגון צוואה מבלי בדיקה מיוחדת שתוודא את מודעותה וכושר השיפוט שלה וכי החלטתה ניתנה באופן עצמאי, מבלי לוודא שלא הייתה נתונה להשפעות כלשהן. על פניו נראה כי חתימתה פסולה".

 

  1. כפי שיובהר להלן, אין בחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה לתמוך בטענת התובעת בדבר אי כשירות אמה לחתום על תצהיר ההסתלקות ביום 10.1.18. לטעמי די בעיון חוות הדעת הקצרה על מנת לבסס קביעה זו.

 

ראשית, בניגוד למצוין בחוות הדעת על ידי המומחה ולפיו: "שבועיים מאוחר יותר נלקחה על ידי אחיה לעורך דין וחתמה על צוואה לטובת אחיה", א.ס לא חתמה על צוואה לטובת אחיה, כי אם הסתלקה מחלקה במחצית הזכויות בדירה לטובת אחיה. יתר על כן יודגש לעניין זה כי תצהיר ההסתלקות אינו עומד לבדו והמדובר בהסתלקות בתמורה לקבלת סך של 100,000 $ כשזוהי העסקה האמתית ואשר הצדדים בחרו מסיבותיהם לעשות כן בשני מסמכים נפרדים, אשר שניהם נערכו באותו היום 10.1.18: תצהיר הסתלקות וחוזה מכר ועל כך אעמוד בהמשך. 

              

כמו כן המומחה נוקט בלשון "נלקחה על ידי אחיה לעורך דין חתמה על צוואה לטובת אחיה" השימוש בביטוי "נלקחה" מקפל בתוכו העדר רציה והתנהגות פסיבית, משמע א.ס הובלה למעמד החתימה וקביעה עובדתית זו מתעלמת לחלוטין מהעובדה כי במעמד החתימה נכח בעלה מ'. הגם שהמדובר בעובדות אשר אינן קשורות לממצאים הרופאים יש לכך חשיבות לטעמי ולא ברור כלל אם עובדה זו עמדה בפני המומחה.

 

  1. יתר על כן והוא העיקר המומחה אינו מציין אילו מסמכים רפואיים עמדו בפניו, ומסתפק בטענה כי עמדו בפניו מסמכים מעטים. המומחה אינו עורך כמקובל ניתוח של אותם מסמכים ולא ניתן לעמוד על התהליך והניתוח שהביאו אותו למסקנה אליה הגיע.

 

אין בחוות הדעת כל התייחסות לעובדה כי במסגרת הליך האפוטרופסות הייתה זו התובעת אשר צרפה מסמך רפואי מיום 18.10.18 שנערך על ידי ד"ר ל', נוירולוג, במרפאת זיכרון בארצות הברית. ד"ר ל' בדק את התובעת וערך לה מבחן "מינימנטל", בו קיבלה א.ס ניקוד של 18-19 נקודות מתוך 30. מסמך זה ניתן עשרה חודשים לאחר חתימת תצהיר ההסתלקות. בית המשפט אינו מתיימר להחליף את שיקול דעתו המקצועי של המומחה אך בידיעתו השיפוטית של בית המשפט מתוך הכרעות רבות בתיקי עזבונות ואפוטרופסות כי ציון מינימנטל של 18 -19 נקודות אין בו לשלול כשירות לחתום על מסמכים משפטיים כמו צוואה ו/או תצהיר הסתלקות.

 

לעניין זה יש לציין כי יש אף להניח כי בשל העובדה כי המדובר במחלה בה יש התדרדרות על ציר הזמן, הרי שבמועד חתימת התצהיר 10.1.18 היה מצבה הקוגניטיבי של א.ס אף טוב יותר מהמועד המאוחר בו נעשתה הבדיקה 18.10.18.  

 

  1. המומחה סיכם וקבע בחוות דעתו כדלקמן:

 

"המחלה התחילה שנים מספר קודם לכן ולא ברור מתי אובחנה לראשונה. מכל מקום אני סבור כי בשנה זו, ובודאי בסופה ובתחילת שנת 2018 לא היה ניתן לקבל את חתימתה על מסמכים כגון צוואה מבלי בדיקה מיוחדת שתוודא את מודעותה וכושר השיפוט שלה וכי החלטתה ניתנה באופן עצמאי, מבלי לוודא שלא הייתה נתונה להשפעות כלשהן. על פניו נראה כי חתימתה פסולה".

הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה למומחה וזה לא נחקר על חוות דעתו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 9.7.20.

 

כאמור לעיל, חוות הדעת עצמה ועל פי האמור בה אינה חד משמעית וזאת פרט לאמור לעיל ולפיו היא אינה מנומקת ומפורטת. כל שנטען בה הוא רק כי "על פניו נראה כי חתימתה פסולה", וזאת מבלי להסביר מה הוביל את המומחה למסקנתו זו ומבלי להתמודד עם קיומה של בדיקת מינימנטל מיום 18.10.18 בה קבלה א.ס את הציון 18- 19.

 

באם לא די בכך חוות הדעת עצמה קובעת: "לא היה ניתן לקבל את חתימתה על מסמכים כגון צוואה מבלי בדיקה מיוחדת שתוודא את מודעותה וכושר השיפוט שלה וכי החלטתה ניתנה באופן עצמאי, מבלי לוודא שלא הייתה נתונה להשפעות כלשהן". בדיקה שכזו לא נערכה ל- א.ס עובר לחתימת תצהיר ההסתלקות ביום 10.1.18 ובזמן אמת ולפיכך ועל פי חוות הדעת עצמה לא ניתן לשלול את כשירותה של א.ס והמדובר בחוות דעת רטרוספקטיבית על כל המשתמע מכך. יתר על כן באשר לקיומה של "השפעה" התעלם המומחה מן העובדה הברורה ואשר אין עליה חולק ולפיה א.ס הייתה מלווה בעת חתימת תצהיר ההסתלקות בבעלה אשר אמון לכאורה על שמירת האינטרסים שלה, מה ששולל הפעלת השפעה בלתי הוגנת.

 

  1. פרט לכך כי חוות הדעת של המומחה אין בה לתמוך בטענות התובעת באשר לאי כשירותה של א.ס עובר לחתימת תצהיר ההסתלקות ביום 10.1.19, הרי שחוות הדעת הינה ראיה אחת מתוך מכלול הראיות המובאות בפני בית המשפט. בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות המומחים או בנוגע לאימוץ מסקנותיהם ועליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 157; ע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 13.7.06)). בסופו של יום, לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות הגורמים המקצועיים או המומחים, ואם לאו (ע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 1.5.06); ע"מ (חיפה) 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ' (פורסם בנבו, 28.3.07)).

 

אין חולק כי השאלה אם א.ס הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית במועד החתימה על כתב ההסתלקות ועל הסכם המכר הינה שאלה שבמומחיות ומטבע הדברים יינתן לחוות הדעת משקל נכבד, עם זאת, אין מדובר בראיה חלוטה, ולפיכך יש לבחון את חוות הדעת על רקע יתר העדויות וזאת מבלי לגרוע מכל האמור לעיל באשר לאמור בה.

 

  1. כמו כן, יש לזכור כי חוות הדעת ניתנה על יסוד בדיקת מסמכים רפואיים בלבד, ואף הם היו מעטים לטענת המומחה כאמור לעיל, להבדיל מחוות דעת רפואית רגילה, בה המומחה בדק את הנבדק והתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי. לפיכך ניתן לראות בפסיקה כי לעתים נטה בית המשפט להעדיף עדות של עורך הדין שערך את המסמך נשוא התביעה על פני חוות דעת המומחה (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, נד (2) 215; ת"ע (ת"א) 105110/06 עיזבון המנוחה לשציבנסקי צביה נ' הארגון הארצי של חברי ההגנה (פורסם בנבו)).

 

על העדפת בית המשפט במקרים מתאימים את העדויות הנוספות בתיק על פני חוות דעת המומחה ניתן ללמוד מדבריו של כב' השופט ש. שוחט בפסק דינו בת"ע 10910/99 מ.נ. נ' מ.מ. (פורסם בנבו), ניתן ביום 28.9.04):

 

"חוות הדעת הללו, הגם שתומכות בצורה מובהקת בטענות הנתבעים בדבר אי כשירותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, אינן בבחינת 'כזה ראה וקדש' ואין בהן די בכדי לסתום את הגולל על תקפות הצוואה. בית המשפט רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה, ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית, שאמנם נסמכת על רשומות רפואיות מתקופת חייו של המצווה אך אינה אלא בגדר "ניתוח לאחר המוות" (פוסט-מורטום). בית המשפט יכול להסיק את המסקנות המתאימות גם ללא חוות דעת של נוירולוג, פסיכיאטר או פסיכולוג באשר למצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה ויכולים להעיד על כך גם רופא כללי, אחות, ואף אדם אחר ללא השכלה רפואית כדוגמת מי שהיה עד לצוואה.

 

ראו לעניין זה: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא נד(2) 2015; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק מח(3) 705; ת"ע (ת"א) 5922/86 ברזבסקי נ' רובינשטיין, פ"ד תשנ"ג (2) 89; ת"ע (ת"א) 6751/84 עזבון נוריאל, פ"מ תשמ"ט (1) 512; ת"ע (ת"א) 1840/98 מ.א. ואח' נ' ר.א. ואח' (לא פורסם) וכן ש. שוחט, שם, עמ' 64)".

 

וכן –

 

"חוות דעת כזו, המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח, חסרה היא שכן היא לא מבוססת על בדיקה ישירה של המצווה. לפיכך, חוות דעת שכזו מהווה רק חלק ממכלול הראיות שניתן להניח בפני בית המשפט במטרה להצביע על הכשל במצבו הקוגניטיבי של המצווה. מכלול הראיות – עדויות של מי שהיו בסביבתו של המנוח סובב לעשיית הצוואה ובוודאי עדותו של מי שעשה את הצוואה, מי שערך אותה או מי שנטל חלק בעריכתה. צא ולמד – רשאי בית המשפט להעדיף עדות אחרת על פני עדותו של המומחה, כגון זו של מי שערך את הצוואה כמהימנה ולבסס עליה את מסקנתו.

 

ר' לעניין זה ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק ואח' מח (3) 705; ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל נד (2) 215".

 

כן ראו לעניין זה ספרם של שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שישית, תשס"ה 2005, עמ' 97:

 

"עם זאת רשאי בית המשפט להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה, ולהעדיפו על פני חוות דעת רפואית. חסרונה של חוות דעת רפואית הוא בהיותה ניתנת על ידי מומחה אשר לא ראה את המנוח ובמרבית המקרים אף לא הכיר אותו אישית. חוות דעת זו נסמכת על מסמכים רפואיים של המנוח, וכל כולה בבחינת "ניתוח לאחר המוות". לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה ו/או העדים לה עדיפה על פני חוות הדעת של המומחה, כך שחוות דעת זו איננה בבחינת 'כזה ראה וקדש'".

 

  1. האמור נקבע באשר לעריכת צוואה, אולם האמור בו חל בהתאמה אף לעניין חתימה על כל מסמך משפטי אחר כגון חוזה מכר ותצהיר הסתלקות ובפרט בנסיבות דנן לאור האמור בחוות הדעת והמשקל שיש ליתן לה נוכח כל האמור לעיל בהרחבה והיותה של חוות הדעת רטרוספקטיבית.

 

  1. בנסיבות אלה, כאשר חוות הדעת של פרופ' ע.ק מעוררת כשלעצמה תהיות וקשיים ואינה חד משמעית כלל, מצאתי כי יש לסטות מהאמור בה ושלא לאמצה, וזאת בפרט על רקע שלל העדויות האחרות בתיק כמפורט להלן והמתיישבות עם המסקנה כי ביום 10.1.18 הייתה א.ס כשירה לחתום על מסמכים משפטיים.

 

עדותו של עו"ד ד.מ

 

  1. עו"ד ד.מ, אשר ערך את תצהיר ההסתלקות, העיד כי ערך תרשומת בכתב יד בסמוך לפגישה שערך ביום 10.1.18, מועד בו נערך ונחתם תצהיר ההסתלקות. בתרשומת אשר הוגשה וסומנה נ/1 נכתב כדלקמן:
  2. ביקשה לוותר על חלקה במכר ב--- על פי הצוואה לטובת א.נ.
  3. הבהרתי לה את המשמעות הנובעת מכך בעברית ובאנגלית וכן לבעלה.
  4. הסברתי להם שזה בלתי חוזר ואינו מותנה בהבטחת/ התנהגות בעתיד.
  5. הבהרתי לה שהוויתור אינו כולל זכות אחרת.
  6. אשרו שמבינים וחתמו על תצהיר ההסתלקות.

 

  1. עו"ד ד.מ העיד כי הסביר לצדדים את משמעות תצהיר ההסתלקות בעברית ובאנגלית בכדי לוודא שכל הצדדים מבינים היטב את הנפקות המשפטית של החתימה ואת כל ההשלכות הנובעות מהחתימה על תצהיר ההסתלקות, עמוד 7 לפרוטוקול מיום 9.7.20, שורות 4- 24:

"ש. ביהמ"ש: לעניין ההסבר באנגלית?

ת.           מה הבעיה עם ההסבר באנגלית? קודם כל, למיטב זכרוני היא דיברה גם אנגלית וגם עברית ובעלה למיטב זכרוני דיבר רק אנגלית.

ש.          התייעצו איתך על דיני מיסוי בארה"ב?

ת.           באו לחתום אנשים שיודעים מה הם רוצים ופשוט העניין מבחינתם, הם אמרו שרוצים להסתלק מהדירה לטובת ובאנו לחתום על תצהיר. זהו.

ש.          מפנה לסעיפים 3 ו- 4 לתרשומת, הדגשת שהסברת לשניהם?

ת.           לא הדגשתי, התרשומת נועדה להזכיר לי, זה מה שעבר לי בראש כשכתבתי את זה דקה אחרי שהם הלכו או במהלך, לא זוכר.

ש.          תסביר את סעיף 4 לתרשים שלך 'הבהרתי לה..'?

ת.           הויתור שלה התייחס לדירה. אם אני לא טועה בצוואה היה סעיף סל שמדבר על דברים אחרים. נדמה לי שלא היה חוץ מהדירה הזאת שום דבר. אין לי מושג מה היה שם, לא ידעתי, אבל שהויתור מתייחס רק לדירה.

ש.          מדוע התרשומת הזאת נרשמה?

ת.           א. אני עושה את זה היום הרבה יותר.

ש.          תסכים איתי שזה חריג?

ת.           זה לא חריג ואני מייעץ את זה לכל עו"ד לעשות, אני עו"ד 24 שנים ו- 15 שנה נוטריון. אני עוסק בליטיגציה ואני רואה לאן מגיעות הטענות ולכן כשאני עורך מסמכים אני נוהג לעשות תרשומת. חייב להגיד לך שיש מקרים שאני בכלל לא חותם, לא מאשר, אם מגיע אליי אדם שנראה לי לא כשיר או מתנהג מוזר או נסיבות מוזרות. המקרה הזה לא עורר בי איזשהו חשד. אינטואיטיבית אני פועל, זה דברים שמבוססים על ניסיון חיים. אתה מנהל איזשהו סמול טוק. במקרה הזה היא באה עם בעלה, לא לבד. אתה חש".

 

  1. עו"ד ד.מ העיד כי נוהג לנהל שיחה קצרה, "סמול טוק", עם הצדדים בטרם החתימה על מסמכים מסוג זה בכדי לוודא כי אלו מבינים על מה הם חותמים ואת המשמעות המשפטית של החתימה, וכן בכדי להתרשם מכשרותם המשפטית, כפי שעשה גם במקרה זה. עו"ד ד.מ טען כי לא הייתה כל התנהגות חריגה מצידה של התובעת במעמד החתימה, שם עמ' 7 שורות 26 – הסוף ובהמשך עמ' 8 שורות 1-5:

 

"ש.        לא נראה לך מוזר שהיא מוותרת על חצי דירה?

ת.           תראה, עוד פעם גם פה יש כמה דרגות חשיבה, תיאורטית אם בא אליי מישהו ואומר שמוריש את הכל לעוזרת שלי אני אחקור הרבה יותר לעומק. מצב שבו אחות מוותרת לאח הוא לא מצב חריג, הוא מצב אפשרי. דבר ראשון, אני לא מתחיל לחקור.

ש.          לא שאלת?

ת.           אולי סמול טוק, אבל אני לא מתחיל 'אולי תחשוב, אולי לא כדאי לך'. זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי הוא שהאדם שעומד מולי מבין את מהות הפעולה, וידאתי. מבין את מהות הפעולה ושהוא כשיר.

ש.          לא נראה לך ראוי לשאול מה הסיבה להעברת חצי דירה?

ת.           אני לא זוכר אם בסמול טוק איתו שאלתי.

ש.          אבל עשית תרשומת מאוד מדויקת.

ת.           עשיתי תרשומת לגבי מה שחשוב ורלוונטי בעיניי. בעיניי לפעמים זה להיכנס, אתה צריך להיות זהיר. כשבא בן אדם ורוצה לערוך צוואה ונניח רוצה לנשל ילד מסוים ועושה פעולה חריגה אז יש גם גבול, אתה יכול לדבר קצת על זה ולברר אבל אתה לא יכול, אתה לא נכנס לשיקולים שלו ולא נכנס לנבכי נשמתו או למכלול היחסים בהכרח, זה לא עובד כך".

 

  1. עו"ד ד.מ נשאל מספר פעמים את השאלה האם הבחין במשהו חריג במהלך הפגישה, או האם לא נראה לו חריג כי אחות מוותרת למען אחיה על חלקה בדירה. עו"ד ד.מ ענה באופן חד משמעי כי מדובר היה בפגישה רגילה, שאינה חריגה, בה הבהיר לצדדים את משמעות העסקה ואת השלכותיה ווידא כי הצדדים מבינים זאת היטב והבהיר כי הסתלקות מצוואה לטובת בן משפחה מדרגה כזו אינה חריגה., שם בעמ' 8 שורות 6- 17:

 

"ש.        ביהמ"ש: מההתרשמות שלך מהמפגש, נכון גם שהגברת לא באה לבד אלא עם בעלה, האם משהו עורר אצל אדוני חשד לגבי ההתנהגות שלה?

ת.           לא, עבר לא מעט זמן, אבל המקרה חרוט לי. אני יודע מניסיון של שנים, זה שהוא לקוח שלי אני לא אעזור לו להכשיר פעולה. אני מאוד זהיר. אני רואה בן אדם שלא כשיר או חושד אחקור יותר לעומק. בייחוד במקרה הזה, בעלה היה איתה, אני לא יודע בדיוק את מהות הטענה, אבל בעלה היה איתה, היא דיברה רגיל ובעלה דיבר רגיל, לא היה רושם שהם לא מתמצאים בזמן או במקום, הסיטואציה היתה רגילה לחלוטין.

ש.          תסכים איתי שהיא היתה בת 77 באותו זמן?

ת.           אם היתה מגיעה אישה בת 40 שאתה מנהל איתה שיחה, לכן חשוב הסמול טוק, ורואה שמשהו לא בסדר, כמו לא מדברת לעניין או לא מבינה. למשל, היתה אצלי לפני כמה ימים אישה בת 80 דעתנית, מתווכחת. דרך אגב, כתבתי עשר שורות אחרי הפגישה עם האישה בת ה- 80".

 

  1. לעניין זה אוסיף כי דווקא העובדה כי א.ס הייתה מלווה במהלך כל הפגישה בבעלה, מחזקת את העובדה כי לא היה מדובר באירוע חריג, שבו כפי הנטען ע"י התובעת נוצל מצבה הקוגניטיבי של אמה א.ס על ידי הנתבע. נוכחותו של צד שלישי בן זוג, אשר לו אינטרס זהה לאינטרס של החותם על תצהיר ההסתלקות מפחיתה משמעותית ואפילו מבטלת את החשדנות שפגישה כזו מעוררת. האמור הינו, פרט לעובדה כי התובעת כשלה ממילא בהוכחת טענתה בדבר אי כשירות אמה עובר ליום 10.1.18. 

 

  1. כן אוסיף בעניין זה כי יש לדחות מכל וכל טענות התובעת בסיכומיה בסעיף 41 ולפיו לעו"ד ד.מ הייתה הכרות מוקדמת עם הנתבע וזה היה לקוח שלו. הציטוט המובא בסיכומים מתוך עדותו של עו"ד ד.מ הוא חלקי ומגמתי וכך באו לידי ביטוי הדברים באופן מלא בעדותו של עו"ד ד.מ שם בעמ' 6 שורות 21- 29:

               "ש.        הכרות מוקדמת שלך איתו?

ת.           יש.

ש.          מהי?

ת.           תביעה אחת שטיפלתי בו, בדקתי כי ידעתי שיכול להיות שאשאל על זה, משנת 2015. אבל הוא לא איזשהו לקוח

ש.          לא לקוח מזדמן?

ת.           לדבר הזה הוא לא מזדמן כי הכרתי אותו קודם, אבל מעבר לתיק הזה אין לי שום עניין איתו".

 

  1. עדותו של עוה"ד ד.מ הייתה אמינה ומהימנה עליי והאמור בה מתיישב עם שאר העדויות והראיות כמפורט להלן.

 

תצהיר עדותה הראשית של האחות הגב' נ.ר ועדותה

 

  1. כאמור לעיל הגב' נ.ר הינה אחותם של א.ס והנתבע ומתגוררת מזה שנים רבות בארצות הברית, במרחק של כשעה וחצי נסיעה מבית אחותה א.ס ו- מ.ס.

נ.ר הצהירה כי בעת השבעה על אמה, היא התארחה עם א.ס ובעלה מ.ס בביתו של הנתבע למשך כשבועיים.

עוד הצהירה נ.ר כי במהלך התקופה הזו א.ס תפקדה באופן עצמאי לחלוטין, דיברה לעניין עמה ועם המנחמים שהגיעו לנחם וכי נערכו בינה לבין א.ס שיחות רבות ותכופות והיא לא הבחינה בכל התנהגות חריגה אצל א.ס.

כמו כן הצהירה, נ.ר טענה כי מאז ומתמיד מ.ס הוא זה שמנהל את כל נושא הכספים והנכסים של בני הזוג.

באשר לעסקה נשוא התביעה, הצהירה נ.ר כי י.פ מלכתחילה התנגדה לעסקה זו וביקשה מהוריה להשאיר את הדירה עבורה, כיורשת היחידה של הוריה וכי הוריה בקשו ממנה שלא להתערב.

 

לבסוף הצהירה נ.ר כי א.ס והנתבע הם שערכו יחדיו את ההסכם למכירת הדירה וכי א.ס תרגמה ל- מ.ס את נוסח ההסכם, כולל סכום המכירה ו- מ.ס אישר והסכים לכל הפרטים. בתצהירה אף הצהירה כי היה זה הנתבע אשר התעקש לקחת את מ.ס ו- א.ס למתווך ב--- כדי לקבל הערכה לגבי שווי הדירה וכי אף לקח אותם פיזית לראות את מצב הדירה.

 

  1. האמור בתצהירה של העדה לא נסתר בחקירתה, העדה שבה בעדותה על האמור בתצהיר ולפיו בתקופת השבעה התארחו כולם אצל הנתבע, כי א.ס תרגמה ל- מ.ס את ההסכמות, וכי היו אצל עו"ד, שם בעמ' 19 שורות 4- 20:

"ש.        ראית את הסכם המכר שמדובר עליו?

ת.           לא, שמעתי שהיא תרגמה את ההסכם ל- מ.ס. כשהם חתמו שהם ידעו על מה חותמים היא תרגמה ל- מ.ר.

ש.          את שמעת במו אוזנייך או שהיית שם?

ת.           הייתי שם.

ש.          שמעת שהיא מתרגמת?

ת.           כן, הכל קרה בדירה, בסלון.

ש.          האם היה עו"ד בדירה כשהם חתמו על ההסכם?

ת.           לא.

ש.          ההסכם הזה נחתם בדירה?

ת.           אני לא יודעת על איזה הסכם אתה מדבר, אבל אני יודעת שהם הלכו לעו"ד והיה הסכם והם חתמו והבנתי שעו"ד כתב את ההסכם ו- א.ס אישרה אותו ותרגמה ל- מ.ס, הוא ידע על מה הוא חותם אם זאת השאלה.

ש.          מי ידע, מ.ס?

ת.           כן, הוא לא יחתום על משהו שהוא לא יודע.

ש. ביהמ"ש: ו- א.ס ידעה על מה היא חותמת?

ת.           כן, בטח שידעה".

 

  1. נ.ר העידה כי במהלך השבעה על האם המנוחה, א.ס תפקדה באופן עצמאי, דיברה לעניין והתמצאה בכל מובן וכן כי מ.ס הינו הצד הדומיננטי בזוגיות ובקבלת ההחלטות, שם בעמ' 20 שורות 7- 13 :   

"ש. ביהמ"ש: בכל תקופת השבעה ולאחר מכן הבחנת בהתנהגות שונה אצל אחותך, שהיא לא עונה לעניין או לא מתמצאת בזמן?

ת.           לא, היא ידעה הכל, היא התמצאה בהכל. זה ממש לא מה שמנסים לצייר אותה.

ש.          את אומרת שהיום את לא בקשר איתם, כבר שנה לא בקשר איתם?

ת.           נכון. לא מרצוני תאמין לי.

ש.          כלומר, הם ניתקו איתך קשר?

ת.           כן, הוא שולט".

 

  1. הנה כי כן מעדותה של העדה נ.ר עולה תמונה ברורה לפיה במועד חתימת תצהיר ההסתלקות וחוזה המכר, הייתה א.ס כשירה ולא סבלה מכל ירידה קוגניטיבית משמעותית וכי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים היו על דעתה ועל דעת בעלה מ.ס, אשר היה שותף פעיל ודומיננטי בגיבוש ההסכמות שהושגו בין הצדדים.

 

תצהיר עדותו הראשית של מ.ס ועדותו

 

  1. בתצהיר עדותו הראשית שנחתם ואומת בפני נציג הקונסול בניו יורק הצהיר זה בפתח תצהירו כי הוא הוא עובד פשוט ולא איש עסקים וכי הוא אינו דובר או קורא עברית כלל. עוד עפ"י האמור בתצהיר הוא ו- א.ס אשתו מתגוררים בדירת חדר בברוקלין. עוד הצהיר מ.ס כי הוא ו- א.ס יחד עם בתם התובעת הגיעו לארץ ביום 27.12.17 יומיים לאחר פטירת המנוחה ושהו בביתו של הנתבע. עפ"י האמור בתצהירו הבין כי המנוחה הותירה/ציוותה ל- א.ס מחצית מהזכויות בדירה וכי לאחר הלוויה טען בפניו הנתבע כי שווי הדירה הינו 200,000 $ בלבד וכי זה יהיה רעיון טוב אם חלקה של א.ס בדירה יימכר לו תמורת 100,000 $. לטענתו א.ס אינה כשירה "incompetent" והיה זה הנתבע שהציע כי שניהם יחתמו על המסמכים לפיהם חלקה של א.ס בדירה יימכר לו תמורת 100,000 $. על פי האמור בתצהירו, הוא שמעולם לא עשה עסקים בישראל , אינו מכיר את מצב הנדל"ן בארץ והשוק הישראלי ואינו דובר וקורא עברית, סמך על הנתבע וחתם על מסמכים בעברית מבלי להבינם כפי שהנתבע אמר לו וכך גם א.ס. עוד לטענתו הוא אינו זוכר בדיוק על מה חתם וכי א.ס לא קראה את המסמכים לא הבינה אותם ולא הייתה בעלת יכולת להבינם. עוד לטענתו הם לא קבלו את התשלום. מ.ס הוסיף והצהיר כי א.ס חתמה על מסמכים נוספים שהנתבע בקש ממנה לחתום. לטענתו א.ס סובלת מדמנציה מאז שנת 2017 ואינה יכולה להבין הליכים משפטיים או  חוזים. א.ס נלקחה לרופא ביולי 2017 עוד לפני פטירת אמה ואובחנה כלוקה בדמנציה.

 

  1. האמור בתצהירו ועדותו של מ.ס לא היו אמינים ומהימנים עליי כלל. ראשית לא נדרש להיות איש עסקים כי להבין עסקה שעניינה מכר של מחצית זכויות בדירה כנגד תשלום 100,000 $ ולא נדרשת שליטה בשפה העברית על מנת להבין את מהותה של העסקה שבין הצדדים.

שנית, יפים לעניין זה דבריו של הנשיא זוסמן :"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט(2), 113, 117.

 

  1. לעיצומו של עניין יודגש כי תצהיר עדותו הראשית עוסק בעיקר בהסכם המכר תוך שהוא הוא עצמו מודה בפה מלא בתצהירו כי הייתה הסכמה למכירת זכויות של א.ס בדירה לנתבע תמורת סך של 100,000 $. לא בכדי הוא נוהג בתצהירו בעמימות לגבי מעמד החתימה על תצהיר ההסתלקות תוך שלעניין זה הוא מסתפק בטענה הכללית בסעיף 14 כי א.ס חתמה על מסמכים נוספים שהנתבע בקש ממנה לחתום "My wife also signed documents that oren asked her to sign", אינו מתייחס לתצהיר ההסתלקות תוך שלשיטתו כאמור מדובר ב"מסמכים נוספים" ובעיקר מתעלם מהעובדה כי זה נחתם במשרדו של עו"ד ד.מ, לאחר שערך והסביר לצדדים את המשמעות המשפטית של תצהיר ההסתלקות כפי עדותו וכעולה מהתרשומת שערך.  

 

  1. באם לא די באמור לעיל מתמלולי השיחות שערך הנתבע עם מ.ס עולה בברור כי זה התחמק ונמנע מלתת לנתבע מספר חשבון אליו תועבר התמורה החוזית בסך של 100,000 $ בשל העובדה כי לטעמו שווי הדירה גבוהה יותר מהסכום שהוסכם ועומד על 300,000 $ שכן עומדים להרוס את הבניין בו מצוייה הדירה ולבנות בניין חדש. מהתמלולים עולה בברור כי מ.ס ניסה לשפר את תנאי העסקה ולהעלות את התמורה ל-150,000 $.

 

בשיחה מיום 21.11.19 call 15-23-40 out  טוען מ.ס:

 

"כן אבל אני גיליתי גם שהדירה שווה הרבה יותר מ-200 אלף. זה משה שגילתי.

אני יודע, אבל עכשיו אני שומע שזה שווה הרבה יותר כסף.

מישהו אמר לי שהדירה שווה בערך 300 אלף.

ומישהו אחר אמר לי גם, הם עושים שם עבודת בניין, כזה וכזה, הם יהרסו ויבנו מחדש.

אבל אני יכול להרוויח קצת יותר כסף, אתה מבין את זה תן לי לראות מה קורה, בסדר?".

 

בשיחה 4.12.19 call 21-47-26 OUTטוען מ.ס כי רימו אותו, כל לא ידע על מה חתם והכל היה בעברית וכי הדירה שווה יותר. משנשאל ע"י הנתבע, "אוקי, אתה רוצה יותר כסף בשביל הדירה"? השיב: "ברור! הדירה שווה יותר כסף! רימו אותי". 

ובהמשך השיחה-

א.נ:       טוב, אז כאשר ביקשת ממתווך הנדל"ן, אתה אמרת לי –

מ.ס:      כן, אבל עכשיו שמעתי שזה יותר. ו- י.פ הייתה שמה, ו- י.פ אמרה זה שווה יותר כסף מזה.

א.נ:       אמרת לי – אמרת לי

מ.ס:      שכח מה שאמרתי. הדירה הזאת, בזמן ההוא הזה. עכשיו – הדירה הזאת עכשיו שווה הרבה יותר. רימו אותי, זה הכל"

 

וכן

א.נ:       "אוקי. אם אתן לך 50 אלף דולר יותר. זה בסדר?

מ.ס:      כן. 150, כן.

א.נ:       150, אתה מוכר?

מ.ס:      כן".

 

בשיחה נוספת מיום  4.12.19 call 22-01-44 OUT עמ' 3 שורות 27 -28:

"הדרך היחידה שזה ייעשה, זה שעורך הדין שלי ידבר עם מישהו, ואני רוצה 150 אלף דולר שישלחו לעורך הדין שלי, ולא פני פחות.

ובהמשך עמ' 4 שורות 4- 7 :

"אני צריך לדבר עם עורך הדין שלי, ואז הוא ידבר עם עורך הדין שלך, והוא יתן לעורך הדין שלי 150 אלף.

...

וזה יהיה 150 אלף ברגע שאקבל נכון?"

 

  1. הנה כי כן קריאת התמלולים אינה מותירה ספק כי הנימוק העיקרי לניסיון להביא לביטול תצהיר ההסתלקות הינה תחושת התובעת ואביה כי התמורה החוזית שנקבעה אינה משקפת את שוויה האמיתי של הדירה נשוא התובענה. ככל שהעילה והנימוק לביטול תצהיר ההסתלקות היו חוסר כשירותה של א.ס, מצופה היה כי הדבר יעלה ויקבל ביטוי בתמלולים ולא כך. מהתמלולים עולה באופן ברור כי מ.ס ניסה להעלות את התמורה החוזית לסך של 150,000 $ ואין בתמלולים שהוצגו זכר לטענה כי א.ס לא הייתה כשירה לחתום על המסמכים, כי היא חולת אלצהיימר או כי הנתבע ניצל חולשה קוגניטיבית שלה. טענותיו היחידות של מ.ס הינן באשר לגובה התמורה תוך שהוא טוען כי הוא רומה, דבר אשר יש בו להעיד יותר מכל על מעורבותו ושליטתו במסמכים המשפטיים שנחתמו.

  

  1. חרף האמור והעולה במפורש מהתמלולים, הכל כמפורט לעיל משנשאל מ.ס בעדותו לגבי התמלולים וניסיונותיו לשפר ולהעלות את התמורה החוזית הכחיש זאת באופן גורף, דבר אשר פגע עד יותר במהימנותו. ראו לעניין זה עמ' 12 שורות 33- 34:

"ש.        האם ניסית לקבל יותר כסף מ- א.נ?

ת.           לא".

 

ובהמשך עמ' 14 שורות 25- 26:

"ש.        האם אמרת ל- א.נ באחת מהשיחות איתו שאתה רוצה יותר כסף, זה הכל?

ת.           מעולם לא דיברנו על כך. הלכנו לסוכן נדל"ן והוא אמר שכל הדירה מתפרקת ושווי של החלק הוא בין 100-125 אלף דולר".

 

  1. לכך אוסיף כי עדותו של מ.ס הייתה מתחמקת תוך שזה עונה לשאלות שנשאל תשובות אשר להבנתו יש בהן כדי לתמוך בטענותיו וזאת ללא קשר כלל לשאלות שנשאל, מה שפגם עוד יותר במהימנותו.

               כך למשל משנשאל האם הנתבע סרב להצעתו לשלם יותר השיב:  "לא, אני לא מכיר את החוק הישראלי, א.נ אמר לי תחתום על המסמך הזה בשביל מסים", זאת ללא קשר לשאלה שנשאל (עמ' 13 שורה 1).

 

  1. משנשאל על מעמד חתימת תצהיר ההסתלקות, המשיך באותה גישה מתחמקת ומתן תשובות ללא כל קשר לשאלות לגביהן הוא נשאל, ראו לעניין זה עמ' 13 שורה 18- הסוף ובהמשך עמ' 14 שורות 1- 9:

"ש.        אתה מכיר עו"ד בשם עו"ד ד.מ?

ת.           הלכתי רק לעו"ד אחד.

ש.          ומה שמו?

ת.           אני לא זוכר. אני אפילו לא זוכר איך הוא נראה.

ש.          הוא הופיע בביהמ"ש והעיד כי אתה ואשתך הבנתם הכל?

ת.           אשתי לא מבינה שום דבר, יש לה אלצהיימר.

ש.          ואתה הבנת?

ת.           מבין מה?

ש.          את המשמעות של מכירת הדירה ל- א.נ?

ת.           אשתי לא הבינה שום דבר.

ש.          אבל אני שואל לגביך – אתה הבנת או לא?

ת.           לא, אני לא מבין שום דבר על מה שאתה שואל. לא ידעתי על מה אני חותם.

ש. ביהמ"ש: אם אשתך לא מבינה שום דבר ואתה שהתלווית אליה לפגישה מדוע אפשרת לה לחתום על המסמכים?

ת.           לקחו אותי ואמרו לי ככה זה צריך להיות. אני לא מכיר את החוק הישראלי, אני לא הבנתי מה קורה, אשתי לא הבינה מה קורה.

ש. ביהמ"ש: מה חשבת שאתה עושה במשרד עו"ד?

ת.           אמרו לי תלך לשם, תחתום על המסמכים וככה נחסוך מסים מהממשלה. אני לא מבין בזה. לא מכיר את החוק הישראלי.

ש. ביהמ"ש: אם כך, הבנת שאתם מוכרים את החלק של אשתך בדירה עבור 100,000 דולר?

ת.           הבנתי את זה שהוא ייתן לי 100,000 דולר וגם נחסוך מס והאמריקאים לא ידעו ובישראל לא ידעו. אני לא מכיר את החוק הישראלי. אני עשיתי מה שאמרו לי.

ש. ביהמ"ש: מהדברים שלך אני מבין שהבנת את העסקה הבסיסית של מכר מחצית מהזכויות בדירה תמורת 100,000 דולר?

ת.           זה מה שאני זוכר שהוא אמר. החצי השני שייך ל--- יש לו אחות מאוד חולה אז ל--- יש את החצי השני".

 

  1. פרט לכך בעדותו של מ.ס נמצאו סתירות בעניינים שונים. כל למשל העיד מ.ס כי אין לו

מניות (עמוד 13, שורות 5-6 לפרוטוקול מיום 9.7.20), אולם מנגד, בתו י.פ העידה כי היא עוזרת לאביה לנהל את חשבון המניות שלו (עמוד 10, שורות 10-11 לפרוטוקול מיום 9.7.20);

 

כאשר נשאל "מי מתחזק את הבית, מי קונה את המצרכים לבית?" השיב כי לעתים הוא עושה זאת ולעתים התובעת עושה זאת (עמוד 14, שורות 34-35), וכאשר נשאל בהמשך האם התובעת הולכת לבדה לקניות, השיב כי רק הוא בעצמו הולך לקניות, "אשתי לא יודעת איך לקנות" (עמוד 15, שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 9.7.20).

 

  1. נוכח העדויות והראיות שהובאו לפניי, ניסיונו של מ.ס להציג עצמו כמי שהובל לחתום על מסמכים שונים תוך ניצול חוסר שליטתו בשפה העברית, חוסר ניסיונו העסקי וגילו דינן להידחות מכל וכל. התרשמות בית המשפט מעדותו היא כי המדובר באדם דעתן אשר לא ניתן להובילו לחתום על מסמכים בלא שיבין את מהותם ומשמעותם המשפטית וכי מהעדויות והראיות עולה בברור כי הבין היטב את המשמעות המשפטית של הסכם המכר ותצהיר ההסתלקות אשר נועד לחסוך במיסוי.

 

תצהיר עדותה הראשית של התובעת ועדותה

 

  1. בתצהיר עדותה הראשית שבה י.פ על טענותיה בכתב התביעה. נוכח שלל העדויות והראיות שהובאו בפניי לא מצאתי כי יש ליתן משקל לעדותה וזאת לאור שלל העדויות והראיות האחרות מהן עלה באופן ברור כי א.ס הייתה כשירה לחתום על תצהיר ההסתלקות והסכם המכר במועד בו נחתמו - 10.1.18. לעניין זה יש לזכור כי התובעת הינה בעלת עניין אישי וישיר בתוצאת ההליך.

               התובעת כאמור בעדותה אשרה לא נחכה במועד חתימת תצהיר ההסתלקות והסכם המכר, שם בעמ' 9 שורות 13- 14:

ש.          את מסכימה איתי שבזמן החתימה על ההסכם וכל המסמכים את לא היית נוכחת, נכון?

ת.           לא הייתי שם.

   

  1. על פי עדותה, י.פ לא ידעה פרטים רבים, ועדותה אף היא הייתה מתחמקת ראו לעניין זה עדותה בעמ' 10 שורות 16- 33:

"ש.        את יודעת אם יש מס עזבון באמריקה במקרה שמישהו מת?

ת.           לא, אני לא יודעת.

ש.          כשאזרח אמריקאי מוכר נכס בארץ הוא צריך לדווח על כך לרשויות או שאת לא יודעת?

ת.           אני לא יודעת את החוק בישראל.

ש.          את מתמצאת מה זה מבחן מינימנטל?

ת.           אני לא רופאה.

ש.          כלומר, את לא מבינה בתוצאות?

ת.           אני יודעת מה שאני רואה ואני יודעת מה שהרופאים והמומחים אמרו לי.

ש.          קראת מה כתוב בגוגל על מינימנטל?

ת.           אני לא הולכת לגוגל.

ש.          את יודעת שאבא ניסה לקבל עוד כסף מ- א.נ ו- א.נ לא הסכים?

ת.           אני יודעת ש- א.נ ניהל שיחות איתו.

ש.          ו- א.נ לא הסכים להוסיף כסף, ידוע לך?

ת.           אני מניחה, לא יודעת, כלום לא קרה.

ש.          את מדברת על תמ"א-תכנית בנייה, את אולי יודעת אם תכנית הבנייה יצאה לפועל?

ת.           אני לא יודעת אם זה קרה או לא.

ש.          אולי זה בוטל?

ת.           כמו שאמרתי, אני לא יודעת מה קרה עם זה, אם זה יצא לפועל או לא".

 

ובהמשך עמ' 11 שורות 34-35 ובעמ' 12 שורות 1- 3 : 

"ש.        היה גם תצהיר הסתלקות וגם חוזה מכר של אמא, את יודעת מי ביקש שיהיה הסכם על 100,000 דולר?

ת.           לא יודעת.

ש.          אולי אבא ביקש או ההורים?

ת.           לא יודעת".

 

לעניין זה יודגש כי בסעיף 27 לתצהיר עדותה הראשית הצהירה בכלל "לעובדות הללו יש להוסיף את העובדה כי הדירה המדוברת נמצאת בבניין אשר לגביו מתקיים פרויקט מתקדם של תמ"א 38, אשר אמור להשביח את שווי הזכויות בדירה רבות", בעוד שכאמור לעיל בחקירתה הנגדית העידה כי אינה יודעת אם התכנית יצאה אל הפועל.

 

עדותו של הנתבע

 

  1. פרט לכל האמור לעי אציין כי גרסת הנתבע וטענותיו היו מהימנות עליי והן מתיישבות היטב עם שאר העדויות והראיות. האמור בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע באשר למעורבותו של מ.ס במסמכים שנחתמו תצהיר ההסתלקות והסכם המכר, היותו הרוח החיה נתמכו בעדותה של האחות נ.ר, התמלולים של השיחות בין מ.ס והנתבע, העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת כי התלווה ל- א.ס למעמד החתימה על תצהיר ההסתלקות, ידיעתו והבנתו את האמור בתצהיר נוכח עדותו של עו"ד ד.מ כמו גם חתימתו על הסכם המכר.

 

  1. בסיכומיה בחרה התובעת לייחד פרק שלם למשמעות שיש לייחס לחתימתו של מ.ס על הסכם המכר, תוך טענה "כלל ידוע הוא כי אדם אינו יכול לתת יותר ממה שיש לו" (ס' 32 לסיכומים). בסעיפים 35 ו-36 לסיכומים נטען: "ואף אם ייראו בבעלה של החסויה כמי שידע, הבין ואף תכנן מהלכים אלה, דבר שכלל לא הוכח), הרי שלא ניתן להחיל על מעשיו את הסכמתה המפורשת של החסויה- שהרי במועד זה לא הייתה בת דעת ובטח שלא רשאית להסכים, כאשר היא כבר במצב של חוסר הבנה וכאשר חתמה קודם לכן על יפוי כוח לטובת בתה. ודוק בנראה שלא בכדי יפוי כוח כאמור ניתן לטובת בתם של הצדדים ולא האחד למשנהו. עוד יש לזכור, כי לבעלה של החסויה לא היה כל ייפוי כח בצע את הפעולה הנ"ל ולא נטען בשום מקום כי הוא היה בעל סמכות או רשות לבצע פעולה זו", ההדגשה במקור י.א).    

 

דין טענות התובעת בסיכומיה בעניין זה להידחות מכל וכל. ראשית, אבהיר כי  חתימתו של מ.ס על הסכם המכר אינה מעלה ואינה מורידה באשר הוא אינו בעל הזכויות בדירה. העיקר לעניין זה הוא כי א.ס אשר היא בעלת הזכויות על פי הצוואה חתומה על ההסכם יחד עמו וחתומה לבדה על תצהיר ההסתלקות.

 

שנית, בסעיף 31 לפסק הדין דחיתי את הפרשנות והקישור שניסתה לעשות התובעת בין ייפויי הכוח לבין שאלת כשירותה של א.ס לחתם על תצהיר ההסתלקות והסכם המכר ואין לי אלא לחזור על האמור שם.

               שלישית והוא העיקר, ההסכם לא נחתם על ידי מ.ס במקום א.ס, אלה בנוסף לה. מעולם לא נטען על ידי מהצדדים לרבות התובעת כי חתימת מ.ס על ההסכם נעשתה מכוח ייפויי כוח או הרשאה אחרת ולפיכך אין לטענה זו כל רלוונטיות. העילה לביטול תצהיר ההסתלקות והסכם המכר כעולה מכתבי בי-דין מטעם התובעת הוא העדר כשירות של א.ס לחתום על אלה ולא כל עילה אחרת. לעניין זה יש להוסיף כי הסכם המכר כעולה מהעדויות נוסח על ידי הצדדים עצמם ללא מעורבות עו"ד, פרט לאימות החתימות על ההסכם, ואשר אף הוא אינו נדרש על פי דין.

                

  1. התובעת בסיכומיה טענה כי העובדה כי הנתבע לא זימן את האח --- לעדות פועלת לחובתו. אין בידי לקבל טענה זו ואבהיר. הנתבע אכן טען בתצהיר עדותו הראשית כי מ.ס ו- א.ס ניהלו תחילה מו"מ למכירת חלקה של א.ס בדירה ל---, מו"מ שלא צלח. עם זאת עובדה זו בכל הכבוד הראוי לעיל אינה עובדה מהותית או רלוונטית כלל לצורך הכרעה בתובענה אשר כל כולה ונוכח טענות התובעת מתמצת בשאלה כשירותה של א.ס לחתום על מסמכים משפטיים עובר ליום 10.1.18. לפיכך עדותו של העד בעניין זה אינה מעלה ואינה מורידה ובכל מקרה ככל שתובעת סברה כי עדותו רלוונטית לא הייתה כל מניעה כי תזמנו.

               מבלי לגרוע מהאמור יודגש כי האמור נטען אף על ידי העדה נ.ר בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית וזו לא נחקרה לעניין זה, ע"י בכ"כ התובעת או האפוטרופא לדין ולפיכך האמור בתצהירה לעניין זה לא נסתר והוא מחזק ותומך בטענות הנתבע בעניין זה.

 

  1. לאור כל אמור לעיל, טענת התובעת כי במועד חתימת תצהיר ההסתלקות והסכם המכר לא הייתה א.ס כשירה לחתום עליהם נדחית.

              

  1. יודגש כי משהעתירה בכתב התביעה והתצהירים נשענה כל כולה על שאלת כשירות א.ס לחתום על ההסכם אין כל מקום להידרש לגובה התמורה בהסכם המכר כעילה לביטולו וזאת פרט לכך כי טעות בכדאיות העסקה בהתאם לסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 אינה יכוה להוות עילה לביטולו.

              

לעניין זה אוסיף כי אומנם התמורה שנקבעה בהסכם המכר בין הצדדים נמוכה משמעותית מהערכת השמאי, אך לעניין זה יש להדגיש כי במקרה דנן נמכרו אך ורק מחצית מהזכויות שכן המחצית השנייה של הזכויות שייכת לאחות ד.ע על פי צוואת המנוחה כך שמי שרוכש את הזכויות מהתובעת חולק ומחזיק בהן יחד עם בעלים נוספים על כל הקשיים הכרוכים בכך, דבר שיש בו להשפיע בהכרח על גובה התמורה. כך גם העובדה כי הצדדים הינם אחים ולא זרים יש בה להשפיע על "גמישות" הצדדים באשר לתמורה.

 

  1. משכך יש לעבור לבחינת טענת התובעת כי הסכם המכר ותצהיר ההסתלקות אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

 

 טענת התובעת לסתירה בין תצהיר ההסתלקות והסכם המכר

 

  1. בסעיף 30 לסיכומי התובעת נטען על ידה "שני מסמכים אלה, לא יכולים לדור בכפיפה אחת, שכן ככל שהחסויה אכן הסתלקה ממנתה בעיזבון אמה המנוחה, הרי מדוע עליה למכור את חלקה בדירה לאחיה?". דין טענות התובעת בעניין זה להידחות הכל כפי שיובהר להלן.

 

  1. אין ולא יכול להיות חולק כי ההתקשרות החוזית בין הצדדים הינה הסתלקות בתמורה לסך של 100,000 $ או בניסוח אחר מכר חלקה של א.ס בדירה בשיעור של 50% מהזכויות בדירה תמורת תשלום הסך של 100,000 $.

 

לעניין זה אדגיש כי עיון בתצהיר ההסתלקות מיום 10.1.18 מעלה באופן ברור כי לא צויין בו כי ההסתלקות הינה ללא תמורה ולפיכך הוא אינו סותר את הסכם המכר בו נקבעה תמורה. בעניינו אין המדובר במסמכים סותרים אלה במסמכים משלימים אשר קריאת שניהם מבהירה את מהות העסקה כאמור לעיל, ראו לעניין זה עדות הנתבע עמ' 22 שורות 3- 20, עמ' 23 שורות 14- 25 ובהמשך עמ' 24 שורות 9- 18. 

 

  1. חוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), מכיר בשתי אפשרויות של יורש להעביר לאחר את ירושתו. האחת, הסתלקות מכוח סעיף 6 לחוק הירושה, והשנייה, בהעברה על פי סעיף 7 לחוק הירושה.

ההבדל בין השניים הוא כי במקרה הראשון נשלל מעמדו של היורש מהחלק בו הסתלק ואילו במקרה השני מעמדו נותר כשל יורש.

 

  1. פעולת ההסתלקות היא פעולה חד צדדית, וכל שהיא דורשת היא הודעת המסתלק בתצהיר לבית המשפט על הסתלקותו (ראו ע"א סיטין נ' סיטין, פ"ד מט (2) 127 – להלן: "הלכת סיטין").

 

לכאורה, קבלת תמורה בגין הסתלקות מהווה "הסתלקות על תנאי", אשר בטלה על פי סעיף 6(ד) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אולם העמדה הרווחות בספרות ובפסיקה הינה כי עצם קבלת תמורה עבור ההסתלקות אינה מונעת סיווג הפעולה כהסתלקות. ראו לעניין זה ספרם של שוחט פינברג ופלומין דיני ירושה ועזבון, מהדורה שביעת בעמ' 50 :

"הסתלקות בעבור תמורה הנה הסתלקות ולא העבירה (צ.ל העברה .א) (כך עולה לכאורה מד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו פ"ד ל(1) 242;  וראו גם ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 כרך א' עמ' 81; ראה אמרת אגב בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין פ"ד מט(2) 120)".  

 

  1. בכל מקרה אדגיש כי בין שהמדובר בהסתלקות בתמורה לפי ס' 6 לחוק הירושה או העברה עפ"י ס' 7 חל על הצדדים חובת דיווח מכוח חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין).

 

ראו עמ"ש (ת"א) 1324/89 אילן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם בנבו, 22.10.91):

"העובדה שההסתלקות משמעותה כאילו לא היה יורש מעולם, עפ"י חוק הירושה, איננה פוגעת במסקנתי לעיל לצורכי החוק, שהנו חוק ספציפי, ואך קובע מפורשות, כי ויתור על זכות במקרקעין, מהווה מכירה לצורכי החוק".

 

עפ"י האמור בפסק הדין תוך הפנייה לע"א 642/82 מנהל מס שבח מקרקעין נ' חברת ש.א.פ. (פד"י מא(3) 735) נאמר, מפי כב' השופט א. גולדברג (בעמ' 738 מול האות ו'): "התוכן הכלכלי והמהות האמיתית של העסקה הם שעומדים בבסיס החיוב במס, ועל פיהם עלינו לפרש את המונח "מכירת זכות במקרקעין" שבסעיף 1 לחוק, "המתפשטת הרחק מעבר למשמעות הרגילה בדיני הקניין".

 

  1. אין חולק כי העסקה האמיתית שבין הצדדים לא דווחה לרשויות המס. לעניין זה אדגיש כי אין כל רלוונטיות לשאלה מי יזם את החתימה על שני המסמכים המשפטיים: תצהיר ההסתלקות וחוזה המכר שכן החטא באי הדיווח לרשויות המס רובץ לפתחם של שני הצדדים אשר שיתפו פעולה באופן מלא בעניין זה. עם זאת אציין כי גרסת הנתבע בעניין זה כי היוזם לכך הינו מ.ס מתיישבת טוב יותר עם העדויות שכן ככל שהעסקה כרוכה במיסוי הרי שזה אמור לחול על א.ס בהיותה המוכרת (מס שבח) וכי הנתבע אשר אינו בעלים של דירה נוספת פטור מתשלום מס רכישה נוכח סכום הרכישה.

               ראו לעניין זה סעיפים 3, 15- 16 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, עדותו בעמ' 21 שורות 25- 33, עמ' 22 שורות 9 - הסוף, עמ' 23  שורות 14- 25, עמ' 24 שורות 9-14.

               בעמ' 25 שורות 1 -8 העיד הנתבע:

               "ש.        בחוזה הזה כתוב שצריך לשלם מס שבח אם יחולו?

ת.           איפה כתוב?

ש.          סעיף 4ג [מציג]

ת.           [מעיין] אוקיי, כן?

ש.          התכוונתם לעשות את זה?

ת.           אם יש מס שבח וצריך לשלם מבחינתי אין בעיה לדווח. אין לי נכסים. אין לי בית נוסף. יש לי רק את זה. מבחינתי אני לא צריך לשלם מס רכישה. אם מישהו יעלה על זה אין לי בעיה להצהיר. ואם אהיה מחויב במס שבח או מס רכישה אז שהם ישלמו, זה לא תפקידי".

 

  1. לעניין זה אדגיש כי יש לדחות מכל וכל את טענת התובעת בסעיף 45 לסיכומיה ולפיה:

               "עצם היותו של הנתבע מעורב במזימה, ומעצם כך שערך שני מסמכים שסותרים זה את זה לא ניתן ליחס לנתבע מניעים של תום לב, כפי שהוא מנסה להציג זאת. זאת ועוד, אין גם כל אינטרס מסחרי מדיני חוזים שראוי להגנה, שכן לא יהיה זה ראוי לעודד צדדים לערוך הסכמים שסותרים זה את זה, על מנת להונות את הרשויות, או להונות זה את זה. מנגד, יש להגן על החסויה עת נעשה ניסיון לגזול רכוש בו זכתה מכח צוואת אמה המנוחה".   

 

טענה זו מתעלמת לחלוטין מהעובדה כאמור לעיל כי כל הצדדים: מ.ס א.ס והנתבע שיתפו פעולה באופן מלא בעניין זה. טענה זו מתעלמת לחלוטין מהכלל לפיו חוזים יש לקיים ובעיקר מתעלמת מהעובדה המרכזית והעיקרית ולפיה טענת התובעת כי א.ס לא הייתה כשירה לחתום על המסמכים המשפטיים נדחתה.

 

  1. אכן בית המשפט מצווה ומחויב להגן על אינטרסים של אדם לו מונה אפוטרופוס, אך במקרה דנן א.ס לא הוכרזה כאדם שמונה לו אפוטרופוס ותוך שנקבע במפורש כי עובר לחתימת המסמכים הייתה כשירה לחתום עליהם.

בית המשפט אינו יכול ליתן יד לכך כי טענה לאי כשירות  אשר נדחתה ואשר נטענת תוך חוסר תום לב ומתוך ניסיון לבטל ולהשתחרר מהתקשרות חוזית ומחייבת, כך שלמעשה אין אינטרס של אדם לו מונה אפוטרופוס עליו יש להגן – תהווה עילה לביטולה של התקשרות חוזית תקפה ומחייבת.

 

  1. משכך יש לעבור ולדון בנפקות אי הדיווח לרשויות המס.

 

נפקות אי הדיווח לשלטונות המס

  1. בית המשפט העליון נדרש לעניין זה בשני פסקי דין מרכזיים: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי [פורסם בנבו, 9/5/12] ו-ע"א 6667/10 גלית הלוי בר טנדלר נ' דרור קוזניצקי [פורסם בנבו,12/9/12] (להלן:"פס"ד טנדלר"). בפס"ד טנדלר הנ"ל סעיפים 26 ו-27 לפסה"ד סיכם השופט י. עמית את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בשאלה אם יש להורות על קיום חוזה בלתי חוקי:

                       "אכיפת החוזה הלא חוקי: כאמור, אמנה להלן את אמות המידה שנזכרו בפסיקה בבוא בית המשפט לקבוע אם יש להורות על אכיפת החוזה הבלתי חוקי (ראו לדוגמה, ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 159 (1981) (להלן: עניין שאלתיאל); עניין רוזנבלום, בפסקה 25).

 

א. התובע את קיום החוזה קיים את חיוביו והטוען לאי חוקיות "מחזיק את מלוא טרפו בידו" – במקרה כאמור אין לשחררו מביצוע החיוב המוטל עליו (עניין שאלתיאל, בעמ' 159). הפסיקה פירשה תנאי זה באופן מצמצם כך שדי גם בקיום חלקי של חיוביו (ראו אצל שלו, בעמ' 392).

 

ב. מידת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי - ככל שקוימו יותר חיובים בין הצדדים הנטייה היא להורות על אכיפה (עניין זגורי עמ' 783).

 

ג. בית המשפט לא יצווה על ביצוע מעשה לא חוקי, ולא יורה על תשלום עבור מעשה בלתי חוקי. זאת, להבדיל מאי חוקיות שהוסרה או שניתן להסירה, לדוגמה, קיום עסקת מכר מקרקעין תוך דיווח לרשויות על אודות העסקה האמיתית.

 

ד. אי החוקיות איננה חמורה, כשהשיקול המרכזי הוא מידת הפגיעה בציבור, כפי שמשתקף מתכלית החוק ומרמת הפסול הערכי-מוסרי שדבק באי החוקיות.

 

ה. אי החוקיות היא אגבית (אינצידנטלית) למהות ההתקשרות, כאשר המבחן העיקרי לאגביות הוא כפול ומצטבר: כאשר הפעולה הבלתי חוקית לא מהווה את עיקר ההתקשרות אלא נוגעת לחלק הביצועי שלה; וכאשר הפעולה הבלתי חוקית אינה חיונית להתקשרות ויכולה להתקיים גם בלעדיה.

 

ו. מידת הפסלות איננה חולשת על כל החוזה, וניתן להפריד את החלק הנגוע מתוך החוזה מבלי לשנות בכך את החוזה שבו התקשרו הצדדים.

 

ז. אשמו היחסי של הצד המבקש קיום אינו חמור באופן יחסי, ובמיוחד ייבחן האם הצד המבקש קיום יזם את אי החוקיות או היה הנהנה העיקרי ממנה. עוד בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון אם החוזה היה בתחום עיסוקו של אחד הצדדים בעוד הצד השני היה בגדר לקוח סתם או צד תמים שאינו מתמצא בנושא.

 

ח. התנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה ומידת תום הלב מצדם, לדוגמה כשהצד השני מנצל את אי החוקיות על מנת לחמוק מחיוביו.

 

ט. קיום החוזה לא יפגע בצד ג' תם לב, בכפוף לדיני העסקאות הנוגדות.

 

י. החוזה עצמו ממלא את כל היסודות הנדרשים לקיומו של חוזה תקף, כמו גמירות דעת ומסוימות, כך שאלמלא הפסול החוזה היה תקף כשלעצמו וניתן לאכיפה.

 

י"א. במקרה בו אי החוקיות היא של צד אחד בלבד, הצד התמים יהיה זכאי לסעדים הניתנים בגין הפרת חוזה, אף ללא הצורך בשיקול הדעת של בית המשפט כאמור בסעיף 31, ואילו על הצד האשם יחולו הוראות סעיף 31 לחוק, ושיקול דעתו של בית המשפט במתן הסעדים (כגון השבה) יהיה דומיננטי לגביו (דניאל פרידמן "תוצאות אי חוקיות בדין   הישראלי לאור הוראות סעיפים 31-30 לחוק החוזים (חלק כללי) – חלק שני" ספר דניאל 401, 418-417 (נילי כהן ועופר גרוסקופף עורכים, 2008) (פורסם לראשונה בעיוני משפט ו 172 (התשל"ח)).

 

גרוסקופף גורס בחיבורו, כי בתי המשפט עושים שימוש תדיר באכיפה במקרה השכיח של הונאת שלטונות המס:

 

"למרות שהשימוש בסמכות להורות על קיום החוזה, לפי סעיף 31 לחוק החוזים אמור להיות חריג, הרי שעיון בפסיקה בנוגע להונאת רשויות המס מלמד כי לפחות בהקשר זה נעשה שימוש תדיר בסמכות זו. להוציא מקרים בהם טרם הוחל בביצוע החוזה, או כאשר קיום החוזה עלול היה לפגוע בצד ג' תם לב, מסתבר שכמעט בכל המקרים שבהם נפסל חוזה מחמת ניסיון להונות את רשויות המס, בחר בית המשפט להורות על קיומו. יתר על כן, בפסק הדין הבודד (הכוונה לעניין ברש – י.ע.) בו נמנע בית המשפט העליון ממתן צו קיום בנימוק שאין בנסיבות המקרה הצדקה להפעלת הסמכות ה'חריגה' להורות על קיום החוזה, הגיע בית המשפט, הלכה למעשה, לתוצאה של קיום ההתקשרות, וזאת משהורה, על דעת שני הצדדים, על השבת שווי בלבד " (שם, עמ' 519)".

 

  1. יישומן של אמות המידה שנקבעו בפס"ד טנדלר הנ"ל מביא לטעמי למסקנה כי אין להורות על בטלותו של תצהיר ההסתלקות או חוזה המכר מיום 10.1.18.

תצהיר ההסתלקות יחד עם חוזה המכר ממלאים את כל היסודות הנדרשים לקיומו של חוזה תקף בין הצדדים לרבות גמירות דעת ומסוימות ואלמלא אי הדיווח לשלטונות המס המדובר בהתקשרות חוזית תקפה הניתנת לאכיפה. ההתקשרות החוזית בין הצדדים קוימה, הוצא צו קיום צוואה הכולל את הסתלקותה של א.ס לטובת הנתבע וזאת על פי תצהיר ההסתלקות שהוגש לרשם לענייני ירושה, הזכויות נרשמו על שם הנתבע בלשכת רישום המקרקעין. לעניין זה יודגש כי התמורה לא שולמה ל- א.ס בשל סירובו והתחמקותו של מ.ס מלספק לנתבע פרטי חשבון להעברה. אי החוקיות ניתנת להסרה על ידי דיווח לשלטונות המס. כמו כן אי החוקיות נוגעת לחלק הביצועי של ההתקשרות- אי הדיווח לשלטונות המס ואי החוקיות אינה מהווה את עיקר ההתקשרות ואינה חולשת על כל החוזה ומתמצת כאמור באי הדיווח לשלטונות המס. אשמו היחסי של הנתבע אינו עולה על זה של א.ס ו- מ.ס ובפרט לאור העובדה כאמור לעיל כי מ.ס ו- א.ס הם הנהנים העיקריים מאי הדיווח. בנוסף לכל האמור לעיל, אין בקיום ההתקשרות החוזית בין הצדדים כל פגיעה בצד שלישי תם לב. שיקול נוסף הינו התנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה וחוסר תום לבם של התובעת ו- מ.ס אשר מבקשים ל"שחרר" את א.ס מההסכם אך בשל גובה התמורה שנקבעה בהסכם ואשר לטעמם נמוכה משווי השוק של הדירה, הכל תוך עשיית שימוש לרעה והעלאת טענות באשר למצבה הקוגניטיבי של א.ס עובר לחתימת המסמכים המשפטיים.

 

  1. לפיכך הנני מורה לצדדים ובאי כוחם לפעול לשם דיווח על תצהיר ההסתלקות והסכם המכר לשלטונות המס. הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל בא כוחו את הסך של 100,000 $ לפי השער הידוע ביום רישום הזכויות בדירה על שם הנתבע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד לתשלום בפועל. התשלום הנ"ל יבוצע ל- א.ס באמצעות בא כוח ו/או על פי פרטי חשבון להעברה שתמציא זו.

סיום והתוצאה הסופית

  1. לאור כל האמור לעיל:

א.           תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי על בטלות תצהיר ההסתלקות והסכם המכר מיום 10.1.18 - נדחית.

ב.            צו איסור הדיספוזיציה שניתן ביום 28.2.19 יבוטל בכפוף ולאחר תשלום התמורה בהתאם לאמור בסעיף 85 לעיל.

ג.            תביעת התובעת לביטול צו קיום צוואת המנוחה, ת"ע 42603-05-19 – נדחית.  

ד.            משהתביעה נדחתה ובשים לב לשלל ההליכים שהתנהלו, לרבות תיק האפוטרופסות, ת"ע 426603-05-19, קיומם של 2 קדמי משפט, דיון הוכחות, מהות התובענה והתוצאה אליה הגעתי, תישא התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 15,000 ₪. הסך הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל בא כוחה ויישא הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד לתלום בפועל.

ה.           המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ו.            פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים והנכס.  

 

ניתן היום,  כ"ח כסלו תשפ"א, 14 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ