פס"ד בעתירת האם לייחוד אפוטרופסות כלפי ילדיה הקטינים על רקע עזיבת האב את הארץ

התובעת עותרת לייחוד האפוטרופסות כלפי ילדיה הקטינים, על רקע עזיבת האב את הארץ. מצאתי כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקי.

הרקע העובדתי

1. בשנת 2007 הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים ב[חו"ל], שם נולדה בתם הבכורה. בשנת 2012 עלו עמה ארצה, ופה נולד בנם השני. בשנת 2015, בסמוך ללידת הקטין, עזב המשיב את הארץ ל[חו"ל], שם הוא מתגורר דרך קבע עד היום. עזיבתו של האב התרחשה בין היתר על רקע מחלתו, סכיזופרניה פרנואידית – כפי שעולה מן המסמכים שצורפו להליכי העבר בין הצדדים. בית משפט זה התוודע אפוא אל הצדדים במסגרת הליכים קודמים, שהתבררו בפניי כבוד השופטת, סגנית הנשיא אלה מירז. אלה הם בתמצית:

    

   • הליך בו פתחה התובעת למתן צו מניעה האוסר על הנתבע להיכנס לדירתה (תמ"ש 00000-00-15). ביום 27.12.16 ניתן במעמד הצדדים צו מניעה קבוע.

   • תביעת למזונות הקטינים (תמ"ש 00000-00-15), שהתקבלה בהעדר הגנה.

   • תביעת התובעת להתרת נישואין (תה"ן 00000-00-15). נישואי הצדדים הותרו כדין ביום 24.12.15.

   • תביעת התובעת לעניין אחריות הורית (תמ"ש 00000-00-15). ביום 27.12.16 ניתן פסק דין במעמד הצדדים, על פיו מסורה האחריות ההורית המלאה לתובעת.

   • תביעת מטעם הנתבע לקיום מפגשים עם הקטינים (תמ"ש 00000-00-17). התביעה נמחקה מחוסר מעש.

      

     השתלשלות ההליך הנוכחי

      

2. לצד כתב התביעה הגישה התובעת בקשה להמצאת כתב התביעה מחוץ לתחום, אל כתובת אמו של הנתבע, כנקוב בכותרת לעיל. לטענת התובעת, הנתבע מתגורר דרך קבע במולדתו [בחו"ל], לעיתים בבית אמו כאמור. ביום 10.3.22 נעתרה כבוד השופטת מירז למבוקש, והורתה על מסירת כתב התביעה ואת החלטות בית המשפט לידי הנתבע, בכתובת אמו כאמור, כשהם מתורגמים לשפתו. ביום 24.4.22 הוסיפה וקבעה כבוד השופטת מירז שהנתבע מס' 2 (להלן – "היועמ"ש") יגיש תגובתו לתובענה תוך 30 ימים, וכי "אי הגשת עמדה דינה כהסכמה למבוקש". עוד נקבע שתסקיר עו"ס לס"ד יוגש תוך 60 יום.

    

   ביום 26.6.22 הודיע היועמ"ש, שיגיש את תגובתו לאחר קבלת התסקיר. ביום 1.7.22 שבה והורתה כבוד השופטת מירז על הגשת תסקיר תוך 21 יום.

    

3. ביום 31.7.22, ומשלא התקבל תסקיר, קבעה כבוד השופטת מירז שהתיק יעלה להחלטה בפניי ביום 8.8.22. משלא הוגש תסקיר, קבעתי ביום 14.8.22 שיוגש תסקיר עד ליום 21.8.22, וכן שההחלטה תומצא ידנית באמצעות הפקס אל העו"ס לס"ד. עוד הוריתי לתובעת להמציא את אישור המסירה באמצעות חברת שליחויות "EMS" ובהתאם לטענותיה.

    

   המצאת כתב התביעה

    

4. בהודעתה מיום 28.8.22, ציינה התובעת שהמסמכים נשלחו לנתבע באמצעות "EMS" (צורף אישור משלוח). משלא הושב אישור מסירה, שבה ושלחה את המסמכים באמצעות חברת "DHL". הנתבע אותר, והמסמכים נמסרו אך הנתבע סירב לחתום על אישור המסירה, וצורפה הודעה מתאימה מאת "DHL". כמו כן, המסמכים נשלחו אל הנתבע באמצעות הדוא"ל, ע"י ב"כ התובעת, באנגלית ו[בשפת אמו] (צורף העתק ההודעות). הנתבע לא השיב להודעות אלו. עוד צורף מכתבה של גב' [הפסיכולוגית], פסיכולוגית שמלווה את שיחות הקטינים עם האב באמצעות "סקייפ". במכתבה היא מאשרת שהנתבע אישר בפניה שהמסמכים בידיו, ושהוא יצר עמה קשר על רקע קבלתם. לטענתה אם כן, יש להכיר בהמצאת כתב התביעה כדין.

    

   הבקשה לעניין הדרכונים

    

5. במסגרת ההליך דנן הגישה התובעת ביום 1.6.22 בקשה להורות למשרד הפנים להאריך את תוקף הדרכונים של הקטינים, בהעדר חתימת ידו של הנתבע (בקשה מס' 3). בקשה זו טרם הוכרעה. בהחלטה מיום 1.6.22 הורתה כבוד השופטת מירז על קבלת תגובת היועמ"ש. בהודעת האחרון מיום 26.6.22, עליה עמדתי לעיל, כרך היועמ"ש גם את עניין הדרכונים בתגובתו, ובחר שלא להשיב גם לעניין זה אלא לאחר קבלת תסקיר עו"ס לס"ד – שעד לכתיבת שורות אלו, טרם הוגש כאמור.

    

   לגופו של עניין

    

   טענות התובעת

    

6. בתביעתה סוקרת התובעת את השתלשלות ההליכים והאירועים שנמנו לעיל. היא מתארת את ההתמודדות עם עזיבתו של הנתבע ועם מחלתו. על רקע פסק דינה של כבוד השופטת מירז לעניין האחריות ההורית וההוראות שנכרכו בו, פעלה התובעת לקיום שיחות בין הנתבע לבין הקטינים באמצעות "סקייפ". לשם כך פנתה לפסיכולוג פלוני שילווה את השיחות אחת לחודש. למרבה הצער, פלוני ספג הטרדות ואיומים מהנתבע, ומשך ידו מהטיפול. בצר לה פנתה התובעת לפסיכולוגית פלונית, שספגה אף היא איומים מצד הנתבע וחדלה מהטיפול. החל משנת 2020 מתקיימות השיחות בליווי פסיכולוגית, גב' [הפסיכולוגית] המוזכרת לעיל, והשיחות מלוות בקשיים רבים נוכח התנהגותו של הנתבע ומחלתו. אף על פי כן, התובעת מתמידה בשיחות אלה.

    

7. לגופו של עניין, המבקשת עומדת על קשיים רבים הכרוכים במצב הנוכחי, בסוגיות הקשורות לבריאות וחינוך הקטינים – קושי ברישום למוסדות החינוך, בחידוש דרכונים כאמור וקבלת טיפולים רפואיים. הנתבע לטענתה אינו אדם בריא, ואושפז בעבר. הלכה למעשה הוא אינו אב מתפקד ואינו זמין לצרכי הקטינים. עוד לדבריה, אין סיכוי שהנתבע ישוב ארצה, ומזכירה שהנתבע פגש בקטין 4 פעמים מאז לידתו. לדבריה אינה צריכה להיות תלויה בהסכמתו וגחמותיו של הנתבע, כל שכן שעה שאינו מביע התעניינות בקטינים ואינו לוקח חלק בגידולם וחינוכם.

    

    

    

    

   דיון והכרעה

    

8. המצאת כתב התביעה - לאחר שעיינתי בטענות התובעת ובסימוכין מטעמה, נחה דעתי שכתב התביעה מצוי בידיו של הנתבע, ושהתובעת יצאה כדי חובתה להמצאתו כדין. שוכנעתי שהנתבע קיבל לידיו את המסמכים באמצעות שליח חברת "DHL" וסירב לחתום על אישור המסירה (נס' 2 להודעה), ונדמה שאף באמצעות הדוא"ל מידי ב"כ התובעת, כשהמסמכים מתורגמים (ר נס' 3 שם). מצאתי עוד את פנייתה של גב' [הפסיכולוגית] אל התובעת באמצעות הדוא"ל, כסימוכין מהימנים להמצאות המסמכים בידי הנתבע וידיעתו הפוזיטיבית על כתב התביעה.

    

   מטעמים אלה אני קובעת שכתב התביעה הומצא כדין.

    

9. העדר תגובת היועמ"ש ואי-הגשת תסקיר - מטעמים שלא בוארו, בחר היועמ"ש שלא להביע דעתו למבוקש. סבורני שהיה מקום שיגבש עמדתו המושכלת לסעד המבוקש, גם ללא זיקה להגשת תסקיר עו"ס לס"ד. למותר לציין שהיועמ"ש היה רשאי לעתור להשלמת עמדתו לאחר קבלת התסקיר, מקום שהיה סבור שיש טעם לכך. למצער היה מקום שיביע עמדתו לעתירתה הקונקרטית של התובעת לשם חידוש הדרכונים של הקטינים. בחירתו הגורפת של היועמ"ש להדיר רגליו מההליך, מצערת – מבלי להפחית ממחדלם של שירותי הרווחה להגיש תסקיר כדין.

    

10. יש מקום להשתומם אף על אי הגשת התסקיר, תוך הפרת שורת החלטות שיפוטיות מפורשות – החלטות מאת כבוד השופטת מירז מימים 24.4.22, 1.7.22 ו – 31.7.22, והחלטתי מיום 14.8.22. יתירה מכך, לא התבקשה אורכה ולא הוגשה כל הודעה אחרת תחת התסקיר המבוקש.

     

11. בנסיבות העניין, כשעומד לפניי עניינם של הקטינים והקושי הברור עמו מתמודדת התובעת, ושעה שהנתבע אינו מוצא צורך להתגונן מפני התביעה, לא מצאתי מקום להוסיף ולעכב את הכרעתי בהמתנה לעמדת היועמ"ש ולהגשת תסקיר, ובשלה העת להכריע בתובענה.

     

    הבסיס המשפטי להכרעה

     

12. דומה שנקודת המוצא להכרעה שבפניי, אינה משפטית והיא בבחינת אמיתה חברתית-אנושית, שאדם הוא האפוטרופוס הטבעי לילדיו, ונתונה לו החירות לקבל כל החלטה הנוגעת לילדיו, לטובתם, בריאותם, רווחתם וחינוכם. המחוקק אימץ עיקרון זה באופן שאין בהיר ממנו בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות") - "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".

     

13. בית המשפט העליון הטעים מפי כבוד הנשיא מאיר שמגר:

     

    "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם. המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. במסגרת היחידה המשפחתית נתונות להורים זכויות המוכרות על-ידי המשפט החוקתי והמוגנות על-ידיו. זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם" (ע"א 2266/93‏‎ ‎פלוני, קטין ואח'‏‎ ‎נ' פלוני, פ''ד מט(1) 221, 237).

     

14. סעיף 15 לחוק הכשרות, יוצק תוכן לעקרון האפוטרופסות הטבעית בזו הלשון:

     

    "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

     

15. ודוק: העובדה שהתובעת היא ה"משמורנית" ולה נתונה האחריות ההורית כלפי הקטין, אינה שוללת את האפוטרופסות הטבעית הנתונה לנתבע, שחירותו אינה מתמצית ב"חובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין", אלא שנתונה לו החירות להוסיף ולקבל החלטות לגבי צרכיו, חינוכו ובריאותו של הקטין:

     

    "מכאן, ואינני אלא מכוון למושכלות ראשונות [...] אין במסירת ההחזקה הפיסית של הקטין לידי מי מההורים כדי לפגוע ו/או לגרוע מאפוטרופסותו של ההורה שנקבעו לו 'הסדרי שהות', ומ'החובה והזכות' המוטלת גם עליו לדאוג לכל אותם עניינים הנתונים לאפוטרופסותו" (עמ"ש (ת"א) 13008-02-21‏ ‏ א' ק' נ' מ' ע' ק'‏, מיום 18.5.21, ס' 8 לפסק הדין).

     

    בלשונו של כבוד הנשיא שמגר:

     

    "הגיונה של גישה זו נעוץ בכך שחובותיו וזכויותיו של הורה כלפי ילדיו אינן מתמצות אך בזכות להחזיק בו, ואינן מסתיימות משנמסרת החזקה בו להורה האחר, ולהפך. גישה המעניקה מונופול להורה המשמורן פוגעת לא רק בזכויותיו של ההורה האחר אלא גם בילד" (ע"א 2266/93‏‎ ‎פלוני, קטין ואח'‏‎ ‎נ' פלוני, לעיל, 242).

     

16. הנה כי כן, ה"שיתוף בין ההורים" נקוב בחוק הכשרות, שרואה את חירותם של שני ההורים כשוות מעמד, תוך החרגת עניינים שאינם סובלים דיחוי , כלשונו של סעיף 18(א):

     

    "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".

     

17. אך לאחר דברים אלה, הרי שהחירות הנתונה להורה לקחת חלק בהחלטות הנוגעות לילדיו, אינה טומנת בחובה אך את הזכויות הנובעות מן ההורות, כי אם, וביתר שאת, את החובות הכרוכות בה – "האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה בלתי מוגבלת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו [...] חובת המדינה כלפי כל הנמצאים בתחומה לרבות הקטין, מובילה למסקנה כי במקרה החריג יש מקום להתערבות מצדה. אין לשכוח כי עקרון כבוד האדם חל על הקטין. המדינה אינה מחפשת תפקיד זה אך אין היא יכולה להתעלם מזעקת הקטין" (רע"א 8081/17 ‏פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים - פרדס חנה‏, מיום 8.11.7).

     

18. מהו אפוא הבסיס להתערבותו של בית משפט זה באוטונומיה הנתונה להורה מתוך היותו אפוטרופוס טבעי לילדיו? הוראה מפורשת הנוגעת להגבלת האפוטרופסות מצויה בסעיף סעיף 27 לחוק הכשרות, לאמור: "הורה של קטין שבית משפט שלום נקט כלפיו בדרך האמורה בסעיף 3(3) או (4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, רשאי בית המשפט לשלול ממנו את אפוטרופסותו על הקטין או להגבילה; הוא הדין אם הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי נתמלאו התנאים שבהם היה בית משפט שלום נוקט כלפי ההורה בדרך האמורה".

     

19. נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו. סעיף 27א לחוק הכשרות מקנה את שיקול הדעת לשלול אפוטרופסות מהורה שהורשע או הואשם בעבירה פלילית חמורה, ואף הוא אינו נוגע לענייננו. סעיף 26 לחוק הכשרות עוסק ב"הורה שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה בנוגע לרכושו של ילדו הקטין, או מזניח חובות אלה". סבורני שאין מקום לפנות להוראות סעיף זה כמקור להגבלת האפוטרופסות של הנתבע בענייננו. מחלתו ואופייה אינם מאפשרים לבית המשפט לקבוע כממצא שהנתבע מזניח חובותיו באופן רצוני, או שמא אינו מסוגל למלאן. מה גם שיש מקום לפרש הוראה זו כהוראה הנוגעת לשמירה על רכושו של הקטין.

     

20. יחד עם זאת, הדין השולל מהורה את מעמדו כאפוטרופוס שווה זכויות, אינו מתמצה בהוראותיו המפורשות של חוק הכשרות. אמנם חוק הכשרות מקנה בידי הורה את האפוטרופסות הטבעית כלפי ילדיו, אך מקום בו הורה מתנער מ"החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין" כלשון סעיף 15 לחוק הכשרות, בית המשפט יתערב באוטונומיה של ההורה ויגרע ממנה. כאמור, העובדה שהאחריות ההורית אינה נתונה בידי הנתבע, אינה פוטרת אותו מהחובה לדאוג לטובתו ולבריאותו של הקטין, לחינוכו ולרווחתו. מקל וחומר שאין לקבל נסיבות בהן הקטינים יפגעו בשם כיבוד האוטונומיה של ההורה האחד, והיא תהווה משקולת על רגליו של ההורה שנושא בעול גדול הקטינים. כך מפי בית המשפט העליון:

     

    " 'הרשות', הנתונה להורים כאפוטרופסים טבעיים, להחזיק בקטין אין מובנה הענקת 'חירות' להורים לבחור בין החזקת הקטין על-ידיהם לבין הסרת הדאגה להחזקתו. אין החוק מתיר להם להתנער מחובה זו [...] על כורחך אתה אומר, כי אין 'הרשות' האמורה אלא חוליה נוספת בכלל החובות והזכויות שבין הורים לילדם [...]

     

    "הזכות והחובה להחזיק בקטין משיקות זו לזו, ויחסי גומלין קיימים ביניהן, ועל-כן אפשר, שאי-מילויה של החובה יפקיע את הזכות. יש ש'הורה המתנער מחובותיו כלפי ילדיו, הרי כאילו ויתר על זכויותיו כלפיהם' [...] ויש ש'הורים אשר אינם דואגים לילדם הקטין מאבדים את הזכות הצמודה למילוי החובה המוטלת עליהם' " (ע"א 212/85 פלוני נ' פלונים, פ"ד לט(4) 309, 313-312).

     

21. בתי המשפט ניצבים לא אחת מול נסיבות בהן ההורה האחד מושך ידיו מטיפול בקטינים, במידה בה אינו שם עצמו זמין אף לשם מימוש הורותו "הרשמית", לשם קבלת הסכמתו בפניי צדדים שלישיים בעניינים הקשורים לילדיו, ועל אף שהדבר מתמצה לרוב בחתימת יד. לדברים משנה תוקף בעת הנוכחית בה האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לקבל את הסכמת מאן דהוא מרחוק ובאפיקים דיגיטליים. כאמור, יש בכך להפוך את הטיפול השוטף בקטינים לדרך חתחתים. הדברים משתקפים בעיקר בסוגיות הקשורות לקבלת טיפול רפואי, ובסוגיות הנוגעות לרישום למוסדות החינוך. בהינתן שהורי הקטין גרושים, יידרש ההורה המטפל להציג את הסכמת ההורה האחר ועלול לעמוד בפניי שוקת שבורה. מבין עיסוקיו נדרש בית המשפט כמעשה יום-יום להליכים מצד ההורה המטפל, למתן צווים לרישום קטינים למוסדות החינוך או לקבלת טיפול רפואי בהעדר הסכמת ההורה האחר – להבדיל ממחלוקות לגיטימיות בין הורים בנושאי חינוך, בריאות או מקום מגורים.

     

22. ואכן, מקום שבית המשפט השתכנע שהורה משך ידיו מעיסוק בצרכי הקטין, ואינו נוטל חלק אף לא בהורותו "הרשמית" ומהווה נטל על הטיפול השוטף בקטין ואף במימוש צרכיו הבסיסיים לבריאות וחינוך, יגביל את האפוטרופסות הנתונה לאותו הורה נמנע, גם אם טבעית היא.

     

    עיינו בתמ"ש (טב') 66989-11-20‏ ‏פלונית נ' אלמוני, מיום 1.9.21; תלה"מ (י-ם) 34708-12-18‏ ‏פלוני נ' פלונית, מיום 5.5.21; א"פ (חי') 32867-03-19‏ ‏ר. א נ' ו. פ, 3.6.19; א"פ (נצ') 36918-06-14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 30.6.15; א"פ (נצ') 21702-05-13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, "נבו", מיום 13.5.13).

     

    מן הכלל אל הפרט

     

23. אפתח ואומר שבעניינו מצאתי לנכון לנקוט משנה זהירות בהתייחסותי למחדליו של הנתבע, או בקביעת ממצאים בהקשר זה, בעיקר משום מחלתו ואופייה. מחד גיסא, הנתבע עזב את הארץ ואינו מתגורר בה מזה שנים ארוכות. הוא אינו זמין למימוש צרכי הקטינים, וגזר על עצמו מרחק גאוגרפי שאינו בר-גישור. מאידך גיסא, מכתב התביעה עולה שהאב עומד בקשר עם הקטינים, באמצעות "סקייפ". לטענת התובעת, מתכונת זו כרוכה בקשיים רבים עבורה ועבור הקטינים, וספק בעיניה אם תקשורת זו מטיבה עמם. טענות אלה אינן עומדות לבירור בהליך דנן, ולענייננו לא התרשמתי שהנתבע אינו מעוניין בקשר עם הקטינים.

     

24. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את אדישותו של הנתבע להליך דנן ולמבוקש על ידי האֵם. שוכנעתי שהנתבע מודע להליך דנן ולמבוקש על ידי התובעת, ושעה שהלה מתגורר בחו"ל, מתוך בחירה, ולא עושה רושם שבכוונתו לשוב לישראל, ושעה שעול גידול הילדים מונח כולו על כתפי התובעת, מצופה היה שלא יתנגד לסעד המבוקש ויעניק לתובעת את מלוא האפשרויות לגידול מיטבי של הילדים. הסכמתו לא היתה כרוכה במאמץ כלשהו, ואף על פי כן התעלם מהמבוקש ומפניותיה הישירות של ב"כ התובעת. לחילופין, לא ביקש להתגונן מפני התביעה.

     

25. חוק הכשרות מונה בסעיף 15 את חובותיו של הורה, כל הורה, כלפי ילדיו – "לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם". חובות אלה מונחות על כתפיו של הורה בין אם יהיה "משמורן" ובין אם לאו; בין אם מתגורר בקרבת הקטין ובין אם מפריד ביניהם ים. הנתבע אינו רשאי להתנער מחובות אלה. יתירה מכך, החובות המנויים בסעיף 15 לחוק הכשרות אינם רשימה סגורה (רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין), פ''ד נא(4) 830). לא אתקשה לקבוע שמבין חובות אלה אפשר וצריך למנות אף את חובתו של הורה לתת את הסכמתו, היכן שהיא דרושה, לשם מימוש זכותו הבסיסית של קטין לשמירה על חייו, קבלת טיפול רפואי והקניית חינוך, או אם נמצה, הורותו "הרשמית". אשוב ואזכיר שהדברים אינם מכוונים כלפי ההורה המעלה התנגדות לגיטימית להתערבות רפואית או למוסד חינוך כזה הוא אחר. ענייננו במי שאינו זמין או אינו מעמיד עצמו זמין לשם מתן הסכמתו, או אי-הסכמתו, לפעולה או מחדל הנדרשים לטובת קטין, או לחילופין בהורה המביע סירוב גורף, בלתי ענייני וממניעים זרים לתת הסכמתו למימוש זכויות הקטין.

     

26. מאפיין נוסף של אותן נסיבות שתצדקנה את שלילתה או הגבלתה של אפוטרופסות טבעית, הוא התמשכות ההפרעה מצד ההורה הסרבן, או אם נמצה, הכרוניקה שבנסיבות. בענייננו, בעטיו של הנתבע נגזר על התובעת לפעול למימוש זכויות הקטינים כשידה האחת קשורה מאחורי גבה. אבי הקטינים אינו בנמצא כדי לתת הסכמתו ולממש את הורותו הרשמית. התובעת חיה בידיעה שאין בכוחה לבצע פעולות בסיסיות - לעיתים בנאליות כמו רישום לבית ספר או לחוג, יציאה לטיול או למשלחת לימודית, או כל התערבות רפואית שכיחה. יש בכך משום פגיעה ישירה, מניה וביה בקטינים. יש בכך להצר את צעדיה של התובעת ועליה לגייס אורך רוח, לפנות לייעוץ משפטי ולעלות אל דלתות בית המשפט עבור עניינים של מה בכך כאמור, עניינים אשר הנתבע בחר למשוך ידיו מהם. בקשת התובעת לעניין הדרכונים היא דוגמא חיה לחוסר האונים של האֵם לממש את טובת הקטינים, לטוס ל[חו"ל] לבקר את אביה, סבם של הקטינים.

     

27. לא אתקשה לקבוע שמצב דברים זה אינו הולם את טובתם של הקטינים. כשם שציינתי לעיל, יש מקום להיזהר בקביעת ממצאים עובדתיים כלפי כוונותיו של הנתבע, או יכולתו הקוגניטיבית להיענות לבקשות התובעת או לממש את הורותו "הרשמית". הנתבע לא התגונן ולא העמיד בפניי כל גרסה. יחד עם זאת אין חולק על כך שבערבו של יום הנתבע אינו בנמצא ואינו מעמיד עצמו לטובת הקטינים. אין להשלים עם מצב בו התובעת תהיה תלויה בנתבע לשם נקיטת פעולות בסיסיות לטובת הקטינים – תהא אשר תהא הסיבה להתנהלותו.

     

    היקף הסעד

     

28. מתוך אותה זהירות מתבקשת בנסיבות המקרה דנן, סבורני שלצד הענקת סמכויות ייחודיות לתובעת, שיש בהן לכרסם ואף לשלול למעשה את האפוטרופסות הטבעית של הנתבע כלפי ילדיו, אין להוסיף ולשלול את האפוטרופסות של הנתבע גם להלכה. כאמור, הנתבע עומד בקשר עם ילדיו, בהיקף כזה או אחר, וענייננו אינו באב אלמוני או נפקד שמקום מושבו אינו נודע, למצער נכון לעת זו. לצד ההכרח להגן על הקטינים ועל התובעת מפני הפרעה - אקטיבית או פסיבית – מצד הנתבע במהלך חייהם התקין, ולאפשר לתובעת את מרחב הפעולה הנחוץ לשם מימוש זכויות הקטינים, יש מקום לריסון ומצאתי לנכון להימנע משלילת האפוטרופסות של הנתבע, ותחת זאת להשהותה לתקופה בלתי מוגבלת. בכך יש משום איזון ראוי בין הצורך להגן על הקטינים, לבין זכויותיו הטבעיות של הנתבע כהורה, ומשום הותרת צוהר לעתיד, ובמידה ויבקש הנתבע לזכות במעמדו כאפוטרופוס שווה זכויות (ר' פסק דינו של כבוד סגן הנשיא (כתוארו אז) אסף זגורי בא"פ (נצ') 36918-06-14 לעיל).

     

    סוף דבר

     

29. על בסיס כל הנקוב לעיל, אני קובעת כדלקמן:

    • תביעת התובעת מתקבלת. נקבע בזאת שלתובעת נתונה הסמכות והרשות הבלעדית לקבל כל החלטה הנוגעת לקטינים, לתת הסכמה, או לסרב לתת הסכמה, ולחתום בחתימת ידה היכן שדרושה, בכל עניין הקשור לטובתם, בריאותם, ביטחונם, רווחתם, חינוכם, זכויותיהם או רכושם של הקטינים, וכך מבלי להיזקק לחתימתו או הסכמתו של הנתבע.

    • בנוסף, לתובעת נתונה הסמכות הבלעדית להחזיק בקטינים, לייצגם ולקבוע מקום מגוריהם.

    • הסמכויות המנויות לעיל ונתונות לתובעת באופן בלעדי, אינן נתונות בידיו של הנתבע והן מופקעות מידיו לתקופה בלתי מוגבלת ועד להחלטה אחרת של בית המשפט המוסמך.

    • התובעת תיידע את הנתבע על קיומו של פסק הדין.

       

      המזכירות תמציא את פסק הדין לתובעת, לנתבע מס' 2 ולעו"ס לס"ד ותסגור את התיק.

       

      פסק הדין מותר בפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

       

       

      ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.